אתר "העוקץ" פרסם השבוע מאמר חשוב שכתבה הילה דיין, מרצה ביוניברסיטי קולג' באמסטרדם, תחת הכותרת: באמסטרדם ייסדנו את האוניברסיטה החדשה.
המאמר מנתח את מכלול התופעות שהקמת "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית" שמה לה למטרה להיאבק בהן. לכן, כל מילה נוספת מיותרת. מומלץ פשוט לקרוא את המאמר!
רצ"ב עותק של מכתב גלוי שישלח בקרוב לחברי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג).
נראה לי שהמכתב "מדבר בעד עצמו" ואינו מצריך מילות הקדמה, מלבד הסתייגות קלה מכך שהוא משוגר למל"ג — בעיני ראוי היה לשגר אותו למוסדות להשכלה גבוהה עצמם, אשר אינם כפופים למל"ג לא בעניין זה ולא בשום עניין אחר. אבל הסתייגות זאת קלת ערך לעומת האור הגדול הזורח ממכתב זה בימים חשוכים אלו.
עודד גולדרייך
קריאה להגנה על חופש הדיבור והדעה באקדמיה הישראלית
לכבוד חברי המועצה להשכלה גבוהה
ימים אלה של לוחמה בחבל עזה מעמידים במבחן את הדו-קיום בין יהודים וערבים אף בתוך גבולות המדינה. עמיתים לעבודה או לספסל הלימודים עלולים למצוא האחד את האחר מזדהה עם הצד היריב בלוחמה עקובה מדם. בתוך כך, הופיע במדיה החברתית גל עכור של קבוצות המזוהות עם הימין הקיצוני, העוסקות במעקב אחר התבטאויות של אזרחים ערבים ברשתות החברתיות ופנייה למעסיקיהם, בדרישה לפטר את ה-'בוגדים'. חלק מן ההתבטאויות המזכות אזרח בתואר 'בוגד' לשיטתן של קבוצות אלו והמעסיקים הנכנעים ללחציהן הן דברי בלע לאומניים וגזעניים המעוררים שאט נפש, אך חלקן האחר הוא הזדהות גרידא עם תושבי עזה או ביקורת פוליטית החוסה תחת ההגנות החוקיות של חופש הביטוי. למותר לציין כי אזרחים יהודים המביעים קריאות זהות בהיפוך הצדדים, לרבות דברי בלע גזעניים ולאומניים וקריאה למעשי אלימות, חופשיים מחשש באשר לפגיעה בתעסוקתם.
להפתעתנו ולצערנו, כאשר גל עכור זה מתדפק על דלתות האקדמיה, הוא איננו מוצא חומה בצורה העומדת בפניו. על פי המדווח באמצעי התקשורת, הטכניון זימן לשימוע שני סטודנטים ערבים בשל התבטאויותיהם ברשתות החברתיות. אוניברסיטת אריאל זימנה אף היא תלמידה לשימוע בנסיבות דומות. בנוסף לכך, לאחרונה התבשרנו כי אוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון התריעו בפני כלל תלמידיהן במכתבים פומביים כי ינקטו בצעדים משמעתיים כנגד התבטאויות 'קיצוניות ולא הולמות'.
אנו, תלמידים לתואר שלישי מכלל אוניברסיטאות המחקר בארץ, חוששים כי בצעדים אלה, מוסדות ההשכלה הגבוהה מאיימים על חופש הדיבור והדעה של תלמידיהם, מפלים לרעה את תלמידיהם הערבים ופותחים פתח למדרון חלקלק המוביל לאקדמיה מגויסת המאפיינת משטרים בלתי דמוקרטיים. למדינה גופים המוסמכים לחקור ולהעמיד לדין אזרחים המביעים אמירות החורגות מהגנת החוק. הפיכתן של ועדות המשמעת האקדמיות לבתי דין שדה מקבילים, השופטים תלמידים על התבטאויות שהובעו שלא בגבולות הקמפוס היא תקדים מסוכן, גם אם ההתבטאויות הנידונות הן אכן פסולות ומעוררות שאט נפש. למעשה, לעצם האיום בהעמדה לדין משמעתי אפקט מצנן על השמעת דעות לא מקובלות, גם בהקשרים עתידיים בהם המחלוקת תתגלע סביב נושאים אחרים.
גם אילו היינו מאמצים את העמדה כי יש להעמיד לדין משמעתי בגין התבטאויות פסולות, המדיניות הנוכחית איננה סבירה; אם האקדמיה הישראלית חפצה להישאר מוסד שוויוני ובלתי מפלה, הרי שעליה להעמיד לדין משמעתי גם תלמידים יהודים המשמיעים דברי בלע דומים כנגד ערבים, גם אם אותם תלמידים אינם יעד למעקב של קבוצות גולשים שונות. לשם כך יאלצו מוסדות להשכלה גבוהה לנהל מערך מעקב אחרי תלמידיהן, חזון עיוועים מקארתיסטי שברור שלאיש מן המכותבים אין חפץ בו.
אנו קוראים לחברי המועצה להשכלה גבוהה להתכנס לדיון דחוף בנושא ולהורות לכלל המוסדות המוכרים על ידי המועצה להימנע מנקיטת אמצעים משמעתיים בגין הבעת דעה מחוץ למסגרת הקמפוס. כמו כן, אנו מקווים כי המועצה תמצא לנכון להורות למוסדות המוכרים לבטל החלטות שהתקבלו בעת האחרונה הנוגדות מדיניות זו. אנו חוששים כי עמידה מנגד מול מגמה מסוכנת זו תהיה בכייה לדורות.
בכבוד רב,
<רשימת תלמידי המחקר>
דוקטורנטים המעוניינים לצרף את חתימתם יוכלו לעשות זאת באמצעות הקישור הזה: http://tinyurl.com/PhDsLetter
מי שמעוניין לחתום ונתקל בקשיים לעשות זאת באמצעות הטופס האלקטרוני הנ"ל, יוכל לשלוח את פרטיו לכתובת המייל הזו: phds.letter@gmail.com
החלטת אוניברסיטת תל-אביב לסגור את החוג ללימודי צרפת היא חלק מתהליך עמוק ורחב של הפיכת האוניברסיטה למוסד המכשיר כוח אדם לשימוש המגזר העסקי. בכך, החלטה זו גם משקפת את ניצחונה של מדיניות הניהול של האוניברסיטה כעסק כלכלי לכל דבר ועניין. על-פי מדיניות זו, האוניברסיטה אינה מוסד חברתי המחויב לפיתוח ידע מתקדם ולהנחלת השכלה גבוהה, אלא תאגיד עסקי המכשיר עובדים עבור תאגידים עסקיים אחרים.
אנו קוראים להתנגד להחלטה הזו, הן בשל הנזק הספציפי הצפוי לאקדמיה הישראלית מדלדול הפעילות בתחום לימודי צרפת, והן על שום המסר המגולם בה לכל האקדמיה הישראלית, לפיו תפקידה של האוניברסיטה הוא לייצר עובדים וערכם של תחומי ידע נמדד בהתאמה לתפקיד זה. כאשר הדיבורים על "חוסר הערך המעשי של תחומי ידע מסוימים" עוברים משלב ההזנחה של תחומי ידע לשלב החיסול שלהם, נשאלת השאלה האם מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר עדיין ראויים לשם זה.
המאבק הוא בין חזון האקדמיה כמוסד המופקד על פיתוח ידע והנחלה של דרכי חשיבה אשר מעשירים את עולמו של האדם, לבין צמצום פעילותה של האקדמיה להקניית מיומנויות טכניות-יישומיות. המאבק הזה כרוך בהבדל שבין ארגון האקדמיה כקהילה חופשית ותוססת של חוקרים ולומדים לבין ניהולה כתאגיד עסקי.
החלטת הסגירה של החוג ללימודי צרפת נומקה, במידה שנומקה כלל, בטענות מן הסוג היישומי והעסקי, לדוגמא, על ידי הצבעה על הירידה במספר הסטודנטים תוך התעלמות מאחריותה הישירה של האוניברסיטה למצב זה: ברי שכאשר יחידה אוניברסיטאית נתונה בחנק תקציבי מזה יותר מעשור ומספר התקנים בה יורד בהתמדה, יהיו לכך השלכות על יכולתה למשוך אליה סטודנטים. מיותר לציין שההנהלה לא ניסתה לבסס את החלטתה על שיקולים אקדמיים . לו היתה עושה זאת, היא היתה נאלצת להכיר בכך שהיא ויתרה על תפקידה כמוסד להנחלת השכלה גבוהה ומחקר אקדמי למען תכליות אחרות.
מכל הסיבות האלה, ההודעה על סגירת החוג ללימודי צרפת צריכה לשמש כדגל אדום לחוקרים, לומדים, מרצים וסטודנטים, ולכל מי שתפקידה הציבורי של האקדמיה יקר בעיניו. לפיכך, אנו קוראים לכל הקהילה האקדמית להתגייס כנגד ההחלטה הזו.
בשלהי 2013 הוקמה ביוזמת שר החינוך ויו"ר המל"ג, הרב שי פירון, ועדה להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה שיצאה בקול קורא לציבור להגיש לה הצעות וניירות עמדה. כמה חברים בפורום החליטו לנסח את עמדתם בנושאים שהוועדה אמורה לעסוק בהם ולהגישה. מפאת קוצר הזמן, לא היה ניתן להפיץ ולהחתים תומכים בהיקף נרחב. לפיכך חתמו על הנוסח שלהלן 16 חברי פורום בלבד והוא הוגש לוועדה.
==================================================
נייר עמדה
מוגש לוועדה הציבורית להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה
מאת חברים/ות ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"
להלן שתי הערות עקרוניות שראוי שידריכו את הוועדה בעבודתה. ההנמקות לעקרונות אלו יובאו בקצרה בהמשך נייר עמדה זה.
ראשית, בניגוד לנאמר בהודעה לעיתונות של המל"ג מיום 11.12.13 ובניגוד לתפיסה הנוכחית של המל"ג והממשלה, המל"ג והות"ת אינם מוסדות רגולטוריים ולא ראוי שיהיו כאלו. המל"ג והות"ת הם מוסדות תיווך וחציצה, אשר אמורים לייצג את מערכת ההשכלה הגבוהה וצרכיה בפני הממשלה, ולחלק בין מוסדות ההשכלה הגבוהה את המשאבים המוקצים למערכת על ידי הממשלה. מטרת החציצה הזאת היא להפריד בין הדיון והמו"מ הפוליטי בקביעת סך ההשקעה הציבורית בהשכלה גבוהה, דיון שבו תפקיד הממשלה הוא מרכזי ומוצדק, לבין הדיון והמו"מ על אופן חלוקת ההשקעה הציבורית בהשכלה הגבוהה בין מוסדות ההשכלה הגבוהה השונים. השקפה זו באה לידי ביטוי בחוק המל"ג המקורי, וראוי שהוועדה תנחה את המל"ג לחדול מפעולות ותפקידים של רגולטור שנטלה לעצמה.
שנית, עקרון יסוד שחייב להדריך את הוועדה הוא הגנה על האופי המבוזר של המחקר וההוראה האקדמיים. מאופיים ומהותם של המחקר וההוראה האקדמיים נובע שהעוסקים בהם בפועל הם בעלי מומחיות גדולה יותר בתחום עיסוקם מזו של שדרת הניהול של המערכת האקדמית. לפיכך, לא ראוי ששדרת הניהול תתערב בתכנים של המחקר וההוראה האקדמיים: התערבות כזו תהא בהכרח לוקה בחוסר מומחיות. יתר על כן, חילוקי דעות על תכנים בין מומחים אקדמיים הם דבר נורמלי ואף מפרה, והם מוכרעים בדיעבד, לאחר שנים של התפתחות של אסכולות מנוגדות. האיכות האקדמית מקודמת על ידי ההתפתחות החופשית של אסכולות מנוגדות, תוך הימנעות מניסיון להכריע בהן באופן ריכוזי. באופן כללי, האיכות האקדמית מקודמת על ידי ביזור של פעולות והחלטות, אשר מבטיח את המשך ההתפתחות של גישות מתחרות, ולא באמצעות כפייה של אחידות על ידי מרכז הגמוני.
בפרט, אופן פעילות "המערכת להערכת איכות" שהוקמה על ידי המל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הנ"ל, משום שדוחות היחידה הזאת מיועדים לשמש ומשמשים בפועל בסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה. זאת להבדיל ממצב בו המל"ג הייתה מפרסמת דוחות כאלה כמידע לציבור ו/או מגישה אותם למוסדות האקדמיים כהמלצה בלתי מחייבת.
פירוט
שתי ההערות העקרוניות הנ"ל מבוססות על ניתוח של מהות המחקר וההוראה האקדמיים. מהות החקירה האקדמית, העוסקת בחזית הידע האנושי, מחייבת לקבוע כהנחה מוקדמת שהעוסקים במחקר הם בעלי סמכא בדרגה הגבוהה ביותר בנושא עיסוקם, כך שהכפפתם לכל סמכות אחרת בנושאי מקצועם היא בלתי הגיונית בעליל. ההנחה בדבר מומחיותם המובהקת של העוסקים במחקר מתקיימת בפועל בכל מוסד אקדמי ראוי לשמו. דברים דומים, בהתאמות מתבקשות, חלים גם על ההוראה האקדמית, שהינה הוראה של תכנים המצויים בחזית הידע האנושי.
חילוקי דעות בין מומחים בתחומם הם דבר אפשרי ובהחלט נפוץ, משום שהחקירה האקדמית חותרת אל האמת, אבל לעולם לא מגיעה אליה ואפילו אינה יכולה להעריך בוודאות את מידת הדיוק הנוכחית שלה בהערכת האמת. לפיכך, הידע האקדמי הוא תמיד חלקי וטנטטיבי: הוא אינו מאפשר להכריע בחילוקי דעות לגבי שאלות אשר נמצאות בחזית הידע, קל וחומר בנושאים שהינם מעבר לגבולו. לפיכך, במקרים של חילוקי דעות מתפתחות אסכולות שונות אשר מתמודדות ביניהן תוך הפריה הדדית עד שאחת מהן נהפכת דומיננטית או שנוצרת סינתזה ביניהן.
תכלית המוסד החברתי המכונה "אקדמיה" (ז"א הגדרת האקדמיה כמוסד חברתי שתפקידו קידום הידע וההבנה האנושית) מחייבת אי-תלות ואי-כפיפות מהותית שלה לסמכויות חיצוניות וכן אי-כפיפות מקצועית של יחידותיה ושל חוקריה כיחידים לגופים אקדמיים שמנהלים אותה כמוסד. חוקרים בודדים אינם כפופים מקצועית, למשל, בקביעת תוכן מחקרם ו/או הרצאותיהם, להנחיות ראשי המחלקות שלהם, מכיוון שלאחרונים אין יתרון מקצועי עליהם, אלא, בד"כ, להיפך, כאשר מדובר בתחום ההתמחות של הראשונים. כמו כן, אין שום צורך ממשי בכפיית אחידות של תכנים ע"י ההנהלה האקדמית מכיוון שתכלית הפעילות המקצועית – המחקר וההוראה – אינה נקבעת מבחוץ אלא מוגדרת כקידום והנחלת הידע המקצועי עצמו. יתר על כן, הצורך המהותי בחקירה חופשית וביקורתית מנוגד לקבלת כל סמכות של אחרים.
האמור לעיל חל לא רק על היחס שבין חוקרים בודדים לראשי המחלקות שלהם, אלא ביתר שאת על היחס שבין המחלקות הללו להנהלת המוסד האקדמי ולגופים חיצוניים, כגון המל"ג. מכאן נובע שקיום גופי "הערכת איכות" של מחקר והוראה אקדמיים שהינם חיצוניים לאקדמיה, עומד בניגוד למהות האקדמיה ולתכלית קיומה. קל וחומר כאשר לגופים אלו ניתנת סמכות כפייה. לפיכך, "מערכת הערכת האיכות" שהוקמה במל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הללו, בעיקר במקרה שהדוחות של מערכת זו משמשים כבסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה.
יודגש עוד כי הערכת איכות אקדמית היא בלב ליבו של עיסוקם של אנשי המחקר באקדמיה: המערכת האקדמית עוסקת בכך באופן שוטף ואינטנסיבי. הערכה ביקורתית של עבודות מחקר קודמות הינה חלק אינהרנטי מן המחקר האקדמי עצמו, ובאופן דומה היא חלק מן ההכנה של הוראה אקדמית. בנוסף לכך, המערכת האקדמית עוסקת בהערכת עבודות מחקר ואיכות הוראה לצרכי החלטות על הקצאת משאבים שונים, ובפרט לצורך החלטה על שכירת חברי סגל חדשים, קידומם ומתן קביעות.
העקרונות שנסקרו לעיל מסבירים מדוע רגולציה של מוסדות האקדמיה על ידי גופים חיצוניים למוסדות אלה מנוגדת למהות האקדמיה ולתפקידה החברתי. ראשית, נזכיר שהאנשים היחידים המוכשרים להעריך את איכות המחקר האקדמי הם מומחים בנושא המחקר אשר מומחיותם עולה על מומחיות החוקרים שהם מעריכים או משתווה אליה. אנשים כאלה אינם יכולים להימצא, ודאי שלא דרך קבע ותוך מחויבות עמוקה למשימתם, בגופי הערכה חוץ-אקדמיים. שנית, ואולי חשוב מכך, חופש המחקר וההוראה האקדמית חיוני לאיכותן של פעילויות אלה, משום שהאיכות האקדמית מבוססת על הפתיחות והביקורתיות של העוסקים במחקר והוראה. גופי הערכה חיצונית (בעיקר כאלה שיש בידם סמכות כפיה) מצמצמים את חופש המחקר וההוראה, לפיכך פוגעים באיכותה ואף עשויים לסכן את קיומה.
בנוסף לאמור לעיל, תפקיד האקדמיה כמעוז חירות החקירה והלימוד מאזן את צמצום החירות הזאת במוסדות חברתיים אחרים (לדוגמא, בצבא או בשירות הממשלתי), איזון שמתחייב מאופי החברה הליברלית. ודוק: החברה הליברלית בנויה על איזונים בין ערכים מנוגדים, כך שאם קיימים מוסדות אשר מתרכזים בערכי הביטחון והיציבות החברתית תוך צמצום ערך החירות, אזי מוסדות אחרים אשר מופקדים על ערך החירות חיוניים במיוחד לחברה.
הערת סיום
תפקיד הוועדה כפי שמופיע בשמה הוא בעייתי מכמה סיבות. הסיבה החשובה ביותר היא שהשימוש במונח "משילות" אינו מתאים כאשר מדובר בתכנון של מחקר והוראה אקדמיים. עניין אחר הוא ששמה של הוועדה מתייחס למערכת ההשכלה הגבוהה בעוד שפרטי ההודעה לציבור מתייחסים למוסדות התיאום שבין מערכת ההשכלה הגבוהה לבין הממשלה (קרי: המל"ג והות"ת). כך נוצר בלבול מושגי בין מוסדות ההשכלה הגבוהה (קרי: אוניברסיטאות ומכללות) לבין מוסדות התיאום הנ"ל. לבסוף, שמה של הוועדה (ויותר ממנו, דברי ההסבר המופיעים בהודעות של מל"ג לעיתונות) יוצרים את הרושם המטעה שהנושא המדובר הוא מרכזי לחיזוק ההשכלה הגבוהה בישראל.
מה שנחוץ לחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא הגדלה מהותית של המשאבים המוקצים למערכת, מה שמחייב שינוי התפיסות העומדות בבסיס הקצאת החסר הנוכחית. בפרט, יש להפנים את העובדה שלא ניתן לקיים השכלה גבוהה איכותית על בסיס מיקור-חוץ של ההוראה (ע"ע "מורים מן החוץ"), כפי שהדבר נעשה בעיקר במכללות, אך גם באוניברסיטאות. חבל שההודעה לציבור אומרת במפורש שהוועדה לא תעסוק בנושא זה.
הוגש על ידי חברים ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"
מטה המאבק הסטודנטיאלי של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון קורא לסטודנטים, מרצים ואזרחים שאכפת להם, להצטרף להפגנה ביום שלישי הקרוב בירושלים:
בחודש ספטמבר השנה החליטה ועדת המשנה להבטחת איכות במל"ג כי היא ממליצה שלא לאפשר למחלקה לפוליטיקה וממשל לרשום סטודנטים חדשים לשנת הלימודים תשע"ד, מהלך שמשמעותו סגירת המחלקה, או למצער הכפפתה המוחלטת לסמכות חיצונית וביטול עצמאותה האקדמית. החלטה זו מהווה את אקורד הסיום לדיון נוקב שהחל עם פרסום דוח ועדת בדיקה שבחנה את תפקוד המחלקה עבור המל"ג.
הקרב על המחלקה לפוליטיקה וממשל יוכרע בזמן הקרוב, אך הוא כמובן רק מערכה אחת במלחמה על ההשכלה הגבוהה בישראל. אפשר להתמקד באופן בו ההחלטה לסגור מחלקה באוניברסיטה משווק כהתערבות פרופסיונלית הבוחנת מהו למעשה ידע אקדמי לגיטימי. אפשר גם, בקלות יחסית, להצביע כיצד טיעון זה הוא ניסיון מביך להסתיר את המניעים הפוליטיים העומדים מאחורי הניסיון לסגור מחלקה זו. אך חשוב יותר להבין כי לפנינו מאבק רחב הרבה יותר נגד מהלך אלים, הכולל השלטה של תרבות פחד, החנקה של קולות ביקורתיים וייבוש תקציבי, שכולם נתמכים במעבר להעסקה זמנית וללא קביעות של הסגל האקדמי. כשמשרות ההוראה התקניות הן ספורות, הקריטריונים הופכים להיות שמרניים והעשייה האקדמית מאבדת, כמעט בעל כורחה, את התכונות החשובות לה ביותר – חדשנות ותעוזה.
ההחלטה כי המחלקה לפוליטיקה וממשל צריכה להיסגר הוסברה בכך שחוקריה לא מדעיים משום שמחקריהם לא ניתנים להפרכה. קביעה זו אינה מתבססת על דיון לעומק על המורכבויות של ניתוחים כמותניים ואיכותניים ובוודאי אינה כוללת רצון כן לבחון את היחסים בין ידע ומדע, מה הם התהליכים המניעים את השניים ומה הן הקטגוריות המבנות את החלוקה ביניהם. זוהי למעשה הכרעה פוליטית מי נמצא בנורמה ומי חריג, מיהו האויב ומיהו הידיד. הכרעה המנוגדת לחוק המל"ג, ופרשנותה לשאלה מהו מחקר מדעי מבוססת על פחות ממאה מילים. בהקשר כולל זה, המהלך הפוליטי האלים של סגירת המחלקה הוא בעל משמעויות מרחיקות לכת. על כולנו להתנגד לאלימות זו, להנכיח אותה ולערער על מקורות סמכותה.
בשלושים לאוקטובר נתייצב מול המל"ג לעשות זאת!
בואו להפגין איתנו!
שמחת תורה תשע"ג, 7.10.2012
חבר/ת מל"ג יקר/ה – שלום רב,
אני כותבת אליך מכתב זה כחברת סגל באוניברסיטת בן גוריון וכפעילה במסגרת "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית". בפורום שותפים מרצים וסטודנטים מקמפוסים שונים בנסיון לעצור את תהליכי ההפרטה והתיעוש ההרסניים המתרחשים זה למעלה מעשור במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. את פירותיהם הבאושים של תהליכים אלה אוכלים אנו, אנשי האקדמיה, המוסדות להשכלה גבוהה והחברה בישראל כולה בימים אלה ממש, גם אם בבלי דעת.
זה גם ההקשר של פנייתי אליך. בקשתי היא כי תקדיש/י דקות אחדות מזמנך לקריאת מכתבי, למרות אורכו, בטרם תחליט/י על אופן הצבעתך במליאת המל"ג, בשאלה אם לקבל או לדחות את הצעת ההחלטה שתוגש בפניך מטעם ועדת המשנה להבטחת איכות של המל"ג ביחס למחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. זו עומדת להיות הצבעה גורלית, לכן אני מבקשת להציג בפניך את ההקשר הרחב של הצעה זו, את משמעותה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של כל החלטה שתתקבל במליאת מל"ג, לא רק ביחס למחלקה או לאוניברסיטה הנוגעות בדבר, אלא ביחס למערכת האקדמית בישראל כולה. להלן אנסה להבהיר מדוע אני סבורה שזו החלטה כה גורלית, שמשמעותה חורגת הרבה מעבר לגורל המחלקה לפוליטיקה וממשל (עניין שכשלעצמו, אף הוא רב משמעות), ומדוע אני קושרת בין סוגיה זו לבין תהליכי הפרטת האקדמיה.
מעמדך הציבורי והישגיך האקדמיים הובילו לכך שבימים אלה, את/ה מייצג/ת אותי ואת יתר חברי הסגל האקדמי, במוסד המעצב את מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל, המל"ג. מוסד זה הוקם בשעתו כדי לשמש מסגרת כללית לפיתוח מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל ולשמירה על עצמאותה המלאה. תפקיד נכבד זה, המופקד כעת בידיך, נועד להבטיח את האוטונומיה האקדמית המלאה של המוסדות להשכלה גבוהה. המל"ג הוקמה במטרה למנוע אפשרות שהממשלה, כל ממשלה, תתערב בניהול המערכת האקדמית או תכפה עליה שיקולים פוליטיים, למרות שהממשלה היא המופקדת על תקצוב המוסדות להשכלה הגבוהה, וכתוצאה מכך ידה מונחת בקביעות על עורק החיים האקדמיים הראשי, התקציב. האוטונומיה האקדמית הוכרה כתנאי הכרחי ע"י ראשי המדינה מראשית ימיה, בהם פוליטיקאים ומדינאים מובהקים, שהשכילו להבין כי אקדמיה שמעורבים בניהולה שיקולים זרים, אקדמיה שהחוקרים והמרצים בה אינם נהנים מחופש אקדמי מלא ומאורך נשימה כלכלי שדרוש לפיתוח מחקר ארוך טווח, ומהחירות המלאה לחשוב, לפתח רעיונות, לשאול שאלות ביקורתיות, לנסות ולטעות, ללא חשש לעתידם וללא דרישה, מפורשת או מרומזת, להפיס דעתם של בעלי שררה וממון – אקדמיה כזו לעולם לא תוכל להוביל להישגים משמעותיים, לתרום לקידום החברה הישראלית, ולמלא בכך את תפקידה כאקדמיה ציבורית.
ואכן, במשך שנים, מאז חקיקת חוק המל"ג והקמתן של המל"ג ושל הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), שעוסקת מטעמה בחלוקת המשאבים הציבוריים למוסדות ההשכלה הגבוהה, נבנתה בישראל מערכת אקדמית מפוארת, שהגיעה להישגים בינלאומיים מרשימים ותרומתה לחברה, לתרבות ולכלכלה בישראל הייתה לשם דבר בארץ ובעולם. מיותר לומר, אולם בכל זאת אדגיש, כי איש אינו טוען שמערכת זו מושלמת, שהיא נקייה מפגמים ושאין מה לשפר ולתקן בה ובהתנהלותה. אולם הישגיה ויוקרתה בעולם מדברים בעד עצמם, ובעד אוירת החופש האקדמי שאיפשרה אותם.
(לשם פשטות ומתוך כניעה מבישה למוסכמות השפה העברית, השתמשתי לכל אורך הטקסט בגוף זכר רבים. כמובן שהדברים אמורים בכל חברי האקדמיה ללא הבדל מגדר. כמוכן, אינני מתייחס לשאלה לאיזו מטרה נעשית הערכת האיכות. כפי שכתבתי במקומות אחרים ישנן מטרות לגיטימיות – כגון החלטה על שכירה ומתן קביעות לאקדמאים מסוימים – ומטרות בלתי-לגיטימיות – כגון ניסיון של גורמים חוץ-אקדמיים לשלוט ולנהל את האקדמיה.)
למרות שכל אנשי האקדמיה אמורים להיות מודעים למורכבות המחקר, הלימוד וההוראה האקדמיים ולמומחיות הרבה הנדרשת להבנת התכנים של עיסוקים אלו, ממשיכים רבים מהם להסתמך על מגוון של "מדדים אובייקטיבים" בבואם להעריך איכות עבודה אקדמית. מטרת המאמר הקצר הזה היא להצביע על חוסר השחר של ההסתמכות הזאת ועל הסכנה העמוקה הטמונה בה.
הדבר היחיד שניתן לומר לזכותם של "מדדים אובייקטיבים להערכת איכות אקדמית" הוא שמדדים אלו מצויים בשפע והם קלים לשימוש. כמובן שזאת גם הסיבה המכרעת לשימוש הגובר בהם. אלא שהשאלה שאני מבקש להתרכז בה היא מה המדדים הכמותיים הללו מודדים. זאת שאלה מרכזית, אשר המשתמשים במדדים הללו חייבים לתת עליה את דעתם ברצינות: זאת אומרת, לא להסתפק בתשובות סתמיות ובלתי מבוססות, אלא לבקש הוכחות לכך שהמדדים הכמותיים הללו אכן משקפים נאמנה איכות אקדמית.
לטענתי, לא רק שהמדדים הכמותיים הללו לא ממש משקפים (נאמנה!) איכות אקדמית, אלא שהשאלה הנ"ל (ז"א: השאלה "מה האיכות אשר המדדים הכמותיים הללו משקפים") לא ממש נשאלת ברצינות. המשתמשים במדדים הללו פשוט מתמכרים לאשליה שהמדדים הללו משקפים איכות, ודי בכותרת "מדדים אובייקטיביים" כדי לאפשר את האשליה הזאת.
האשליה של מדדים אובייקטיבים
מה שעומד בבסיס האמון במדדים האובייקטיביים הוא אופיים המתמטי והבלתי-אישי. בפרט, שימוש חוזר באותו מדד לגבי אותה שאלה ייתן את אותה תשובה בלי קשר לזהות המשתמש ומיקומו. זאת כמובן בתנאי שהמשתמש יודע איך להשתמש נכון במדד, תנאי סובייקטיבי שמשום מה לא נותנים עליו מספיק את הדעת.
אבל גם הגובה של חברי האקדמיה הוא מדד אובייקטיבי, כך גם משקלם, גילם וכו'. באופן דומה, גם האורך הכולל של פרסומיהם הוא מדד אובייקטיבי, וכך גם משקלם של הספרים על מדפי ספרייתם הפרטית, ממוצע גילי הסטודנטים שלהם, וכו'. ובאופן דומה, גם מספר המאמרים שהם פרסמו ומספר הציטוטים הם מדדים אובייקטיבים. כמובן שיש הבדל: עד כמה שאני יודע אף אחד לא משתמש במדדים הראשונים בעוד שרבים משתמשים באחרונים, ובעוד שהקשר לאיכות אקדמית נראה מופרך כאשר מדובר במדדים הראשונים, הוא נראה סביר כאשר מדובר באחרונים. אבל האם מראית העין הזאת נכונה? יתר על כן, האם הקשר הזה הוכח באופן משכנע כל כך שניתן להסתמך עליו בקביעת גורלות של אקדמאים ספציפיים ושל יחידות אקדמיות שלמות (שלא לציין את הדיבורים על האיכות של אוניברסיטה שלמה או של אוסף האוניברסיטאות בארץ זו או אחרת)?
אני טוען שהקשר בין המדדים הכמותיים השונים לבין איכות אקדמית לא נבדק ברצינות מעולם. כמובן שהאנשים שפיתחו את המדדים האלו ניסו, כמיטב הבנתם, ליצור מתאם בין המדדים לבין האיכות. אבל הבנתם של מפתחי המדדים הנ"ל רחוקה מלהיות מספקת, פשוט משום שהם אינם מומחים (ואינם יכולים להיות מומחים) בכל תחומי הידע האקדמיים. אבהיר את הטיעון בפסקה הבאה, אבל לפני כן אני מבקש להצביע על העובדה שגם אם מפתחי המדדים האלו היו מוכשרים למשימה המדוברת, הרי המדד שהם היו יוצרים היה משקף את ההבנה הסובייקטיבית שלהם בתחומי הידע האקדמיים השונים, ולפיכך לא היה ראוי להחביא את הסובייקטיביות הזאת תחת הכותרת "מדד אובייקטיבי".
למרות שאני מתנגד, עקרונית, להתערבות של מבקר המדינה ומוסדות חוץ-אקדמיים אחרים, בניהול האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה, אני מבקש להפנות את תשומת-לב הקוראים לכתבה שהתפרסמה לפני מספר ימים ב"הארץ" בנושא דו"ח מבקר המדינה בעניין תוכניות הלימוד המיוחדות באוניברסיטאות.
הכתבה והדו"ח חושפים את מה שנאמר בנושא זה בפורום פעמים רבות. בפרט, אני מבקש להדגיש מספר עובדות. ראשית, מדובר בהפרטה חלקית של הפעילות במוסד ציבורי. אכן, כפי שנאמר בכתבה:
התוכניות החוץ תקציביות מהוות מובלעות אקדמיות שמתקיימות בתוך המוסדות הציבוריים ומשתמשות במשאבי האוניברסיטה, למרות שאינן ממומנות על ידי המדינה. הסטודנטים בהן משלמים שכר לימוד הגבוה בעשרות אלפי שקלים מהתוכניות הרגילות, ולעתים מקבלים בתמורה מסלולים מקוצרים לתואר, שתנאי הקבלה אליהם והלימודים בהם נוחים לעתים לעומת המסלולים הרגילים. התוכניות ה"ייעודיות" מותאמות לקבוצות ממקומות עבודה ומגזרים שונים, פעמים רבות בשירות הציבורי.
שנית, פתיחת תוכניות אלו לא התבססה על שיקולים אקדמיים, אלא נעשתה מתוך מצוקה כלכלית, תוך קבלת הגיון ההפרטה ו"האקדמיה כעסק כלכלי" (כאשר ההיגיון הזה התקבל תחת לחץ מסיבי של משרד האוצר, כמייצג הממשלה). שוב, אצטט מן הכתבה:
מהמל"ג ות"ת נמסר בתגובה: "בעשור שבין השנים 2000 – 2009 הושתו קיצוצים תקציביים כבדים על מערכת ההשכלה הגבוהה. כתוצאה מקיצוצים אלה נקלעו חלק מהאוניברסיטאות לגירעונות תקציביים ניכרים שאילצו אותן להתייעל ולמצוא דרכים חלופיות להגדלת הכנסותיהן, זאת כדי שיוכלו לשרוד במציאות הקשה באותן שנים. בעשור זה קוצצו תקציבי האוניברסיטאות באופן ניכר ומנגד מספר הסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה גדל משמעותית.
שלישית, כפי שאמור בציטוט המובא לעיל, מקור המצוקה הכלכלית של מערכת ההשכלה הגבוהה הוא בהחלטה ממשלתית (חסרת אחריות) לקצץ את תקציבן באופן שלא מאפשר פעילות נאותה.
ולסיום – וכאן מתבטאת האי-הבנה היסודית של המבקר את מערכת ההשכלה הגבוהה – כישלונן של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) אינו בחוסר הפיקוח שלהן על האוניברסיטאות, אלא בכך שלא מנעו את ההחלטה הממשלתית הנ"ל. בפרט, תפקידה של המל"ג היה להעמיד את הממשלה על חומרת החלטתה ועל התוצאות הרות הגורל שינבעו ממנה, תוצאות אשר ניתנות לתמצות בכינוי "העשור האבוד", שדבק בדיעבד בתקופה הנידונה.
אני מבקש להדגיש שהמל"ג לא יכולה לצאת ידי חובה בהשמעת הסתייגויות רפות בחדרי חדרים, אלא עליה להביע את דעתה בנושאים גורליים כל כך לאקדמיה בחריפות ובפומבי, ולהתפטר אם דעתה אינה מתקבלת. כל שאר פעולותיה של המל"ג הן פעוטות ערך ביחס לאחריותה לדאוג לתקצוב ממשלתי נאות של המערכת אותה היא מייצגת.
ביום שני הקרוב, 26.3.12, יתקיים באוניברסיטת בן גוריון יום עיון בן שני מושבים שכותרתו "אקטיביזם חברתי ואקדמיה". תכנית יום העיון מפורטת להלן. יום העיון נערך במסגרת שיתוף פעולה של קבוצת הפורום בקמפוס אב"ג, המחלקה לעבודה סוציאלית, התכנית לניהול ויישוב סכסוכים והפקולטה למדעי החברה והרוח באונ' בן גוריון.
אוניברסיטת בן גוריון רואה עצמה כאוניברסיטה המעודדת מעורבות חברתית, והמחויבת לפריפריה של באר שבע והנגב, ולאוכלוסיות המוחלשות בה. יחד עם זאת, אחת לכמה זמן, מתגלעות מחלוקות בקמפוס בין גורמים שונים במנהל האוניברסיטה לבין קבוצות של אקטיביסטים חברתיים מקרב המרצים והסטודנטים. מחלוקות אלה סבות כולן סביב הגדרת גבולות האקטיביזם החברתי והפוליטי המותר והרצוי בקמפוס, אם כחלק מתכניות לימוד או כפעילויות אקס-קוריקולום. הרושם שמחלוקות אלה משאירות הוא כי בעוד הנהלת האוניברסיטה מתקשטת, לעיתים בצדק, בנוצות של מעורבות חברתית ותרומה לקהילות בפריפריה, ראשיה חשים מאוימים נוכח פעילויות חברתיות ופוליטיות של סטודנטים ומרצים שהיוזמה להן אינה מפוקחת על ידם ונוטים לפעול באמצעים מנהליים כדי למשטר ולעיתים – לדכא יוזמות כאלה.
יום העיון נולד בעקבות אחת המחלוקות הללו, ומטרתו – להציף את השאלות שמחלוקות אלה מעלות ולדון בהן בגלוי. יצוין שמארגני יום העיון הזמינו את הרקטור והנשיאה להשתתף בשולחן העגול שיתקיים במושב השני.
יום עיון
אקטיביזם חברתי ואקדמיה: הילכו שניים יחדיו?
יום שני, 26.3.12, 18:00-14:00, אולם כנסים ברקן
ברכות: פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב
מושב ראשון: אקטיביזם חברתי ואקדמיה, 14.00-15.30
יו"ר: דר' איריס אגמון, המחלקה ללימודי מזרח תיכון
פרופ' שפרה שגיא, יעל בן דוד, אורית רובין, התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים: איך ניתן לשלב פרקטיקה בארגונים חברתיים בתכנית אקדמית?
פרופ' מיכל קרומר-נבו, המחלקה לעבודה סוציאלית: עבודה סוציאלית פרטנית לשינוי חברתי: מה אנו לומדים מהמפגש בין האקדמיה לבין המחלקה לשירותים חברתיים בעירייה?
פרופ' נדב דוידוביץ', המחלקה לניהול מערכות בריאות: בריאות וצדק חברתי מנקודת מבט של שותפות אקדמיה-קהילה
הודא אבו עובייד, המחלקות ללימודים כלליים, ללימודי המזרח התיכון ולמגדר: סטודנטים ערבים ואקטיביזם חברתי בקמפוס ומחוצה לו
אביב דרעי, המחלקה ללימודי המזרח התיכון: מאבק על הזכות לקורת גג – מחאת הדיור הציבורי בבאר שבע
הפסקת קפה, 16:00-15.30
מושב שני: הילכו שניים יחדיו? שולחן עגול על אקטיביזם חברתי בקמפוס, 18:00-16:00
מנחה: מרב מיכאלי
טל בהרב, המחלקות לחינוך ולפוליטיקה וממשל, ארגון צ"ח, סטודנטים וסטודנטיות למען צדק חברתי
אסף בונדי, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, רכז מטה דרום, כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי
פרופ' נטע זיו, מנהלת הקליניקות למשפט, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב
פרופ' יוסי יונה, המחלקה לחינוך
פרופ' אורן יפתחאל, המחלקה לגיאוגרפיה
פרופ' יוליה מירסקי, המחלקה לעבודה סוציאלית
דר' רוני קאופמן, המחלקה לעבודה סוציאלית
נוסח העצומה להלן מופיע גם באתר העצומות ומצאנו לנכון להעלותו לבלוג ולקרוא לחברי סגל אקדמי להצטרף לרשימת אנשי רוח ואקדמיה רבים שכבר חתמו על העצומה ולשלוח את פרטיהם במייל אל: rights.teach@gmail.com
לא מיישמים צדק חברתי בכלים של עוול חברתי
אנו, החתומות/ים מטה, קוראות/ים לשר החינוך שלא להעסיק מורות/ים וגננות באמצעות גופים מתווכים לטובת יישומו של יום לימודים ארוך.
אנו מברכות/ים על הרפורמה של יום לימודים ארוך בבתי הספר ובגני הילדים, בעקבות המלצות דו"ח ועדת טרכטנברג, אך מבקשות/ים לוודא כי היישום יעשה באמצעות העסקה ישירה של המורות והגננות שיתווספו למערכת החינוך לשם יישום הרפורמה.
אנו מתנגדות/ים בכל תוקף לתופעה המתרחבת של העסקת מורות, מורים, גננות, מרצות, מרציים וסגל באמצעות גופים מתווכים בתוך לב ליבה של מערכת החינוך הציבורית. העסקה זו הינה ברוב המקרים העסקה פוגענית ובכל המקרים יוצרת מעמדות בתוך מקום העבודה.
אנו מבקשות/ים משר החינוך וממנכ"לית משרד החינוך ליישם את הרפורמה של יום לימוד ארוך באמצעות קליטת מורות וגננות על ידי העסקה ישירה במערכת החינוך הציבורית.
**********************************
עד כאן העצומה. ולהלן הזמנה לכנס חירום ארצי, שיתקיים ביום ב', 12.3.12 בשעה 19:30 במכללת סמינר הקיבוצים – אולם 70, תל אביב.
ראו פרטים מלאים על הכנס בהזמנה זו.
הפורום להגנת ההשכלה הציבורית 