החלטתו של ביה"ד הארצי לעבודה בנוגע להחזרת המורים לעבודה עם סיום "שביתת" חנוכה משמעותה פגיעה אנושה
במערכות בסיסיות לקיומם של חיים נורמאליים במדינה מתוקנת ומפותחת. התוצאה הצפויה היא המשך התהוותה של
מדינת עולם שלישי בעלת נורמות קלוקלות במערכות השלטוניות והמשך ניתוק מערכת היחסים בין המדינה לבין
עובדיה תוך התעלמות מאזרחיה (לפחות ממרביתם). אשמח להתבדות אולם, מסופקני האם "התמרור" הנבחר על-ידי
ביה"ד הארצי לעבודה להתערבות בשביתת המורים מסמן כיוון העשוי להוליד תוצאה אחרת. במה דברים אמורים,
ההחלטה, ובל לנו להיתפס לדברי השופטים לגבי הדרך שהובילה אותם לקבלת ההחלטה, אינה עומדת בקנה אחד עם
מטרות שלושת הצדדים – הממשלה, ארגון המורים, והחברה – אלא עם מטרה של צד אחד, הממשלה בראשות משרד
האוצר. תוצאה שכזו אינה רצויה באף משא ומתן שהרי על כך כבר נאמר – שורשי העימות הבא נעוצים בהסכמות
העימות הנוכחי. החלטת דצמבר "השחור" התקבלה על-ידי אנשים ראויים שטעו בדרכם, ומעשיהם יובילו לתוצאה
הפוכה, לדעתי, מרצונם וזאת מהסיבות הבאות:
1. כפיית עבודה אישית – חוק החוזים במדינת ישראל לא בכדי מצא לנכון להתעכב על הבעייתיות בכפיית עבודה
אישית על אדם הגם שחתם הוא על חוזה לעשות כך. האומנם תובנה זו אותה המחוקק הפנים מזה שנים נעלמה
מעינם של שופטים מנוסים? קשה לי להאמין יחד עם זאת, לצערי, התוצאה היא כזו. החינוך בסופו של יום אינו
משחק של קבוצה ופרופסיה בלבד אלא משלב עבודה יחידנית בנקודות הקצה המהותית שלו – הכיתה והתלמיד
הבודד. התוצאה היא שהחינוך, אצל מרבית המורים, כולל מחויבות מקצועית כמו גם מחויבות אישית עמוקה
שלא ניתן לקנותה או לרכשה בכסף לא כל שכן בכפייה. האם חשבתם כיצד יראה השיעור, לילדינו היקרים,
כאשר המורה חויב/ה ללמד, מוטב שלא נענה כי אני, כמו גם אתם קוראים יקרים, הגעתי לאותה מסקנה.
2. השפלה – אינטראקציות בין אישיות בכלל ותהליכי משא ומתן בפרט מערבים רגשות. הרגשות הנוצרים כחלק
מתהליך זה בין האושיות הפועלות כוללים רגשות חיוביים ורגשות שליליים, רגשות אשר משפיעים על דרך
ההגעה להסכם, תוצאתו וכמובן גם על עתיד מערכות היחסים בין הצדדים השונים. תחושת ההשפלה המוצאת
ביטוי אצל רבים מהמורים בהתבטאויות באמצעי התקשורת, השפלה שחוו במהלך התנהלות המו"מ
וההתייחסויות אליהם, תבוא לידי ביטוי ביום שאחרי. תחושה זו התעצמה, לדעתי, בעקבות פסק הדין כאשר
משענת איתנה (ביה"ד לעבודה תמך בעובדים בוודאי לאורך כל הנשיאות הנוכחית) נהפכה למשענת קנה רצוץ.
נקודה זו מובילה אותי לנקודה הבאה שתוצאתה משבר אמון במערכת היחסים בין קבוצות עובדים לבין ביה"ד
לעבודה.
3. אמון במערכת ביה"ד לעבודה – האמון אותו נתנו קבוצות עובדים בביה"ד לעבודה אינו כתמול שלשום. אמון
הנו מושג דינאמי המבוסס על מעגלים המחזקים או מחלישים את עצמם. ככלל, אמון במוסד כמו גם בבני אדם
מורכב ממספר ממדים כגון מהימנות, דאגה לאחר, יושרה והרמוניה. המצב בעקבות ההחלטה שינה את מעגל
האמון מחיובי לשלילי. זאת היות ותפיסת המהימנות כמו גם נכונותו של ביה"ד לקחת בחשבון אינטרסים של
שני הצדדים בעת קבלת החלטה, נפגעה. הווה אומר, ביה"ד בעצם קביעת מועד למתן צווים שינה את חוקי
המשחק במו"מ תוך קבלת עמדתו של צד אחד והתעלמות, כמעט מוחלטת מהצד השני. התוצאה, ולאור הזיכרון
הקצר בציבור לעברו המפואר של ביה"ד, פגיעה באמון שנתנו קבוצות עובדים בביה"ד לעבודה כמוסד שופט
ואמין המגשר על מחלוקות. תוצאה זו אף משרתת את הממשלה בניסיון, לדעתי, לשנות באופן טקטי את
אסטרטגיית המדיניות החברתית במדינת ישראל כמו גם את דפוס מערכת יחסי העבודה המסורתי.
4. מדיניות חברתית -. המטרה המרכזית של הממשלה הנוכחית כפי שמובעת לידי ביטוי במעשיה ובאמירותיה,
לעיתים, "במתק שפתיים" חייב אני להתוודות, היא שינוי במדיניות החברתית, אם קיימת, של מדינת ישראל.
מהו השינוי הרצוי והראוי אליו חותרת הממשלה? האסטרטגיה קשורה בביטולה של מדינת הרווחה בת זמננו
וחזרה למדינית הרווחה היהודית. הכיצד? הממשלה הבינה שמבחינה תקשורתית לא ניתן להצהיר על
אסטרטגיה שכזו ולכן עושה שימוש בטקטיקה זעירה או בשיטת "הסלאמי", ועלי להודות עושה עבודה יפה
שכמעט לא נשמעת ולא מורגשת בחיי היום יום. מהי הטקטיקה? הטקטיקה היא דרך הפרטה מסיבית של
מערכות חינוך, רווחה והביטחון (תחילתו של תהליך). הקשר בין ההחלטה לטקטיקה זו אינו מובן מאליו ונקשר
בהתפתחות מסיבית של החינוך הפרטי כמו גם הייחודי במדינת ישראל. החלטת דצמבר "השחור" שהתקבלה
בביה"ד לעבודה מסייעת רבות להשתרשותו ושגשוגו של חינוך מסוג זה.
5. פגיעה במערכת יחסי העבודה – ההחלטה שקיבל ביה"ד לעבודה הכניסה שחקן חדש למערכת יחסי העבודה
בארץ – מוסד בוררות החובה, אם כי ללא שמו המלא. התוצאה של מעשים אלה היא פגיעה בחרות השביתה
ובכך פגיעה בזכויותיהם של העובדים. אומנם, יאמר האומר תוצאה זו היא איזון בין אינטרסים שונים של
הצדדים האומנם? דעתי היא שביה"ד לעבודה הלך צעד אחד רחוק מדי. ראשית, הרשות המחוקקת לא קיבלה
עד היום החלטה לגבי הפעלת מוסד בוררות חובה בשירותים חיוניים. שנית, יצירת מוסד יש מאין מקשה פעם
נוספת על מערכת האיזונים והבלמים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת. לבסוף, עם האיזון לוקח הכול
מצד אחד העובדים (ובל לנו להסתמך על אמירות ממשלה לגבי שעות לימוד ומספרי תלמידים) ומעביר הכול
לצד האחר המעסיקים אל יתפלאו אנשים שבמקום בו עבדים קיימים לא לצפות לעבודה של נפילים.
לבסוף, מהי התוצאה של האיזון לכאורה שעשה ביה"ד. התוצאה ברורה פגיעה מתמשכת ונמשכת בחינוך במדינת
ישראל, מכאן, הישגי התלמידים לא רק שלא יעלו אלא יפגעו. בימים אלה מתפרסם, דו"ח שאינו מחמיא, בלשון
המעטה, להישגי התלמידים במערכת החינוך. מקווה אני שאתבדה אך החזרת המורים למקום עבודתם בכפיה ולא
תוך כדי אהבה ומחויבות לא ישפרו ולא במאומה את המצב. קורא אני לקביעה של צוות מגשרים המוסכם על שני
הצדדים באופן מידי כך שיחזרו בנים ובנות לכיתותיהם ויצרו דור עם עתיד טוב יותר.
אוניברסיטת חיפה
University of Haifa
Faculty of Social Welfare & Health Sciences הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות
Department of Human Services החוג לשירותי אנוש
Mount Carmel, Haifa 31905 ISRAEL 31905 הר הכרמל, חיפה
stzafrir@research.haifa.ac.il 04-8249282 : ד"ר צפריר שי טל: 04-8288557 , פקס
הפורום להגנת ההשכלה הציבורית 