אתר "העוקץ" פרסם השבוע מאמר חשוב שכתבה הילה דיין, מרצה ביוניברסיטי קולג' באמסטרדם, תחת הכותרת: באמסטרדם ייסדנו את האוניברסיטה החדשה.
המאמר מנתח את מכלול התופעות שהקמת "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית" שמה לה למטרה להיאבק בהן. לכן, כל מילה נוספת מיותרת. מומלץ פשוט לקרוא את המאמר!
רצ"ב עותק של מכתב גלוי שישלח בקרוב לחברי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג).
נראה לי שהמכתב "מדבר בעד עצמו" ואינו מצריך מילות הקדמה, מלבד הסתייגות קלה מכך שהוא משוגר למל"ג — בעיני ראוי היה לשגר אותו למוסדות להשכלה גבוהה עצמם, אשר אינם כפופים למל"ג לא בעניין זה ולא בשום עניין אחר. אבל הסתייגות זאת קלת ערך לעומת האור הגדול הזורח ממכתב זה בימים חשוכים אלו.
עודד גולדרייך
קריאה להגנה על חופש הדיבור והדעה באקדמיה הישראלית
לכבוד חברי המועצה להשכלה גבוהה
ימים אלה של לוחמה בחבל עזה מעמידים במבחן את הדו-קיום בין יהודים וערבים אף בתוך גבולות המדינה. עמיתים לעבודה או לספסל הלימודים עלולים למצוא האחד את האחר מזדהה עם הצד היריב בלוחמה עקובה מדם. בתוך כך, הופיע במדיה החברתית גל עכור של קבוצות המזוהות עם הימין הקיצוני, העוסקות במעקב אחר התבטאויות של אזרחים ערבים ברשתות החברתיות ופנייה למעסיקיהם, בדרישה לפטר את ה-'בוגדים'. חלק מן ההתבטאויות המזכות אזרח בתואר 'בוגד' לשיטתן של קבוצות אלו והמעסיקים הנכנעים ללחציהן הן דברי בלע לאומניים וגזעניים המעוררים שאט נפש, אך חלקן האחר הוא הזדהות גרידא עם תושבי עזה או ביקורת פוליטית החוסה תחת ההגנות החוקיות של חופש הביטוי. למותר לציין כי אזרחים יהודים המביעים קריאות זהות בהיפוך הצדדים, לרבות דברי בלע גזעניים ולאומניים וקריאה למעשי אלימות, חופשיים מחשש באשר לפגיעה בתעסוקתם.
להפתעתנו ולצערנו, כאשר גל עכור זה מתדפק על דלתות האקדמיה, הוא איננו מוצא חומה בצורה העומדת בפניו. על פי המדווח באמצעי התקשורת, הטכניון זימן לשימוע שני סטודנטים ערבים בשל התבטאויותיהם ברשתות החברתיות. אוניברסיטת אריאל זימנה אף היא תלמידה לשימוע בנסיבות דומות. בנוסף לכך, לאחרונה התבשרנו כי אוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון התריעו בפני כלל תלמידיהן במכתבים פומביים כי ינקטו בצעדים משמעתיים כנגד התבטאויות 'קיצוניות ולא הולמות'.
אנו, תלמידים לתואר שלישי מכלל אוניברסיטאות המחקר בארץ, חוששים כי בצעדים אלה, מוסדות ההשכלה הגבוהה מאיימים על חופש הדיבור והדעה של תלמידיהם, מפלים לרעה את תלמידיהם הערבים ופותחים פתח למדרון חלקלק המוביל לאקדמיה מגויסת המאפיינת משטרים בלתי דמוקרטיים. למדינה גופים המוסמכים לחקור ולהעמיד לדין אזרחים המביעים אמירות החורגות מהגנת החוק. הפיכתן של ועדות המשמעת האקדמיות לבתי דין שדה מקבילים, השופטים תלמידים על התבטאויות שהובעו שלא בגבולות הקמפוס היא תקדים מסוכן, גם אם ההתבטאויות הנידונות הן אכן פסולות ומעוררות שאט נפש. למעשה, לעצם האיום בהעמדה לדין משמעתי אפקט מצנן על השמעת דעות לא מקובלות, גם בהקשרים עתידיים בהם המחלוקת תתגלע סביב נושאים אחרים.
גם אילו היינו מאמצים את העמדה כי יש להעמיד לדין משמעתי בגין התבטאויות פסולות, המדיניות הנוכחית איננה סבירה; אם האקדמיה הישראלית חפצה להישאר מוסד שוויוני ובלתי מפלה, הרי שעליה להעמיד לדין משמעתי גם תלמידים יהודים המשמיעים דברי בלע דומים כנגד ערבים, גם אם אותם תלמידים אינם יעד למעקב של קבוצות גולשים שונות. לשם כך יאלצו מוסדות להשכלה גבוהה לנהל מערך מעקב אחרי תלמידיהן, חזון עיוועים מקארתיסטי שברור שלאיש מן המכותבים אין חפץ בו.
אנו קוראים לחברי המועצה להשכלה גבוהה להתכנס לדיון דחוף בנושא ולהורות לכלל המוסדות המוכרים על ידי המועצה להימנע מנקיטת אמצעים משמעתיים בגין הבעת דעה מחוץ למסגרת הקמפוס. כמו כן, אנו מקווים כי המועצה תמצא לנכון להורות למוסדות המוכרים לבטל החלטות שהתקבלו בעת האחרונה הנוגדות מדיניות זו. אנו חוששים כי עמידה מנגד מול מגמה מסוכנת זו תהיה בכייה לדורות.
בכבוד רב,
<רשימת תלמידי המחקר>
דוקטורנטים המעוניינים לצרף את חתימתם יוכלו לעשות זאת באמצעות הקישור הזה: http://tinyurl.com/PhDsLetter
מי שמעוניין לחתום ונתקל בקשיים לעשות זאת באמצעות הטופס האלקטרוני הנ"ל, יוכל לשלוח את פרטיו לכתובת המייל הזו: phds.letter@gmail.com
החלטת אוניברסיטת תל-אביב לסגור את החוג ללימודי צרפת היא חלק מתהליך עמוק ורחב של הפיכת האוניברסיטה למוסד המכשיר כוח אדם לשימוש המגזר העסקי. בכך, החלטה זו גם משקפת את ניצחונה של מדיניות הניהול של האוניברסיטה כעסק כלכלי לכל דבר ועניין. על-פי מדיניות זו, האוניברסיטה אינה מוסד חברתי המחויב לפיתוח ידע מתקדם ולהנחלת השכלה גבוהה, אלא תאגיד עסקי המכשיר עובדים עבור תאגידים עסקיים אחרים.
אנו קוראים להתנגד להחלטה הזו, הן בשל הנזק הספציפי הצפוי לאקדמיה הישראלית מדלדול הפעילות בתחום לימודי צרפת, והן על שום המסר המגולם בה לכל האקדמיה הישראלית, לפיו תפקידה של האוניברסיטה הוא לייצר עובדים וערכם של תחומי ידע נמדד בהתאמה לתפקיד זה. כאשר הדיבורים על "חוסר הערך המעשי של תחומי ידע מסוימים" עוברים משלב ההזנחה של תחומי ידע לשלב החיסול שלהם, נשאלת השאלה האם מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר עדיין ראויים לשם זה.
המאבק הוא בין חזון האקדמיה כמוסד המופקד על פיתוח ידע והנחלה של דרכי חשיבה אשר מעשירים את עולמו של האדם, לבין צמצום פעילותה של האקדמיה להקניית מיומנויות טכניות-יישומיות. המאבק הזה כרוך בהבדל שבין ארגון האקדמיה כקהילה חופשית ותוססת של חוקרים ולומדים לבין ניהולה כתאגיד עסקי.
החלטת הסגירה של החוג ללימודי צרפת נומקה, במידה שנומקה כלל, בטענות מן הסוג היישומי והעסקי, לדוגמא, על ידי הצבעה על הירידה במספר הסטודנטים תוך התעלמות מאחריותה הישירה של האוניברסיטה למצב זה: ברי שכאשר יחידה אוניברסיטאית נתונה בחנק תקציבי מזה יותר מעשור ומספר התקנים בה יורד בהתמדה, יהיו לכך השלכות על יכולתה למשוך אליה סטודנטים. מיותר לציין שההנהלה לא ניסתה לבסס את החלטתה על שיקולים אקדמיים . לו היתה עושה זאת, היא היתה נאלצת להכיר בכך שהיא ויתרה על תפקידה כמוסד להנחלת השכלה גבוהה ומחקר אקדמי למען תכליות אחרות.
מכל הסיבות האלה, ההודעה על סגירת החוג ללימודי צרפת צריכה לשמש כדגל אדום לחוקרים, לומדים, מרצים וסטודנטים, ולכל מי שתפקידה הציבורי של האקדמיה יקר בעיניו. לפיכך, אנו קוראים לכל הקהילה האקדמית להתגייס כנגד ההחלטה הזו.
מטה המאבק הסטודנטיאלי של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון קורא לסטודנטים, מרצים ואזרחים שאכפת להם, להצטרף להפגנה ביום שלישי הקרוב בירושלים:
בחודש ספטמבר השנה החליטה ועדת המשנה להבטחת איכות במל"ג כי היא ממליצה שלא לאפשר למחלקה לפוליטיקה וממשל לרשום סטודנטים חדשים לשנת הלימודים תשע"ד, מהלך שמשמעותו סגירת המחלקה, או למצער הכפפתה המוחלטת לסמכות חיצונית וביטול עצמאותה האקדמית. החלטה זו מהווה את אקורד הסיום לדיון נוקב שהחל עם פרסום דוח ועדת בדיקה שבחנה את תפקוד המחלקה עבור המל"ג.
הקרב על המחלקה לפוליטיקה וממשל יוכרע בזמן הקרוב, אך הוא כמובן רק מערכה אחת במלחמה על ההשכלה הגבוהה בישראל. אפשר להתמקד באופן בו ההחלטה לסגור מחלקה באוניברסיטה משווק כהתערבות פרופסיונלית הבוחנת מהו למעשה ידע אקדמי לגיטימי. אפשר גם, בקלות יחסית, להצביע כיצד טיעון זה הוא ניסיון מביך להסתיר את המניעים הפוליטיים העומדים מאחורי הניסיון לסגור מחלקה זו. אך חשוב יותר להבין כי לפנינו מאבק רחב הרבה יותר נגד מהלך אלים, הכולל השלטה של תרבות פחד, החנקה של קולות ביקורתיים וייבוש תקציבי, שכולם נתמכים במעבר להעסקה זמנית וללא קביעות של הסגל האקדמי. כשמשרות ההוראה התקניות הן ספורות, הקריטריונים הופכים להיות שמרניים והעשייה האקדמית מאבדת, כמעט בעל כורחה, את התכונות החשובות לה ביותר – חדשנות ותעוזה.
ההחלטה כי המחלקה לפוליטיקה וממשל צריכה להיסגר הוסברה בכך שחוקריה לא מדעיים משום שמחקריהם לא ניתנים להפרכה. קביעה זו אינה מתבססת על דיון לעומק על המורכבויות של ניתוחים כמותניים ואיכותניים ובוודאי אינה כוללת רצון כן לבחון את היחסים בין ידע ומדע, מה הם התהליכים המניעים את השניים ומה הן הקטגוריות המבנות את החלוקה ביניהם. זוהי למעשה הכרעה פוליטית מי נמצא בנורמה ומי חריג, מיהו האויב ומיהו הידיד. הכרעה המנוגדת לחוק המל"ג, ופרשנותה לשאלה מהו מחקר מדעי מבוססת על פחות ממאה מילים. בהקשר כולל זה, המהלך הפוליטי האלים של סגירת המחלקה הוא בעל משמעויות מרחיקות לכת. על כולנו להתנגד לאלימות זו, להנכיח אותה ולערער על מקורות סמכותה.
בשלושים לאוקטובר נתייצב מול המל"ג לעשות זאת!
בואו להפגין איתנו!
שמחת תורה תשע"ג, 7.10.2012
חבר/ת מל"ג יקר/ה – שלום רב,
אני כותבת אליך מכתב זה כחברת סגל באוניברסיטת בן גוריון וכפעילה במסגרת "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית". בפורום שותפים מרצים וסטודנטים מקמפוסים שונים בנסיון לעצור את תהליכי ההפרטה והתיעוש ההרסניים המתרחשים זה למעלה מעשור במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. את פירותיהם הבאושים של תהליכים אלה אוכלים אנו, אנשי האקדמיה, המוסדות להשכלה גבוהה והחברה בישראל כולה בימים אלה ממש, גם אם בבלי דעת.
זה גם ההקשר של פנייתי אליך. בקשתי היא כי תקדיש/י דקות אחדות מזמנך לקריאת מכתבי, למרות אורכו, בטרם תחליט/י על אופן הצבעתך במליאת המל"ג, בשאלה אם לקבל או לדחות את הצעת ההחלטה שתוגש בפניך מטעם ועדת המשנה להבטחת איכות של המל"ג ביחס למחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. זו עומדת להיות הצבעה גורלית, לכן אני מבקשת להציג בפניך את ההקשר הרחב של הצעה זו, את משמעותה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של כל החלטה שתתקבל במליאת מל"ג, לא רק ביחס למחלקה או לאוניברסיטה הנוגעות בדבר, אלא ביחס למערכת האקדמית בישראל כולה. להלן אנסה להבהיר מדוע אני סבורה שזו החלטה כה גורלית, שמשמעותה חורגת הרבה מעבר לגורל המחלקה לפוליטיקה וממשל (עניין שכשלעצמו, אף הוא רב משמעות), ומדוע אני קושרת בין סוגיה זו לבין תהליכי הפרטת האקדמיה.
מעמדך הציבורי והישגיך האקדמיים הובילו לכך שבימים אלה, את/ה מייצג/ת אותי ואת יתר חברי הסגל האקדמי, במוסד המעצב את מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל, המל"ג. מוסד זה הוקם בשעתו כדי לשמש מסגרת כללית לפיתוח מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל ולשמירה על עצמאותה המלאה. תפקיד נכבד זה, המופקד כעת בידיך, נועד להבטיח את האוטונומיה האקדמית המלאה של המוסדות להשכלה גבוהה. המל"ג הוקמה במטרה למנוע אפשרות שהממשלה, כל ממשלה, תתערב בניהול המערכת האקדמית או תכפה עליה שיקולים פוליטיים, למרות שהממשלה היא המופקדת על תקצוב המוסדות להשכלה הגבוהה, וכתוצאה מכך ידה מונחת בקביעות על עורק החיים האקדמיים הראשי, התקציב. האוטונומיה האקדמית הוכרה כתנאי הכרחי ע"י ראשי המדינה מראשית ימיה, בהם פוליטיקאים ומדינאים מובהקים, שהשכילו להבין כי אקדמיה שמעורבים בניהולה שיקולים זרים, אקדמיה שהחוקרים והמרצים בה אינם נהנים מחופש אקדמי מלא ומאורך נשימה כלכלי שדרוש לפיתוח מחקר ארוך טווח, ומהחירות המלאה לחשוב, לפתח רעיונות, לשאול שאלות ביקורתיות, לנסות ולטעות, ללא חשש לעתידם וללא דרישה, מפורשת או מרומזת, להפיס דעתם של בעלי שררה וממון – אקדמיה כזו לעולם לא תוכל להוביל להישגים משמעותיים, לתרום לקידום החברה הישראלית, ולמלא בכך את תפקידה כאקדמיה ציבורית.
ואכן, במשך שנים, מאז חקיקת חוק המל"ג והקמתן של המל"ג ושל הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), שעוסקת מטעמה בחלוקת המשאבים הציבוריים למוסדות ההשכלה הגבוהה, נבנתה בישראל מערכת אקדמית מפוארת, שהגיעה להישגים בינלאומיים מרשימים ותרומתה לחברה, לתרבות ולכלכלה בישראל הייתה לשם דבר בארץ ובעולם. מיותר לומר, אולם בכל זאת אדגיש, כי איש אינו טוען שמערכת זו מושלמת, שהיא נקייה מפגמים ושאין מה לשפר ולתקן בה ובהתנהלותה. אולם הישגיה ויוקרתה בעולם מדברים בעד עצמם, ובעד אוירת החופש האקדמי שאיפשרה אותם.
נוסח העצומה להלן מופיע גם באתר העצומות ומצאנו לנכון להעלותו לבלוג ולקרוא לחברי סגל אקדמי להצטרף לרשימת אנשי רוח ואקדמיה רבים שכבר חתמו על העצומה ולשלוח את פרטיהם במייל אל: rights.teach@gmail.com
לא מיישמים צדק חברתי בכלים של עוול חברתי
אנו, החתומות/ים מטה, קוראות/ים לשר החינוך שלא להעסיק מורות/ים וגננות באמצעות גופים מתווכים לטובת יישומו של יום לימודים ארוך.
אנו מברכות/ים על הרפורמה של יום לימודים ארוך בבתי הספר ובגני הילדים, בעקבות המלצות דו"ח ועדת טרכטנברג, אך מבקשות/ים לוודא כי היישום יעשה באמצעות העסקה ישירה של המורות והגננות שיתווספו למערכת החינוך לשם יישום הרפורמה.
אנו מתנגדות/ים בכל תוקף לתופעה המתרחבת של העסקת מורות, מורים, גננות, מרצות, מרציים וסגל באמצעות גופים מתווכים בתוך לב ליבה של מערכת החינוך הציבורית. העסקה זו הינה ברוב המקרים העסקה פוגענית ובכל המקרים יוצרת מעמדות בתוך מקום העבודה.
אנו מבקשות/ים משר החינוך וממנכ"לית משרד החינוך ליישם את הרפורמה של יום לימוד ארוך באמצעות קליטת מורות וגננות על ידי העסקה ישירה במערכת החינוך הציבורית.
**********************************
עד כאן העצומה. ולהלן הזמנה לכנס חירום ארצי, שיתקיים ביום ב', 12.3.12 בשעה 19:30 במכללת סמינר הקיבוצים – אולם 70, תל אביב.
ראו פרטים מלאים על הכנס בהזמנה זו.
חברי וחברות הסגל האקדמי הבכיר,
עמיתינו בסגל הזוטר פתחו בשביתה, לאחר מאמצים רבים להגיע להסכם עם ראשי האוניברסיטאות במו"מ, ולהביא לשיפור בתנאי העסקתם.
אנו קוראים לכם, להביע תמיכה בסגל הזוטר השובת ולצרף את חתימתכם על מכתב הקורא ליו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, פרופ' רבקה כרמי, לפעול לאלתר לחידוש המו"מ עם הסגל הזוטר ולהפסקת השביתה.
אתם, שהאקדמיה יקרה ללבכם ושמכירים בעיוות הבלתי-נסבל, שבעטיו המערכת האקדמית נשענת במידה גדלה והולכת על הסגל הזוטר אך נמנעת מלהסדיר את תנאי העסקתו: אנא, קראו את ההסבר של ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטאות (מצורף) על הרקע לשביתה, וצרפו את חתימתכם לקריאה ליו"ר ור"ה לחדש את המו"מ עם הסגל הזוטר ולהגיע עמו להסכם, בלי גרירת רגליים.
מרצות ומרצים מן הסגל הבכיר המעוניינים לחתום על המכתב לפרופ' רבקה כרמי —
שלחו מייל לכתובת zutarsuport@gmail.com וציינו: שם מלא/תואר/חוג או מחלקה/מוסד אקדמי.
הכוונה היא להגיש את המכתב החתום לפרופ' כרמי בהקדם האפשרי.
תודה,
ד"ר איריס אגמון
הפורום להגנת ההשכלה הציבורית
מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, אוניברסיטת תל אביב
החוג למדע המדינה, האוניבסיטה העברית בירושלים
מרכז מינרבה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב
מזמינים את הציבור לכנס בנושא
פוליטיקה של הערכה אקדמית
מושב ראשון
יו"ר – פרופסור מיכאל שלו, החוג למדע המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים
פרופסור דני פילק, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל, אוניברסיטת בן גוריון: ידע לגיטימי וידע שאינו לגיטימי
פרופסור אבנר דה שליט, דיקן הפקולטה למדעי החברה, האוניברסיטה העברית בירושלים: הערכת מחלקות: מקרה קלאסי של פער בין תאוריה לפרקסיס
פרופסור חגית מסר ירון, נשיאת האוניברסיטה הפתוחה: אובייקטיביות ומגדר במדעים המדויקים
פרופסור נחום פינגר, סגן יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה; המחלקה להנדסת תעשיה וניהול, אוניברסיטת בן גוריון: הערכת איכות: התהליך המל"גי
מושב שני
יו"ר – פרופסור עדי אופיר, מכון כהן ומרכז מינרבה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל–אביב
פרופסור ניב גורדון, המחלקה לפוליטיקה וממשל, אוניברסיטת בן גוריון: התנועה המקארתיסטית בישראל
פרופסור גבריאל שפר, החוג למדע המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים: הפוליטיזציה בהערכה האקדמית
ד"ר איריס אגמון, החוג ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת בן גוריון: ספירה לאין קץ, מדידה לאין שחר
פרופסור יוסף שוורץ, ראש מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, אוניברסיטת תל אביב: דיסציפלינה, חופש ומדידה: מדעי הרוח והחברה
פרופסור אהרון שי, רקטור, אוניברסיטת תל אביב: הערכה עצמית – את מי היא משרתת?
הכנס יתקיים ביום ראשון, 22.1.12 בין השעות 20-16, באוניברסיטת תל אביב בנין גילמן, אולם 223
הכניסה חופשית
המאמר להלן התפרסם אתמול באתר "העוקץ":
לפני כשבוע, תחת הכותרת "שתיקה רועמת", נשאלה ברשת מדעי החברה הישראלית השאלה הכיצד ייתכן שחוקרים במחלקות מדע המדינה ומחלקות אחרות במדעי החברה ובאקדמיה כולה, שותקים ואינם יוצאים במחאה משותפת נוכח מחול השדים סביב דוח ועדת ההערכה על המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון.
אכן, שאלה טובה. בעצם, אפשר היה לשאול את השאלה הזאת כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות. אולם המתקפות הקודמות על החופש האקדמי וחופש הביטוי האזרחי באקדמיה היו תוצאה של יוזמות מצד גורמים חוץ-אקדמיים. אמנם, אפשר היה לסמן כבר אז את רפיון התגובה של ראשי האקדמיה, אך כעת הממסד האקדמי עצמו הוא זה שמתנדב לקעקע את אחד מעמודי התווך המרכזיים (אם לא ה-) של זכות קיומה של האקדמיה ושל יכולתה להבטיח תנאים למחקר מדעי ויצירה אינטלקטואלית בעלי ערך: חופש המחשבה, הביטוי, היצירה, הספק והביקורת.
והשתיקה אכן רועמת. מפתיעה? לא! זה עשור ויותר עוברת האקדמיה תהליכי שינוי הרסניים, רובם ביוזמת הממשלה. שינויים אלה קשורים לאופי ניהול מוסדות ההשכלה הגבוהה ומבנה המערכת האקדמית, לכן אין זה ברור לעין מה להם ולסקנדל התורן סביב דו"ח ועדת ההערכה על המחלקה לפוליטיקה וממשל באוני' בן גוריון. על פניו, הוא נראה כמאבק פנימי באקדמיה, או לחילופין כעוד ויכוח בין שמאל לימין במרחב הציבורי הישראלי. אולם דווקא ההקשר של תהליכי הרס האקדמיה, שפרשה זו מציפה, מעניין: הוא מספק הזדמנות להתוודע לברית הבלתי קדושה בין תהליכי ההפרטה והתיעוש של האקדמיה לבין השיח הלאומני ששוטף באחרונה את ישראל.
הפוליטיזציה של האקדמיה שאותה מבטא הדו"ח על המחלקה לפוליטיקה וממשל והשתיקה האקדמית הרועמת בעקבותיו – שניהם פירותיו הבאושים של תהליכי התיעוש והתיאגוד של האקדמיה בישראל, ויש בהם עדות לקשר האמיץ בין שתי השקפות שעל פניו אינן נראות קשורות זו בזו: האידיאולוגיה הניאו-ליברלית שמעצבת את תיעוש האקדמיה ותהליכי הפרטה אחרים בישראל והאידיאולוגיה הלאומנית שמאפיינת את השדה הפוליטי הישראלי.
כאן מופיע המאמר המלא.
[הערת עדכון, 1 נוב' 2011: יש תגובות במדור התגובות, למרות שמונה התגובות מראה 0]
הפורום הגיש הערב עצומה ועליה 1,440 חתימות מורים במערכת החינוך, סטודנטים ומרצים במערכת ההשכלה הגבוהה, ואזרחים מן השורה, הקוראים "לביטולה של צורת ההעסקה הפוגענית של 'מורים מן החוץ' ו'מורי קבלן' בכל מוסדות האקדמיה והחינוך". הפורום החל בהחתמה על העצומה באוגוסט, בעקבות מחאת האוהלים ברחבי הארץ.
העצומה הוגשה לנושאי התפקידים הבאים:
העצומה, שנסגרה כבר לפני מספר שבועות, מוגשת בעיתוי זה דווקא, כדי להצטרף ולתמוך בכמה אירועים שצפויים בשבוע הקרוב:
במוצאי שבת יתחדשו הפגנות תנועת המחאה. למחרת תפתח שנת הלימודים האקדמית. היא נפתחת בשביתה בת יום אחד של ארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות, המייצגים את ציבור 'המורים מן החוץ' באוניברסיטאות במו"מ שהם מנסים לקדם בימים אלה מול הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) ומול ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה). במהלך השבוע צפויים גם כמה אירועי מחאה נוספים בקמפוסים בקריאה להפסקת ההעסקה הפוגענית של מורים ומרצים במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה ולהעסקה ישירה של עובדי קבלן.
הפורום להגנת ההשכלה הציבורית 