"החזרת המוחות", או תכנית ויסקונסין של ההשכלה הגבוהה / דני גוטוויין

לאחרונה התפרסמו בעתונות מספר כתבות ודיווחים על היוזמה החדשה של הממשלה בשיתוף עם הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לטיפול בתופעה המכונה "בריחת מוחות". ראו למשל http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20100314_1156161

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3862041,00.html

במאמר להלן מנתח פרופ' דני גוטוויין את התכנית ואת ההשלכות הצפויות מיישומה במערכת ההשכלה הגבוהה:

"התכנית הלאומית להחזרת מוחות" (לא נגענו !!!) היא שלב נוסף בהפרטת האוניברסיטאות, שהיתה מלכתחילה הגורם ל"בריחת המוחות". גם אם התכנית תסייע להחזיר מקצת מן הדור הנוכחי של  המדענים שגלו, הרי השינויים המבניים שהיא תחולל במערכת ההשכלה הגבוהה ייצרו את התנאים ל"בריחת המוחת" של הדור הבא. החזרת המדענים הישראלים ארצה – שאין חולק על חשיבותה – היא רק תירוץ להמשך מדיניות ההפרטה בדרכים אחרות, מפתות יותר. אם עד כה השתמש האוצר לשם כך בשוט הקיצוצים כדי לנוון את האוניברסיטאות כאמצעי להפרטתן, עתה הוא מאביס אותן בסוס-טרויאני שיגרום לקריסתן מבפנים, ואם עד כה ייבש האוצר את האוניברסיטאות, עתה הוא יגרום להן לדמם תקציבית. בחסות אשליית אריזתה המסנוורת של התכנית, הכורכת לכאורה את הטוב עם המועיל, מאלץ האוצר את האוניברסיטאות לבלוע גלולת-רעל המכילה רכיבים שהוא לא הצליח לכפות בתכניות ההפרטה הקודמות, ממלץ ועד שוחט.

לפי התכנית, כפי שמוסר דה-מרקר, יוקמו באוניברסיטאות כ-30 "מרכזי מצויינות" בתחומי מחקר  שייקבעו ע"י ות"ת "ויגוייסו להם חוקרים ישראלים מובילים בתחומם מחו"ל, לצד חוקרים ישראלים מצטיינים". לצד תשתיות המחקר "ברמה עולמית", יהנו החוקרים "ממענקי מחקר ומצויינות שיתוספו על שכרם". בכל מרכז יפעלו כ-10 מדענים-חוזרים וכך יתוספו לאוניברסיטאות 300-400 תקנים. המרכזים אמנם יוקמו על ידי האוניברסיטאות "אך תהיה להם אוטונומיה". במל"ג, כך נמסר, "רואים חשיבות רבה לעצמאות המרכזים, שתאפשר את עצמאות החוקרים בו", ותשחרר אותם מחובת ההוראה. בעתיד אמורים חלק ממרכזי המצויינות לפתח גם בתי ספר בינלאומיים לתארים מתקדמים, שיילמדו באנגלית, על פי השיטה האמריקאית ולא הישראלית. עלותו של כל מרכז תהיה כ-45 מליון שקלים לחמש שנים. הממשלה תממן רק שליש מן התקציב, שליש נוסף יבוא מתקציבי האוניברסיטאות ושליש נוסף מ"קרנות פילנטרופיות" אשר ות"ת יגייס למשימה. את התכנית ילווה צוות בראשות ראש ות"ת שבו יכהנו, נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, נציג משרד החינוך וראש אגף התקציבים באוצר.

המשך קריאת הפוסט ""החזרת המוחות", או תכנית ויסקונסין של ההשכלה הגבוהה / דני גוטוויין"

שביתת הסגל הזוטר באוניברסיטה העברית

מיום ראשון, 21 בפברואר, עם פתיחת סמסטר ב', משבית ארגון הסגל הזוטר באוניבריסטה העברית את הלימודים בקורסים ובתרגילים שבהם מלמדים חברי הארגון. הרקע לשביתה הוא קיצוצים בתקציבי ההוראה של האוניברסיטה שהובילו את הנהלת האוניברסיטה לפיטורים בסדר גודל של 10% מהמורים חברי הסגל הזוטר (מאסטרנטים, דוקטורנטים, עמיתי הוראה ומורים מן החוץ), קיצוצים שנערכו ללא הדברות ותיאום עם ארגון הסגל הזוטר. הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר הביע תמיכה בצעדי הארגון בירושלים וקרא לנשיא האוניברסיטה העברית להדבר עם נציגי הסגל הזוטר ולהגיע לפתרונות מוסכמים.

יש לקוות שכך אכן יקרה. המצוקה התקציבית המתמשכת באוניברסיטאות מובילה, למרבה הצער, להתמודדות עם המצב באמצעות קיצוצים במקום שבו הכי קל לקצץ – בקרב הסגל הזוטר אשר אינו נהנה מקביעות. אך זהו גם הסגל שנושא בחלק גדול ממטלות ההוראה והתרגול במערכת האקדמית בהווה וממנו ואמורים לצמוח חברי הסגל העתידיים באוניברסיטאות. הפגיעה היא כמובן בראש ובראשונה במפוטרים, אך גם באלה שממשיכים לללמד כיתות גדולות יותר ולשאת במטלות רבות יותר. אך לא פחות מכל אלה, הפגיעה היא בתרבות ההעסקה באוניברסיטאות ובהשלטת חוסר בטחון תעסוקתי גובר והולך. מותר לצפות מנשיאי האונבירסיטאות להפגין סוף-סוף מנהיגות ולהאבק במשותף נגד הקיצוצים המתמשכים במקום לטפל בכל קיצוץ בכל אוניברסיטה בנפרד בשיטת כיבוי שרפות. מותר לצפות מהם שכמי שעומדים בראש אוניברסיטה יעשו גם שיקולים מוסריים ושיקולים של בטחון תעסוקתי וינסו להגיע לפתרונות מוסכמים גם כשהסמכות הפורמאלית לפטר נמצאת כולה בידיהם.

מאמרי עיתונות מהשבוע האחרון

לקוראי הבלוג – שלום,

לאחרונה לא העלינו פוסטים לבלוג. כפי שאתם יכולים לראות הבלוג עבר כמה שינויים ועל רקע זה הייתה הפסקה מסוימת בפעילות. זו הסיבה לקפאון, ולא – לצערנו – שמצב ההשכלה הציבורית השתפר פלאים וקיום הבלוג נעשה מיותר.

אנו מביאים כאן לידיעתכם ועיונכם כמה כתבות שהתפרסמו השבוע בעיתונות בנושאים הנוגעים לעניינינו:

הראשונה עוסקת בנסיון להעניק למכללת אריאל מעמד אקדמי "עוקף מל"ג" ובמכתב מחאה שעליו חתמו מרצים מהאוניבריסטאות השונות שהועבר לראשי ות"ת ומל"ג. הכתבה, מאת אור קשתי, התפרסמה ב-10 בפברואר בעיתון "הארץ".

שתי הכתבות הנוספות, מאת נעמה סיקולר, התפרסמו ב"כלכליסט" והן עוסקות במשבר המתמשך בהנהלת אוניבריסטת תל-אביב, משבר שפרץ בעקבות פיטורי נשיא אוניברסיטת ת"א, פרופ' צבי גליל.

כתבה אחת מבין השתיים עוסקת ביחסים המתוחים בין חבר הנאמנים לבין הוועד המנהל והעומדת בראשו, ליאורה מרידור. הכתבה התפרסמה ב-10 בפברואר 2010 ב"כלכיסט".

כתבה נוספת באותו עיתון התפרסמה למחרת, ב-11 בפברואר 2010, והיא כוללת ראיון עם פרופ' צבי גליל, הנשיא לשעבר של אוניברסיטת ת"א.

עצומה נגד הפרטת המכינות הקדם-אקדמיות

השבוע הוקם ב"מכללת ספיר" מטה מאבק נגד הפרטת המכינות הקדם-אקדמיות. מטה המאבק מפרסם עצומה מקוונת זו שתוגש לשר החינוך, מר גדעון סער, בקריאה לעצור את תהליכי ההפרטה:

http://www.atzuma.co.il/no2hafrata 

"הפורום להגנת ההשכלה הציבורית", שרואה במערכת ההשכלה הגבוהה חלק ממערכת חינוך והשכלה ציבורית כללית, קורא לחבריו להביע תמיכה במאבק נגד הפרטת המכינות.

להלן מעט חומר רקע על הפרטת המכינות:

המכינות הקדם-אקדמיות מהוות אמצעי מרכזי לצמצום פערי הנגישות להשכלה גבוהה בישראל, בהקנותן כישורי למידה אקדמית לסטודנטים שבשל אי-השוויון המובנה במערכת החינוך הישראלית לא היו יכולים להשתלב בלימודים אקדמיים ללא הכלים הללו.

למעשה המכינות הופרטו כבר לפני שנים, אלא שהאגודה שזכתה בזמנו במכרז הייתה "האגודה לקידום החינוך", שתפקדה כיחידת-סמך של משרד החינוך. היות שבדרך זו נשמר רצף מסוים של מדיניות ניהול המכינות, לא נחשפה במלואה העובדה שעקרונית, ההפרטה החלה כבר אז. עתה, הוסר המסווה כשניהול המכינות הועבר לידי חברת "מרמנט", שמשרד החינוך מפריט לידיה פונקציות שונות שלו מזה שנים. עם העברתן, הופכות המכינות לעוד מיזם עסקי ועל פי נסיון העבר יש להניח כי הדבר ישתקף גם במדיניותן הפדגוגית. כמו כן, יש להניח כי הקפיטליזציה של המכינות תביא לפגיעה מתמשכת בתנאי ההעסקה של המורים, כדי להבטיח "יעול" ולהגדיל את סיכויי הזכיינים לזכות במכרז הבא.

"כך הפכו האוניברסיטאות לעסק כלכלי כושל" מאמר בוואלה כספים

כך הפכו האוניברסיטאות לעסק כלכלי כושל
מאת: ד"ר אפרים דוידי, מאמר אורח
יום שני, 5 באוקטובר 2009, 10:14
אוניברסיטת ת"א נקלעה לקשיים וזקוקה לחילוץ בגלל "השקעות כושלות". ד"ר אפרים דוידי תוהה מה עוד צריך לקרות כדי שבמוסדות האקדמיים יבינו שתפקידם הוא קודם כל חינוך ומחקר
רקטור אוניברסיטת תל אביב וממלא מקום נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופסור דני לויתן אמר ביום חמישי האחרון שאוניברסיטת תל אביב קיצצה עשרות מיליוני שקלים מתקציבה ונערכת לקיצוץ נוסף בהמשך השנה. לדברי לויתן, "אנחנו פותחים את שנת הלימודים בחששות כבדים בגלל אי יכולתנו לקיים את השנה במצב התקציבי שאותו אנחנו יודעים נכון להיום". לויתן הוסיף כי "כלל האוניברסיטאות בישראל מצפות לתוספת תקציבית בסדר גודל של 450 מיליוני שקלים – אם לא נקבל תוספת אנחנו נגיע לאט לאט לעצירה תוך כדי שנת הלימודים".
דבריו של פרופ' לויתן פורסמו מספר ימים לאחר שעיתון "הארץ" חשף שהאוניברסיטה הפסידה עשרות (ויש האומרים: מאות) מיליוני שקלים בעקבות השקעות כושלות ב"תיק המניות" שלה. ההפסד וחילוקי הדעות שקדמו לו סביב מכירת המניות שבידי האוניברסיטה גרמו לקרע בין יו"ר ועדת ההשקעות של המוסד, הבנקאית ליאורה מרידור, לבין חלק מחברי ועדת ההשקעות שחברים בה ארנון טיברג, יו"ר סמל"ת (יבואנית פיאט), אלדד תמיר, מנכ"ל ובעלים של בית ההשקעות תמיר פישמן, ועמוס ספיר, יו"ר חברת הדירוג S&P מעלות לשעבר. יש לציין כי רוב חברי הוועדה החיצוניים התפטרו בעקבות החלטת מרידור. אין זה סוד גם שמרידור היא העומדת מאחורי ההדחה של נשיא האוניברסיטה פרופ' צבי גליל לפני מספר חודשים.

בעקבות פרשת מכירת ההפסד של תיק ניירות הערך של אוניברסיטת תל אביב על ידי יו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה, ד"ר ליאורה מרידור,התפרסם אתמול ב"וואלה" המאמר הבא, מאת ד"ר אפרים דוידי:

רקטור אוניברסיטת תל אביב וממלא מקום נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופסור דני לויתן אמר ביום חמישי האחרון שאוניברסיטת תל אביב קיצצה עשרות מיליוני שקלים מתקציבה ונערכת לקיצוץ נוסף בהמשך השנה. לדברי לויתן, "אנחנו פותחים את שנת הלימודים בחששות כבדים בגלל אי יכולתנו לקיים את השנה במצב התקציבי שאותו אנחנו יודעים נכון להיום". לויתן הוסיף כי "כלל האוניברסיטאות בישראל מצפות לתוספת תקציבית בסדר גודל של 450 מיליוני שקלים – אם לא נקבל תוספת אנחנו נגיע לאט לאט לעצירה תוך כדי שנת הלימודים".

דבריו של פרופ' לויתן פורסמו מספר ימים לאחר שעיתון "הארץ" חשף שהאוניברסיטה הפסידה עשרות (ויש האומרים: מאות) מיליוני שקלים בעקבות השקעות כושלות ב"תיק המניות" שלה. ההפסד וחילוקי הדעות שקדמו לו סביב מכירת המניות שבידי האוניברסיטה גרמו לקרע בין יו"ר ועדת ההשקעות של המוסד, הבנקאית ליאורה מרידור, לבין חלק מחברי ועדת ההשקעות שחברים בה ארנון טיברג, יו"ר סמל"ת (יבואנית פיאט), אלדד תמיר, מנכ"ל ובעלים של בית ההשקעות תמיר פישמן, ועמוס ספיר, יו"ר חברת הדירוג S&P מעלות לשעבר. יש לציין כי רוב חברי הוועדה החיצוניים התפטרו בעקבות החלטת מרידור. אין זה סוד גם שמרידור היא העומדת מאחורי ההדחה של נשיא האוניברסיטה פרופ' צבי גליל לפני מספר חודשים.

ראו המשך המאמר בוואלה כספים: http://finance.walla.co.il/?w=/2971/1583926

ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק ב'

חלק ב':
יאני נבו מגיב למכתבו האחרון של רפי לאופרט מ-30.8.09 (לעיל) ומכאן מתפתחת ההתכתבות להלן בין נבו ללאופרט
1.9.09, יצחק (יאני) נבו לרפי לאופרט
המושג "פעולה אנטי-ישראלית", להבדיל מ"דעה אישית,נטו," שעליה לטעמך יש "לתת את הדין" הינו מושג שעליך לחשוב עליו. ככל הידוע לי ניב גורדון לא מכר סודות מדינה בכסף, לא הניח פצצות בקניון, ולא פעל פעולה בלתי חוקית כלשהי. הוא קרא לפעולת חרם, שאכן בעיני רבים היא אנטי ישראלית, אולם בעיניו – וזה כמובן ויכוח פוליטי – היא דווקא פרו-ישראלית. על מה, אם-כן, עליו לתת את הדין? קריאה לפעולה פוליטית היא עניין השייך לתחום ההתבטאות הפוליטית, ותחום זה, כידוע לך, מוגן כזכות אזרח בסיסית בחוקי היסוד של מדינת ישראל. האם כוונתך שיש לשלול מניב גורדון את זכותו זו? האם לדעתך תפקידה של האוניברסיטה הוא לעשות כן? ומה על מחויבותה של האוניברסיטה לשמור על חוקי מדינת ישראל, ולהימנע מאפליה בשל "דעות פוליטיות" כפי שמנוסח בחוקתה? אני משוכנע שאין כוונתך להפרת זכויות (וחוק) מעין זו. ואם כך, מה כוונתך ב"לתת את הדין".
כפי שהעירו רבים לפני, הסוגיה העיקרית כאן היא חירות הביטוי האזרחית. אולם אם האוניברסיטה כמוסד תעמיד עצמה לרשות הפרת חירות הביטוי האזרחית הרי היא תפר גם את עקרונות החופש האקדמי, שהשמירה על חירויות הביטוי האזרחיות כלולה בהן. כאנשי אקדמיה אנו מצווים להגן על חירויות הביטוי והמחשבה האזרחיות והאקדמיות, אף שמימושן עשוי לעתים להיות מקומם ומרגיז. חירויות אלה הן נכסי רוח שבלעדיהן אין לנו קיום כאוניברסיטה חופשית. גם על כך קם הפורום להשכלה ציבורית להגן.
כרבים מחותמי העצומה, גם אני אינני מקבל את הקריאה לחרם, תהא אשר תהא כוונתו. החרם מיועד לפגוע במי שאינם נושאים באחריות לעוולה אותה הוא נועד למנוע. איקאה, כידוע לנו, אינה נושאת באחריות לפרסום המשמיץ באפטונבלאדט, והאזרח הישראלי המוחרם איננו אחראי למדיניות ממשלתו. פגיעה ב"חפים מפשע" היא בעיני שגיאה מוסרית. בהקשר האקדמי, החרם מהווה גם הפרה של החופש האקדמי. זוהי דעתי, ואני רשאי לפרסם אותה כביקורת על דעתו של ניב גורדון. אולם אין אני רשאי לפגוע בחירויותיו, ובוודאי שאין להתיר את היגררותה של האוניברסיטה לעמדה המאיימת על החופש האקדמי.
1.9.09, רפי לאופרט ליאני נבו
אינני מקבל את הפרשנות שלך לחופש המחשבה והביטוי. חופש זה צריך להיות חופש למחשבה וביטוי אבל לא החופש להסית לפגיעה באחרים ולגרום להם נזק. ניב, בקריאתו לחרם, עושה בדיוק כך, פוגע באחרים ומזיק להם ולמקום העבודה שלו. אם לו מותר, אזי גם לי מותר לקרוא לחרם על ניב בשל מעשיו ולא בשל דעותיו. לכך זכאית גם האוניברסיטה, אם היא רואה עצמה נפגעת ממעשיו, ואני משוכנע שכך היא אכן מבינה ורואה את הדברים. חופש אקדמי אינו הגנה מכללא על כל משוגה של עובד אוניברסיטה, מתוך פרשנות אנרכיסטית של המושג "חופש המחשבה והביטוי"; גם חוקי מדינת ישראל אינם דורשים זאת. אם יחוש ניב שמישהו פרש לרעה את החוק, ואילו הוא פרש אותו כהלכה, פתוחה לפניו הדרך להתמודד על פרשנותו בבית המשפט.
אינני מסכים לדעתו הפוליטית של ניב, ומעולם לא הסכמתי. דומני שאיש לא הציע או דרש להטיל עליו סנקציות בגלל דעותיו, שאינן חדשות. התביעה לתת את הדין היא על מעשה, ואני, כנראה בניגוד לך, רואה בקריאה לחרם מעשה פוגע ולא דעה פוליטית.
זאת ועוד, פורום שמבקש לקדם את ההשכלה הגבוהה, מוטב היה שיעסוק בכך, ולא בפוליטיקה במסווה של הגנה על חופש הביטוי. עצם העובדה שדעותיו של ניב הן נושא למחלוקת פוליטית, ומעשיו לא כל שכן, נותנת שראוי היה שהפורום ימנע מנקיטת עמדה משלו בסוגיה. שהרי ברור שאימוץ גישה אחת, מטבע הדברים מוביל לניכור של בעלי הדעות המנוגדות. דומני שמהלך כזה מנוגד לאינטרסים הבסיסיים של הפורום.
1.9.09, יאני נבו לרפי לאופרט
אני מבין את תחושתך שרוחב הפרשנות של החופש האקדמי מושפע מנטיות פוליטיות. אבל גם אם זה נכון, אין זה פוסל את הדיון כדיון לגיטימי בפורום. אתה יכול להתנגד לפרשנות, אבל לא ל"חופש הפרשנות". ראה כמה מהר אנחנו מתדרדרים מצמצום החופש האקדמי של ניב גורדון לצמצום חופש הפרשנות של חסידי החופש האקדמי.
או אולי פירשתי אותך שלא כהלכה.
יאני
1.9.09, רפי לאופרט ליאני נבו
אני בוודאי מסכים שהפורום יעסוק בשאלות של חופש אקדמי, אבל מתנגד ל"חופש הפרשנות" לגבי מקרהו של ניב, שלטעמי אינו שאלה של חופש אקדמי.
העצומה כשלעצמה היא נקיטת עמדה על יסוד פרשנות הקובעת שסוגיית ניב היא סוגיה של חופש אקדמי. להערכתי, פרשנות זו מקורה בנטיות פוליטיות של יוזמי העצומה ולא בשיקול רציונאלי של המקרה לגופו (שהרי לא דעתו של ניב היא יסוד הדרישה לפעול נגדו, אלא מעשהו). בוודאי תקבל שאילו הסכמנו שמדובר למשל במעשה פלילי מובהק, לא היית סבור שיש מקום להתערבות הפורום. אם מאידך נקבל שהמעשה הוא פגיעה חומרית ואחרת – כשהיקפה המדויק של הפגיעה החומרית אינו ברור בשלב זה – (ואני סבור שכך הוא) ופגיעה זו חלה הן על אוניברסיטת ב"ש והן על מוסדות אחרים ועל יחידים במוסדות אחרים, גם אז ניב אינו ראוי ל"הגנה" של הפורום "מטעמים של חופש אקדמי". ביקורת על מעשה, פוגעני של חבר סגל במוסד אקדמי וקריאה להענשתו על מעשהו, אינה הופכת אוטומטית לפגיעה בחופש האקדמי ואל לנו לצעוק "זאב" במקום שאפילו שפנים אינם מסתובבים בו.
2.9.09, יאני נבו לרפי לאופרט
אני חוזר ומדגיש כי אני עצמי מתנגד לחרם, ורואה בו טעות מוסרית, משום שיש בו פגיעה ביחידים שאינם נושאים באחריות לעוולות אותן מיועד החרם למנוע.
עם זאת, גם קריאה לחרם היא בגבולות חופש הביטוי. הפגיעה הפוטנציאלית היא כלכלית ואזרחית בלבד, ואיננה בתחום של אלימות או עבירה על החוק. איננו יכולים לשלול את חירות הביטוי של כל מי שמעשיהם ודיבוריהם מהווים, לדעתנו, פגיעה כלכלית/אזרחית פוטנציאלית באחרים, שכן אז היה עלינו לצמצם באופן משמעותי את מניין הזכאים להתבטא. האם, למשל, היית מציע לשלול את זכות הדיבור ממי שקוראים להעביר את אום-אל-פחם אל מחוץ לגבולות המדינה, ובכך לשלול את אזרחות התושבים? הנה קריאה לפעולה, מעשה ולא רק דיבור, שיש בו פגיעה פוטנציאלית בזכויות האזרחים. האם היית מציע לסלק מרצה שקורא לעשות זאת ממשרתו? אני הייתי רואה בכך פגיעה בחירויות הדיבור ובחופש האקדמי, אף שאתה יכול לשער שעמדה "ליברמנית" זו איננה עמדתי.
אם תרצה דוגמה אחרת: האם מרצה שקורא להחרמת איקאה, ובכך לפגיעה פוטנציאלית בעסקים לגיטימיים שלא חטאו בחטאו של אפטונבלאדט, הינו מרצה שהיית קורא לסילוקו?
הקשר לפעילות הפורום הוא – זאת כבר אמרנו – בהגנה על חירויות אזרחיות ואקדמיות. הגנה זו היא מעניינו של הפורום, על אף המחלוקת אודות גבולותיהן של חירויות אלה.
2.9.09, רפי לאופרט ליאני נבו
נראה שאין ולא תהיה הסכמה בינינו, לא על עקרון חופש הביטוי וגבולותיו ולא על הקשר בין מעשהו של ניב לבין הפורום.
הדוגמאות שהבאת – העתקת הגבול הישראלי במסגרת הסדר מדיני לנקודה כזו או אחרת, היא שוות ערך למעשים שכבר עשתה מדינת ישראל כאשר פינתה יהודים מבתיהם בסיני, בעזה ובשומרון לצורך הסדר מדיני ותוך כדי כך פגעה בזכויות אדם ואזרח רבות של אנשים אלה. אלא שעל מהלך זה החליטו, בתחום תפקידם וסמכותם, המוסדות המוסמכים של המדינה הדמוקרטית שלנו. לצורך זה, אין הבדל בעיני בין יהודים לערבים, ואם ראוי להפעיל מהלכים כאלה כלפי יהודים, במטרה לשרת את האינטרסים הלאומיים, ראוי להפעילם גם כלפי ערבים, במיוחד כאשר רבים מהם רואים עצמם חלק מהישות המדינית שמעבר לגבול הקיים עתה, ונוהגים בהתאם. חילופי אוכלוסין הם הליך מדיני מקובל ואין בו שום חידוש, לא כך ולא כך. מעורבות אזרחית בדיון הציבורי הפנימי על מדיניות ישראל, לטעמי היא חובה אזרחית בדמוקרטיה ומתבקשת מכל מי שיש לו מה לומר בנושא שעל הפרק.
המקרה של ניב אינו הסדר מדיני שניב מופקד עליו, אינו מבוסס על החלטה של מוסדות לאומיים מוסמכים ואינו משרת אלא את התסכול של ניב על שאינו מצליח להנחיל את דעותיו ועמדותיו בדרך הויכוח והשכנוע. אם יש לו תוצאה מעשית, היא מופנית כלפי הקולגות שלו וכלפי אזרחים שאין להם ולו דבר. זו חבלה פוטנציאלית במטה לחמם, בקריירה אישית ואולי גם חמור מכך, שכן "קריאה לחרם" היא מכבסת מילים לעובדה בסיסית הרבה יותר של הסתה לפעולה נגד יריבים פוליטיים או אידיאולוגיים – כך בדיוק התחילו ופועלים גם כיום האנטישמיות, האנטי ציונות, החרם הערבי ועוד. אני מבחין הבחנה חדה בין ניהול ויכוח פנימי בין בעלי דעות שונות, לבין הוצאתו של הויכוח אל "העולם הרחב", מקום בו כבר אין ויכוח, אלא כוונת מכוון להשיג השפעה ופעולה באמצעות לחצים פיזיים – כלכליים, פוליטיים, ואולי גם אלימים…
בויכוח הפנימי ראוי שישתתף כל אזרח ואנשי הסגל האקדמי בכלל זה. הזמנת התערבות זרה בתהליכי קבה"ח הלאומיים של מדינת ישראל, היא חתרנות פוליטית. כאן השימוש במעמדו האקדמי של ניב, ועוד בתחום מדעי המדינה (משמע: אולי הוא יודע על מה הוא מדבר…), הוא ניצול לרעה של היותו חבר סגל אוניברסיטה.
מקרה איקאה שונה לגמרי מן הדוגמא הקודמת, ואכן בהתייחסותי לקריאה לחרם על איקאה, שללתי קריאה זו כלא נכונה מבחינת האינטרס הישראלי, ולא ראויה מבחינת האובייקט שכלפיו מופנית התגובה. התגובה צריכה להיות מופנית לממשלת שבדיה, שאינה פועלת נגד גילויים אנטישמיים ולנציגויותיה הרשמיות ו/או כלפי העיתון המשמיץ. במקרה ניב, ניב הוא המשמיץ וזו האנלוגיה הנכונה. אם תעשה האוניברסיטה כמעשה ממשלת שבדיה (והפורום, בעצומה, נגרר ממש לכך), תהפוך במו ידיה שותפה לניב ואובייקט לתגובה.
אולם, אם פגיעה כלכלית/אזרחית היא נסבלת מבחינתך, מדוע נזעקת להגן על ניב מפני אפשרות שיסולק מהאוניברסיטה, שהרי לא צפוי לו גזר דין מוות, אלא "רק" פגיעה כלכלית ואולי אזרחית?! כל מה שעושים אלה הקוראים לפעול נגד ניב, הוא בדיוק מה שעשה ניב – "קריאה לסנקציות" כנגד "קריאה לחרם". אם כך, אולי לא חופש הדיבור הוא סיבת העצומה, אלא "זהות החשיבה" בין ניב לבין תומכיו? אם אכן כך, הפורום הופך – ירצה או לא ירצה – למכשיר פוליטי, וככזה הוא פסול בעיני.
2.9.09, יאני נבו לרפי לאופרט
לא אשוב לחילוקי הדעות בינינו, עליהם כבר עמדנו. אוסיף רק נקודה אחת, הקשורה לעניינו של הפורום בויכוח.
ככל שמצטמצם המימון הציבורי של האוניברסיטאות, גובר משקלם היחסי של תורמים פרטיים בתקציב מוסדות אלה, ובעקבותיו עולה החשש שמא ינסו תורמים פרטיים להפעיל את השפעתם הגוברת על מנת להטות את האוניברסיטה לכיוון פוליטי (או אחר) לפי העדפותיהם. הממסד הישראלי למד לטפל בסכנה שבמעורבות ממשלתית בניהול האוניברסיטאות, וחסם את דרכם של הפוליטיקאים על ידי יצירת מל"ג כחציצה ביניהם לבין האוניברסיטאות. במקרה של התורמים הפרטיים, אין חציצה כזאת, והדרך היחידה להבטיח את יושרת האוניברסיטאות היא על ידי עמידה איתנה על עקרונות החופש האקדמי וחופש הדיבור. בטוחני שהיית מזדעזע אילו תורם שמאלני כלשהו היה מתנה את תרומתו בסילוקו מן הקמפוס של מרצה ימני כלשהו, התומך, נניח, בהיאחזויות לא-חוקיות. זוהי בדיוק סוג הסכנה ל"ציבוריותה" של ההשכלה הגבוהה שהפורום נועד להתריע עליה.
2.9.09, רפי לאופרט ליאני נבו
אני מקבל את ההסבר שלך לגבי מטרתו הכללית של הפורום בהקשר שתיארת, הגם שאיני מאמין שניתן לנתק באופן מלא ומושלם את מקורות המימון מהשפעה על האוניברסיטאות בין אם מקורות אלה ציבוריים ובין אם פרטיים. אגב, פוליטיקה איננה רק או דווקא מפלגתיות גרידא, יש לה פנים רבות. להערכתי, גם חברי המל"ג אינם חפים משיקולים "כלכליים" ומשיקולים אחרים (כן, גם פוליטיים), ש"הטוהר" האקדמי אינו הגורם היחיד בהם. כולנו בני אדם… . הפתרון הוא בשקיפות מרבית, ברוטציה במינויים ובקיום ערנות ציבורית. לעניין זה הפורום הוא מכשיר טוב, וראוי לשמור עליו כך.
מרגע שאתה חוזר להגדרות של "חופש אקדמי וחופש דיבור", אנו חוזרים לדיון הקודם שלנו. שכן ללא הבהרת מושגים אלה והסכמה עליהם, אין גם הסכמה על תחומי הפעולה ודרכי הפעולה הראויות לחלק האקדמי באמת של המאבק; ומקרה ניב מעיד על כך.
ההתייחסות שלי למקרה ניב אינה נגזרת מתרומות, אלא מהסיבות שכבר הסברתי קודם. איני רואה בעיה בתמיכה של ניב בדעות כאלה ואחרות, ואין לי בעיה גם אילו חתם על עצומה או השתתף בהפגנה התומכת בשינוי המדיניות של ממשלת ישראל בשאלת ההתנחלויות למשל, והוא, ככל שידוע לי, כבר עשה זאת בעבר. הטענה  נגדו היא על פעולה, שאני רואה בה הסתה וחתרנות, נגד מדינת ישראל, נגד המוסדות להשכלה גבוהה ונגד כל הנזקקים להם; פעילות  מחוץ לגבולות ישראל, במטרה לגייס תמיכה זרה שתאנוס ישראלים לקבל עמדות שלו, שאין הם מסכימים להן. במקום להתדיין בבית ולנסות לשכנע, ניב מנסה לגייס "לגיון זרים" שיכפה עלי ועל אחרים את רצונו – לכך איני מסכים. פעילותו אנלוגית להפעלת לחץ על ידי תורמים פרטיים על אוניברסיטה, להחליט בניגוד לשיקוליה האקדמיים. ומאחר שטענת שנגד תופעות כאלה צריך הפורום להיאבק, כיצד הוא יוצא בעצומה המצדיקה כביכול, אם לא במפורש אזי במשתמע, את ניב ומחפה על מעשהו?

חלק ב: בעקבות מכתבו של רפי לאופרט מ-30.8.09 (מכתב מס. 3 בהתכתבות בחלק א') שלח יאני נבו, שהיה אחד המכותבים, את התגובה הבאה לרפי לאופרט ומכאן מתפתחת חליפת מכתבים בין השניים כדלהלן:

6) 1.9.09, יצחק (יאני) נבו לרפי לאופרט

המושג "פעולה אנטי-ישראלית", להבדיל מ"דעה אישית,נטו," שעליה לטעמך יש "לתת את הדין" הינו מושג שעליך לחשוב עליו. ככל הידוע לי ניב גורדון לא מכר סודות מדינה בכסף, לא הניח פצצות בקניון, ולא פעל פעולה בלתי חוקית כלשהי. הוא קרא לפעולת חרם, שאכן בעיני רבים היא אנטי ישראלית, אולם בעיניו – וזה כמובן ויכוח פוליטי – היא דווקא פרו-ישראלית. על מה, אם-כן, עליו לתת את הדין? קריאה לפעולה פוליטית היא עניין השייך לתחום ההתבטאות הפוליטית, ותחום זה, כידוע לך, מוגן כזכות אזרח בסיסית בחוקי היסוד של מדינת ישראל. האם כוונתך שיש לשלול מניב גורדון את זכותו זו? האם לדעתך תפקידה של האוניברסיטה הוא לעשות כן? ומה על מחויבותה של האוניברסיטה לשמור על חוקי מדינת ישראל, ולהימנע מאפליה בשל "דעות פוליטיות" כפי שמנוסח בחוקתה? אני משוכנע שאין כוונתך להפרת זכויות (וחוק) מעין זו. ואם כך, מה כוונתך ב"לתת את הדין".

כפי שהעירו רבים לפני, הסוגיה העיקרית כאן היא חירות הביטוי האזרחית. אולם אם האוניברסיטה כמוסד תעמיד עצמה לרשות הפרת חירות הביטוי האזרחית הרי היא תפר גם את עקרונות החופש האקדמי, שהשמירה על חירויות הביטוי האזרחיות כלולה בהן. כאנשי אקדמיה אנו מצווים להגן על חירויות הביטוי והמחשבה האזרחיות והאקדמיות, אף שמימושן עשוי לעתים להיות מקומם ומרגיז. חירויות אלה הן נכסי רוח שבלעדיהן אין לנו קיום כאוניברסיטה חופשית. גם על כך קם הפורום להשכלה ציבורית להגן.

כרבים מחותמי העצומה, גם אני אינני מקבל את הקריאה לחרם, תהא אשר תהא כוונתו. החרם מיועד לפגוע במי שאינם נושאים באחריות לעוולה אותה הוא נועד למנוע. איקאה, כידוע לנו, אינה נושאת באחריות לפרסום המשמיץ באפטונבלאדט, והאזרח הישראלי המוחרם איננו אחראי למדיניות ממשלתו. פגיעה ב"חפים מפשע" היא בעיני שגיאה מוסרית. בהקשר האקדמי, החרם מהווה גם הפרה של החופש האקדמי. זוהי דעתי, ואני רשאי לפרסם אותה כביקורת על דעתו של ניב גורדון. אולם אין אני רשאי לפגוע בחירויותיו, ובוודאי שאין להתיר את היגררותה של האוניברסיטה לעמדה המאיימת על החופש האקדמי.

7) 1.9.09, רפי לאופרט ליאני נבו

אינני מקבל את הפרשנות שלך לחופש המחשבה והביטוי. חופש זה צריך להיות חופש למחשבה וביטוי אבל לא החופש להסית לפגיעה באחרים ולגרום להם נזק. ניב, בקריאתו לחרם, עושה בדיוק כך, פוגע באחרים ומזיק להם ולמקום העבודה שלו. אם לו מותר, אזי גם לי מותר לקרוא לחרם על ניב בשל מעשיו ולא בשל דעותיו. לכך זכאית גם האוניברסיטה, אם היא רואה עצמה נפגעת ממעשיו, ואני משוכנע שכך היא אכן מבינה ורואה את הדברים. חופש אקדמי אינו הגנה מכללא על כל משוגה של עובד אוניברסיטה, מתוך פרשנות אנרכיסטית של המושג "חופש המחשבה והביטוי"; גם חוקי מדינת ישראל אינם דורשים זאת. אם יחוש ניב שמישהו פרש לרעה את החוק, ואילו הוא פרש אותו כהלכה, פתוחה לפניו הדרך להתמודד על פרשנותו בבית המשפט.

אינני מסכים לדעתו הפוליטית של ניב, ומעולם לא הסכמתי. דומני שאיש לא הציע או דרש להטיל עליו סנקציות בגלל דעותיו, שאינן חדשות. התביעה לתת את הדין היא על מעשה, ואני, כנראה בניגוד לך, רואה בקריאה לחרם מעשה פוגע ולא דעה פוליטית.

זאת ועוד, פורום שמבקש לקדם את ההשכלה הגבוהה, מוטב היה שיעסוק בכך, ולא בפוליטיקה במסווה של הגנה על חופש הביטוי. עצם העובדה שדעותיו של ניב הן נושא למחלוקת פוליטית, ומעשיו לא כל שכן, נותנת שראוי היה שהפורום ימנע מנקיטת עמדה משלו בסוגיה. שהרי ברור שאימוץ גישה אחת, מטבע הדברים מוביל לניכור של בעלי הדעות המנוגדות. דומני שמהלך כזה מנוגד לאינטרסים הבסיסיים של הפורום.

המשך קריאת הפוסט "ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק ב'"

ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק א'

חלק א:
מכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, בעקבות פרסום שני פוסטים בבלוג של הפורום על פרשת ניב גורדון. בחלק זה חילופי מכתבים בין לאופרט לאגמון, אשר מכותב להם גם יצחק (יאני) נבו. ההתכתבות איתו מופיעה בחלק ב'.
29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.
קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.
אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:
א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).
ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).
ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).
ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).
נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.
אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…
צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.
30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט
ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.
שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.
נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.
בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).
30.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
התמיכה שלי בפורום היא פונקציה של היותו מסגרת שבאה להיאבק למען שיפור המציאות האקדמית, הניהולית והציבורית באוניברסיטאות ואיני רואה בו פורום אידיאולוגי (להבדיל מפורום חושב). כל עוד אהיה סבור שזו המטרה והיא אכן נשמרת בהתנהלות הפורום, אמשיך לתמוך. אם אתרשם ש"הפרשנות" הניתנת למטרות היסודיות (הנ"ל), הופכת את המסגרת לבמה פוליטית או אידיאולוגית, אפסיק לתמוך. בכל מקרה, סטייה לכיוונים אלה, מחייבת פלורליזם ופתיחות לכל ההשקפות הרווחות במקומותינו. בלעדי זאת בוודאי שאיני רואה עצמי שותף. המקרה של ניב, לטעמי, חורג מהגישה הבסיסית לעבר גישה אידיאולוגית-פוליטית, ומוצגת בו דרך העצומה עמדה חד-צדדית שאינה מקובלת עלי, (ארחיב מעט בנקודה זו בהמשך).
אין לי כוונה להפעיל לחץ, אלא להבהיר את הבסיס לתמיכתי, ולציין שבהעלם בסיס זה, לא אראה בפורום מסגרת שראוי לתמוך בה; אני מניח שלא אהיה בדעת יחיד בעניין זה.
רשמתי לפני את הסברך לגבי העיקרים שבהם תומך הפורום. עיקרים אלה מקובלים עלי, אלא שכמו בכל הנושאים כמעט, "גן העדן" ו"הגיהינום" נמצאים שניהם בפרטים הקטנים. קיימת תמיד האפשרות שתחת הגדרות כלליות מדי מסתתרות דעות שונות ואפילו הפוכות זו מזו. אתן דוגמא או שתיים:
הפרטה – אם הכוונה היא לדרוש שהשתתפות המדינה בפיתוח, אחזקה ותפעול של המוסדות להשכלה גבוהה תהווה את עיקר תקציבם, ומכאן תהיה גם גורם השומר על חופש סביר של החלטה ופעולה שלהם – אני בעד. אם, מאידך הכוונה היא ש- 100% או קרוב לכך מתקציב המוסדות צריך להיות ציבורי, אני סבור שזו דרישה בלתי- מציאותית.
שינויים מבניים – אם הכוונה היא ששינויים מבניים נחוצים לניצול טוב יותר של כספים ציבוריים, בין אם בדרך של שיתופי פעולה בין-מוסדיים לניצול תשתיות יקרות, בין אם בשימוש בידע ופיתוחים בצורה מושכלת ובין אם ע"י מניעת כפילויות שיסודן ביוקרה אישית או מוסדית או ביריבות אישית ואחרת, אך בכל מקרה הם צריכים להיעשות ע"י המוסדות עצמם ולא להיכפות מבחוץ  – אני בעד. אם הכוונה היא לשלוט באמצעותם דעת בעלי-הון על תהליכי קבה"ח של המוסדות באופן שיסרס את הנהלות המוסדות או ישרת אינטרסים של בעלי ההון יותר משישרת את צרכי המוסדות – אני נגד. במילים אחרות: התוכן חשוב לא פחות מהכותרת, ועצם העובדה שאנשים בעלי ידע וניסיון במינהל, בכלכלה ו/או בתכנון ובקרה עסקיים ישותפו בניהול, אינה שלילית לטעמי; שהרי לא כל פרופסור מחונן הוא גם מנהל מחונן…
המל"ג – ארגון זה מרוויח לדעתי ביושר את חוסר האמון הממשלתי ביכולתו לנווט כיום את המוסדות האקדמיים. בשימוש בכספי ציבור – הרבה כסף – אין די בקיום "משטר חלוקה" נאה ונוח למראה, חייבים להתחשב בעידן התקשורת הפתוחה בו אנו חיים, ומכאן בדעת הקהל ובשיקוליהם של מקבלי ההחלטות הפוליטיים, בבואם לקבוע סדרי-עדיפויות לאומיים בהקצאת משאבים. תהליך קבה"ח אינו יכול להיות רק "קולגיאלי" ומגזרי ונסתר מן העין. ככל שיגדל נתח התקציב הציבורי שינתן למוסדות האקדמיים (או ככל שנרצה לדרוש להגדיל אותו), כן תלך ותגדל, באופן טבעי ומובן, הרגישות לסוגיות אלה.
אשר לשאלת ניב גורדון – אני כופר בטענה שהקצף יצא על דעה אישית שהביע, שהרי דעותיו ידועות כבר זה זמן גם באוניברסיטה וגם מחוצה לה. הקצף יצא בעיקר על קריאתו להחרים את מדינת ישראל ובכלל זה את המוסדות האקדמיים שלה. זו כבר פעולה אנטי-ישראלית ולא דעה אישית "נטו";  על כך לדעתי עליו לתת את הדין.  במציאות המוכרת, בה גורמים שונים במדינות שונות פועלים כבר להחרמת ישראל והאקדמיה שלה, יציקת שמן על המדורה היא לא רק טיפשות, היא גם רשעות. משום שרשאי ניב לרצות לסבול על דעותיו, אבל איזו זכות יש לו לחייב אותי ואלפים רבים אחרים, שחושבים אחרת ממנו, לשלם על משוגותיו?!
לכן, אין מקום לעצומה הבאה להגן עליו מפני אחריות למעשיו (לא מחשבותיו ואפילו לא דעותיו), ולכך כיוונתי. משום שאני סבור שלא הדעות הן נושא הדיון, יש מקום גם לעצומה נגדית, ואיני מקבל גישה חד-צדדית בסוגיה זו.
איני יודע מי או מה השפיע על נשיאת אוניברסיטת ב"ש להביע עמדה כפי שהביעה, די לי בכך שהעמדה, כשלעצמה, היא עמדה שאני חושב לנכונה וראויה (וכאמור, אני סבור שאיני יחיד בכך). גם אם בין התומכים בעמדת הנשיאה נמצאים אישים פוליטיים, חברים בוועד המנהל של האוניברסיטה או תורמים, זו אינה סיבה לפסול דעה הגורסת שמעשיו של ניב הם חבלניים ומצדיקים תגובה ציבורית בכלל ותגובה של המוסד בפרט.
אני מקווה שהבהרתי את דברי שבמייל הקודם, ובאותה הזדמנות גם הבהרתי את עמדותי בנושאים אליהם התייחסת בתשובתך.
1.9.09, איריס אגמון לרפי לאופרט
רוב דבריך מקובלים עלי. לא כולם. אבל אני לא מצפה שבמסגרת כמו הפורום (ולמעשה, בכל מסגרת) כולם יהיו בדעה אחת בכל עניין ועניין. זה בלתי אפשרי. אני כן מצפה שבנושאי הליבה של הפורום תהיה הסכמה עקרונית, ושהסוגיות שהפורום יעסוק בהן תהיינה קשורות לנושאי ליבה אלה.
שלא כמוך, אני מאמינה שההקשר של המכתב ששלחו מרצים מבן גוריון לנשיאת האוניברסיטה והעצומה של מרצים מכל האוניברסיטאות קשור ישירות לנושאי ליבה אלה. אתה צודק שלא כולם מפרשים את הסיטואציה באותו אופן ולכן, מי שהנוסח או העמדה העקרונית שלהם לא תואמת את המכתב או העצומה לא חתמו עליה. בפורום הפנימי של בן גוריון הדיון על נושאים אלה נמשך ונשמעות גם עמדות כשלך.
בלי קשר לעמדתי האישית ביחס לקריאה לחרם, אני מחשיבה את עצם קיומו של דיון וויכוח בנושא זה (או אחר) לא פחות מאשר קבלת החלטה לנקוט בצעד כלשהו, כשם שאני רואה את המבחן לקיומו של חופש ביטוי ביכולת "לסבול" ביטוי של עמדות "בלתי-נסבלות" ולנתח בכנות את מידת הסכנה והאיום שיש בהן בפועל (בלי שהמסקנה שיש כאן איום תנבע מכמה הן מרגיזות, חצופות, או חסרות תבונה).
1.9.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
בשאלת התייחסות הפורום לסוגיית ניב, אני מבחין בשתי רמות דיון:
א. האם ניב הביע דעה או עשה מעשה? אני גורס שחרג מהבעת דעה ועשה מעשה, ומעשהו נוגד את האינטרסים של רבים וטובים במדינת ישראל, באקדמיה, ובמקום עבודתו של ניב – אוניברסיטת בן גוריון. שיעור הנזק אינו ניתן לחיזוי ברגע זה, וגם אינו חשוב לעצם הדיון העקרוני. במציאות שבה כבר מתקיים בפועל חרם חלקי נגד האקדמיה בישראל, בין היתר בהשראת ניב ואחרים כמותו, מעשהו חמור הרבה יותר. על המעשה החורג עליו לתת דין, בין היתר במקום עבודתו, אם מקום העבודה רואה עצמו נפגע מכך. אינני בקיא בפרטי תקנון ההעסקה של מרצים באוניברסיטת ב"ג, אבל אני משוכנע שהזכות לקריאה לחרם על האוניברסיטה אינה כלולה בו.
ב. מה מקומו של הפורום בדיון בסוגיה זו? כאן איני מקבל את הפרשנות ה"מרחיבה" הגורסת שחופש אקדמי וחופש דיבור הם במשתמע גם חופש לירוק לבאר שממנה שותה, במקרה זה, ניב. חופש דיבור גם אינו חופש המעשה (הפוגע והמזיק), וגם בכך חרג ניב. אבל יותר משני אלה, הנושא כולו – ניב ודעותיו מכאן ניב ומעשהו מכאן, והדרך היאה להגיב על שניהם – הינם נושאים שנויים במחלוקת. משום כך ראוי היה לפורום להימנע מנקיטת עמדה בהם. שכן נקיטת עמדה סביר שתנכר או תסייג את בעלי הדעה ההפוכה. מעשהו של ניב הוא פוליטי במהותו, הוא אינו עוסק בפן האקדמי שבו אמור לטפל הפורום, הוא אינו מסייע לפורום במאבקו והוא בוודאי אינו הביטוי המובהק ל"חופש אקדמי" במובן הקלאסי והיסודי של המושג. כ"כ, אני מתנגד לפרשנות המרחיבה שעצם ייזום העצומה נותנת למעשה. זאת ועוד, פרוש מפליג של מושג חופש הביטוי הוא חרב פיפיות, משום שהוא מעניק תחמושת מיותרת לאלה שסבורים כבר עתה שחופש זה גולש במהירות לעבר פרושים אנרכיסטיים. מכאן שהשאלה אינה אם כל אחד יכול להצביע לפי דעתו, בוודאי שכן. קודמת לכך השאלה מדוע בכלל צריך הפורום ליזום ולהפיץ עצומה חד-צדדית, ולהזיק בכך למטרות חשובות יותר שלו, או למצער, מדוע לא ימנע מעמדה חד-צדדית בפעילותו ויאפשר הבעת דעות גם לשוללים מכל וכל את מעשהו של ניב ואת הפרשנות שמנסים ליחס לה מחייביה?
בשתי השאלות תשובות הפורום עד כה אינן מניחות את דעתי.

בעקבות פרסום מאמרו של ד"ר ניב גורדון בל.א.טיימס והתגובות עליו, עלו לבלוג שני פוסטים. אלה גררו מספר תגובות ביקורת על הטיפול בנושא בבלוג ובפורום. כדי לחשוף את חברי הפורום וקוראי הבלוג לויכוחים בנושא זה בין חברי פורום בקמפוסים שונים, ומתוך כוונה לתת ביטוי לדעות השונות ולהבטים המגוונים שפרשה זו מעלה והם קשורים כמעט ללא הפרד — מצאנו לנכון להעלות לבלוג ויכוח בהתכתבות שלקחו בו חלק שלושה אנשים: רפי לאופרט – מתומכי הפורום וקוראי הבלוג הקבועים, ד"ר איריס אגמון – מצוות הבלוג, וד"ר יצחק (יאני) נבו – מחבר מכתב המחאה ששלחו מרצים מאוניברסיטת בן גוריון, רובם חברי הפורום, לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון.

חלק א' של ההתכתבות החל במכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, והוא כולל את חליפת המכתבים ביניהם. אחד ממקבלי ההעתקים של התכתבות זו היה יאני נבו. הוא הגיב לאחד ממכתביו של רפי לאופרט ומתגובה זו התפתחה התכתבות בין השניים, שתעלה לבלוג כחלק ב', בימים הקרובים.

1) 29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון

אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.

קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.

אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:

א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).

ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).

ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).

ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).

נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.

אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…

צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.

2) 30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט

ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.

שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.

נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.

בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).

המשך קריאת הפוסט "ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק א'"

עצומה

הצטערנו מאוד לשמוע על תגובתו של קונסול ישראל בלוס אנג'לס בתגובה על מאמר שפורסם על ידי ד"ר ניב גורדון מאוניברסיטת בן גוריון. כמו כן הצטערנו לשמוע את תגובתה של נשיאת אוניברסיטת בן גוריון פרופסור רבקה כרמי על מאמרו של ד"ר גורדון.
אין אנו חולקים כמובן על זכותו, ואולי אפילו חובתו, של קונסול ישראל לייצג את עמדת ממשלת ישראל ולהיאבק בקריאה לסנקציות כלכליות על מוסדות ישראליים. עם זאת האקדמיה בישראל היא אקדמיה חופשית. לא קונסול ישראל ובוודאי שלא האוניברסיטה רשאים לגנות איש אקדמיה אשר ניצל את זכותו לבטא עמדה פוליטית. האוניברסיטה כמוסד זכאית, כמובן, לפעול בעצמה  נגד חרם על ישראל, אך אין זה מתפקידה לנקוט בעמדה כלפי דעותיו של חבר סגל לגבי אופי המשטר הישראלי או לגבי כל סוגיה פוליטית אחרת. טענת האוניברסיטה לפיה חבר אקדמיה מחויב לומר במפורש כי הוא איננו מבטא את עמדת האוניברסיטה היא מגוחכת ואיננה משקפת את הנורמות הנוהגות כיום. עובדי האוניברסיטה משתתפים באופן תדיר בפעילות פוליטית. הם חותמים על עצומות, מופיעים ברדיו ובטלוויזיה, מארגנים הפגנות, מצטרפים למפלגות ולארגונים פוליטיים כותבים מכתבים לעיתונות ועוד ועוד. מעולם לא יוחסה לאוניברסיטה (או לכל מוסד אחר) עמדה פוליטית פשוט מכיוון שעובד אוניברסיטה כלשהי צידד בה.
אנו קוראים לנשיאת האוניברסיטה פרופסור רבקה כרמי להכריז כי היא מצרה על תגובתה הקודמת וכי היא מעודדת פעילות פוליטית של מרצים מכל גווני הקשת הפוליטית. אנו קוראים לכל חברי האקדמיה בישראל להגן על חירות הביטוי ועל החופש האקדמי בישראל. אנו קוראים לאוניברסיטה לדחות בשאט נפש את הקולות הקוראים להטיל סנקציות על ד"ר גורדון. הטלת סנקציות כאלה היא בגדר הכרזת מלחמה הן על חירות הביטוי והן על החופש האקדמי בישראל. להכרזת מלחמה כזו יהיו השלכות קשות על האקדמיה הישראלית ועל מעמדה בעולם.

להלן עצומה שיזמו מרצים מאוניברסיטאות ירושלים, חיפה ות"א ושתוגש בראשית השבוע הבא לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' רבקה כרמי, בהקשר לתגובתה בפרשת ניב גורדון. כ-80 מרצים כבר חתמו על העצומה. מרצים שמעוניינים לצרף את חתימתם, מוזמנים לשלוח מייל ליובל יונאי ולציין תואר ושיוך אקדמי yyonay@soc.haifa.ac.il

נוסח העצומה

הצטערנו מאוד לשמוע על תגובתו של קונסול ישראל בלוס אנג'לס בתגובה על מאמר שפורסם על ידי ד"ר ניב גורדון מאוניברסיטת בן גוריון. כמו כן הצטערנו לשמוע את תגובתה של נשיאת אוניברסיטת בן גוריון פרופסור רבקה כרמי על מאמרו של ד"ר גורדון.

אין אנו חולקים כמובן על זכותו, ואולי אפילו חובתו, של קונסול ישראל לייצג את עמדת ממשלת ישראל ולהיאבק בקריאה לסנקציות כלכליות על מוסדות ישראליים. עם זאת האקדמיה בישראל היא אקדמיה חופשית. לא קונסול ישראל ובוודאי שלא האוניברסיטה רשאים לגנות איש אקדמיה אשר ניצל את זכותו לבטא עמדה פוליטית. האוניברסיטה כמוסד זכאית, כמובן, לפעול בעצמה  נגד חרם על ישראל, אך אין זה מתפקידה לנקוט בעמדה כלפי דעותיו של חבר סגל לגבי אופי המשטר הישראלי או לגבי כל סוגיה פוליטית אחרת. טענת האוניברסיטה לפיה חבר אקדמיה מחויב לומר במפורש כי הוא איננו מבטא את עמדת האוניברסיטה היא מגוחכת ואיננה משקפת את הנורמות הנוהגות כיום. עובדי האוניברסיטה משתתפים באופן תדיר בפעילות פוליטית. הם חותמים על עצומות, מופיעים ברדיו ובטלוויזיה, מארגנים הפגנות, מצטרפים למפלגות ולארגונים פוליטיים כותבים מכתבים לעיתונות ועוד ועוד. מעולם לא יוחסה לאוניברסיטה (או לכל מוסד אחר) עמדה פוליטית פשוט מכיוון שעובד אוניברסיטה כלשהי צידד בה.

אנו קוראים לנשיאת האוניברסיטה פרופסור רבקה כרמי להכריז כי היא מצרה על תגובתה הקודמת וכי היא מעודדת פעילות פוליטית של מרצים מכל גווני הקשת הפוליטית. אנו קוראים לכל חברי האקדמיה בישראל להגן על חירות הביטוי ועל החופש האקדמי בישראל. אנו קוראים לאוניברסיטה לדחות בשאט נפש את הקולות הקוראים להטיל סנקציות על ד"ר גורדון. הטלת סנקציות כאלה היא בגדר הכרזת מלחמה הן על חירות הביטוי והן על החופש האקדמי בישראל. להכרזת מלחמה כזו יהיו השלכות קשות על האקדמיה הישראלית ועל מעמדה בעולם.

על פרשת ניב גורדון וחופש הביטוי: דיווח מפורום אב"ג

ברשימת הפורום של אוניברסיטת בן גוריון מתקיים מזה מספר ימים דיון סוער על תגובתה של נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, לתקשורת ובתוך הקמפוס, לכתבה שפרסם ד"ר ניב גורדון, מרצה בכיר באוניברסיטת בן גוריון, בעיתון "לוס אנג'לס טיימס". הדיון מתמקד בסוגיית חופש הביטוי של מרצים (במקרה זה – ניב גורדון) ובתגובתה של הנשיאה ועמדתה ביחס ללחצים שמפעילים תורמים שמתכוונים להתנות את תרומותיהם לאוניברסיטה בנקיטת צעדים מטעם הנהלת האוניברסיטה נגד ניב גורדון. להלן דיווח על הדיון הזה ועל ניסיונות חברי הפורום להידבר עם נשיאת האוניברסיטה:

כזכור, לפני כשבוע התפרסמה הכתבה לעיל שבה ניב גורדון קובע כי בשלטונה המתמשך בפלסטינים ובאי-קידומו של פתרון הסכסוך עמם, מדינת ישראל יצרה ומקיימת משטר אפרטהייד. היות שהגיע למסקנה שאין סיכוי שישראל תפעל ביוזמתה לשנות מצב זה הדרך היחידה שנותרה לדעתו כדי להביא להפסקת משטר האפרטהייד היא קריאה להחרמה הדרגתית של ישראל. המאמר גרר אינספור תגובות בארץ ובחו"ל. באחת הראשונות ביניהן, קרא קונסול ישראל בלוס אנג'לס לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון להגיב בתקיפות ולעצור בכך תורמים של האוניברסיטה מלמשוך את תרומותיהם. ותגובת נשיאת האוניברסיטה אכן לא אחרה לבוא. פרופ' רבקה כרמי צוטטה בכלי תקשורת שונים ובדבריה גינתה בחריפות את דבריו של גורדון וקבעה כי "אנשי אקדמיה שחשים כך כלפי מדינתם, מוזמנים לחפש אכסנייה מקצועית ואישית אחרת במקום אחר"

כזכור, לפני כשבוע התפרסמה הכתבה לעיל שבה ניב גורדון קובע כי בשלטונה המתמשך בפלסטינים ובאי-קידומו של פתרון הסכסוך עמם, מדינת ישראל יצרה ומקיימת משטר אפרטהייד. היות שהגיע למסקנה שאין סיכוי שישראל תפעל ביוזמתה לשנות מצב זה הדרך היחידה שנותרה לדעתו כדי להביא להפסקת משטר האפרטהייד היא קריאה להחרמה הדרגתית של ישראל. המאמר גרר אינספור תגובות בארץ ובחו"ל. באחת הראשונות ביניהן, קרא קונסול ישראל בלוס אנג'לס לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון להגיב בתקיפות ולעצור בכך תורמים של האוניברסיטה מלמשוך את תרומותיהם. ותגובת נשיאת האוניברסיטה אכן לא אחרה לבוא. פרופ' רבקה כרמי צוטטה בכלי תקשורת שונים ובדבריה גינתה בחריפות את דבריו של גורדון וקבעה כי "אנשי אקדמיה שחשים כך כלפי מדינתם, מוזמנים לחפש אכסנייה מקצועית ואישית אחרת במקום אחר".

במקביל שלחה פרופ' כרמי לחברי הסגל הבכיר באב"ג מכתב שנפתח במילים "ברצוני לחלוק עמכם…" ומסתיים ב"כל שאני רוצה הוא לשתף אתכם…". במכתב משיחה הנשיאה עם חברי הסגל לפי תומה וכדבריה, מבקשת רק לשתף אותם במצוקות שאליהן נקלעה האוניברסיטה כתוצאה ממאמרו של גורדון ובסכנה הקיומית שמרחפת עליה.

מיד עם הופעת הפרסומים בתקשורת על עמדת הנשיאה והעברת המכתב שלה לסגל, התפתח דיון בקרב קבוצה של מרצים לגבי ניסוח מכתב מחאה לנשיאה. המחלוקת העיקרית הייתה אם להתייחס במכתב לתוכן העמדה שביטא ד"ר גורדון בסוגיית שלטון ישראל בשטחים והקריאה לחרם, או להתמקד רק בסוגיית חופש הביטוי וזכותו של כל מרצה לבטא את עמדותיו הפוליטיות והאחרות בחופשיות וללא מורא מעסיקים, תורמים וכל גורם אחר, כל זמן שאינו עובר על מגבלות החוק בנושא חופש הביטוי. ההכרעה הייתה לטובת האפשרות השנייה. את המכתב לנשיאה ניסח ד"ר יצחק (יאני) נבו מהמחלקה לפילוסופיה ובשלב זה עבר הדיון לרשימת הפורום, ל דיון על תוכן המכתב ואיסוף חתימות. מאותו רגע התפתח דיון ערני ולעיתים נוקב מאד בפורום, דיון שנמשך גם כעת ומתייחס להתבטאויות והתפתחויות נוספות שהיו בפרשה במהלך השבוע (להלן).

ברשימת הפורום נאספו עוד באותו יום 25 חתימות. מתוך רצון להעביר את המכתב בדחיפות לנשיאה, כדי שתשקול את בקשתנו המנומקת להימנע מכל פגיעה בעקרון חופש הביטוי ולהפריד בין אי הזדהותה עם דעותיו של גורדון לבין זכותו כאזרח להביע גם דעות קיצוניות מבלי שיושמעו כלפיו איומים, ומתוך שאיפתנו לתרום להנמכת גובה הלהבות וחששנו שההתבטאויות השונות יובילו למהלכים שיקשה לתקנם אחר כך, העברנו את המכתב עם רשימת החותמים הראשונה אל הנשיאה עוד באותו יום. במקביל, איסוף החתימות והעברתן אליה נמשך (גם כעת). תקוותנו ובקשתנו במכתב הייתה להיפגש איתה כדי לשוחח על עמדתה ועמדותינו (אחרי הכול, במכתבה לסגל היא העבירה מסר שאנחנו שותפים!) תשובתה הייתה מיידית ולאכזבתנו, התברר שהשותפות לא האריכה ימים (יום, ליתר דיוק). היא דחתה את רעיון הפגישה.

יש לציין כי במסגרת הדיון בפורום אב"ג, שכאמור – נמשך ומדי פעם מצטרפים אליו דוברים חדשים – עולות שאלות רבות, חלקן בעלות אופי מעשי, כגון איך אפשר למתן את ההתלהמות בתקשורת ובקמפוס ביחס למאמרו של גורדון, ורובן – שאלות עקרוניות: מה משמעותו של חופש הביטוי בתנאים שנוצרו כאן? האם מלבד מגבלות החוק, מרצים ונושאי תפקידים באוניברסיטה (ד"ר גורדון הוא גם ראש מחלקה) אמורים להימנע מביטוי עמדות שעלולות לפגוע בתרומות לאוניברסיטה, או שעלולות לעודד חרם אקדמי שיפגע בעמיתיהם? והאם מרצים אמורים לקבל על עצמם מגבלות כאלה בהתנדבות, או שמדובר במגבלות שהאוניברסיטה עצמה רשאית להטיל? האם הנשיאה פעלה כראוי כאשר קבעה כי גורדון חצה קווים אדומים וכאשר במשתמע העבירה מסר שלגיטימי מצד תורמים לצפות שתרומותיהם יקנו להם זכות להכתיב לאוניברסיטה אילו עמדות פוליטיות היא תסבול בקרב עובדיה ואילו לא? או שמא בכך היא פוגעת לא רק בחופש הביטוי של חברי הסגל אלא גם בחופש האקדמי באוניברסיטה? העמדות שמוצגות בדיון זה אינן אחידות כלל. יש שתומכים בזכותו של ד"ר גורדון וכל אדם להביע את דעתו אך מסתייגים מתוכנה, יש שמביעים תמיכה ללא סייג, יש שמתנגדים לחלוטין, ויש המדגישים את שאלת שיקול הדעת והתבונה שבקריאה לחרם.

ההתפתחות האחרונה (בינתיים) הייתה פגישה שערכו רקטור האוניברסיטה ודיקן הפקולטה למדעי החברה והרוח עם מרצים מהפורום שחתמו על המכתב לנשיאת האוניברסיטה, ושבעקבותיה רקטור האוניברסיטה התבטא לראשונה בפומבי בפרשה.

עצומה בעניין הפסקת התקציב להעסקת מדענים עולים

בהמשך להפגנה שנערכה בזמנו בעניין החלטת הממשלה להפסיק לתקצב את העסקת המדענים העולים במסגרת תוכנית קמ"ע, כתב יו"ר המועצה המתאמת של ארגוני הסגל הבכיר, פרופ' צבי הכהן, מכתב מחאה לראש הממשלה, שיישלח אליו כעצומה:

לכבוד :
מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה
כבוד ראש הממשלה, שלום רב,
הנדון: מחאה נגד קיצוץ תקציבי תכנית קמ"ע לקליטת מדענים עולים
אנו החתומים מטה מבקשים למחות על הקיצוץ המתוכנן בתקציב תכנית קמ"ע לקליטת המדענים עולים במוסדות האקדמיים בישראל ובמכוני המחקר.  כ-500 מדענים עולים פועלים כיום במוסדות אקדמיים בישראל בזכות מענקי קמ"ע. מדובר במדענים מן השורה הראשונה אשר פעולים בתחומי מחקר שונים ותורמים לרמתה האקדמית ולהישגיה המחקריים של ישראל. מדעני קמ"ע הפכו לחלק אינטגרלי וחשוב בעולם האוניברסיטאות הישראלי. הם משתפים פעולה עם מדענים ישראלים וותיקים בפעילות האקדמית על כל גווניה (מחקר ופרסומים מדעיים, הוראה, הנחיית תלמידי מחקר וזכייה משותפת במענקי מחקר ישראליים ובינלאומיים). גם במדד הכלכלי פעילויות אלו מניבות הכנסות גדולות פי כמה מעלויות שכרם של מדעני קמ"ע.
תוכנית קמ"ע שתרמה רבות לחוסנה המדעי והטכנולוגי של מדינת ישראל, נמצאת עתה תחת איום ועלולה להינזק באופן בלתי הפיך. הקיצוצים המתוכננים בתוכנית קמ"ע יגרמו לפיטורים של כ-200 מדענים ולהרס טוטלי של התוכנית שכל כך מצליחה. מתוך כלל אנשי המדע והמחקר של העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90, נקלטו רק קומץ מובחר של מדענים עולים במוסדות האקדמיים לאחר תהליך ארוך של סינון. מדענים אלו הם המעט מההון האנושי שמדינת ישראל הצליחה להפיק ממנו תועלת. הקיצוץ גם במעט הזה שניתן מנוגד להיגיון ולאינטרסים הלאומיים של ישראל. מעבר לתרומתם המיידית של המדענים העולים למפעל האקדמי והמחקרי של ישראל, הם מהווים גשר למדענים עולים פוטנציאליים ולישראלים לשעבר אשר שוקלים לחזור לישראל לאחר שהשלימו את השכלתם בחו"ל. פגיעה בסיוע שניתן לעולים ולתושבים חוזרים היא פגיעה בעלייה ופגיעה באקדמיה ובמחקר בישראל.
על כן, אנו מבקשים ממך לתמוך בהמשך תוכנית קמ"ע ולהבטיח את מימונה במלואה.

לכבוד: מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה

כבוד ראש הממשלה, שלום רב,

הנדון: מחאה נגד קיצוץ תקציבי תכנית קמ"ע לקליטת מדענים עולים

אנו החתומים מטה מבקשים למחות על הקיצוץ המתוכנן בתקציב תכנית קמ"ע לקליטת מדענים עולים במוסדות האקדמיים בישראל ובמכוני המחקר. כ-500 מדענים עולים פועלים כיום במוסדות אקדמיים בישראל בזכות מענקי קמ"ע. מדובר במדענים מן השורה הראשונה אשר פעולים בתחומי מחקר שונים ותורמים לרמתה האקדמית ולהישגיה המחקריים של ישראל. מדעני קמ"ע הפכו לחלק אינטגרלי וחשוב בעולם האוניברסיטאות הישראלי. הם משתפים פעולה עם מדענים ישראלים וותיקים בפעילות האקדמית על כל גווניה (מחקר ופרסומים מדעיים, הוראה, הנחיית תלמידי מחקר וזכייה משותפת במענקי מחקר ישראליים ובינלאומיים). גם במדד הכלכלי פעילויות אלו מניבות הכנסות גדולות פי כמה מעלויות שכרם של מדעני קמ"ע.

תוכנית קמ"ע שתרמה רבות לחוסנה המדעי והטכנולוגי של מדינת ישראל, נמצאת עתה תחת איום ועלולה להינזק באופן בלתי הפיך. הקיצוצים המתוכננים בתוכנית קמ"ע יגרמו לפיטורים של כ-200 מדענים ולהרס טוטלי של התוכנית שכל כך מצליחה. מתוך כלל אנשי המדע והמחקר של העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90, נקלטו רק קומץ מובחר של מדענים עולים במוסדות האקדמיים לאחר תהליך ארוך של סינון. מדענים אלו הם המעט מההון האנושי שמדינת ישראל הצליחה להפיק ממנו תועלת. הקיצוץ גם במעט הזה שניתן מנוגד להיגיון ולאינטרסים הלאומיים של ישראל. מעבר לתרומתם המיידית של המדענים העולים למפעל האקדמי והמחקרי של ישראל, הם מהווים גשר למדענים עולים פוטנציאליים ולישראלים לשעבר אשר שוקלים לחזור לישראל לאחר שהשלימו את השכלתם בחו"ל. פגיעה בסיוע שניתן לעולים ולתושבים חוזרים היא פגיעה בעלייה ופגיעה באקדמיה ובמחקר בישראל.

על כן, אנו מבקשים ממך לתמוך בהמשך תוכנית קמ"ע ולהבטיח את מימונה במלואה.

המעוניינים לתמוך בעצומה, נא לשלוח את פרטיכם — שם, תפקיד, פקולטה, אוניברסיטה, וכתובת דוא"ל —  אל: victorm@bgu.ac.il
לחילופין, אפשר לברר אם ועד הסגל באוניברסיטה שלכם מרכז חתימות ולצרף את חתימתכם.
עדכון: מאמר-דעה שכתב פרופ' הכהן בעניין הפסקת התקציב לקמ"ע התפרסם בעמוד הדעות של ווינאט: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3764347,00.html