בעיתון "כלכליסט" מאתמול, 6.9.2010, מפרסמת נעמה סיקולר כי ליאורה מרידור, יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב, התפטרה על רקע לחצים מצד חבר הנאמנים של האוניברסיטה וחקירה שמנהל מבקר המדינה סביב שני מהלכים בעייתיים ביותר שהובילה מרידור מאז נכנסה לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של אוני' ת"א: הדחת נשיא האוניברסיטה ומכירת כל תיק ההשקעות של האוניברסיטה בניגוד להמלצת ועדת ההשקעות. להלן הכתבה מ"כלכליסט":
ליאורה מרידור התפטרה מתפקידה כיו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב, כך נודע ל"כלכליסט". מרידור כיהנה בתפקיד שנה וחצי בלבד, תקופה סוערת במיוחד לאוניברסיטה במהלכה הובילה מרידור מהלך שנוי במחלוקת של מכירת מלוא המניות ואגרות החוב מתיק ההשקעות של האוניברסיטה, בניגוד להמלצת חברי וועדת ההשקעות של המוסד האקדמאי.
מרידור גם חתומה על הדחת הנשיא הקודם של האוניברסיטה, פרופ' צבי גליל, ביחד עם יתר חברי הוועד המנהל של האוניברסיטה. על רקע שני המהלכים הללו נוצר סכסוך חריף בין הנהלת האוניברסיטה בראשות הוועד המנהל לבין חבר הנאמנים של האוניברסיטה הכולל תורמים משמעותיים שאיימו להפסיק לתרום למוסד.
חברי הפורום וקוראי הבלוג מוזמנים לשים לב במיוחד לנקודות הבאות שמשתמעות מהפרשות המוזכרות בכתבה: (1) העניינים שנחקרים כעת ע"י מבקר המדינה – הליכי הפיטורים של הנשיא לשעבר, פרופ' גליל, וחשש לניגוד אינטרסים בתפקוד חברים בוועד המנהל בקשר להחלטות על פרויקטים של בניה והשקעות של הוועד – מלמדים על הפירות הבאושים של הפרטת האקדמיה והפיכתה לעסק כלכלי שמנוהל ע"י בעלי הון ונציגיהם. לא פעם בעבר, הצבענו על העובדה שמודל ניהול האוניברסיטאות, שהונהג בהן עם יישום דוח מלץ לפני כשש שנים, ואיוש הוועדים המנהלים והעומדים בראשם בבעלי הון או שלוחיהם, המכונים בתואר המכובס "נציגי ציבור", הם צעדים הרסניים לאקדמיה. אך גילוי כה ברור ובוטה של טענה זו לא ראינו קודם לכן. הפרשיות באונ' ת"א בשנתיים האחרונות חושפות זאת לעין כל. (2) למרות שאפשר היה לחשוב שהתפטרות מרידור מלמדת על כך שיש במודל הניהולי מבית מדרשם של מתעשי האקדמיה, גם איזונים למגמה הרסנית זו, כלל לא בטוח שאכן זו המסקנה שיש להסיק מההתפטרות. מה שכן אפשר ללמוד ממנה הוא שהמאבקים שקובעים כעת מהלכים גורליים למוסד האקדמי (אונ' ת"א, במקרה הנדון) ומייצרים חוסר יציבות ואיומים כלכליים מתמשכים עליו, הם מאבקים בין בעלי אינטרסים כלכליים בלבד ואינם קשורים – לא לניהול תקין ולא לשיקולים אקדמיים. שהרי גם התפטרות מרידור נראית כצעד שאינו נובע מניהולה התקין של האוניברסיטה, אלא מלחציהם של התורמים. יתכן שבמקרה זה, התורמים מחבר הנאמנים מפעילים את לחצם מתוך דאגה כנה לגורל האוניברסיטה ודרך ניהולה, ולא רק דאגה להשקעותיהם הכלכליות. אך נותרת בעינה העובדה שהאונ' כיום חשופה יותר מבעבר ללחצים של תורמים, יהיו אשר יהיו מניעיהם (וכפי שכבר ראינו בפרשת האולטימטום של "אם תרצו" לנשיאת אונ' בן גוריון, לחצים כאלה עלולים להגיע מכיוונים בעיתיים ביותר לחוסנה האקדמי של האוניברסיטה), משום שהגב הציבורי שלה, הן התקציבי והן העקרוני – ההגנה על עצמאותה הניהולית-אקדמית – ניטל ממנה כתוצאה מתהליכי ההפרטה וההרעבה התקציבית של העשור האחרון.
הפורום להגנת ההשכלה הציבורית 