מכתב גלוי אל חברי המועצה להשכלה גבוהה

שמחת תורה תשע"ג, 7.10.2012

חבר/ת מל"ג יקר/ה – שלום רב,

אני כותבת אליך מכתב זה כחברת סגל באוניברסיטת בן גוריון וכפעילה במסגרת "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית". בפורום שותפים מרצים וסטודנטים מקמפוסים שונים בנסיון לעצור את תהליכי ההפרטה והתיעוש ההרסניים המתרחשים זה למעלה מעשור במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. את פירותיהם הבאושים של תהליכים אלה אוכלים אנו, אנשי האקדמיה, המוסדות להשכלה גבוהה והחברה בישראל כולה בימים אלה ממש, גם אם בבלי דעת.

זה גם ההקשר של פנייתי אליך. בקשתי היא כי תקדיש/י דקות אחדות מזמנך לקריאת מכתבי, למרות אורכו, בטרם תחליט/י על אופן הצבעתך במליאת המל"ג, בשאלה אם לקבל או לדחות את הצעת ההחלטה שתוגש בפניך מטעם ועדת המשנה להבטחת איכות של המל"ג ביחס למחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. זו עומדת להיות הצבעה גורלית, לכן אני מבקשת להציג בפניך את ההקשר הרחב של הצעה זו, את משמעותה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת של כל החלטה שתתקבל במליאת מל"ג, לא רק ביחס למחלקה או לאוניברסיטה הנוגעות בדבר, אלא ביחס למערכת האקדמית בישראל כולה. להלן אנסה להבהיר מדוע אני סבורה שזו החלטה כה גורלית, שמשמעותה חורגת הרבה מעבר לגורל המחלקה לפוליטיקה וממשל (עניין שכשלעצמו, אף הוא רב משמעות), ומדוע אני קושרת בין סוגיה זו לבין תהליכי הפרטת האקדמיה.

מעמדך הציבורי והישגיך האקדמיים הובילו לכך שבימים אלה, את/ה מייצג/ת אותי ואת יתר חברי הסגל האקדמי, במוסד המעצב את מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל, המל"ג. מוסד זה הוקם בשעתו כדי לשמש מסגרת כללית לפיתוח מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל ולשמירה על עצמאותה המלאה. תפקיד נכבד זה, המופקד כעת בידיך, נועד להבטיח את האוטונומיה האקדמית המלאה של המוסדות להשכלה גבוהה. המל"ג הוקמה במטרה למנוע אפשרות שהממשלה, כל ממשלה, תתערב בניהול המערכת האקדמית או תכפה עליה שיקולים פוליטיים, למרות שהממשלה היא המופקדת על תקצוב המוסדות להשכלה הגבוהה, וכתוצאה מכך ידה מונחת בקביעות על עורק החיים האקדמיים הראשי, התקציב. האוטונומיה האקדמית הוכרה כתנאי הכרחי ע"י ראשי המדינה מראשית ימיה, בהם פוליטיקאים ומדינאים מובהקים, שהשכילו להבין כי אקדמיה שמעורבים בניהולה שיקולים זרים, אקדמיה שהחוקרים והמרצים בה אינם נהנים מחופש אקדמי מלא ומאורך נשימה כלכלי שדרוש לפיתוח מחקר ארוך טווח, ומהחירות המלאה לחשוב, לפתח רעיונות, לשאול שאלות ביקורתיות, לנסות ולטעות, ללא חשש לעתידם וללא דרישה, מפורשת או מרומזת, להפיס דעתם של בעלי שררה וממון – אקדמיה כזו לעולם לא תוכל להוביל להישגים משמעותיים, לתרום לקידום החברה הישראלית, ולמלא בכך את תפקידה כאקדמיה ציבורית.

ואכן, במשך שנים, מאז חקיקת חוק המל"ג והקמתן של המל"ג ושל הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), שעוסקת מטעמה בחלוקת המשאבים הציבוריים למוסדות ההשכלה הגבוהה, נבנתה בישראל מערכת אקדמית מפוארת, שהגיעה להישגים בינלאומיים מרשימים ותרומתה לחברה, לתרבות ולכלכלה בישראל הייתה לשם דבר בארץ ובעולם. מיותר לומר, אולם בכל זאת אדגיש, כי איש אינו טוען שמערכת זו מושלמת, שהיא נקייה מפגמים ושאין מה לשפר ולתקן בה ובהתנהלותה. אולם הישגיה ויוקרתה בעולם מדברים בעד עצמם, ובעד אוירת החופש האקדמי שאיפשרה אותם.

המשך קריאת הפוסט "מכתב גלוי אל חברי המועצה להשכלה גבוהה"

פניה לפרופ' טרכטנברג ביוזמת קואליציית הארגונים להעסקה ישירה

על רקע המחאה החברתית ועל רקע מינויו של פרופ' מנואל טרכטנברג ( יו"ר ות"ת) כמוביל הפעולות מטעם הממשלה, התכנסה הקואליציה הארצית למען העסקה ישירה של עובדות הנקיון במוסדות להשכלה גבוהה והחליטה לשלוח לו מכתבים מהגורמים הארציים והמקומיים. להלן נוסח מכתב שאפשר לשנות בהתאמה לכל מוסד/ ארגון /אדם. הקואליציה כוללת, בין היתר, נציגות של המועצה המתאמת של הסגל הבכיר, ועד הסגל הזוטר הארצי, אגודות סטודנטים, התאחדות הסטודנטים, ארגון כוח לעובדים, תא צ"ח (צדק חברתי). חברי 'הפורום להגנת ההשכלה הציבורית' וקוראים אחרים של הבלוג מוזמנים להצטרף ליוזמה ולשלוח מכתב זה בשמם לפרופ' טרכטנברג:

אל: פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר ות"ת, ירושלים

הנידון: העסקה קבלנית של עובדות הניקיון באוניברסיטאות:

עניות עירך קודמות

פרופ' טרכטנברג הנכבד,

דבריך בתקשורת בימים האחרונים, יחד עם המשימה שהממשלה הטילה עליך, אמורים לשנות את המציאות החברתית והכלכלית במדינת ישראל. אנו סבורים שניתן להתחיל את המשימה הכבירה הזאת בצעד שהוא אולי קטן, אך משמעותי ביותר. המדובר בשינוי מצבן של עובדות הניקיון המועסקות באמצעות חברות קבלן במוסדות להשכלה גבוהה.

במהלך העשורים האחרונים התפתחה בישראל תופעה נרחבת של העסקת עובדים לא-זמניים באמצעות חברות שירותים או חברות קבלן. כידוע לפי שיטה זו מקום העבודה בו העובד פועל מדי יום אינו מעסיקו הישירו, ולכאורה אין בין מקום העבודה לבין העובד המועסק בתחומו שום מחויבות נוסח  יחסי עובד מעביד או יחסים חוזיים אחרים.

אנו, קואליציה של ארגוני עובדים, ארגונים חברתיים, סטודנטים וחברי סגל אקדמי הזוטר והבכיר, קוראים לך כאחראי על ות"ת – ובין היתר על תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה בישראל – להיות חלוץ ולפעול מידית להעסקה באופן ישיר של כל העובדות והעובדים המשרתים את המוסדות להשכלה גבוהה על בסיס יומיומי – עובדי שמירה ועובדות ניקיון. המוסדות להשכלה גבוהה, המתהדרים הן בשליחותם החינוכית והן במעמדם כמוסדות ציבוריים, אמורים להיות מחויבים לחברה ערכית, דמוקרטית ומוסרית. אנחנו דורשים שהשינוי יבוא בראש ובראשונה מתוכם. יש להפסיק את העוול המתמשך המובנה בשיטת עובדי הקבלן לאלתר ויפה שעה אחת קודם.

כאחראי על מערכת ההשכלה הגבוהה, אסור לך להסכים לניצול שיטתי של עובדים. שיטת ההעסקה הקבלנית היא שיטה פסולה מבחינה מוסרית. העסקה קבלנית גרמה במוסדות ההשכלה להתנכלות לעובדים, ניצולם ברמות שונות ופגיעה בכבוד האדם. זו שיטת העסקה בה המשתמש בפועל רואה עצמו פטור מאחריות לתנאי העסקתם של עובדיו ולמעשה "משתמט" מוסרית מחובותיו כלפיהם. במסגרת ההעסקה הקבלנית, העובד אינו חלק ממקום עבודתו – הוא עובד 'אצל' אבל לא עובד 'של', וכתוצאה מכך נפגעים זכויותיו ותנאי העסקתו.
החלפת הקבלנים פוגעת בזכות העובדות להתאגד, ואם הן מגיעות להסכם קיבוצי מול קבלן מסוים הסכם זה בטל ומבוטל בהחלפת הקבלן לקבלן חדש. כמו כן אנו עדים לפגיעה חוזרת ונשנית בזכויותיהן ובצורך לעמוד על המשמר באופן תמידי. העובדים עוברים תהליך קיצוני של הפיכתם לסחורה זולה. כך לדוגמה, האוניברסיטאות והמכללות האקדמיות סבורות שהן רוכשות "שירותי ניקיון", ולא מעסיקות בני אדם, לרוב נשים ממעמד חברתי-כלכלי מוחלש (עולות חדשות, נשים חד-הוריות, נשים ערביות) – אלו שאין להן כל ברירה אחרת להתפרנס. אסור שמוסדות ההשכלה הגבוהה ילמדו את תלמידיהם את המסר המתקבל מצורת העסקה זו לפיו ניתן, אפשר וכדאי לחסוך על גב המוחלשות ביותר, באמצעות ניצולן המחושב והמחפיר.

 כמי שאוחז גם בתפקיד יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של ההשכלה הגבוהה, צעד זה יהא פשוט יחסית, ואנו סמוכים ובטוחים שתצליח לתקן את העוול!

בברכה,

……………………..

ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק א'

חלק א:
מכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, בעקבות פרסום שני פוסטים בבלוג של הפורום על פרשת ניב גורדון. בחלק זה חילופי מכתבים בין לאופרט לאגמון, אשר מכותב להם גם יצחק (יאני) נבו. ההתכתבות איתו מופיעה בחלק ב'.
29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.
קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.
אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:
א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).
ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).
ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).
ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).
נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.
אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…
צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.
30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט
ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.
שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.
נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.
בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).
30.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
התמיכה שלי בפורום היא פונקציה של היותו מסגרת שבאה להיאבק למען שיפור המציאות האקדמית, הניהולית והציבורית באוניברסיטאות ואיני רואה בו פורום אידיאולוגי (להבדיל מפורום חושב). כל עוד אהיה סבור שזו המטרה והיא אכן נשמרת בהתנהלות הפורום, אמשיך לתמוך. אם אתרשם ש"הפרשנות" הניתנת למטרות היסודיות (הנ"ל), הופכת את המסגרת לבמה פוליטית או אידיאולוגית, אפסיק לתמוך. בכל מקרה, סטייה לכיוונים אלה, מחייבת פלורליזם ופתיחות לכל ההשקפות הרווחות במקומותינו. בלעדי זאת בוודאי שאיני רואה עצמי שותף. המקרה של ניב, לטעמי, חורג מהגישה הבסיסית לעבר גישה אידיאולוגית-פוליטית, ומוצגת בו דרך העצומה עמדה חד-צדדית שאינה מקובלת עלי, (ארחיב מעט בנקודה זו בהמשך).
אין לי כוונה להפעיל לחץ, אלא להבהיר את הבסיס לתמיכתי, ולציין שבהעלם בסיס זה, לא אראה בפורום מסגרת שראוי לתמוך בה; אני מניח שלא אהיה בדעת יחיד בעניין זה.
רשמתי לפני את הסברך לגבי העיקרים שבהם תומך הפורום. עיקרים אלה מקובלים עלי, אלא שכמו בכל הנושאים כמעט, "גן העדן" ו"הגיהינום" נמצאים שניהם בפרטים הקטנים. קיימת תמיד האפשרות שתחת הגדרות כלליות מדי מסתתרות דעות שונות ואפילו הפוכות זו מזו. אתן דוגמא או שתיים:
הפרטה – אם הכוונה היא לדרוש שהשתתפות המדינה בפיתוח, אחזקה ותפעול של המוסדות להשכלה גבוהה תהווה את עיקר תקציבם, ומכאן תהיה גם גורם השומר על חופש סביר של החלטה ופעולה שלהם – אני בעד. אם, מאידך הכוונה היא ש- 100% או קרוב לכך מתקציב המוסדות צריך להיות ציבורי, אני סבור שזו דרישה בלתי- מציאותית.
שינויים מבניים – אם הכוונה היא ששינויים מבניים נחוצים לניצול טוב יותר של כספים ציבוריים, בין אם בדרך של שיתופי פעולה בין-מוסדיים לניצול תשתיות יקרות, בין אם בשימוש בידע ופיתוחים בצורה מושכלת ובין אם ע"י מניעת כפילויות שיסודן ביוקרה אישית או מוסדית או ביריבות אישית ואחרת, אך בכל מקרה הם צריכים להיעשות ע"י המוסדות עצמם ולא להיכפות מבחוץ  – אני בעד. אם הכוונה היא לשלוט באמצעותם דעת בעלי-הון על תהליכי קבה"ח של המוסדות באופן שיסרס את הנהלות המוסדות או ישרת אינטרסים של בעלי ההון יותר משישרת את צרכי המוסדות – אני נגד. במילים אחרות: התוכן חשוב לא פחות מהכותרת, ועצם העובדה שאנשים בעלי ידע וניסיון במינהל, בכלכלה ו/או בתכנון ובקרה עסקיים ישותפו בניהול, אינה שלילית לטעמי; שהרי לא כל פרופסור מחונן הוא גם מנהל מחונן…
המל"ג – ארגון זה מרוויח לדעתי ביושר את חוסר האמון הממשלתי ביכולתו לנווט כיום את המוסדות האקדמיים. בשימוש בכספי ציבור – הרבה כסף – אין די בקיום "משטר חלוקה" נאה ונוח למראה, חייבים להתחשב בעידן התקשורת הפתוחה בו אנו חיים, ומכאן בדעת הקהל ובשיקוליהם של מקבלי ההחלטות הפוליטיים, בבואם לקבוע סדרי-עדיפויות לאומיים בהקצאת משאבים. תהליך קבה"ח אינו יכול להיות רק "קולגיאלי" ומגזרי ונסתר מן העין. ככל שיגדל נתח התקציב הציבורי שינתן למוסדות האקדמיים (או ככל שנרצה לדרוש להגדיל אותו), כן תלך ותגדל, באופן טבעי ומובן, הרגישות לסוגיות אלה.
אשר לשאלת ניב גורדון – אני כופר בטענה שהקצף יצא על דעה אישית שהביע, שהרי דעותיו ידועות כבר זה זמן גם באוניברסיטה וגם מחוצה לה. הקצף יצא בעיקר על קריאתו להחרים את מדינת ישראל ובכלל זה את המוסדות האקדמיים שלה. זו כבר פעולה אנטי-ישראלית ולא דעה אישית "נטו";  על כך לדעתי עליו לתת את הדין.  במציאות המוכרת, בה גורמים שונים במדינות שונות פועלים כבר להחרמת ישראל והאקדמיה שלה, יציקת שמן על המדורה היא לא רק טיפשות, היא גם רשעות. משום שרשאי ניב לרצות לסבול על דעותיו, אבל איזו זכות יש לו לחייב אותי ואלפים רבים אחרים, שחושבים אחרת ממנו, לשלם על משוגותיו?!
לכן, אין מקום לעצומה הבאה להגן עליו מפני אחריות למעשיו (לא מחשבותיו ואפילו לא דעותיו), ולכך כיוונתי. משום שאני סבור שלא הדעות הן נושא הדיון, יש מקום גם לעצומה נגדית, ואיני מקבל גישה חד-צדדית בסוגיה זו.
איני יודע מי או מה השפיע על נשיאת אוניברסיטת ב"ש להביע עמדה כפי שהביעה, די לי בכך שהעמדה, כשלעצמה, היא עמדה שאני חושב לנכונה וראויה (וכאמור, אני סבור שאיני יחיד בכך). גם אם בין התומכים בעמדת הנשיאה נמצאים אישים פוליטיים, חברים בוועד המנהל של האוניברסיטה או תורמים, זו אינה סיבה לפסול דעה הגורסת שמעשיו של ניב הם חבלניים ומצדיקים תגובה ציבורית בכלל ותגובה של המוסד בפרט.
אני מקווה שהבהרתי את דברי שבמייל הקודם, ובאותה הזדמנות גם הבהרתי את עמדותי בנושאים אליהם התייחסת בתשובתך.
1.9.09, איריס אגמון לרפי לאופרט
רוב דבריך מקובלים עלי. לא כולם. אבל אני לא מצפה שבמסגרת כמו הפורום (ולמעשה, בכל מסגרת) כולם יהיו בדעה אחת בכל עניין ועניין. זה בלתי אפשרי. אני כן מצפה שבנושאי הליבה של הפורום תהיה הסכמה עקרונית, ושהסוגיות שהפורום יעסוק בהן תהיינה קשורות לנושאי ליבה אלה.
שלא כמוך, אני מאמינה שההקשר של המכתב ששלחו מרצים מבן גוריון לנשיאת האוניברסיטה והעצומה של מרצים מכל האוניברסיטאות קשור ישירות לנושאי ליבה אלה. אתה צודק שלא כולם מפרשים את הסיטואציה באותו אופן ולכן, מי שהנוסח או העמדה העקרונית שלהם לא תואמת את המכתב או העצומה לא חתמו עליה. בפורום הפנימי של בן גוריון הדיון על נושאים אלה נמשך ונשמעות גם עמדות כשלך.
בלי קשר לעמדתי האישית ביחס לקריאה לחרם, אני מחשיבה את עצם קיומו של דיון וויכוח בנושא זה (או אחר) לא פחות מאשר קבלת החלטה לנקוט בצעד כלשהו, כשם שאני רואה את המבחן לקיומו של חופש ביטוי ביכולת "לסבול" ביטוי של עמדות "בלתי-נסבלות" ולנתח בכנות את מידת הסכנה והאיום שיש בהן בפועל (בלי שהמסקנה שיש כאן איום תנבע מכמה הן מרגיזות, חצופות, או חסרות תבונה).
1.9.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
בשאלת התייחסות הפורום לסוגיית ניב, אני מבחין בשתי רמות דיון:
א. האם ניב הביע דעה או עשה מעשה? אני גורס שחרג מהבעת דעה ועשה מעשה, ומעשהו נוגד את האינטרסים של רבים וטובים במדינת ישראל, באקדמיה, ובמקום עבודתו של ניב – אוניברסיטת בן גוריון. שיעור הנזק אינו ניתן לחיזוי ברגע זה, וגם אינו חשוב לעצם הדיון העקרוני. במציאות שבה כבר מתקיים בפועל חרם חלקי נגד האקדמיה בישראל, בין היתר בהשראת ניב ואחרים כמותו, מעשהו חמור הרבה יותר. על המעשה החורג עליו לתת דין, בין היתר במקום עבודתו, אם מקום העבודה רואה עצמו נפגע מכך. אינני בקיא בפרטי תקנון ההעסקה של מרצים באוניברסיטת ב"ג, אבל אני משוכנע שהזכות לקריאה לחרם על האוניברסיטה אינה כלולה בו.
ב. מה מקומו של הפורום בדיון בסוגיה זו? כאן איני מקבל את הפרשנות ה"מרחיבה" הגורסת שחופש אקדמי וחופש דיבור הם במשתמע גם חופש לירוק לבאר שממנה שותה, במקרה זה, ניב. חופש דיבור גם אינו חופש המעשה (הפוגע והמזיק), וגם בכך חרג ניב. אבל יותר משני אלה, הנושא כולו – ניב ודעותיו מכאן ניב ומעשהו מכאן, והדרך היאה להגיב על שניהם – הינם נושאים שנויים במחלוקת. משום כך ראוי היה לפורום להימנע מנקיטת עמדה בהם. שכן נקיטת עמדה סביר שתנכר או תסייג את בעלי הדעה ההפוכה. מעשהו של ניב הוא פוליטי במהותו, הוא אינו עוסק בפן האקדמי שבו אמור לטפל הפורום, הוא אינו מסייע לפורום במאבקו והוא בוודאי אינו הביטוי המובהק ל"חופש אקדמי" במובן הקלאסי והיסודי של המושג. כ"כ, אני מתנגד לפרשנות המרחיבה שעצם ייזום העצומה נותנת למעשה. זאת ועוד, פרוש מפליג של מושג חופש הביטוי הוא חרב פיפיות, משום שהוא מעניק תחמושת מיותרת לאלה שסבורים כבר עתה שחופש זה גולש במהירות לעבר פרושים אנרכיסטיים. מכאן שהשאלה אינה אם כל אחד יכול להצביע לפי דעתו, בוודאי שכן. קודמת לכך השאלה מדוע בכלל צריך הפורום ליזום ולהפיץ עצומה חד-צדדית, ולהזיק בכך למטרות חשובות יותר שלו, או למצער, מדוע לא ימנע מעמדה חד-צדדית בפעילותו ויאפשר הבעת דעות גם לשוללים מכל וכל את מעשהו של ניב ואת הפרשנות שמנסים ליחס לה מחייביה?
בשתי השאלות תשובות הפורום עד כה אינן מניחות את דעתי.

בעקבות פרסום מאמרו של ד"ר ניב גורדון בל.א.טיימס והתגובות עליו, עלו לבלוג שני פוסטים. אלה גררו מספר תגובות ביקורת על הטיפול בנושא בבלוג ובפורום. כדי לחשוף את חברי הפורום וקוראי הבלוג לויכוחים בנושא זה בין חברי פורום בקמפוסים שונים, ומתוך כוונה לתת ביטוי לדעות השונות ולהבטים המגוונים שפרשה זו מעלה והם קשורים כמעט ללא הפרד — מצאנו לנכון להעלות לבלוג ויכוח בהתכתבות שלקחו בו חלק שלושה אנשים: רפי לאופרט – מתומכי הפורום וקוראי הבלוג הקבועים, ד"ר איריס אגמון – מצוות הבלוג, וד"ר יצחק (יאני) נבו – מחבר מכתב המחאה ששלחו מרצים מאוניברסיטת בן גוריון, רובם חברי הפורום, לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון.

חלק א' של ההתכתבות החל במכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, והוא כולל את חליפת המכתבים ביניהם. אחד ממקבלי ההעתקים של התכתבות זו היה יאני נבו. הוא הגיב לאחד ממכתביו של רפי לאופרט ומתגובה זו התפתחה התכתבות בין השניים, שתעלה לבלוג כחלק ב', בימים הקרובים.

1) 29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון

אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.

קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.

אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:

א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).

ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).

ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).

ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).

נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.

אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…

צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.

2) 30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט

ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.

שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.

נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.

בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).

המשך קריאת הפוסט "ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק א'"

מחר הפגנה של אירגוני הסגל הבכיר נגד סכנת פיטורי 200 מדענים עולים

בראשית השבוע שלח פרופ' צבי הכהן, יו"ר הוועדה המתאמת של ארגוני הסגל הבכיר, מכתב אל ראש הממשלה במחאה על קיצוץ תקציב משרד הקליטה שנועד למימון תוכנית קמ"ע להעסקת מדענים עולים.

בעקבות זאת, קוראים ארגוני הסגל להפגנה נגד קיצוץ התקציב שעלול להוביל לפיטורי 200 מדענים בתוכנית קמ"ע.

ההפגנה תתקיים מחר, יום רביעי, 15.7.09, בין השעות 9:30 ל-12:00 מול משרד ראש הממשלה בירושלים

להלן מכתבו של צבי הכהן לראש הממשלה:

 

לכבוד:

מר בנימין נתניהו

ראש הממשלה

אדוני ראש הממשלה, 

קיבלתי בתדהמה את הודעתה של שרת הקליטה, הגב' סופה לנדבר, כי עקב הקצוצים בתקציב משרד הקליטה, תקוצץ תכנית קמ"ע באופן דרסטי. משמעות הדבר היא פיטוריהם של כ- 200 מדענים עולים. תרומתם של מדענים אלו לתפוקות המחקר של האוניברסיטאות ושל מדינת ישראל לא תסולא בפז. הפליאה גדולה במיוחד לאור מכתבו של מנכ"ל משרדך מיום 25 במאי 2009 ובו הוא מודיע כי תכנית קמ"ע מתוקצבת וכי משרד ראש הממשלה יפעל להבטחת קיומה.

הסגל האקדמי באוניברסיטאות עומד לצד חבריו בתכנית קמ"ע. אנו לא נוכל לעבור לסדר היום ולהשלים עם הכוונה להשליך לרחוב את מדעני קמ"ע. אני מפציר בך כי תדאג לכך שממשלת ישראל תעמוד בהתחייבויותיה ותבטיח אחת ולתמיד את מקום עבודתם. 

 

                                                                                                בב ר כ ה 

                                                                                         פרופ' צבי הכהן

                                                                                      יו"ר המועצה המתאמת

העתק:

מר אביגדור ליברמן, שר החוץ

גב' סופה לנדבר, שרת הקליטה

מר גדעון סער, שר החינוך

פרופ' דניאל הרשקוביץ, שר המדע

לקראת הדיון בממשלה במשבר ההשכלה הגבוהה, 20.7.08

להלן מכתב ששלחה ד"ר אורלי בנימין אל שרת החוץ, גב. ציפי לבני, לקראת הדיון הצפוי בישיבת הממשלה מחר, יום ראשון, 20.7.08, במשבר ההשכלה הגבוהה. מכתבים נשלחו על ידי אורלי וחברי פורום אחרים גם לשרים נוספים בממשלה, בקריאה להכיר בבעייתיות הרבה שכרוכה באישור דוח שוחט כפתרון למשבר ההשכלה, ולהתנגד לדרך שבה אגף התקציבים במשרד האוצר והשר הממונה עוקפים שוב ושוב הליכים דמוקרטיים ומשתמשים בקופה הציבורית המופקדת בידם כאמצעי סחטנות, וככלי מניפולטיבי לקידום מאמציהם להשיג שליטה ישירה באופן השימוש בתקציבי מערכת ההשכלה הגבוהה בתוך המוסדות האקדמיים, שליטה המערערת את עקרון החופש האקדמי המעוגן בחוק. עדיין לא מאוחר לשלוח מכתבים מעין אלה לשרי הממשלה:

 —————————————————————————————

אל: כבוד שרת החוץ, ציפי ליבני
ממשלת ישראל, ירושלים
 
כבוד השרה,
אני פונה אלייך על בסיס אמוני המלא בך ובמחוייבותך לסדר הדמוקרטי בישראל.
ידוע לי שגם את שותפה, כמו רבים אחרים, סביב שולחן הממשלה ובכנסת, לדאגה לטיבה של הדמוקרטיה בישראל נוכח התנהלות משרד האוצר בסוגיות שונות.

הסוגייה העומדת עתה על הפרק היא סילוק הצעת חוק מסדר היום של הכנסת בתואנה שמשרד האוצר יחפש פתרונות רציניים (הצעת חוק שתבעה העברה מיידית של התקציבים הדרושים לשם פתיחת שנת הלימודים הקרובה לפי התחייבויות קודמות) וכן משמעותם של סדרת משאים ומתנים שניהלה שרת החינוך הגב. יולי תמיר מול איגודי הסטודנטים.

כידוע לך דו"ח מדעי מקיף (שנכתב על-ידי אבי בן בסט ומומי דהאן) אשר השווה את התנהלות משרד האוצר בישראל למשרדי אוצר בארצות אחרות מצא רמת ריכוזיות גבוהה ביותר וכוחנות המערערים על האפשרות להתנהל בצורה דמוקרטית בדרך הלוקחת בחשבון את נסיונם ודעתם של אנשי מקצוע הבקיאים בשדות קונקרטים.
 
כמו בנושאים אחרים כך גם בנושא המלצות ועדת שוחט: למרות הבעייתיות בהמלצות , למרות שאין בהקצאת הכספים המובנית בהן פתרון למצוקת מערכת ההשכלה הגבוהה ובמיוחד למרות שאין בהן כיסוי להסכמי השכר שנחתמו עם אירגוני הסגל הבכיר וארגוני הסגל הזוטר, משרד האוצר ממשיך לדבוק בעקשנות בכפיית המלצות הועדה.
 
האם לא תצאי ביום ראשון להגנת הסיכוי לראות בישראל מדינה דמוקרטית המכבדת משא ומתן ציבורי? המכבדת את סדרי החקיקה המתקיימים בכנסת?
האם תתמכי בפעולה כוחנית נוספת של אגף התקציבים, פעולה שהשלכותיה ההרסניות לא יוכלו להיות מתוקנות מאוחר יותר גם במאמצי חקיקה ותקצוב אדירים?
 
רבים מצפים ממך לשיקום אופייה של המערכת הפוליטית בישראל ואין סוגיה ראוייה יותר לפתוח בתהליך כזה מאשר מחוייבות לפיתוח מדעי ואינטלקטואלי בישראל.
 
בהוקרת תודה,
ד"ר אורלי בנימין
אוניברסיטת בר-אילן

תכתובת בין פרופ' בנציון מוניץ, יו"ר וועד הסגל הבכיר בת"א, ומר רן קרול, חבר בוועד המנהל, בדבר דרישת התפטרותו של מר דב לאוטמן ובדבר התנהלות הוועד המנהל בזמן השביתה

06 בפברואר 2008

מר קרול שלום,

יותר משהפתיע אותי תוכנו של מכתבך, התמיהו אותי הטון והסגנון בהם נכתבו. ברם, בתשובתי זו אשתדל להיות ענייני ולהתייחס רק לתוכנם של דבריך.

יתכן שהעמדות שהציג מר לאוטמן נעשו בתאום ובהתייעצות עם כל חברי הועד המנהל, אך ברצוני להזכירך שהועד המנהל לא החליט על סגירת האוניברסיטה, משום שהישיבה בה נדון העניין לא הגיעה כלל לידי סיום, ומן הסתם לא הגיעה לשלב ההחלטות. במובן זה אנו רואים במר לאוטמן את האחראי העיקרי לנסיון הנואל לסגור את האוניברסיטה. אוסיף ואציין ששלושת נציגי הסגל בועד המנהל התנגדו נחרצות לצעד הסגירה, אך זה לא גרם למר לאוטמן לשקול מחדש את עמדתו.

באותו הקשר זה אתייחס גם לטענתך השניה, באשר לישיבות הועד המנהל שדנו בהצלת שנת הלימודים והקטנת הפגיעה בסטודנטים ובאוניברסיטה. למיטב הבנתנו סגירת האוניברסיטה היתה סותמת את הגולל על כל אפשרות להציל את שנת הלימודים, והיתה מהווה פגיעה אנושה בסטודנטים ובאוניברסיטה עצמה. יתכן שהיו דיונים שמטרתם אחרת, אך הפעולה בה רצה מר לאוטמן לנקוט, שלמרבה המזל סוכלה לבסוף, הביעה מגמה הפוכה לזו שאתה מציין במכתבך.

המשך קריאת הפוסט "תכתובת בין פרופ' בנציון מוניץ, יו"ר וועד הסגל הבכיר בת"א, ומר רן קרול, חבר בוועד המנהל, בדבר דרישת התפטרותו של מר דב לאוטמן ובדבר התנהלות הוועד המנהל בזמן השביתה"

הפגנה באוני' ת"א נגד בחירתו של דב לאוטמן לכהונה נוספת כיו"ר הוועד המנהל (ביום שני 11.2 ב-17:30)

לחברי הפורום שלום,

 

ביום שני הקרוב, בשעה שש בערב יתכנס הועד המנהל של אונ' ת"א לישיבה במתחם האוניברסיטה. אחד הסעיפים בסדר היום של ישיבה זו הוא בחירתו מחדש של מר דב לאוטמן, יו"ר הוועד המנהל, לארבע שנות כהונה נוספות. כזכור, התעקש דב לאוטמן על כוונתו לסגור את האוניברסיטה בימיה האחרונים של שביתת הסגל הבכיר, כנגד ההתנגדות הנחרצת של שלושת חברי הסגל האקדמי בוועד המנהל. כוונה זו של לאוטמן לסגור את האוניברסיטה סוכלה על ידי הפגנת סטודנטים שפרצו לחדר הישיבות של הוועד המנהל. כמו כן, בניגוד לגישתו השקולה והאחראית של פרופ' גליל נשיא האוניברסיטה, מר לאוטמן ניסה לקדם מהלך של הוצאת צווי מניעה נגד הסגל הבכיר השובת, ונתן פומבי לעמדה זו גם לאחר שנשיא האוניברסיטה משך את חתימתו מבקשת ור"ה. בכך לאוטמן התגרה בקהילה האקדמית כולה אשר באוניברסיטת תל אביב ברכה על עמדתו האמיצה של הנשיא.
בשבע שנות כהונתו כיושב ראש הוועד המנהל, לא השכיל מר דב לאוטמן להבין את ההבדל בין ניהול אוניברסיטה ציבורית לבין ניהול מפעל טקסטיל פרטי. כעת הוא מבקש להיבחר מחדש לקדנציה שלישית (!!) של ארבע שנים, על אף שאסיפת הסגל הבכיר מה21 בינואר 2008 דרשה את התפטרותו.
הפורום להגנת ההשכלה הציבורית בתל אביב קורא להפגנה משותפת של חברי הסגלים (בכיר וזוטר) ושל סטודנטים, ביום שני, 11 בפבוראר, ב17:30, מול בניין הסנאט, בו תתכנס ישיבת הוועד המנהל. יחד נדרוש לא לבחור במר לאוטמן לראש הוועד המנהל. תפקידי ניהול והנהגה באוניברסיטה דורשים הסכמה רחבה של הקהילה האקדמית כולה.

הפורום התל אביבי קורא לכל חברי הפורום להצטרף, ולהציע סיוע ורעיונות נוספים לקידום מאבק זה.

להלן מכתבו של פרופ' אורי הדר מאוניברסיטת ת"א אל קבוצת הפעילים המקומית, שהתריע על הנסיון למנות שוב את דב לאוטמן ליו"ר הוועד המנהל:

חברים יקרים.

כזכור, דרשה אסיפת הסגל האחרונה , מיום 21.1.2008, את התפטרותו של מר דב לאוטמן מהועד המנהל של האוניברסיטה. להלן הסעיף הרלוונטי:

"האסיפה מוקיעה את התנהלותו הכוחנית של מר דב לאוטמן, יושב ראש הועד המנהל של האוניברסיטה במהלך השביתה, את תמיכתו בהוצאת צווי מניעה ובסגירת שערי האוניברסיטה. התנהלות זו פגעה קשות ביחסי העבודה במוסד ובאמון הנדרש בין הקהילייה האקדמית לוועד המנהל. האסיפה דורשת את התפטרותו של מר לאוטמן מתפקידו, ובמידה ולא יתפטר, האסיפה קוראת לוועד המנהל לפעול להדחתו של מר לאוטמן מתפקידו."

ביום שני הקרוב, בשעה שש בערב יתכנס הועד המנהל לישיבה במתחם האוניברסיטה. לא זו בלבד שאין בכוונתו של מר לאוטמן להתפטר בישיבה זו, אלא שגם אחד הסעיפים בסדר היום של ישיבה זו הוא בחירתו מחדש של מר לאוטמן לארבע שנים נוספות.

על כך ברצוני להעיר שתי הערות:

המשך קריאת הפוסט "הפגנה באוני' ת"א נגד בחירתו של דב לאוטמן לכהונה נוספת כיו"ר הוועד המנהל (ביום שני 11.2 ב-17:30)"

ת"א: הסגל הבכיר קורא להדחת יו"ר הוועד המנהל

את החלטות אסיפת ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטת תל-אביב מאתמול, שני ה-21/1, תוכלו למצוא כאן. להנאת קוראי הבלוג וחברי הפורום לדורותיהם, אני מקלידה כאן את סעיף 5 ומקדישה אותו לכל הנאבקים והנאבקות, ובמיוחד לזוטריון.

"5. האסיפה מוקיעה את התנהלותו הכוחנית של מר דב לאוטמן, יושב ראש הוועד המנהל של האוניברסיטה, במהלך השביתה, את תמיכתו בהוצאת צווי המניעה ובסגירת שערי האוניברסיטה. התנהלות זו פגעה קשות ביחסי העבודה במוסד ובאמון הנדרש בין הקהילייה האקדמית לוועד המנהל. האסיפה קוראת להתפטרותו של מר לאוטמן מתפקידו, ובמידה ולא יתפטר, האסיפה קוראת לוועד המנהל לפעול להדחתו של מר לאוטמן מתפקידו."

איש העסקים דב לאוטמן

לנצל את המומנטום: מאבק הסגל הזוטר / עודד ניר

שלום לכולם,
כפי שזה נראה כרגע, בתחילת השבוע הבא יתחדש המו"מ בין נציגי הסגל הזוטר בכל האוניברסיטאות לבין הנהלות האוניברסיטאות וור"ה בנוגע לדרישות אותן העלו נציגי הסגל הזוטר כבר בתחילת מאבק המרצים (ועוד לפניו). משיחת טלפון קצרה שלי עם יו"ר ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת תל אביב, הבנתי שהדרישות הן מקיפות: שיפור בתנאי ההעסקה של הזוטרים ושל המרצים מן החוץ שהצטרפו לארגוניהם, צימצום תופעת ההעסקה באמצעות מלגות וצורות העסקה נצלניות אחרות, ווידוא המובן-מאליו-לכאורה: ששכר הזוטרים יעודכן בעקבות העלאת שכר הבכירים (יש תקדים רע – שביתת הבכירים ב 94). אם המו"מ יתפוצץ (ואין סיבה שלא), יפתחו לפחות חלק מארגוני הזוטרים בעיצומים וייתכן שישבתו.

המשך קריאת הפוסט "לנצל את המומנטום: מאבק הסגל הזוטר / עודד ניר"

הנהלת האוניברסיטה שלחה מכתבי "אימוץ שביתה" לסגל הבכיר של אונ' ב"ג

לחצו כאן לקריאת מכתב שנשלח לחברי הסגל הבכיר באוניברסיטת בן גוריון. מכתב דומה נשלח לסגל הבכיר בכל אוניברסיטאות חוץ מתל אביב. 'אימוץ שביתה' פירושו שהמעסיק, דהינו הנהלת האוניברסיטה, מסרב להכיר בעבודה החלקית שמבצע העובד השובת, ושולל את המשכורת שלו לגמרי.
להסברים נוספים על משמעות המכתבים, ראה את הכתבה בהארץ:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/945675.html

ובאותה השעה בבניין הסנאט…