[תזכורת: בגלל תקלה במונה התגובות, המונה מראה 0 תגובות גם כאשר יש תגובות. למרות התקלה אפשר לקרוא את התגובות ולהגיב עליהן]

בעקבות הגשת עצומת הפורום נגד ההעסקה הפוגענית של מורים מן החוץ במערכת ההשכלה הגבוהה ומערכת החינוך הכללית, קבל הפורום מכתב תגובה מפרופ' עליזה שנהר, יו"ר ועד ראשי המכללות (ור"מ).

פרופ' שנהר מציינת במכתבה כי "הנהלת ור"מ החליטה בתיאום עם ות"ת והמועצה המתאמת של הסגל במכללות, כי סוגיית הסדרת העסקתם של המורים מן החוץ תובא לדיון בשנה"ל הקרובה". יש לקוות, אגב, כי הכוונה לשנת הלימודים הנוכחית, שהחלה השבוע. מכל מקום, זו החלטה מעודדת ויש גם לציין לטובה את עצם העובדה שפרופ' שנהר טרחה להגיב על העצומה; עד לכתיבת דברים אלה היא היחידה שעשתה זאת.

עם זאת, פרופ' שנהר ממהרת לסייג את דבריה אלה בהדגישה "…כי כל שינוי בתנאי העסקה דורש את אישור הממונה על השכר באוצר." ההדגשה האחרונה היא בגדר עובדה. דרוש אישור הממונה על השכר. עם זאת, יש לקוות כי יו"ר ועד ראשי המכללות הציבוריות, מסגרת שלא פחות מ-80% מהמורים המלמדים בה הם מורים מן החוץ, תביע מחויבות של ממש למאבק בממונה על השכר באוצר ובשאר הגורמים בממשלה ובממסד האקדמי, המתעקשים לקיים תנאי העסקה כל כך מחפירים ומזיקים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל כמו אלה של המורים מן החוץ. הרי לשם מה פרופסורים עתירי הישגים אקדמיים וציבוריים מקבלים על עצמם תפקידים כה בכירים במערכת האקדמית, אם לא כדי להאבק ללא פשרות למען שיפורה (שלא לומר – הצלתה) של המערכת החבולה אך החיונית כל כך הזו?

בהקשר זה, יש לציין עוד כי לפני זמן מה פרסמה פרופ' שנהר מאמר דעה בווינט, בו היא הביעה תמיכה מפורשת בעמדה המייחסת למכללות הציבוריות בישראל תפקיד חברתי בסגירת פערים ומימוש סיסמת הצדק החברתי. במאמר זה לא נאמר דבר על מצבם של המורים מן החוץ במכללות ועל הכוונה לשנות מצב זה, ועל כך יש לתמוה. זה המקום לציין, כי בהשראת המחאה החברתית, הוקם בקיץ האחרון, ביוזמת קבוצה של מורים מן החוץ במכללות הציבוריות, ועד עובדים יציג. ועד זה הצטרף לארגון סגל המכללות ופועל לקידום מו"מ מול המוסדות הרלבנטיים על שינוי תנאי ההעסקה של הממ"ה וחתימת הסכם שכר קיבוצי. התגובה ליוזמה זו מצד ור"מ, נשיאתה, והנהלות המכללות תהיה אף היא אבן בוחן לכנות התמיכה בתפקיד החברתי של המכללות בישראל.

'הפורום להגנת ההשכלה הציבורית' קורא להסדרת מעמד 'המורים מן החוץ' ו'מורי הקבלן' ולהפסקת
ניצולם ומזמין את חברי הקהילה האקדמית וכל מי שעתיד החברה בישראל יקר לו – לחתום על עצומה בנידון

"כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו…"

"כל אדם זכאי לחינוך. החינוך יינתן חינם, לפחות בשלבים הראשוניים והיסודיים. החינוך בשלב הראשון הוא חובה. החינוך הטכני והמקצועי יהיה מצוי לכל, והחינוך הגבוה יהיה פתוח לכל במידה שווה ועל יסוד הכישרון…"

[ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיפים 25-1 ו26-1, נוסח עברי: אתר הכנסת]

המחאה העממית העולה משדרות רוטשילד ומרחובות רבים אחרים בארץ מעלה שורה של תביעות וראשיתה בתביעה לדיור בר-השגה. החיבור בין התביעות המגוונות הללו כבר מופיע בשטח, ואיתו גם ההכרה ששורש סוגי המחסור השונים הוא במדיניות אשר בוגדת במחויבות המדינה לתושביה.

מחויבות זו באה לידי ביטוי במושג 'הזכויות החברתיות של האדם', זכויות שאינן מותנות בדבר ואינן ניתנות להפקעה. אלא שבארץ וגם במקומות אחרים בעולם זכויות אלה הופקעו וכורסמו בתהליך שזכה לשם הקוד 'הפרטה'. ההפרטה אינה אלא התנערות של השלטון שבידיו הופקד ניהול המדינה מן המחויבות לדאוג לסיפוק זכויותיהם החברתיות של תושבי המדינה.

ההפרטה הופכת זכויות לסחורות: שירותים – דיור, בריאות, וחינוך — שניתנו בעבר, ולו ברמה בסיסית, באופן שאינו מותנה בדבר נמכרים כיום לאלו שידם משגת, ולאלו שידם אינה משגת נאמר: זבש"כם. כך נראית ההפרטה מן הצד של מקבלי השירות החברתי. ואילו נותני השירות הופכים בתהליך זה ממשרתי הציבור, אשר טובתו אמורה לעמוד מול עיניהם, לשכירים של חברה בע"מ, שמטרתה להגדיל את רווחיה, אם על ידי צמצום השירותים שהיא נותנת, או באמצעות העמקת הניצול של עובדיה.

המשך קריאת הפוסט "עצומה מקוונת של הפורום בנושא 'המורים מן החוץ'"

ב'כלכליסט' מתאריך 13.9.2010, מפרסמת הדס שפר ראיון עם פרופ' עומר מואב, כלכלן מהאוניברסיטה העברית, חבר 'מרכז שלם', ומי שעד לפני מספר חודשים שימש יועצו הכלכלי של שר האוצר, יובל שטייניץ. גם כעת יצטרכו הקוראים לחפש בנרות חילוקי דעות מהותיים בין שני נושאי דגל מיסחור האקדמיה הללו – שטייניץ ומואב – בנסיון להסביר מדוע האחרון אינו משמש עוד יועצו של הראשון. עמדותיו הניאו-ליברליות של מואב אינן חדשות, אך ראיון זה מדגיש עוד יותר את סגידתו ל'שוק החופשי' כאילו היה מדובר לפחות בסדר קוסמי. למקרא הדברים, עלול הקורא ליפול בפח (שרבים בציבור אכן נופלים בו, מבלי משים) בהניחו כי היות שתחום התמחותו של הדובר הוא כלכלה, דבריו הם בגדר ידע אובייקטיבי שאין עליו עוררין. אך לא נדרשת קריאה ביקורתית במיוחד כדי לגלות כי קביעותיו הנחרצות של מואב ושיפוטיו את מערכת ההשכלה הגבוהה מבוססים על – איך לומר זאת בעדינות – אמיתות למחצה ועובדות שגויות.

כמקובל אצל מאמיני דת ההפרטה, גם הוא תולה את עיקר האחריות למצב האקדמיה באוטונומיה הניהולית של הסגל האקדמי ובשליטה המוחלטת שיש למוסדות ההשכלה הגבוהה בתקציבים הציבוריים שלהן ו'שוכח' להזכיר שמזה שנים אחדות המוסדות להשכלה גבוהה מנוהלים לפי מודל תאגידי, בידי ועדים מנהלים ו"נציגי ציבור", וכי למעשה, רמת השליטה של האוניברסיטאות בניהול הכספים המגיעים מתקציבי הממשלה ירדה בשנים אלה בהתמדה, כתוצאה מהחנק התקציבי שהאוצר השית עליהן (ושאליבא דמואב, לא היה ולא נברא!) והגברת תלותם בתרומות חיצוניות. אבל בכך לא די – מואב גם טוען שהאוניברסיטאות החליטו על דעת עצמן להגדיל את מספר הסטודנטים ואח"כ התלוננו שההשקעה פר סטודנט נמוכה מדי. מעניין. ומה באשר לקיצוץ במספר תקני המרצים  באוניבריסטאות והשפעתו על היחס בין מספר המרצים למספר הסטודנטים? הקיצוץ הזה היה, לדעת מואב, קטן מדי והפתרון שלו – צמצום מספר הסטודנטים. וכן הלאה וכן הלאה – תקצר היריעה מלמנות ולנתח כאן את כל הקביעות נטולות היסוד אך עתירות הרהב ששופעות מן הטקסט הזה. 

נסתפק איפוא בתגובה קצרה אחת שמתייחסת להיבט מסוים בדבריו של מואב. את ההערות להלן על דברי מואב כתב פרופ' יצחק (יאני) נבו מאוניברסיטת בן גוריון (ר"ל) ברשת הפורום הפנימית של אב"ג:

טעותו היסודית של פרופ' מואב היא שהוא איננו מזהה את תפקיד הקהילה האקדמית הרחבה, מרובת התפקידים והמשימות, בייצור, צבירה, פיתוח וביקורת של ידע.

מואב מודד את פעילות הקהילה האקדמית באמת מידה אחת, זו של קידום חזית הידע (אם כי לכך הוא משתמש בדירוגים פופוליסטיים חסרי ערך). לזה הוא קורא "מצוינות", וכל השאר "תת-רמה". אבל ידע מדעי נוצר בקהילה אקדמית, לא על ידי יחידים בלבד, מבריקים ככל שיהיו. ללא קהילה אקדמית תומכת, קולטת, מפרשת ומבקרת, הברקותיהם של העומדים בחזית הידע לא יובנו, לא ייקלטו, לא יצטברו, ובסופו של דבר גם לא יעמדו לביקורת ולא יפותחו הלאה. בקהילה כזאת לא כולם עומדים בחזית הידע, אבל אין פירושו של דבר שעבודתם היא "תת-רמה". עבודה זו היא חיונית לקידום המדעים ויש אמות מידה אחרות לאיכותה ול"מצויינותה". בשל עיוורון זה לתפקיד הקהילה האקדמית, מציע מואב להפקיד ישירות בידי מנגנוני השוק ה"חופשי" את תמרוצם הכלכלי של ה"מצויינים" העומדים בחזית הידע, ולפרק, למעשה, את הקהילה האקדמית ממנגנוניה המקצועיים האוטונומיים. את החשש האמיתי שבשוק "חופשי" מעין זה ייבלעו גם המצויינים-בעיניו לתוך שלטון תאגידים, שיכתיבו להם את "תוצאות" מחקריהם, הוא כנראה אינו נוטה לראות. אבל לתהליך זה יש כבר היום סימנים רבים. הקריקטורה שהוא מצייר של קהילה אקדמית הנשלטת בידי ועדי עובדים מסתירה מעיניו, ונועדה להסתיר מעינינו, אינטרסים חזקים הרבה יותר מאלה של העובדים בשליטה על המחקר המדעי ובהכוונתו לטובת קשרי הון-מדע.

השאלה אם מנגנוניה האוטונומיים של האקדמיה עובדים כיאות היא שאלה רצינית. כולנו מכירים, ואין טעם להכחיש, מקרים של מחקרים לא ראויים, קידומים בעייתיים, תופעות של 'שמור לי ואשמור לך' וכיוצא באלה. אבל הפתרון לכך הוא בחיזוק האוטונומיה האקדמית על מנת שתוכל להפעיל את מנגנוניה המקצועיים באורח אתי, חופשי ונטול מורא, לא בהשתלטות חיצונית, תאגידית או ממשלתית, על מנגנונים מקצועיים אלה, ועל הקהילה האקדמית המקיימת אותם. את הקהילה האקדמית ואת האתיקה המקצועית יש לבנות ולטפח; השתלחויות גסות ומאיימות מן הסוג שמשמיע מואב אינן הדרך לכך.

יאני נבו

לאחרונה התפרסמו בעתונות מספר כתבות ודיווחים על היוזמה החדשה של הממשלה בשיתוף עם הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לטיפול בתופעה המכונה "בריחת מוחות". ראו למשל http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20100314_1156161

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3862041,00.html

במאמר להלן מנתח פרופ' דני גוטוויין את התכנית ואת ההשלכות הצפויות מיישומה במערכת ההשכלה הגבוהה:

"התכנית הלאומית להחזרת מוחות" (לא נגענו !!!) היא שלב נוסף בהפרטת האוניברסיטאות, שהיתה מלכתחילה הגורם ל"בריחת המוחות". גם אם התכנית תסייע להחזיר מקצת מן הדור הנוכחי של  המדענים שגלו, הרי השינויים המבניים שהיא תחולל במערכת ההשכלה הגבוהה ייצרו את התנאים ל"בריחת המוחת" של הדור הבא. החזרת המדענים הישראלים ארצה – שאין חולק על חשיבותה – היא רק תירוץ להמשך מדיניות ההפרטה בדרכים אחרות, מפתות יותר. אם עד כה השתמש האוצר לשם כך בשוט הקיצוצים כדי לנוון את האוניברסיטאות כאמצעי להפרטתן, עתה הוא מאביס אותן בסוס-טרויאני שיגרום לקריסתן מבפנים, ואם עד כה ייבש האוצר את האוניברסיטאות, עתה הוא יגרום להן לדמם תקציבית. בחסות אשליית אריזתה המסנוורת של התכנית, הכורכת לכאורה את הטוב עם המועיל, מאלץ האוצר את האוניברסיטאות לבלוע גלולת-רעל המכילה רכיבים שהוא לא הצליח לכפות בתכניות ההפרטה הקודמות, ממלץ ועד שוחט.

לפי התכנית, כפי שמוסר דה-מרקר, יוקמו באוניברסיטאות כ-30 "מרכזי מצויינות" בתחומי מחקר  שייקבעו ע"י ות"ת "ויגוייסו להם חוקרים ישראלים מובילים בתחומם מחו"ל, לצד חוקרים ישראלים מצטיינים". לצד תשתיות המחקר "ברמה עולמית", יהנו החוקרים "ממענקי מחקר ומצויינות שיתוספו על שכרם". בכל מרכז יפעלו כ-10 מדענים-חוזרים וכך יתוספו לאוניברסיטאות 300-400 תקנים. המרכזים אמנם יוקמו על ידי האוניברסיטאות "אך תהיה להם אוטונומיה". במל"ג, כך נמסר, "רואים חשיבות רבה לעצמאות המרכזים, שתאפשר את עצמאות החוקרים בו", ותשחרר אותם מחובת ההוראה. בעתיד אמורים חלק ממרכזי המצויינות לפתח גם בתי ספר בינלאומיים לתארים מתקדמים, שיילמדו באנגלית, על פי השיטה האמריקאית ולא הישראלית. עלותו של כל מרכז תהיה כ-45 מליון שקלים לחמש שנים. הממשלה תממן רק שליש מן התקציב, שליש נוסף יבוא מתקציבי האוניברסיטאות ושליש נוסף מ"קרנות פילנטרופיות" אשר ות"ת יגייס למשימה. את התכנית ילווה צוות בראשות ראש ות"ת שבו יכהנו, נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, נציג משרד החינוך וראש אגף התקציבים באוצר.

המשך קריאת הפוסט ""החזרת המוחות", או תכנית ויסקונסין של ההשכלה הגבוהה / דני גוטוויין"

השבוע הוקם ב"מכללת ספיר" מטה מאבק נגד הפרטת המכינות הקדם-אקדמיות. מטה המאבק מפרסם עצומה מקוונת זו שתוגש לשר החינוך, מר גדעון סער, בקריאה לעצור את תהליכי ההפרטה:

http://www.atzuma.co.il/no2hafrata 

"הפורום להגנת ההשכלה הציבורית", שרואה במערכת ההשכלה הגבוהה חלק ממערכת חינוך והשכלה ציבורית כללית, קורא לחבריו להביע תמיכה במאבק נגד הפרטת המכינות.

להלן מעט חומר רקע על הפרטת המכינות:

המכינות הקדם-אקדמיות מהוות אמצעי מרכזי לצמצום פערי הנגישות להשכלה גבוהה בישראל, בהקנותן כישורי למידה אקדמית לסטודנטים שבשל אי-השוויון המובנה במערכת החינוך הישראלית לא היו יכולים להשתלב בלימודים אקדמיים ללא הכלים הללו.

למעשה המכינות הופרטו כבר לפני שנים, אלא שהאגודה שזכתה בזמנו במכרז הייתה "האגודה לקידום החינוך", שתפקדה כיחידת-סמך של משרד החינוך. היות שבדרך זו נשמר רצף מסוים של מדיניות ניהול המכינות, לא נחשפה במלואה העובדה שעקרונית, ההפרטה החלה כבר אז. עתה, הוסר המסווה כשניהול המכינות הועבר לידי חברת "מרמנט", שמשרד החינוך מפריט לידיה פונקציות שונות שלו מזה שנים. עם העברתן, הופכות המכינות לעוד מיזם עסקי ועל פי נסיון העבר יש להניח כי הדבר ישתקף גם במדיניותן הפדגוגית. כמו כן, יש להניח כי הקפיטליזציה של המכינות תביא לפגיעה מתמשכת בתנאי ההעסקה של המורים, כדי להבטיח "יעול" ולהגדיל את סיכויי הזכיינים לזכות במכרז הבא.

א. מועצת ארגוני הסגל במכללות פרסמה הודעה לעיתונות, בחתימתו של פרופ' יקיר שושני. אנו מביאים להלן את נוסח ההודעה, לבקשתם:

מועצת ארגוני הסגל במכללות, המאגדת את המרצים בתקן והמרצים מן החוץ במכללות הציבוריות, מביעה תמיכה במאבקם הצודק של מרצי האוניברסיטה הפתוחה לעיגון מעמדם המקצועי בהסכמי שכר הוגנים, ההולמים את מעמדם המקצועי.

ב. בשבועיים הקרובים יתקיימו שני כנסים חשובים העוסקים בהבטים שונים של שאלת החופש האקדמי ומצב ההשכלה הגבוהה בישראל:

(1) ב-18 במאי יתקיים באוניברסיטת בן-גוריון כנס שכותרתו חופש אקדמי – אחריות אקדמית.

(2) ב-26 במאי יתקיים במכון ון ליר כנס שכותרתו השכלה גבוהה: עצמאות מוסדית וחופש אקדמי.

החל מהבוקר, 19 באפריל 2009, משבית ארגון סגל ההוראה באוניברסיטהה הפתוחה את הלימודים במוסד ללא הגבלת זמן. ארגון סגל ההוראה דורש מההנהלה לחתום על הסכם קיבוצי המסדיר את מערכת יחסי העבודה באוניברסיטה הפתוחה, ולהשוות את תנאי ההעסקה שלהם לתנאי הסגל הזוטר ביתר האוניברסיטאות, ברוח ההסכם הארצי של הסגל האקדמי הזוטר מדצמבר האחרון.
ההחלטה לצאת לשביתה התקבלה לפני מספר ימים ברוב מוחץ באסיפה כללית של חברי הארגון בהשתתפות מאות מנחים.
השביתה מעוררת הדים רבים בתקשורת: http://news.google.com/news?um=1&ned=iw_il&hl=iw&ncl=1258266537&output=rss    .

הדרך הטובה ביותר להתעדכן על השביתה, הוא באתר ארגון סגל ההוראה באו"פ. http://openu.cal.org.il/    . וכן בטלמסר:     09-7431186    .
להצטרפות לפעילות השטח ולפרטים נוספים, ניתן ליצור קשר עם רכז פעילות השטח, שרון לוזון, בכתובת: luzon.sharon@gmail.com .
בהודעה יש לציין שם, שיוך ארגוני, טלפון נייד, היכן ובאילו שעות ביומיים הללו תוכל/י להתנדב לעזור והאם תוכל/י להביא מכונית.

דני גוטוויין, "המאבק המופרט: על העימות הכוזב בין ארגוני הסגל האקדמי הבכיר לבין האוצר", עתיד לראות אור בכתב העת המרחב הציבורי, 2 (אביב 2008)

א.
שביתת ארגוני הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות ושביתת ארגון המורים העל-יסודיים בחורף תשס"ח היו ביטויים של אי-השקט הפוקד את מערכת ההשכלה הציבורית ככל שהיא הולכת ומופרטת כחלק מפירוק מדינת הרווחה. גילוייה של מדיניות הפרטת ההשכלה הציבורית הם אמנם רבים ומגוונים ומותאמים לייחוד של מוסדות החינוך, ההשכלה והמחקר השונים ולהבדלים בתנאי ההעסקה הנוהגים בהם, אולם ההיגיון המנחה אותה הוא זהה, כפי שמלמד, למשל, הדמיון בין מסקנות "ועדת מלץ" שנועדו להפוך את האוניברסיטאות לתאגידים עסקיים, לבין המלצות "ועדת דוברת" שכוונו למסד את אי-השוויון החלוקתי בבתי הספר.
השביתות של חורף תשס"ח היו הנחושות והארוכות בתולדות ארגוני הסגל והמורים, וככל שהן ארכו כך גברה בקרב חבריהם ההזדהות עם מטרות השביתה והחריפה עוינותם למעסיקים – ראשי האוניברסיטאות, למשל – ולאוצר. אם תביעות שכר היו אלו שהציתו את השביתות, הרי שאת עוצמת התמיכה הרחבה והמתמשכת במאבק יש להסביר מתוך הקשר רחב יותר: שורשיה מצויים באכזבה – גם אם לא בהכרח בהתפכחות – של חלקים ממעמדות הביניים, עליהם נמנים המרצים והמורים, ממשטר ההפרטה ומפירוק מדינת הרווחה שהפכו אותם ל"מעמד הנשחק".
הרקע החברתי המשותף לשביתות הסגל האקדמי הבכיר והמורים העל-יסודיים חשף את הניגוד בין דרכי המאבק שנקטו ארגוניהם: ארגוני הסגל האקדמי הבכיר הדגישו כי המטרה היחידה של שביתתם היא קבלת פיצוי על שחיקת שכרם וכי אין להם כל תביעה ביחס למדיניות החינוך בכלל וההשכלה הגבוהה בפרט; מנגד, ארגון המורים העל-יסודיים כרך את תביעות השכר שלו בשינוי מדיניות החינוך כחלק ממאבק על עתיד מדינת הרווחה. ארגוני הסגל האקדמי הבכיר הסבירו את הגבלת מטרות שביתתם לתחום הכלכלי בעצה משפטית שקיבלו ולפיה כל הרחבה של יעדיה הייתה הופכת אותה ל"שביתה פוליטית" ומאפשרת לבית הדין לעבודה להוציא למרצים צווי מניעה, כמו אלו שהוצאו למורים. ואולם, יותר משהנימוק המשפטי מסביר את התנהלות ארגוני הסגל האקדמי הבכיר, הוא מעלה את השאלה, מדוע בחרו המרצים בדרך "הכלכלית" בעוד שהמורים העדיפו את הדרך "הפוליטית"?
הניגוד בין מטרות השביתה של הסגל הבכיר והמורים העל-יסודיים הוא שיכפול  של המחלוקת בשאלת דרכי ההתמודדות עם הפרטת מדינת הרווחה, המפלגת מאז שלהי שנות התשעים את "המעמד הנשחק" בין שתי אסטרטגיות מאבק: "כלכלית" ו"פוליטית". האסטרטגיה "הכלכלית" – שהיא הרווחת מבין השתיים כהשתקפות של ההגמוניה הניאו-ליברלית – מקבלת את הנחותיו של משטר ההפרטה, אך מבקרת את הפגיעה של פירוק מדינת הרווחה ב"מעמד הנשחק" וחותרת למתן אותה. הסתירה המונחת ביסוד אסטרטגיה זו משקפת את האשלייה השלטת בקרב החלקים המבוססים יותר של "המעמד הנשחק" ולפיה גם אם "הפרטה מתונה" תקטין את בטחונם החברתי, היא לא תסכן אותו, ולעומת זאת היא תשפר את מצבם ביחס לקבוצות אחרות בחברה הישראלית. שביתת אירגוני הסגל הבכיר בחורף תשס"ח התנהלה מתוך היגיון "כלכלי" דומה: הם אמצו את חוקי המשחק שמכתיב האוצר כחלק מהפרטת ההשכלה הגבוהה, אך נאבקו במסגרתם על שיפור שכר חבריהם. ככזו הייתה שביתת הסגל הבכיר "מאבק מופרט". המשך קריאת הפוסט "ניתוח משבר ההשכלה הגבוהה: מאמר מאת פרופ' דני גוטוויין"