בימים אלה מתפרסם דוח שכתבו פרופ' אביה ספיבק ודר' מאיר אמיר עבור התאחדות הסטודנטים ובו ניתוח כלכלי של הנתונים על העסקת עובדות נקיון באמצעות קבלני כוח אדם בקמפוסים של האוניברסיטאות והמכללות בישראל. כתבה בנושא זה התפרסמה השבוע בדה מארקר.

"אנו מאמינים ומקווים" כותבים מחברי הדוח בתקציר המנהלים "כי באמצעות הניתוח הפרטני של סוגיית עובדות הניקיון בקמפוסים נוכל לתרום לליבון וחשיבה מחודשת על סוגיה זו בכללותה, ברמה הארצית, זאת הרי הייתה כוונת התאחדות הסטודנטים כאשר פנתה אלינו בבקשה לביצוע העבודה. העבודה שתוצג להלן היא עבודת ניתוח כלכלי, אבל ניתוח כלכלי שהוא ער וקשוב להיבטים החברתיים והערכיים של תופעת עובדי הקבלן. ניתוח כלכלי טכני, שעיסוקו רק בצמצום הוצאות ומקסום רווח, כפי שנלמד בקורסי היסוד של הדיסציפלינה הכלכלית, יצביע על יתרונות כלכליים מסויימים השמורים לשיטת ההעסקה העקיפה, באמצעות קבלני שירותים. ראוי לציין שהיתרונות הכספיים אינם רבים. היתרונות למוסד הם במידה רבה בתשומת הלב הניהולית, בכך שאינו צריך להקדיש משאבי ניהול – על פי רוב במסגרת מחלקת משאבי אנוש – לאוכלוסיה חלשה יחסית שממנה מגיעות מרבית עובדות הניקיון. ניתוח כלכלי רחב אופק, שאינו מתעלם מכלל היבטי הסוגייה, יניב תובנות שונות לגמרי. אך ככלכלנים האמונים על הניתוח הכמותי, לא נתעלם מחובתנו להציג את הנתונים כפי שלמדנו ואספנו אותם, כדי לאפשר דיון ערכי נורמטיבי תוך הצגת מחירו הכלכלי" (עמ' 2).

חשיבותו של הניתוח שמציג הדוח היא, אם כן, בכך שהוא מציב על סדר היום נתונים על החסכון התקציבי שנובע מההעסקה הקבלנית ומעמתם עם שאלת המחיר החברתי שהעסקה זו גובה – קודם כל, מהנשים והגברים המועסקים בשיטה פועגנית זו, אך בטווח הארוך מהחברה כולה. בדרך זו נחשפת, בין היתר, עוצמתו של השיח הניאו-ליברלי, שהעסקה קבלנית ומיקור חוץ הם פרקטיקות אופייניות לו. עוצמת השיח הזה מתבטאת בכך שהעסקה קבלנית, בפורמט כזה או אחר, הופנמה בו כליל כברירת מחדל. הנחת היסוד היא שמדובר בחסכון תקציבי מאד משמעותי שאינו מצריך בחינה של נתונים או שיקולים אחרים. אולם העובדה כי לא תמיד מדובר בחסכון כה גדול, במיוחד אם מכניסים למשוואה גם את העלויות החברתיות, צריכה ללמד אותנו כי המניע לנרמול ההעסקה הקבלנית הוא אידיאולוגי לא פחות משהוא כלכלי גרידא. בהקשר זה, יש לראות גם בחנק התקציבי שהושת על המוסדות להשכלה גבוהה מהלך שנועד להשריש את החשיבה הניאו-ליברלית ולהפכה למובנת מאליה, לא פחות מהיותו מהלך שנועד לגרום להעברת חלק מהנטל התקציבי של מימון ההשכלה הגבוהה מאוצר המדינה אל השוק ה"חופשי".

ועל הרקע הזה, בין היתר, אפשר לראות גם את העניין ה'מקומי' הבא:

עובדות הנקיון בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון, שהצליחו להתארגן במסגרת ועד עובדים יציג (פרקטיקה שלאור האמור לעיל, קל להבין מדוע היא לצנינים בעיני ראשי אוניברסיטאות וקבלני כוח אדם כאחד), נתקלות שוב ושוב במכשולים שמערימים בדרכן המעסיקים בנסיונותיהן להגיע להסכם עבודה קיבוצי עמם. נוכח לחצים גלויים וסמויים על עובדות הנקיון, לחצים שמטרתם לפורר את ההתארגנות, לבודד את הדמויות המובילות בקרבן, למנוע בדרך זו הסכם עבודה ולכפות את תכתיבי המעסיקים, הוקמה בימים אלה קרן שביתה. מטרת הקרן לאסוף תרומות שיאפשרו לעובדות הנקיון לקיים מספר ימי שביתה כחלק מסכסוך עבודה רשמי. עובדות הנקיון, שרובן תלויות לחלוטין לקיומן וקיום בני ביתן בשכר הדל שהן מקבלות בעבודת הנקיון, לא יכולות לעמוד בעלויות של שביתה, אפילו קצרה, ללא תמיכה כזו. מנגד, הפסקת נקיון הקמפוס אפילו לימים ספורים עשויה לשכנע את הקבלנים להגיע להסכם עם העובדות.

המעוניינים לתרום לקרן השביתה של עובדות הנקיון באוניברסיטת בן גוריון מוזמנים לעשות זאת באחד משלושה הערוצים הבאים:

1. העברה בנקאית ישירה לבנק הפועלים, סניף האוניברסיטה 547, באר שבע, חשבון מס. 458045.

2. רישום צ'ק לפקודת "המוקד לבטחון תזונתי" והעברתו במעטפת שירות של בנק הפועלים בכל סניף של הבנק, לפי הפרטים לעיל.

3. רישום צ'ק כנ"ל ושליחתו בדואר רגיל לכתובת: אורנה עמוס, ת"ד 314, עומר.

אישור קבלה יישלח לכל תורמ/ת בדואר חוזר.

ועד עובדי/ות הנקיון באוניברסיטת בן גוריון, ועד שנבחר באופן חוקי ומנסה למלא את תפקידו ולדאוג לזכויות עובדי/ות הנקיון באוניברסיטה אצל הקבלנים-המעסיקים, עושה זה זמן רב נסיונות לנהל מו"מ מול המעסיקים כדי להגיע לחתימה על הסכם עבודה קיבוצי. הוועד נתקל בקשיים ומכשולים שמוצבים בדרכו במכוון ומתקשה לקדם את המו"מ.

יו"ר ועד עובדי/ות הנקיון, הגב' מרי ונסובסקי, פנתה היום בקריאה מוקלטת אל ציבור הסטודנטים באוניברסיטה לתמוך במאבקן/ם ולקבל בהבנה את האפשרות שבעקבות הכרזת סכסוך עבודה עם הקבלנים, עובדי/ות הנקיון ישבתו מעבודתן/ם והסטודנטים יתקלו בכיתות, מעבדות וחדרי שירותים לא נקיים כפי שהורגלו.

כזכור, מאבק עובדי/ות הנקיון באב"ג, שהאוניברסיטה, כמנהג האוניברסיטאות, יתר מוסדות הציבור ושאר העולם הניאו-ליברלי, מעסיקה באמצעות קבלני כוח אדם, מאבק זה נמשך כבר זמן רב ועובדי/ות הנקיון רשמו בו השגים לא מבוטלים. מאבק זה מלווה בתמיכת סטודנטים ומרצים בקמפוס והוא איפשר את הקמתו של הוועד במסגרת ארגון "כוח לעובדים", כנגד כל הסיכויים! אחרי הכל, מדובר בעובדים, ולרוב – עובדות, שבאות מהמגזרים המוחלשים ביותר בחברה הישראלית ורמת הסיכון שהן לקחו על עצמן במאבקן מעוררת השתאות.

מחר, יום שני, תתקיים בקמפוס משמרת מחאה רצופה של עובדי/ות הנקיון עם סטודנטים, מרצים ועובדי אוניברסיטה שיבואו להביע הזדהות!

המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) פרסמה אתמול הודעה המכילה גילוי דעת בנושא החופש האקדמי והחלטה בעניין תמיכתם של מרצים בחרם אקדמי על ישראל. מנוסח ההודעה עולה כי המל"ג קיימה שורה של דיונים בנושאים אלה. ההחלטות וגילוי הדעת כוללים הצהרה בדבר חשיבות החופש האקדמי וההגנה עליו מפני כל פגיעה, הצורך במניעת פוליטיזציה של האקדמיה, וקביעה כי תמיכת מרצים בחרם אקדמי על ישראל היא פסולה. כמו כן, כולל המסמך החלטה כי הטיפול בכל חשש קונקרטי לפגיעה בחופש האקדמי הוא באחריות המוסד להשכלה גבוהה הרלבנטי לאותו מקרה, בעוד המל"ג, בתוקף תפקידה, תוודא "שאכן המוסדות מקיימים אחריותם זו". סוגיית התמיכה של מרצים בחרם אקדמי על ישראל אינה כלולה בגילוי הדעת, אלא בהחלטה נפרדת הרואה בתמיכה כזו פגיעה במערכת האקדמית. גם בנושא זה הטיפול בגילויי תמיכה בחרם אקדמי מסורים לידי המוסדות להשכלה גבוהה עצמם, הנקראים ע"י המל"ג "לתת את הדעת על הענין, ולגבש דרכי התמודדות".

הרקע להחלטות המל"ג הוא הטענות בדבר הטיה פוסט-ציונית באקדמיה ובמחלקות מסוימות באוניברסיטאות בישראל, שהעלו "אם תרצו" ו"המרכז לאסטרטגיה ציונית" בדוחות שפרסמו בשנה שעברה, וכן הדרישות שהציב ארגון "אם תרצו" לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנושא זה בליווי איומים בפגיעה בתרומות מחו"ל לאוניברסיטה. אלה גררו דיונים של ועדת החינוך של הכנסת והבעת עמדות מצד שר החינוך, שלא רק שלא נקט עמדה ברורה נגד נסיונות הפוליטיזציה הללו של המערכת האקדמית, אלא אף עלול היה להשתמע מדבריו שהוא נותן לגיטימציה למגמות אלה, בשם הפתיחות, כביכול, ועידוד שיח ציבורי בנושא. התבטאויות אלה מצד חברי כנסת ושר החינוך, והתגובה להן בדמות העצומה שהגיש "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית" לשר החינוך, אכן עוררו דיון ציבורי ער. בעקבות זאת, הביע שר החינוך את דעתו שעל המל"ג לפרסם קוד מחייב לכל המוסדות האקדמיים בנושא החופש האקדמי. ראשי האוניברסיטאות ואנשי אקדמיה מן השורה התנגדו לכוונה זו והביעו חשש מהעדר התועלת שתהיה בכך לעניין עצמו, לעומת הנזק שיגרם מהמאבק על עיצוב קוד אתי מעין זה.

על רקע זה, יש לראות את ההחלטה להסתפק בגילוי דעת ואת תוכנו של גילוי דעת זה – באור חיובי. זאת משום שיש בהם נקיטת עמדה ברורה ומתבקשת ממוסד כמו המל"ג בסוגיות ליבה כגון החופש האקדמי. טעם נוסף לכך הוא שבהחלטתה להשאיר את הטיפול במצבים קונקרטיים בתחום זה למוסדות להשכלה גבוהה, נמנעה המל"ג מהתערבות מיותרת באוטונומיה של מוסדות אלה, התערבות שהייתה נגרמת מהכפפה לקוד מסוג זה מטעם המל"ג. כמו כן היא מנעה בכך פולטיזציה שהייתה נגרמת מעצם המאבק על עיצובו של קוד כזה.

יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהעובדה שהמוסד הממלכתי העומד בראש המערכת האקדמית, המל"ג, חש צורך לפרסם גילוי דעת המסביר את עקרון החופש האקדמי, עקרון שמהווה יסוד מוסד של כל מערכת אקדמית ראויה לשמה בחברה דמוקרטית וחופשית – עובדה זו מהווה אינדיקציה שלילית ביחס למצב החינוך לדמוקרטיה בישראל. בסופו של יום, זוהי תעודת עניות לחברה בישראל, ובראש ובראשונה למנהיגיה הפוליטיים בממשלה ובכנסת.

המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי באוניברסיטאות פרסמה היום גילוי דעת בזו הלשון:

המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמיים דוחה בתוקף את הלחצים הפוליטיים המופעלים על האוניברסיטאות בתקופה האחרונה ושיש בהם התערבות בוטה בחופש האקדמי.

חופש המחשבה והמחקר של אנשי סגל וסטודנטים הוא נשמת אפה של האקדמיה. האוניברסיטה אינה פועלת למען עצמה וגם לא למען חוסנה הכלכלי, אלא למען החברה שאותה היא משרתת. זכותם ואף חובתם של מרצים וסטודנטים לעודד ולאתגר את השיח הציבורי גם בקשות שבשאלות וגם באלו ההולכות נגד עמדות רווחות מימין ומשמאל. אקדמיה אמיתית אינה יכולה להיות נתונה לחסדיהם של קומיסרים מתוך האקדמיה והפועלים מטעם עצמם, ובוודאי שלא מטעם כל גופים חיצוניים, המנסים להגביל את החופש האקדמי תוך שימוש בהכפשות, איומים וחרמות.

מצוינותה של אוניברסיטה אינה נמדדת רק במספר המאמרים שהיא מפיקה או התרומות שהיא מגייסת. היא גם אינה נמדדת ביכולתה לקלוע לקונצנזוס מחשבתי כלשהו. נהפוך הוא, איכותה של אוניברסיטה נמדדת ביכולת חבריה וחברותיה לחשוב, לכתוב ולדבר באופן פתוח, ישר, ועצמאי, לחקור בלא מורא ופחד, תוך שמירה על יושר אינטלקטואלי וחתירה אל האמת. פגיעה בכל אלו היא פגיעה באקדמיה, בדמוקרטיה, ובחברה הישראלית.

אנחנו קוראים להנהלות האוניברסיטאות, למל"ג, לות"ת, ולשר החינוך לדחות מכל וכל פניות ולחצים שנועדו לפגוע בחופש האקדמי ולהוקיעם. תגובה מהוססת עלולה להתפרש כהסכמה עם פגיעה בחירות הדיבור והמחקר של המרצים והסטודנטים באוניברסיטאות.

לאחרונה, הובאו לידיעתנו שני מקרים בהם נטען כי מרצים באקדמיה פוטרו מעבודתם בשל הבעת דעות ימניות. חלק מהמגיבים בבלוג על העצומה שהוגשה לשר החינוך האשימו את הפורום כי הוא יוצא להגנת חופש הדיבור רק כאשר מדובר בחופש להביע דעות שמאליות. להלן מספר הבהרות בעניין זה:

ראשית יודגש, כי העצומה עסקה בעקרון חופש הדיבור והחופש האקדמי, לא בהגנה על בעלי דעה זו או אחרת. סוגיית הקוראים לחרם על ישראל כמקרה של עמדה ספציפית ושנויה במחלוקת נכללה בעצומה רק משום ששר החינוך השתמש בביטוי דעה זו בתור העילה שמצדיקה את נסיונות התערבותו באוניברסיטאות לצורך הענשת מרצים תומכי החרם. עצם כוונתו להתערב הייתה, כזכור, הדבר העיקרי שהעצומה הביעה מחאה נגדו. כל בר-דעת מבין שכאשר דוגלים בחופש ביטוי (או כל עקרון אחר, לצורך העניין) דוגלים בו ביחס לכל המקרים שהעקרון חל עליהם, אך לא כל מקרה פרטי כזה יוביל לארגון עצומה נוספת.

המקרה הראשון שביקשנו לבחון הוא זה של ד"ר לויט, מרצה בדימוס המלמד במעמד של מורה-מן-החוץ, אשר לפי הפרסומים בתקשורת, פוטר מהוראה בבי"ס לרוקחות באוניברסיטת בן גוריון בעקבות דברי הביקורת שהשמיע בקורס לאתיקה רפואית על גידול ילדים במשפחות חד-מיניות ועל נטיות הומוסקסואליות בכלל. נטען כלפי האוניברסיטה שהמרצה פוטר גם בשל היותו בעל דעות ימניות בתחום הפוליטי. חברי פורום מאוניברסיטת בן גוריון העלו את הפרשה הזו לדיון בפורום המקומי מיד אחרי הפרסום הראשון בתקשורת בנסיון לברר אם נפגע בפרשה זו החופש האקדמי של המרצה ובהתאם לכך – להחליט על תגובה. הבירור הזה טרם הסתיים ולכן, בשלב זה, אי אפשר עדיין לסכם את הדברים והדבר ייעשה בהמשך.

המקרה השני דווח בתקשורת לפני מספר ימים. מדובר בד"ר רן ברץ, שפוטר לטענת סטודנטים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית למרות היותו מורה מוערך, וזאת בשל דעותיו הימניות והעובדה ששימש יועץ לתנועת "אם תרצו" בהכנת המסמך שפרסמה נגד האוניברסיטאות. סטודנטים הקימו קבוצה בפייסבוק למאבק נגד הפיטורים. הבירור שערכנו העלה שבתיאור בתקשורת לא נכללו כמה עובדות חשובות, אשר מלמדות כי הרקע לפרשה שונה בתכלית: ד"ר רן ברץ, שהשלים את הדוקטורט שלו באוניבריסטה העברית בתחום הפילוסופיה היוונית ולימד קורס בנושא זה בחוג לפילוסופיה כמורה מן החוץ, ניגש למכרז של האוניברסיטה למשרת חוקר-מרצה בתקן קבוע בחוג לפילוסופיה. הוא התחרה על המשרה, כמו גם מספר לא מבוטל של מועמדים אחרים, אך לא זכה בה. כידוע, הליכי החיפוש והמינוי של מרצים חדשים באוניברסיטאות הם הליכים מורכבים וקשים. מספר המתמודדים על כל משרה הוא עצום, במיוחד בשנים האחרונות (ועל כך, כידוע, עלינו להודות לממשלות ישראל ובמיוחד לשרי האוצר שעושים בעשור האחרון ימים כלילות בחנק תקציבי של המערכת האקדמית, דבר שהוביל לחיסול אינספור תקנים למרצים חדשים). המרצה החדש שקיבל את התקן התמחה אף הוא בפילוסופיה יוונית וילמד את הקורס בפילוסופיה יוונית בחוג. על רקע זה בלבד התקבלה ההחלטה שד"ר ברץ לא ימשיך ללמד את הקורס הזה. הדבר הוסבר לסטודנטים המוחים במכתב מאת פרופ' דוד הד, מ"מ ראש החוג לפילוסופיה. פרטים נוספים ותשובות לשאלות ולביקורת שהעלו הסטודנטים הוסיף מרצה נוסף בחוג לפילוסופיה, פרופ' דוד אנוך.

קואליציה של ארגונים בבאר שבע יוצאת השבוע בקריאה לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון להוביל מהלך של הפסקת העסקת עובדי הניקיון באמצעות קבלני כוח אדם וחזרה להעסקתם הישירה. הנשיאה נקראת להוביל מהלך שיחל באוניברסיטת בן גוריון אך לא יסתיים בו, אלא ישפיע גם על אוניברסיטאות אחרות ומוסדות ציבור לחדול מההעסקה הפוגענית ולחזור להעסקה שמכבדת את זכויות העובדים.

הקמפיין החל בעצומה שהציבור נקרא לחתום עליה.

כמו כן, יוגש לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון נייר עמדה מפורט בעברית ובאנגלית. הטקסט יתורגם בהמשך גם לרוסית, יודפס ויופץ לתקשורת.

מצורפים גם שני קישורים ידידותיים יותר לקריאה של נייר העמדה:

בעברית: http://issuu.com/dimonanet/docs/cleaningworkers/1?mode=a_p

באנגלית: http://issuu.com/dimonanet/docs/e-cleaningworkers/1?mode=a_p

חברי הפורום ויתר קוראי הבלוג – אתם מוזמנים להצטרף למהלך החשוב הזה, לחתום על העצומה ולהפיצה לחבריכם

מיום ראשון, 21 בפברואר, עם פתיחת סמסטר ב', משבית ארגון הסגל הזוטר באוניבריסטה העברית את הלימודים בקורסים ובתרגילים שבהם מלמדים חברי הארגון. הרקע לשביתה הוא קיצוצים בתקציבי ההוראה של האוניברסיטה שהובילו את הנהלת האוניברסיטה לפיטורים בסדר גודל של 10% מהמורים חברי הסגל הזוטר (מאסטרנטים, דוקטורנטים, עמיתי הוראה ומורים מן החוץ), קיצוצים שנערכו ללא הדברות ותיאום עם ארגון הסגל הזוטר. הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר הביע תמיכה בצעדי הארגון בירושלים וקרא לנשיא האוניברסיטה העברית להדבר עם נציגי הסגל הזוטר ולהגיע לפתרונות מוסכמים.

יש לקוות שכך אכן יקרה. המצוקה התקציבית המתמשכת באוניברסיטאות מובילה, למרבה הצער, להתמודדות עם המצב באמצעות קיצוצים במקום שבו הכי קל לקצץ – בקרב הסגל הזוטר אשר אינו נהנה מקביעות. אך זהו גם הסגל שנושא בחלק גדול ממטלות ההוראה והתרגול במערכת האקדמית בהווה וממנו ואמורים לצמוח חברי הסגל העתידיים באוניברסיטאות. הפגיעה היא כמובן בראש ובראשונה במפוטרים, אך גם באלה שממשיכים לללמד כיתות גדולות יותר ולשאת במטלות רבות יותר. אך לא פחות מכל אלה, הפגיעה היא בתרבות ההעסקה באוניברסיטאות ובהשלטת חוסר בטחון תעסוקתי גובר והולך. מותר לצפות מנשיאי האונבירסיטאות להפגין סוף-סוף מנהיגות ולהאבק במשותף נגד הקיצוצים המתמשכים במקום לטפל בכל קיצוץ בכל אוניברסיטה בנפרד בשיטת כיבוי שרפות. מותר לצפות מהם שכמי שעומדים בראש אוניברסיטה יעשו גם שיקולים מוסריים ושיקולים של בטחון תעסוקתי וינסו להגיע לפתרונות מוסכמים גם כשהסמכות הפורמאלית לפטר נמצאת כולה בידיהם.