לפני כשבוע פרסם יוסי לוס את המאמר להלן בבלוג שלו, "מקום גלובלי":

פרופסור רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון ויושבת ראש ועד ראשי האוניברסיטאות, שלחה לאחרונה בעת שביתת הסגל הזוטר מכתב לציבור הסטודנטים. בין השאר, היא כתבה ש"המכשול העיקרי העומד כיום לפנינו והמונע בשלב זה את סיומו של המו"מ הוא הדרישה של ועד הסגל הזוטר לשינוי דרמטי ובלתי אפשרי באופן ההעסקה של עמיתי ההוראה באופן שחלקם יעברו למסלול המקביל של הסגל האקדמי הבכיר ולאחרים יינתן מסלול עם קביעות ומינויים ארוכי טווח… לא נוכל להעמיד משאבים אלו, אשר נועדו לחזק את אוניברסיטאות המחקר בסגל מוביל במחקר, לטובת מתן קביעות אקדמית ללא חובת עמידה בסטנדרטים אקדמיים, לעמיתי הוראה ומורים מן החוץ.” שביתת הסגל הזוטר הושעתה בינתיים בעקבות פריצת דרך מסוימת, אולם לפי הידוע לי הסוגייה של מתן בטחון תעסוקתי למרצים בעלי תואר דוקטור שמלמדים קורסים כמו המרצים מהסגל הבכיר אך בתנאים גרועים יותר נותרה לא פתורה.

מבחינת כרמי התביעה לקבל את אותם מורים מן החוץ/עמיתי הוראה למסלול עם קביעות או להעניק להם מינויים ארוכי טווח (אין צורך להתרגש יתר על המידה. לא מדובר במינוי לכל החיים אלא רק במינוי ארוך יותר מאשר לסמסטר או שניים) היא שערורייתית, לא תקינה, מערערת את הסטנדרטים האקדמיים שמבטיחים את האיכות הגבוהה ביותר ולכן אולי אף מזנה את האקדמיה ומדרדרת אותה אל עברי פי פחת.

המשך המאמר…

הגורמים המקדמים את הפרטת ההשכלה הגבוהה אוהבים לציין תקדימים בין-לאומיים ליוזמתם, אך הם נוטים שלא לדווח על ההתנגדות הרחבה והמנומקת לרפורמות אלו. להלן דיווח קצר על ההתנגדות באנגליה לתוכנית ממשלתית לרפורמה (נוספת) במערכת ההשכלה הגבוהה.

כמקובל בעידן הנוכחי (של הניאו-ליברליזם שניתן לאפיינו כגרסת "1984" של הליברליזם הקלאסי), התוכנית הממשלתית מתהדרת בכותרת "שמים את הסטודנטים בלב המערכת", אלא שהסטודנטים הם בלב המערכת בדיוק באותו מובן שהלקוחות הם בלב המערכת הבנקאית, והצרכנים הם בלב המערכת הכלכלית.

הביקורת הציבורית על התוכנית הממשלתית מצביעה על כך שהתוכנית הנ"ל

• מתעלמת מן המשמעות החברתית של ההשכלה הגבוהה ומן התועלת שבה לחברה בכללה. בהמשך לסיסמא (הידועה לשמצה של מרגרט ת'אצר) "אין חברה, יש רק יחידים", התוכנית רואה את הסטודנטים כצרכנים מבודדים ומצמצת את יחסיהם למערכת ההשכלה הגבוהה ליחסי מסחר גרידא.
• התוכנית רואה את ההשכלה הגבוהה דרך הפריזמה הצרה של תרומתה הישירה לכלכלה, ומתעלמת מתפקידה החברתי כמעשירה את רוח האדם ומקדמת את החשיבה הביקורתית (בהקשר זה ראוי לציין שהאחריות הממשלתית להשכלה הגבוהה באנגליה נמצאת כיום בידי המשרד לעסקים, חדשנות וכישורים – אין כאן לא חינוך, לא מחקר, ולא הוראה, אלא התייחסות לאקדמיה כאל עוד תעשיה).
• התוכנית אינה מבינה את מהות המערכת ואינה מביאה בחשבון את הקשר המהותי שבין מחקר והוראה. היא מתייחסת לכל אחד מן הצדדים של המוסד האקדמי כאילו הוא קיים בנפרד מן האחרים.
• התוכנית מתעלמת מכך שמוסדות למטרות רווח לא יקדמו את טובת הציבור, משום שאין להם אינטרס כלכלי בכך. היא שוות נפש כלפי האפשרות שמוסדות פרטיים יתעשרו על ידי קניה בזול של נכסי ציבור המוחזקים בידי מוסדות ציבוריים שהיא דנה לפשיטת רגל.
• התוכנית מתיימרת לקדם מוביליות חברתית, אבל למעשה מחבלת בה.
• התוכנית מפקירה מערכת מתפקדת לניסוי רחב-היקף והרפתקני בתיאוריות של שוק תחרותי.

 תוכנית אלטרנטיבית שהוצגה על ידי קבוצת אקדמאים, תחת הכותרת "הגנת החינוך הציבורי", מדגישה את התועלת הצומחת מן ההשכלה הן לפרט והן לחברה בכללותה. התוכנית מצביעה על אופיה האמיתי, הסמוי, של התוכנית הממשלתית אשר מכוונת ל"פתיחת" סקטור ציבורי נוסף להזדמנויות עסקיות של ההון הגדול. הממשלה פועלת כסוכן של ההון הגדול, אשר מתקשה למצוא הזדמנויות עסקיות לרווח בסקטורים יצרניים, ומבקש רווחים על ידי השתלטות על נכסי ציבור אשר נצברו במהלך הדורות. קבוצת האקדמאים הבריטים הפועלת, בדומה לפורום, להגנת החינוך הציבורי, העלתה למרשתת עצומה נגד התכנית הממשלתית, בה היא קוראת לממשלת בריטניה לאמץ את התכנית האלטרנטיבית.

התוכנית האלטרנטיבית מתבססת על תשעה עקרונות יסוד:

• ההשכלה הגבוהה מועילה לחברה בכללה ולא רק ליחידים. הבטחת תועלת זו דורשת מימון ציבורי.
• ההשכלה הגבוהה הציבורית חיונית להבטחת דיון ציבורי חופשי.
• ההשכלה הגבוהה הציבורית תורמת להגברת המוביליות חברתית והורדת רמת האי-שוויון בחברה.
• ההשכלה הגבוהה הציבורית היא חלק מחוזה חברתי בין-דורי אשר בו הדור המבוגר משקיע בקידום הדור הצעיר, שיתמוך בעתיד בקיומו.
• מוסדות ציבוריים המציעים תוכניות לימוד דומות צריכים לזכות למימון ציבורי דומה.
• השכלה אינה סחורה, ואין לראות את הסטודנטים כצרכנים גרידא.
• השכלה אקדמית אינה מתמצה בהכשרה מקצועית.
• האקדמיה היא קהילה אחת אשר מורכבת מדיסציפלינות שונות ופעילויות שונות של הוראה ומחקר.
• לאקדמיה כמוסד יש אופי אוניברסאלי, אך היא גם משרתת את הקהילה המקומית בה היא נמצאת.

——————————-

תרגם ועיבד את הפוסט: פרופ' עודד גולדרייך, מכון וייצמן למדע

המסה הקצרה המופיעה כאן הופנתה במקורה לקהילה האקדמית, ומניחה היכרות טובה עם המערכת האקדמית. בדיעבד, נראה לי שמסה זו יכולה לעניין גם קוראים אחרים. לשם הבהרה, הוספתי כמה הערות בפסקאות המופיעות בסוגריים מרובעים. אני מבקש להדגיש שמסה זו נוגעת רק לאספקט אחד של פרשת דו"ח ועדת ההערכה של המל"ג על המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון (אב"ג), בפרט להיותה של פרשה זאת דוגמא מובהקת וחמורה לבעייתיות שבבסיס ועדות ההערכה הנ"ל. חשוב לציין שהנושא הפוליטי אינו מרכזי בדו"ח עצמו ואינו מהווה בסיס להמלצות החמורות (והבלתי מוצדקות) הכלולות בו, למרות שנראה שהיה לנושא זה תפקיד חשוב מאחורי הקלעים.  אולם, כידוע, הדיון הציבורי בדו"ח נסוב על הנושא הפוליטי (ועל נושאים הכרוכים בו), וזאת בשל ניסיונם של גורמים פוליטיים ימניים לנצל את הדו"ח לשם פגיעה במחלקה הנ"ל, כדי להרתיע ולהשתיק ביקורת יסודית על דרכם הפוליטית. במצב עניינים זה, אינני יכול לעבור לדיון בנושא של הבעייתיות שבבסיס ועדות ההערכה של המל"ג לפני שאומר במפורש שאני מתייצב כנגד המתקפה הימנית על חופש המחשבה והביטוי, ובפרט בנגד המתקפה הימנית על המחלקה לפוליטיקה וממשל באב"ג.

מבוא שהינו גם מעין סיכום

מסה קצרה זאת נכתבת בתגובה לדו"ח הערכת האיכות ביחס למחלקה לפוליטיקה וממשל באב"ג (להלן המחלקה באב"ג), אולם אני מחזיק בדעות העקרוניות המובאות בה כבר הרבה שנים. המקרה של הדו"ח ביחס למחלקה באב"ג מדגים שהבעייתיות העקרונית שבבסיס ועדות ההערכה הנ"ל עלולה להיתרגם לסכנה ממשית. לדעתי, הרעיון שאפשר וצריך לבצע הערכות תקופתיות של מחלקות אקדמיות על ידי גופים שמחוץ למחלקות אלו ולכפות את מסקנותיהן על המחלקות האלו הוא שגוי וביצוע של הערכות כאלו על ידי גופים שמחוץ למוסד עצמו פסול שבעתיים וגם עומד בסתירה לחוק המל"ג (1958).

אני מבקש להדגיש את התיבות "תקופתיות" ו"לכפות" שבמשפט האחרון. אינני חולק על התועלת שבהסתמכות על ועדות מומחים לצורך דיון באפשרות לפתיחת מחלקה חדשה, ובהסתמכות על ועדות כאלו כאשר יש חששות מבוססים לגבי תפקוד לקוי מהותית של מחלקה קיימת. אני מבקש להדגיש שלדעתי תנאים אלו לא מתקיימים במקרה של המחלקה באב"ג, אפילו אם נקבל במלואן את כל הטענות המופיעות בדו"ח הועדה ואפילו אם המחלקה תסרב להתייחס אפילו לטענה אחת. (ארמוז כאן שכמה מן הטענות וההמלצות המרכזיות שבדו"ח הינן שגויות עקרונית וקביעה זאת אינה מחייבת מומחיות בתחום המחלקה, אלא מתחייבת מהעקרונות שאסקור בהמשך.)

כמוכן, אינני מתכחש לתועלת שעשויה לצמוח מהערות והצעות של מומחים חיצוניים, בין אם הם חולקים את אותה השקפת עולם או לא, ואפילו הם רק אורחים לרגע (כמו ועדות ההערכה של המל"ג). אבל יש הבדל עקרוני בין עצות כאלה הנמסרות למחלקה אקדמית כחומר למחשבה (ופעולה אפשרית) לבין כפיית שינויים על המחלקה.

לדעתי, אופן הפעולה של ועדות הערכה של המל"ג וכפיית המלצותיהן (על המחלקות המוערכות) עומדים בסתירה למהות האקדמיה וכן בסתירה לחוק המל"ג (1958). הסכנה בסתירות אלו גדולה במיוחד בעידן הנוכחי אשר מאופיין בהתערבות גסה, בלתי-מושכלת ונגועה בשיקולים זרים של הממשלה בנעשה באקדמיה.

[אני מבקש להבהיר את שלושת הביטויים החריפים המופיעים בסוף הפסקה האחרונה ומתייחסים להתערבות הממשלתית באקדמיה. זאת הינה "גסה" במובן שהיא משתמשת באמצעי כפיה כוחניים (כדוגמת חנק תקציבי), היא "בלתי מושכלת" במובן שאינה מבינה את האופי הבסיסי ועקרונות היסוד של המערכת בה היא מתערבת, והיא "נגועה בשיקולים זרים" כגון קידום אידיאולוגיה ניאו-ליברלית ולאומנית.]

למרות שהאספקט האקדמי של הנושא חשוב יותר בעיני, אפתח באספקט המשפטי. הדיון יהיה עקרוני באופיו, ויתייחס לשני מקרים ספציפיים (בעיקר למקרה של הדו"ח על המחלקה באב"ג) לצורך הדגמה.

המשך קריאת הפוסט "על ועדות הערכת האיכות של המל"ג / פרופ' עודד גולדרייך"

עדכון – 22.12.11: השביתה הושעתה למשך 21 יום.

הערב נחתם מסמך הבנות בין המועצה המתאמת של ארגוני הסגל הזוטר לבין ור"ה לגבי הסוגיות שיש לגביהן הסכמה וסוכם על המשך המו"מ החל מיום א' הקרוב בנושאים שטרם הוסכם עליהם.

מכתב התמיכה של חברי הסגל הבכיר בסגל הזוטר טרם נשלח. הכוונה הייתה לשלחו מחר. כעת לא יהיה צורך לעשות זאת. תודה רבה לחברי הסגל הבכיר ששלחו את חתימותיהם. בכך הם ביטאו סולידריות בסיסית עם הסגל הזוטר, והתנגדות להשלים עם השיח הציני של "הפרד ומשול" שמחליש הן את הסגל הזוטר והן את הסגל הבכיר.

המשך קריאת הפוסט "שביתת הסגל הזוטר"

המאמר להלן התפרסם אתמול באתר "העוקץ":

לפני כשבוע, תחת הכותרת "שתיקה רועמת", נשאלה ברשת מדעי החברה הישראלית השאלה הכיצד ייתכן שחוקרים במחלקות מדע המדינה ומחלקות אחרות במדעי החברה ובאקדמיה כולה, שותקים ואינם יוצאים במחאה משותפת נוכח מחול השדים סביב דוח ועדת ההערכה על המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון.

אכן, שאלה טובה. בעצם, אפשר היה לשאול את השאלה הזאת כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות. אולם המתקפות הקודמות על החופש האקדמי וחופש הביטוי האזרחי באקדמיה היו תוצאה של יוזמות מצד גורמים חוץ-אקדמיים. אמנם, אפשר היה לסמן כבר אז את רפיון התגובה של ראשי האקדמיה, אך כעת הממסד האקדמי עצמו הוא זה שמתנדב לקעקע את אחד מעמודי התווך המרכזיים (אם לא ה-) של זכות קיומה של האקדמיה ושל יכולתה להבטיח תנאים למחקר מדעי ויצירה אינטלקטואלית בעלי ערך: חופש המחשבה, הביטוי, היצירה, הספק והביקורת.

והשתיקה אכן רועמת. מפתיעה? לא! זה עשור ויותר עוברת האקדמיה תהליכי שינוי הרסניים, רובם ביוזמת הממשלה. שינויים אלה קשורים לאופי ניהול מוסדות ההשכלה הגבוהה ומבנה המערכת האקדמית, לכן אין זה ברור לעין מה להם ולסקנדל התורן סביב דו"ח ועדת ההערכה על המחלקה לפוליטיקה וממשל באוני' בן גוריון. על פניו, הוא נראה כמאבק פנימי באקדמיה, או לחילופין כעוד ויכוח בין שמאל לימין במרחב הציבורי הישראלי. אולם דווקא ההקשר של תהליכי הרס האקדמיה, שפרשה זו מציפה, מעניין: הוא מספק הזדמנות להתוודע לברית הבלתי קדושה בין תהליכי ההפרטה והתיעוש של האקדמיה לבין השיח הלאומני ששוטף באחרונה את ישראל.

הפוליטיזציה של האקדמיה שאותה מבטא הדו"ח על המחלקה לפוליטיקה וממשל והשתיקה האקדמית הרועמת בעקבותיו – שניהם פירותיו הבאושים של תהליכי התיעוש והתיאגוד של האקדמיה בישראל, ויש בהם עדות לקשר האמיץ בין שתי השקפות שעל פניו אינן נראות קשורות זו בזו: האידיאולוגיה הניאו-ליברלית שמעצבת את תיעוש האקדמיה ותהליכי הפרטה אחרים בישראל והאידיאולוגיה הלאומנית שמאפיינת את השדה הפוליטי הישראלי.

כאן מופיע המאמר המלא.

[תזכורת: בגלל תקלה במונה התגובות, המונה מראה 0 תגובות גם כאשר יש תגובות. למרות התקלה אפשר לקרוא את התגובות ולהגיב עליהן]

בעקבות הגשת עצומת הפורום נגד ההעסקה הפוגענית של מורים מן החוץ במערכת ההשכלה הגבוהה ומערכת החינוך הכללית, קבל הפורום מכתב תגובה מפרופ' עליזה שנהר, יו"ר ועד ראשי המכללות (ור"מ).

פרופ' שנהר מציינת במכתבה כי "הנהלת ור"מ החליטה בתיאום עם ות"ת והמועצה המתאמת של הסגל במכללות, כי סוגיית הסדרת העסקתם של המורים מן החוץ תובא לדיון בשנה"ל הקרובה". יש לקוות, אגב, כי הכוונה לשנת הלימודים הנוכחית, שהחלה השבוע. מכל מקום, זו החלטה מעודדת ויש גם לציין לטובה את עצם העובדה שפרופ' שנהר טרחה להגיב על העצומה; עד לכתיבת דברים אלה היא היחידה שעשתה זאת.

עם זאת, פרופ' שנהר ממהרת לסייג את דבריה אלה בהדגישה "…כי כל שינוי בתנאי העסקה דורש את אישור הממונה על השכר באוצר." ההדגשה האחרונה היא בגדר עובדה. דרוש אישור הממונה על השכר. עם זאת, יש לקוות כי יו"ר ועד ראשי המכללות הציבוריות, מסגרת שלא פחות מ-80% מהמורים המלמדים בה הם מורים מן החוץ, תביע מחויבות של ממש למאבק בממונה על השכר באוצר ובשאר הגורמים בממשלה ובממסד האקדמי, המתעקשים לקיים תנאי העסקה כל כך מחפירים ומזיקים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל כמו אלה של המורים מן החוץ. הרי לשם מה פרופסורים עתירי הישגים אקדמיים וציבוריים מקבלים על עצמם תפקידים כה בכירים במערכת האקדמית, אם לא כדי להאבק ללא פשרות למען שיפורה (שלא לומר – הצלתה) של המערכת החבולה אך החיונית כל כך הזו?

בהקשר זה, יש לציין עוד כי לפני זמן מה פרסמה פרופ' שנהר מאמר דעה בווינט, בו היא הביעה תמיכה מפורשת בעמדה המייחסת למכללות הציבוריות בישראל תפקיד חברתי בסגירת פערים ומימוש סיסמת הצדק החברתי. במאמר זה לא נאמר דבר על מצבם של המורים מן החוץ במכללות ועל הכוונה לשנות מצב זה, ועל כך יש לתמוה. זה המקום לציין, כי בהשראת המחאה החברתית, הוקם בקיץ האחרון, ביוזמת קבוצה של מורים מן החוץ במכללות הציבוריות, ועד עובדים יציג. ועד זה הצטרף לארגון סגל המכללות ופועל לקידום מו"מ מול המוסדות הרלבנטיים על שינוי תנאי ההעסקה של הממ"ה וחתימת הסכם שכר קיבוצי. התגובה ליוזמה זו מצד ור"מ, נשיאתה, והנהלות המכללות תהיה אף היא אבן בוחן לכנות התמיכה בתפקיד החברתי של המכללות בישראל.

[הערת עדכון, 1 נוב' 2011: יש תגובות במדור התגובות, למרות שמונה התגובות מראה 0]

הפורום הגיש הערב עצומה ועליה 1,440 חתימות מורים במערכת החינוך, סטודנטים ומרצים במערכת ההשכלה הגבוהה, ואזרחים מן השורה, הקוראים "לביטולה של צורת ההעסקה הפוגענית של 'מורים מן החוץ' ו'מורי קבלן' בכל מוסדות האקדמיה והחינוך". הפורום החל בהחתמה על העצומה באוגוסט, בעקבות מחאת האוהלים ברחבי הארץ.

העצומה הוגשה לנושאי התפקידים הבאים:

• פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה
• פרופ' רבקה כרמי, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות
• פרופ' עליזה שנהר, יו"ר ועד ראשי המכללות הציבוריות
• מר גדעון סער, שר החינוך
• ח"כ אלכס מילר, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת

העצומה, שנסגרה כבר לפני מספר שבועות, מוגשת בעיתוי זה דווקא, כדי להצטרף ולתמוך בכמה אירועים שצפויים בשבוע הקרוב:

במוצאי שבת יתחדשו הפגנות תנועת המחאה. למחרת תפתח שנת הלימודים האקדמית. היא נפתחת בשביתה בת יום אחד של ארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות, המייצגים את ציבור 'המורים מן החוץ' באוניברסיטאות במו"מ שהם מנסים לקדם בימים אלה מול הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) ומול ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה). במהלך השבוע צפויים גם כמה אירועי מחאה נוספים בקמפוסים בקריאה להפסקת ההעסקה הפוגענית של מורים ומרצים במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה ולהעסקה ישירה של עובדי קבלן.