[תזכורת: בגלל תקלה במונה התגובות, המונה מראה 0 תגובות גם כאשר יש תגובות. למרות התקלה אפשר לקרוא את התגובות ולהגיב עליהן]

בעקבות הגשת עצומת הפורום נגד ההעסקה הפוגענית של מורים מן החוץ במערכת ההשכלה הגבוהה ומערכת החינוך הכללית, קבל הפורום מכתב תגובה מפרופ' עליזה שנהר, יו"ר ועד ראשי המכללות (ור"מ).

פרופ' שנהר מציינת במכתבה כי "הנהלת ור"מ החליטה בתיאום עם ות"ת והמועצה המתאמת של הסגל במכללות, כי סוגיית הסדרת העסקתם של המורים מן החוץ תובא לדיון בשנה"ל הקרובה". יש לקוות, אגב, כי הכוונה לשנת הלימודים הנוכחית, שהחלה השבוע. מכל מקום, זו החלטה מעודדת ויש גם לציין לטובה את עצם העובדה שפרופ' שנהר טרחה להגיב על העצומה; עד לכתיבת דברים אלה היא היחידה שעשתה זאת.

עם זאת, פרופ' שנהר ממהרת לסייג את דבריה אלה בהדגישה "…כי כל שינוי בתנאי העסקה דורש את אישור הממונה על השכר באוצר." ההדגשה האחרונה היא בגדר עובדה. דרוש אישור הממונה על השכר. עם זאת, יש לקוות כי יו"ר ועד ראשי המכללות הציבוריות, מסגרת שלא פחות מ-80% מהמורים המלמדים בה הם מורים מן החוץ, תביע מחויבות של ממש למאבק בממונה על השכר באוצר ובשאר הגורמים בממשלה ובממסד האקדמי, המתעקשים לקיים תנאי העסקה כל כך מחפירים ומזיקים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל כמו אלה של המורים מן החוץ. הרי לשם מה פרופסורים עתירי הישגים אקדמיים וציבוריים מקבלים על עצמם תפקידים כה בכירים במערכת האקדמית, אם לא כדי להאבק ללא פשרות למען שיפורה (שלא לומר – הצלתה) של המערכת החבולה אך החיונית כל כך הזו?

בהקשר זה, יש לציין עוד כי לפני זמן מה פרסמה פרופ' שנהר מאמר דעה בווינט, בו היא הביעה תמיכה מפורשת בעמדה המייחסת למכללות הציבוריות בישראל תפקיד חברתי בסגירת פערים ומימוש סיסמת הצדק החברתי. במאמר זה לא נאמר דבר על מצבם של המורים מן החוץ במכללות ועל הכוונה לשנות מצב זה, ועל כך יש לתמוה. זה המקום לציין, כי בהשראת המחאה החברתית, הוקם בקיץ האחרון, ביוזמת קבוצה של מורים מן החוץ במכללות הציבוריות, ועד עובדים יציג. ועד זה הצטרף לארגון סגל המכללות ופועל לקידום מו"מ מול המוסדות הרלבנטיים על שינוי תנאי ההעסקה של הממ"ה וחתימת הסכם שכר קיבוצי. התגובה ליוזמה זו מצד ור"מ, נשיאתה, והנהלות המכללות תהיה אף היא אבן בוחן לכנות התמיכה בתפקיד החברתי של המכללות בישראל.

[הערת עדכון, 1 נוב' 2011: יש תגובות במדור התגובות, למרות שמונה התגובות מראה 0]

הפורום הגיש הערב עצומה ועליה 1,440 חתימות מורים במערכת החינוך, סטודנטים ומרצים במערכת ההשכלה הגבוהה, ואזרחים מן השורה, הקוראים "לביטולה של צורת ההעסקה הפוגענית של 'מורים מן החוץ' ו'מורי קבלן' בכל מוסדות האקדמיה והחינוך". הפורום החל בהחתמה על העצומה באוגוסט, בעקבות מחאת האוהלים ברחבי הארץ.

העצומה הוגשה לנושאי התפקידים הבאים:

• פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה
• פרופ' רבקה כרמי, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות
• פרופ' עליזה שנהר, יו"ר ועד ראשי המכללות הציבוריות
• מר גדעון סער, שר החינוך
• ח"כ אלכס מילר, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת

העצומה, שנסגרה כבר לפני מספר שבועות, מוגשת בעיתוי זה דווקא, כדי להצטרף ולתמוך בכמה אירועים שצפויים בשבוע הקרוב:

במוצאי שבת יתחדשו הפגנות תנועת המחאה. למחרת תפתח שנת הלימודים האקדמית. היא נפתחת בשביתה בת יום אחד של ארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות, המייצגים את ציבור 'המורים מן החוץ' באוניברסיטאות במו"מ שהם מנסים לקדם בימים אלה מול הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) ומול ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה). במהלך השבוע צפויים גם כמה אירועי מחאה נוספים בקמפוסים בקריאה להפסקת ההעסקה הפוגענית של מורים ומרצים במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה ולהעסקה ישירה של עובדי קבלן.

'הפורום להגנת ההשכלה הציבורית' קורא להסדרת מעמד 'המורים מן החוץ' ו'מורי הקבלן' ולהפסקת
ניצולם ומזמין את חברי הקהילה האקדמית וכל מי שעתיד החברה בישראל יקר לו – לחתום על עצומה בנידון

"כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו…"

"כל אדם זכאי לחינוך. החינוך יינתן חינם, לפחות בשלבים הראשוניים והיסודיים. החינוך בשלב הראשון הוא חובה. החינוך הטכני והמקצועי יהיה מצוי לכל, והחינוך הגבוה יהיה פתוח לכל במידה שווה ועל יסוד הכישרון…"

[ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיפים 25-1 ו26-1, נוסח עברי: אתר הכנסת]

המחאה העממית העולה משדרות רוטשילד ומרחובות רבים אחרים בארץ מעלה שורה של תביעות וראשיתה בתביעה לדיור בר-השגה. החיבור בין התביעות המגוונות הללו כבר מופיע בשטח, ואיתו גם ההכרה ששורש סוגי המחסור השונים הוא במדיניות אשר בוגדת במחויבות המדינה לתושביה.

מחויבות זו באה לידי ביטוי במושג 'הזכויות החברתיות של האדם', זכויות שאינן מותנות בדבר ואינן ניתנות להפקעה. אלא שבארץ וגם במקומות אחרים בעולם זכויות אלה הופקעו וכורסמו בתהליך שזכה לשם הקוד 'הפרטה'. ההפרטה אינה אלא התנערות של השלטון שבידיו הופקד ניהול המדינה מן המחויבות לדאוג לסיפוק זכויותיהם החברתיות של תושבי המדינה.

ההפרטה הופכת זכויות לסחורות: שירותים – דיור, בריאות, וחינוך — שניתנו בעבר, ולו ברמה בסיסית, באופן שאינו מותנה בדבר נמכרים כיום לאלו שידם משגת, ולאלו שידם אינה משגת נאמר: זבש"כם. כך נראית ההפרטה מן הצד של מקבלי השירות החברתי. ואילו נותני השירות הופכים בתהליך זה ממשרתי הציבור, אשר טובתו אמורה לעמוד מול עיניהם, לשכירים של חברה בע"מ, שמטרתה להגדיל את רווחיה, אם על ידי צמצום השירותים שהיא נותנת, או באמצעות העמקת הניצול של עובדיה.

המשך קריאת הפוסט "עצומה מקוונת של הפורום בנושא 'המורים מן החוץ'"

לאחרונה, הובאו לידיעתנו שני מקרים בהם נטען כי מרצים באקדמיה פוטרו מעבודתם בשל הבעת דעות ימניות. חלק מהמגיבים בבלוג על העצומה שהוגשה לשר החינוך האשימו את הפורום כי הוא יוצא להגנת חופש הדיבור רק כאשר מדובר בחופש להביע דעות שמאליות. להלן מספר הבהרות בעניין זה:

ראשית יודגש, כי העצומה עסקה בעקרון חופש הדיבור והחופש האקדמי, לא בהגנה על בעלי דעה זו או אחרת. סוגיית הקוראים לחרם על ישראל כמקרה של עמדה ספציפית ושנויה במחלוקת נכללה בעצומה רק משום ששר החינוך השתמש בביטוי דעה זו בתור העילה שמצדיקה את נסיונות התערבותו באוניברסיטאות לצורך הענשת מרצים תומכי החרם. עצם כוונתו להתערב הייתה, כזכור, הדבר העיקרי שהעצומה הביעה מחאה נגדו. כל בר-דעת מבין שכאשר דוגלים בחופש ביטוי (או כל עקרון אחר, לצורך העניין) דוגלים בו ביחס לכל המקרים שהעקרון חל עליהם, אך לא כל מקרה פרטי כזה יוביל לארגון עצומה נוספת.

המקרה הראשון שביקשנו לבחון הוא זה של ד"ר לויט, מרצה בדימוס המלמד במעמד של מורה-מן-החוץ, אשר לפי הפרסומים בתקשורת, פוטר מהוראה בבי"ס לרוקחות באוניברסיטת בן גוריון בעקבות דברי הביקורת שהשמיע בקורס לאתיקה רפואית על גידול ילדים במשפחות חד-מיניות ועל נטיות הומוסקסואליות בכלל. נטען כלפי האוניברסיטה שהמרצה פוטר גם בשל היותו בעל דעות ימניות בתחום הפוליטי. חברי פורום מאוניברסיטת בן גוריון העלו את הפרשה הזו לדיון בפורום המקומי מיד אחרי הפרסום הראשון בתקשורת בנסיון לברר אם נפגע בפרשה זו החופש האקדמי של המרצה ובהתאם לכך – להחליט על תגובה. הבירור הזה טרם הסתיים ולכן, בשלב זה, אי אפשר עדיין לסכם את הדברים והדבר ייעשה בהמשך.

המקרה השני דווח בתקשורת לפני מספר ימים. מדובר בד"ר רן ברץ, שפוטר לטענת סטודנטים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית למרות היותו מורה מוערך, וזאת בשל דעותיו הימניות והעובדה ששימש יועץ לתנועת "אם תרצו" בהכנת המסמך שפרסמה נגד האוניברסיטאות. סטודנטים הקימו קבוצה בפייסבוק למאבק נגד הפיטורים. הבירור שערכנו העלה שבתיאור בתקשורת לא נכללו כמה עובדות חשובות, אשר מלמדות כי הרקע לפרשה שונה בתכלית: ד"ר רן ברץ, שהשלים את הדוקטורט שלו באוניבריסטה העברית בתחום הפילוסופיה היוונית ולימד קורס בנושא זה בחוג לפילוסופיה כמורה מן החוץ, ניגש למכרז של האוניברסיטה למשרת חוקר-מרצה בתקן קבוע בחוג לפילוסופיה. הוא התחרה על המשרה, כמו גם מספר לא מבוטל של מועמדים אחרים, אך לא זכה בה. כידוע, הליכי החיפוש והמינוי של מרצים חדשים באוניברסיטאות הם הליכים מורכבים וקשים. מספר המתמודדים על כל משרה הוא עצום, במיוחד בשנים האחרונות (ועל כך, כידוע, עלינו להודות לממשלות ישראל ובמיוחד לשרי האוצר שעושים בעשור האחרון ימים כלילות בחנק תקציבי של המערכת האקדמית, דבר שהוביל לחיסול אינספור תקנים למרצים חדשים). המרצה החדש שקיבל את התקן התמחה אף הוא בפילוסופיה יוונית וילמד את הקורס בפילוסופיה יוונית בחוג. על רקע זה בלבד התקבלה ההחלטה שד"ר ברץ לא ימשיך ללמד את הקורס הזה. הדבר הוסבר לסטודנטים המוחים במכתב מאת פרופ' דוד הד, מ"מ ראש החוג לפילוסופיה. פרטים נוספים ותשובות לשאלות ולביקורת שהעלו הסטודנטים הוסיף מרצה נוסף בחוג לפילוסופיה, פרופ' דוד אנוך.

העצומה בצירוף רשימת החותמים נשלחה אמש לשר החינוך, מר גדעון סער.

נוסח העצומה מופיע גם בפוסט הקודם. החתימות על העצומה נאספו בעשרת הימים האחרונים. חתמו 542 חוקרים, מרצים, סטודנטים ותלמידי מחקר, עובדי אוניברסיטה וכמה אזרחים שביקשו להצטרף, בהם שרי החינוך לשעבר, מר יוסי שריד ופרופ' יולי תמיר.

במהלך היום תצא הודעה לתקשורת.

הערה: סדר השמות ברשימת החותמים משקף בעיקרו של דבר את סדר הגעת החתימות אלינו. הדבר יקשה מעט על מי שיחפשו את חתימותיהם או את אלה של עמיתיהם ועל כך אנו מתנצלים. אך כששקלנו אפשרויות שונות לארגן את הרשימה (א"ב, לפי מוסדות אקדמיים, לפי הרארכיה אקדמית, וכיו"ב) הגענו למסקנה שהסדר האקראי הזה נותן ביטוי לתפיסת הפורום שמדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה בין כל מרכיבי הקהילה האקדמית במאמץ להגן על אופיה הציבורי של האקדמיה בישראל. מסיבה זו גם קראנו לכל חברי הקהילה האקדמית, ולא רק למרצים בכירים לחתום על העצומה.

חברי הפורום וקוראי הבלוג האחרים מוזמנים לחתום על העצומה להלן, שתוגש לשר החינוך, מר גדעון סער. העצומה היא פרי יוזמה של חברי פורום, המבקשים לתת באמצעותה ביטוי לקולות הנשמעים בימים האחרונים בקמפוסים, בדיונים וויכוחים שמתקיימים בקרב חברי הקהילה האקדמית, ולדאגה העמוקה לעתידה של המערכת האקדמית, דאגה אשר שותפים לה רבים מהמתדיינים, על אף שהם חלוקים בדעותיהם ברוב הנושאים האחרים.

הכוונה היא לאסוף בעיקר חתימות של חברי הקהילה האקדמית – סטודנטים, מרצים, חוקרים, ועובדים אחרים במוסדות ההשכלה הגבוהה. המעוניינים לחתום מתבקשים לשלוח מייל לכתובת iris.agmon@gmail.com ולציין: שם מלא, תואר אקדמי ומעמד (מרצה, סטודנט וכו'), שיוך מוסדי, פרטים רלבנטיים אחרים (למשל, תפקיד בכיר במערכת האקדמית).

וזה נוסח העצומה:

כבוד שר החינוך,

החתומים מטה, חברים בקהילה האקדמית הישראלית – חוקרים, מרצים, סטודנטים ועובדים במערכת ההשכלה הגבוהה – מחזיקים בדעות שונות ומגוונות באשר לפתרונן של הבעיות הקשות שעמן מתמודדת מדינת ישראל. אך בעניין אחד אנו מחזיקים באותה דעה:

חופש הביטוי והחופש האקדמי הם נשמת אפה של המערכת האקדמית הישראלית.

אנו משוכנעים כי על מנת שתהיה איכותית וראויה, טוב לה למערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית שיבוטאו בה גם דעות שאינן נוחות לכולם, שתישמע בה ביקורת, כולל ביקורת חברתית ופוליטית, שיתקיימו בה מחקר והוראה ביקורתיים ואף שנויים במחלוקת, כל זאת במסגרת הקריטריונים האקדמיים שעל פיתוחם ושמירתם אמונה המערכת האקדמית הישראלית.

אנו מאמינים כי נזק רב יגרם לה לאקדמיה הישראלית, אם פוליטיקאים, יהיו אשר יהיו עמדותיהם ושיוכם המפלגתי, יהיה אשר יהיה מעמדם ותפקידם במערכת הפוליטית, יכתיבו לה מה נכון ומה לא נכון לומר, לחשוב, לחקור וללמד, ויורו לה לאמץ אמות מידה מסוג זה לשם קבלה, קידום, או הרחקה של חוקרים ומרצים.

נזק כזה גורמים דבריך אודות כוונתך לעשות שימוש בסמכותך השלטונית, באמצעות ראש ות"ת וראשי המוסדות להשכלה גבוהה, לפעולה נגד מרצים שתמכו בהטלת חרם אקדמי על ישראל – להבדיל מהתמודדות ציבורית וערכית עם דבריהם. נזק כזה גורמים גם דברי התמיכה שלך בדוחות המתחזים לדוחות מדעיים על ההוראה באוניברסיטאות. דוחות כאלה הופצו לאחרונה ע"י גורמים שדואגים, כביכול, לערכי הציונות ובמסווה זה מקדמים תרבות של הפחדה והשתקה בקמפוסים.

עצומה זו איננה מביעה תמיכה בחרם על ישראל, אלא רק בהגנה על חירויות הביטוי האזרחיות של המביעים תמיכה כזו, ובהגנה על חירות הביטוי והמחשבה בישראל בכלל ובאקדמיה בפרט.

קיומה של מערכת אקדמית איכותית – על היוקרה והתועלת שהיא מביאה למדינת ישראל – מותנית בהגנה וטיפוח של חירויות המחשבה והביטוי. דבר זה כרוך, מעצם טבעו בנכונות לסבול דעות קשות ומעוררות התנגדות, להקשיב ולהתמודד עמן, לקיים דיון מעמיק ונוקב עם המחזיקים בהן, אך בשום אופן לא להשתיקם או להענישם. אם תבחר בדרך ההשתקה וההענשה, האקדמיה, במקום להוביל את הדמוקרטיה הישראלית ולתרום לה, תתנוון יחד עמה.

האיומים לפגוע בחירויות המחשבה והביטוי, שהן חירויות יסוד אזרחיות בכל מדינה דמוקרטית ולא זכויות יתר אקדמיות, מסמנים שלב נוסף בערעורה של מערכת ההשכלה הגבוהה. לאחר שנים של קיצוצים תקציביים שפגעו אנושות ברמת המחקר וההוראה בה, איומים אלה, לא פחות מאשר הקיצוצים, עתידים להוסיף ולפגוע ברמתה וביכולתה לתרום לחברה.

אנו קוראים לך, כשר החינוך ומי שעומד בראש המועצה להשכלה גבוהה:
התעשת וחזור בך מהצהרותיך, בטרם יהיה מאוחר להציל את ההשכלה הגבוהה בישראל!

*                           *                           *

עדכון, 30.6.10: (1) נאספו כבר מאות חתימות (2) בגלל עומס, לא שלחנו לחלק מהחותמים אישור במייל חוזר, אך קבלנו את המיילים עם בקשות החתימה (3) אנו מכינים את העצומה עם החתימות להגשה ובינתיים – אפשר לשלוח חתימות נוספות

עדכון 5.7.2010: העצומה נשלחה אל שר החינוך. חתמו עליה 542 מרצים, סטודנטים, עובדי אוניברסיטה ואזרחים אחדים מחוץ לאקדמיה. בקרוב נפרסם את רשימת החותמים.

קואליציה של ארגונים בבאר שבע יוצאת השבוע בקריאה לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון להוביל מהלך של הפסקת העסקת עובדי הניקיון באמצעות קבלני כוח אדם וחזרה להעסקתם הישירה. הנשיאה נקראת להוביל מהלך שיחל באוניברסיטת בן גוריון אך לא יסתיים בו, אלא ישפיע גם על אוניברסיטאות אחרות ומוסדות ציבור לחדול מההעסקה הפוגענית ולחזור להעסקה שמכבדת את זכויות העובדים.

הקמפיין החל בעצומה שהציבור נקרא לחתום עליה.

כמו כן, יוגש לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון נייר עמדה מפורט בעברית ובאנגלית. הטקסט יתורגם בהמשך גם לרוסית, יודפס ויופץ לתקשורת.

מצורפים גם שני קישורים ידידותיים יותר לקריאה של נייר העמדה:

בעברית: http://issuu.com/dimonanet/docs/cleaningworkers/1?mode=a_p

באנגלית: http://issuu.com/dimonanet/docs/e-cleaningworkers/1?mode=a_p

חברי הפורום ויתר קוראי הבלוג – אתם מוזמנים להצטרף למהלך החשוב הזה, לחתום על העצומה ולהפיצה לחבריכם

השבוע הוקם ב"מכללת ספיר" מטה מאבק נגד הפרטת המכינות הקדם-אקדמיות. מטה המאבק מפרסם עצומה מקוונת זו שתוגש לשר החינוך, מר גדעון סער, בקריאה לעצור את תהליכי ההפרטה:

http://www.atzuma.co.il/no2hafrata 

"הפורום להגנת ההשכלה הציבורית", שרואה במערכת ההשכלה הגבוהה חלק ממערכת חינוך והשכלה ציבורית כללית, קורא לחבריו להביע תמיכה במאבק נגד הפרטת המכינות.

להלן מעט חומר רקע על הפרטת המכינות:

המכינות הקדם-אקדמיות מהוות אמצעי מרכזי לצמצום פערי הנגישות להשכלה גבוהה בישראל, בהקנותן כישורי למידה אקדמית לסטודנטים שבשל אי-השוויון המובנה במערכת החינוך הישראלית לא היו יכולים להשתלב בלימודים אקדמיים ללא הכלים הללו.

למעשה המכינות הופרטו כבר לפני שנים, אלא שהאגודה שזכתה בזמנו במכרז הייתה "האגודה לקידום החינוך", שתפקדה כיחידת-סמך של משרד החינוך. היות שבדרך זו נשמר רצף מסוים של מדיניות ניהול המכינות, לא נחשפה במלואה העובדה שעקרונית, ההפרטה החלה כבר אז. עתה, הוסר המסווה כשניהול המכינות הועבר לידי חברת "מרמנט", שמשרד החינוך מפריט לידיה פונקציות שונות שלו מזה שנים. עם העברתן, הופכות המכינות לעוד מיזם עסקי ועל פי נסיון העבר יש להניח כי הדבר ישתקף גם במדיניותן הפדגוגית. כמו כן, יש להניח כי הקפיטליזציה של המכינות תביא לפגיעה מתמשכת בתנאי ההעסקה של המורים, כדי להבטיח "יעול" ולהגדיל את סיכויי הזכיינים לזכות במכרז הבא.

חלק ב: בעקבות מכתבו של רפי לאופרט מ-30.8.09 (מכתב מס. 3 בהתכתבות בחלק א') שלח יאני נבו, שהיה אחד המכותבים, את התגובה הבאה לרפי לאופרט ומכאן מתפתחת חליפת מכתבים בין השניים כדלהלן:

6) 1.9.09, יצחק (יאני) נבו לרפי לאופרט

המושג "פעולה אנטי-ישראלית", להבדיל מ"דעה אישית,נטו," שעליה לטעמך יש "לתת את הדין" הינו מושג שעליך לחשוב עליו. ככל הידוע לי ניב גורדון לא מכר סודות מדינה בכסף, לא הניח פצצות בקניון, ולא פעל פעולה בלתי חוקית כלשהי. הוא קרא לפעולת חרם, שאכן בעיני רבים היא אנטי ישראלית, אולם בעיניו – וזה כמובן ויכוח פוליטי – היא דווקא פרו-ישראלית. על מה, אם-כן, עליו לתת את הדין? קריאה לפעולה פוליטית היא עניין השייך לתחום ההתבטאות הפוליטית, ותחום זה, כידוע לך, מוגן כזכות אזרח בסיסית בחוקי היסוד של מדינת ישראל. האם כוונתך שיש לשלול מניב גורדון את זכותו זו? האם לדעתך תפקידה של האוניברסיטה הוא לעשות כן? ומה על מחויבותה של האוניברסיטה לשמור על חוקי מדינת ישראל, ולהימנע מאפליה בשל "דעות פוליטיות" כפי שמנוסח בחוקתה? אני משוכנע שאין כוונתך להפרת זכויות (וחוק) מעין זו. ואם כך, מה כוונתך ב"לתת את הדין".

כפי שהעירו רבים לפני, הסוגיה העיקרית כאן היא חירות הביטוי האזרחית. אולם אם האוניברסיטה כמוסד תעמיד עצמה לרשות הפרת חירות הביטוי האזרחית הרי היא תפר גם את עקרונות החופש האקדמי, שהשמירה על חירויות הביטוי האזרחיות כלולה בהן. כאנשי אקדמיה אנו מצווים להגן על חירויות הביטוי והמחשבה האזרחיות והאקדמיות, אף שמימושן עשוי לעתים להיות מקומם ומרגיז. חירויות אלה הן נכסי רוח שבלעדיהן אין לנו קיום כאוניברסיטה חופשית. גם על כך קם הפורום להשכלה ציבורית להגן.

כרבים מחותמי העצומה, גם אני אינני מקבל את הקריאה לחרם, תהא אשר תהא כוונתו. החרם מיועד לפגוע במי שאינם נושאים באחריות לעוולה אותה הוא נועד למנוע. איקאה, כידוע לנו, אינה נושאת באחריות לפרסום המשמיץ באפטונבלאדט, והאזרח הישראלי המוחרם איננו אחראי למדיניות ממשלתו. פגיעה ב"חפים מפשע" היא בעיני שגיאה מוסרית. בהקשר האקדמי, החרם מהווה גם הפרה של החופש האקדמי. זוהי דעתי, ואני רשאי לפרסם אותה כביקורת על דעתו של ניב גורדון. אולם אין אני רשאי לפגוע בחירויותיו, ובוודאי שאין להתיר את היגררותה של האוניברסיטה לעמדה המאיימת על החופש האקדמי.

7) 1.9.09, רפי לאופרט ליאני נבו

אינני מקבל את הפרשנות שלך לחופש המחשבה והביטוי. חופש זה צריך להיות חופש למחשבה וביטוי אבל לא החופש להסית לפגיעה באחרים ולגרום להם נזק. ניב, בקריאתו לחרם, עושה בדיוק כך, פוגע באחרים ומזיק להם ולמקום העבודה שלו. אם לו מותר, אזי גם לי מותר לקרוא לחרם על ניב בשל מעשיו ולא בשל דעותיו. לכך זכאית גם האוניברסיטה, אם היא רואה עצמה נפגעת ממעשיו, ואני משוכנע שכך היא אכן מבינה ורואה את הדברים. חופש אקדמי אינו הגנה מכללא על כל משוגה של עובד אוניברסיטה, מתוך פרשנות אנרכיסטית של המושג "חופש המחשבה והביטוי"; גם חוקי מדינת ישראל אינם דורשים זאת. אם יחוש ניב שמישהו פרש לרעה את החוק, ואילו הוא פרש אותו כהלכה, פתוחה לפניו הדרך להתמודד על פרשנותו בבית המשפט.

אינני מסכים לדעתו הפוליטית של ניב, ומעולם לא הסכמתי. דומני שאיש לא הציע או דרש להטיל עליו סנקציות בגלל דעותיו, שאינן חדשות. התביעה לתת את הדין היא על מעשה, ואני, כנראה בניגוד לך, רואה בקריאה לחרם מעשה פוגע ולא דעה פוליטית.

זאת ועוד, פורום שמבקש לקדם את ההשכלה הגבוהה, מוטב היה שיעסוק בכך, ולא בפוליטיקה במסווה של הגנה על חופש הביטוי. עצם העובדה שדעותיו של ניב הן נושא למחלוקת פוליטית, ומעשיו לא כל שכן, נותנת שראוי היה שהפורום ימנע מנקיטת עמדה משלו בסוגיה. שהרי ברור שאימוץ גישה אחת, מטבע הדברים מוביל לניכור של בעלי הדעות המנוגדות. דומני שמהלך כזה מנוגד לאינטרסים הבסיסיים של הפורום.

המשך קריאת הפוסט "ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק ב'"

בעקבות פרסום מאמרו של ד"ר ניב גורדון בל.א.טיימס והתגובות עליו, עלו לבלוג שני פוסטים. אלה גררו מספר תגובות ביקורת על הטיפול בנושא בבלוג ובפורום. כדי לחשוף את חברי הפורום וקוראי הבלוג לויכוחים בנושא זה בין חברי פורום בקמפוסים שונים, ומתוך כוונה לתת ביטוי לדעות השונות ולהבטים המגוונים שפרשה זו מעלה והם קשורים כמעט ללא הפרד — מצאנו לנכון להעלות לבלוג ויכוח בהתכתבות שלקחו בו חלק שלושה אנשים: רפי לאופרט – מתומכי הפורום וקוראי הבלוג הקבועים, ד"ר איריס אגמון – מצוות הבלוג, וד"ר יצחק (יאני) נבו – מחבר מכתב המחאה ששלחו מרצים מאוניברסיטת בן גוריון, רובם חברי הפורום, לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון.

חלק א' של ההתכתבות החל במכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, והוא כולל את חליפת המכתבים ביניהם. אחד ממקבלי ההעתקים של התכתבות זו היה יאני נבו. הוא הגיב לאחד ממכתביו של רפי לאופרט ומתגובה זו התפתחה התכתבות בין השניים, שתעלה לבלוג כחלק ב', בימים הקרובים.

1) 29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון

אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.

קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.

אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:

א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).

ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).

ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).

ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).

נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.

אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…

צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.

2) 30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט

ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.

שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.

נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.

בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).

המשך קריאת הפוסט "ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק א'"