ההרצאה שפרטיה להלן תתקיים בשבוע הבא באוניברסיטת בן גוריון, במסגרת התוכנית לאירוח אישים של הפקולטה למדעי הרוח והחברה באונ' בן גוריון ובשיתוף המחלקות לכלכלה ולהיסטוריה כללית. ההרצאה עשויה לעניין גם חברי פורום (ואחרים) מיתר הקמפוסים, כפי שיובן מהפרטים המובאים בתחתית ההזמנה אודות המרצה ותחומי התמחותו.

Professor Avner Offer

University of Oxford
Fellow of All Souls College

The Economy of Obligation: Contract Ambiguity and the Welfare State

ההרצאה תתקיים ביום שני, כו' בניסן תשס"ט, 20 באפריל 2009, בשעה 16:30
באולם הסנאט ע"ש ו' א' מינקוף,קריית האוניברסיטה ע"ש משפחת מרקוס, באר-שבע.
כיבוד קל יוגש החל מן השעה 16:00
 
פרופ' אבנר עופר, מחבר הספר המצליח The Challenge of Affluence, הוא חוקר מוביל בהיסטוריה כלכלית וחברתית של המאות 19-20. הרצאתו תתרכז בתחומי מחקריו האחרונים: השפעות הצמיחה הכלכלית בחברות השפע והמעבר מסוציאל דמוקרטיה לליברליזם כלכלי

אמש, עם פרסום דו"ח מבקר המדינה, שלחנו לכלי התקשורת הכתובים והאלקטרוניים את ההודעה הבאה:

המסקנה מדו"ח המבקר על ההשכלה הגבוהה: דרושה דמוקרטיזציה של המערכת

היום מתפרסם דו"ח הביקורת של מבקר המדינה על מערכת ההשכלה הגבוהה, החושף שורת ליקויים בהתנהלות הנהלותיהן של אוניברסיטאות המחקר. הדו"ח גם ממחיש פעם נוספת את מצבן הקשה של האוניברסיטאות, הנובע קודם כל מקיצוץ מאסיבי בתקציבים הציבוריים להשכלה הגבוהה. אסור שהביקורת המוצדקת על ניהולן תטשטש את אחריות קיצוצי הממשלה על המצוקות הקשות במערכת ואת חובתה להחזיר תקציבים למוסדות ללא התניות.

הליקויים שנתגלו נובעים קודם כל מהמבנה הניהולי הנוכחי באוניברסיטאות, אשר שונה בשנים האחרונות למבנה תאגידי (בעקבות דו"ח מלץ), בו בעלי התפקידים ממונים ע"י הועד המנהל, שהוא מעין מועצת מנהלים השולטת בפועל בכל מוסד. בוועד המנהל יושבים בעיקר אנשי עסקים, כלכלנים ופקידי אוצר לשעבר, כך שהשליטה במינויים הבכירים בהנהלות המוסדות להשכלה גבוהה מצויה באופן מכריע בידי משרד האוצר, היושב על ברז התקציב. משרד האוצר ושלוחיו במערכת אחראיים לניהול הכושל והמכשיל של מוסדות ההשכלה הגבוהה.

לאחר דו"ח המבקר, ברור יותר מתמיד, שהחלטת הממשלה להפקיע את ניהול האוניברסיטאות מידי הסגל האקדמי המקצועי, ולתת אותו לפקידים שממונים מגבוה במקום להיבחר באופן דמוקרטי, הייתה טעות חמורה. האישים הממונים אינם אחראיים בפני הקהילה האקדמית שכן הם כבר לא נבחרים על-ידה, ולכן גם נוטים לדאוג לעצמם ולא למערכת, ולהקציב לעצמם משכורות עתק. במקביל, בהשראת משרד האוצר הם מבקשים להפריט ו"לייעל" את האקדמיה הישראלית, כלומר לכפות עליה צורת ניהול שרירותית ותאגידית-עסקית מוחלטת. צורת ניהול זו גם כוללת העסקה פוגענית ומנצלת של עובדים אקדמאיים ומנהליים רבים, כסגל זוטר, כסגל מנהלי, כעובדים שעתיים וכעובדי קבלן.

הפתרון לכל זה הוא פשוט: מבנה דמוקרטי ושקוף של האוניברסיטה, הכולל בחירות לבעלי התפקידים ועבודה של המוסדות יחד עם ארגוני הסגל מתוך רצון כן לשיתוף פעולה. חברי הקהילה אקדמית הם שצריכים לבחור את בעלי התפקידים ולקבוע את דרך ההתנהלות הראויה,  ולא פקידי אוצר רחוקים וחסרי ידע מקצועי לגבי האקדמיה.

מדו"ח המבקר עולה בבירור, שהנהלות האוניברסיטאות אינן מתפקדות בצורה הראויה למוסד ציבורי חשוב, ושהמודל הניהולי הנוכחי נכשל. הדרך היחידה לשפר את המצב היא מבנה דמוקרטי של הניהול האוניברסיטאי, אשר יכלול את כל חברי הקהילה האקדמית. רק באוניברסיטה דמוקרטית תושג שקיפות אמיתית ושותפות אמיתית בין המדינה והמוסדות.

לפרטים/לייחוס:
רועי בל, 054-6406401; groiiball@gmail.com

 הפורום להגנת ההשכלה הציבורית
www.publiceducation.org.il

 בהמשך לנסיונות ההתאגדות של עובדי גן המדע במכון ויצמן ושל עובדי הנקיון באוניברסיטת בן-גוריון שעליהם דיווחנו כאן בעבר, מסכם רועי בל, סטודנט באוניברסיטת ת"א וחבר הפורום, פרק נוסף בנושא זה, שמאפשר לעמוד על צדדים נוספים של הקשר בין השינויים המבניים שעוברת האקדמיה בשנים האחרונות לבין תופעות של פגיעה בזכויות בסיסיות של עובדי המערכת ופגיעה בחופש האקדמי:

עובדי גן המדע במכון ויצמן מנהלים כבר חודשים מאבק שתכליתו הכרה של הנהלת מכון ויצמן והנהלת מכון דודסון (שהוא המעסיק הישיר ופועל מכספי תרומות בתוך שטח מכון ויצמן) בוועד העובדים שהם הקימו לשם ייצוגם מול מעסיקיהם. ככל הידוע לנו, שתי ההנהלות הללו טרם הביעו נכונות לקיום מו"מ אמיתי עם העובדים. לא רק זאת, אלא שכפי שכבר פורסם כאן, מאבטחי המכון תקפו באגרסיביות כמה מן העובדים ופעילים שבאו לתמוך בהם, ובין השאר נשברה ברכו של אחד הפעילים.

לקידום התאגדותם, עובדי גן המדע הצטרפו לארגון העובדים 'כוח לעובדים' http://www.workers.org.il/ המסתייע ב'קליניקה למשפט ורווחה', אחת הקליניקות של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, שמעניקות סיוע וייעוץ משפטי לאוכלוסיות מוחלשות בתחומי הגנה על זכויות אדם וזכויות קיום.

'הקליניקה למשפט ורווחה' ו'כוח לעובדים' פועלים במסגרת תפיסה דומה לפיה רק התאגדות של עובדים יכולה לאזן מעט את יחסי הכוחות הנוטים תמיד לטובת המעסיק, ולצמצם את יכולתו לנצל את עובדיו. ראיה זו הביאה, בזמנו, הן את עובדי הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון והן את המנחים ומרכזי ההוראה באוניברסיטה הפתוחה להתאגד בעזרת 'כוח לעובדים' ו'הקליניקה למשפט ורווחה' .

לפני כחודש, נענה רקטור אוניברסיטת ת"א, פרופ' דני לויתן, לבקשת הנהלות האוניברסיטה הפתוחה ומכון ויצמן, ואסר על הקליניקה לייצג עובדים במוסדות השכלה גבוהה אחרים בארץ.http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1044606.html מדובר בהפרה ברורה של החופש האקדמי ובפגיעה קשה בשליחות החברתית של האקדמיה – שליחות שגם כך אינה עומדת בראש סדר העדיפויות של האוניברסיטאות. יתרה מזאת, זהו גילוי פסול של סולידאריות בין-אוניברסיטאית, סולידאריות בין מעסיקים כנגד עובדיהם. המוסדות האקדמיים המעורבים מתאגדים כאן באופן שחושף את מהותם בעקבות השינויים המבניים שהם עברו בשנים האחרונות: קודם כל, הם תאגידים ומעסיקים, ורק אחר כך – אם נשאר משהו אחרי זה – מוסדות הוראה ומחקר אקדמיים בעלי שליחות ציבורית.

החלטת הרקטור גררה גל של גינויים מצד אנשי אקדמיה בארץ ובחו"ל, וכן מצד ועד הסגל הבכיר באוניברסיטת ת"א. מובא כאן מכתב גלוי של פרופ' רות בן-ישראל לרקטור אוניברסיטת ת"א בנושא זה. הפרשה כולה כוסתה גם בעיתונות (ראו הקישורים לכתבות השונות) http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1045301.html.

בעקבות גל המחאות, נשיא אוניברסיטת ת"א, פרופ' צבי גליל, הנחה את הרקטור לאפשר לקליניקה להמשיך בפעילותה, כולל ייצוג עובדים באוניברסיטאות בישראל. http://www.haaretz.com/hasite/spages/1046012.html?more=1