חלק ב: בעקבות מכתבו של רפי לאופרט מ-30.8.09 (מכתב מס. 3 בהתכתבות בחלק א') שלח יאני נבו, שהיה אחד המכותבים, את התגובה הבאה לרפי לאופרט ומכאן מתפתחת חליפת מכתבים בין השניים כדלהלן:

6) 1.9.09, יצחק (יאני) נבו לרפי לאופרט

המושג "פעולה אנטי-ישראלית", להבדיל מ"דעה אישית,נטו," שעליה לטעמך יש "לתת את הדין" הינו מושג שעליך לחשוב עליו. ככל הידוע לי ניב גורדון לא מכר סודות מדינה בכסף, לא הניח פצצות בקניון, ולא פעל פעולה בלתי חוקית כלשהי. הוא קרא לפעולת חרם, שאכן בעיני רבים היא אנטי ישראלית, אולם בעיניו – וזה כמובן ויכוח פוליטי – היא דווקא פרו-ישראלית. על מה, אם-כן, עליו לתת את הדין? קריאה לפעולה פוליטית היא עניין השייך לתחום ההתבטאות הפוליטית, ותחום זה, כידוע לך, מוגן כזכות אזרח בסיסית בחוקי היסוד של מדינת ישראל. האם כוונתך שיש לשלול מניב גורדון את זכותו זו? האם לדעתך תפקידה של האוניברסיטה הוא לעשות כן? ומה על מחויבותה של האוניברסיטה לשמור על חוקי מדינת ישראל, ולהימנע מאפליה בשל "דעות פוליטיות" כפי שמנוסח בחוקתה? אני משוכנע שאין כוונתך להפרת זכויות (וחוק) מעין זו. ואם כך, מה כוונתך ב"לתת את הדין".

כפי שהעירו רבים לפני, הסוגיה העיקרית כאן היא חירות הביטוי האזרחית. אולם אם האוניברסיטה כמוסד תעמיד עצמה לרשות הפרת חירות הביטוי האזרחית הרי היא תפר גם את עקרונות החופש האקדמי, שהשמירה על חירויות הביטוי האזרחיות כלולה בהן. כאנשי אקדמיה אנו מצווים להגן על חירויות הביטוי והמחשבה האזרחיות והאקדמיות, אף שמימושן עשוי לעתים להיות מקומם ומרגיז. חירויות אלה הן נכסי רוח שבלעדיהן אין לנו קיום כאוניברסיטה חופשית. גם על כך קם הפורום להשכלה ציבורית להגן.

כרבים מחותמי העצומה, גם אני אינני מקבל את הקריאה לחרם, תהא אשר תהא כוונתו. החרם מיועד לפגוע במי שאינם נושאים באחריות לעוולה אותה הוא נועד למנוע. איקאה, כידוע לנו, אינה נושאת באחריות לפרסום המשמיץ באפטונבלאדט, והאזרח הישראלי המוחרם איננו אחראי למדיניות ממשלתו. פגיעה ב"חפים מפשע" היא בעיני שגיאה מוסרית. בהקשר האקדמי, החרם מהווה גם הפרה של החופש האקדמי. זוהי דעתי, ואני רשאי לפרסם אותה כביקורת על דעתו של ניב גורדון. אולם אין אני רשאי לפגוע בחירויותיו, ובוודאי שאין להתיר את היגררותה של האוניברסיטה לעמדה המאיימת על החופש האקדמי.

7) 1.9.09, רפי לאופרט ליאני נבו

אינני מקבל את הפרשנות שלך לחופש המחשבה והביטוי. חופש זה צריך להיות חופש למחשבה וביטוי אבל לא החופש להסית לפגיעה באחרים ולגרום להם נזק. ניב, בקריאתו לחרם, עושה בדיוק כך, פוגע באחרים ומזיק להם ולמקום העבודה שלו. אם לו מותר, אזי גם לי מותר לקרוא לחרם על ניב בשל מעשיו ולא בשל דעותיו. לכך זכאית גם האוניברסיטה, אם היא רואה עצמה נפגעת ממעשיו, ואני משוכנע שכך היא אכן מבינה ורואה את הדברים. חופש אקדמי אינו הגנה מכללא על כל משוגה של עובד אוניברסיטה, מתוך פרשנות אנרכיסטית של המושג "חופש המחשבה והביטוי"; גם חוקי מדינת ישראל אינם דורשים זאת. אם יחוש ניב שמישהו פרש לרעה את החוק, ואילו הוא פרש אותו כהלכה, פתוחה לפניו הדרך להתמודד על פרשנותו בבית המשפט.

אינני מסכים לדעתו הפוליטית של ניב, ומעולם לא הסכמתי. דומני שאיש לא הציע או דרש להטיל עליו סנקציות בגלל דעותיו, שאינן חדשות. התביעה לתת את הדין היא על מעשה, ואני, כנראה בניגוד לך, רואה בקריאה לחרם מעשה פוגע ולא דעה פוליטית.

זאת ועוד, פורום שמבקש לקדם את ההשכלה הגבוהה, מוטב היה שיעסוק בכך, ולא בפוליטיקה במסווה של הגנה על חופש הביטוי. עצם העובדה שדעותיו של ניב הן נושא למחלוקת פוליטית, ומעשיו לא כל שכן, נותנת שראוי היה שהפורום ימנע מנקיטת עמדה משלו בסוגיה. שהרי ברור שאימוץ גישה אחת, מטבע הדברים מוביל לניכור של בעלי הדעות המנוגדות. דומני שמהלך כזה מנוגד לאינטרסים הבסיסיים של הפורום.

המשך קריאת הפוסט "ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק ב'"

בעקבות פרסום מאמרו של ד"ר ניב גורדון בל.א.טיימס והתגובות עליו, עלו לבלוג שני פוסטים. אלה גררו מספר תגובות ביקורת על הטיפול בנושא בבלוג ובפורום. כדי לחשוף את חברי הפורום וקוראי הבלוג לויכוחים בנושא זה בין חברי פורום בקמפוסים שונים, ומתוך כוונה לתת ביטוי לדעות השונות ולהבטים המגוונים שפרשה זו מעלה והם קשורים כמעט ללא הפרד — מצאנו לנכון להעלות לבלוג ויכוח בהתכתבות שלקחו בו חלק שלושה אנשים: רפי לאופרט – מתומכי הפורום וקוראי הבלוג הקבועים, ד"ר איריס אגמון – מצוות הבלוג, וד"ר יצחק (יאני) נבו – מחבר מכתב המחאה ששלחו מרצים מאוניברסיטת בן גוריון, רובם חברי הפורום, לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון.

חלק א' של ההתכתבות החל במכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, והוא כולל את חליפת המכתבים ביניהם. אחד ממקבלי ההעתקים של התכתבות זו היה יאני נבו. הוא הגיב לאחד ממכתביו של רפי לאופרט ומתגובה זו התפתחה התכתבות בין השניים, שתעלה לבלוג כחלק ב', בימים הקרובים.

1) 29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון

אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.

קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.

אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:

א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).

ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).

ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).

ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).

נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.

אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…

צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.

2) 30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט

ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.

שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.

נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.

בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).

המשך קריאת הפוסט "ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק א'"

להלן עצומה שיזמו מרצים מאוניברסיטאות ירושלים, חיפה ות"א ושתוגש בראשית השבוע הבא לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' רבקה כרמי, בהקשר לתגובתה בפרשת ניב גורדון. כ-80 מרצים כבר חתמו על העצומה. מרצים שמעוניינים לצרף את חתימתם, מוזמנים לשלוח מייל ליובל יונאי ולציין תואר ושיוך אקדמי yyonay@soc.haifa.ac.il

נוסח העצומה

הצטערנו מאוד לשמוע על תגובתו של קונסול ישראל בלוס אנג'לס בתגובה על מאמר שפורסם על ידי ד"ר ניב גורדון מאוניברסיטת בן גוריון. כמו כן הצטערנו לשמוע את תגובתה של נשיאת אוניברסיטת בן גוריון פרופסור רבקה כרמי על מאמרו של ד"ר גורדון.

אין אנו חולקים כמובן על זכותו, ואולי אפילו חובתו, של קונסול ישראל לייצג את עמדת ממשלת ישראל ולהיאבק בקריאה לסנקציות כלכליות על מוסדות ישראליים. עם זאת האקדמיה בישראל היא אקדמיה חופשית. לא קונסול ישראל ובוודאי שלא האוניברסיטה רשאים לגנות איש אקדמיה אשר ניצל את זכותו לבטא עמדה פוליטית. האוניברסיטה כמוסד זכאית, כמובן, לפעול בעצמה  נגד חרם על ישראל, אך אין זה מתפקידה לנקוט בעמדה כלפי דעותיו של חבר סגל לגבי אופי המשטר הישראלי או לגבי כל סוגיה פוליטית אחרת. טענת האוניברסיטה לפיה חבר אקדמיה מחויב לומר במפורש כי הוא איננו מבטא את עמדת האוניברסיטה היא מגוחכת ואיננה משקפת את הנורמות הנוהגות כיום. עובדי האוניברסיטה משתתפים באופן תדיר בפעילות פוליטית. הם חותמים על עצומות, מופיעים ברדיו ובטלוויזיה, מארגנים הפגנות, מצטרפים למפלגות ולארגונים פוליטיים כותבים מכתבים לעיתונות ועוד ועוד. מעולם לא יוחסה לאוניברסיטה (או לכל מוסד אחר) עמדה פוליטית פשוט מכיוון שעובד אוניברסיטה כלשהי צידד בה.

אנו קוראים לנשיאת האוניברסיטה פרופסור רבקה כרמי להכריז כי היא מצרה על תגובתה הקודמת וכי היא מעודדת פעילות פוליטית של מרצים מכל גווני הקשת הפוליטית. אנו קוראים לכל חברי האקדמיה בישראל להגן על חירות הביטוי ועל החופש האקדמי בישראל. אנו קוראים לאוניברסיטה לדחות בשאט נפש את הקולות הקוראים להטיל סנקציות על ד"ר גורדון. הטלת סנקציות כאלה היא בגדר הכרזת מלחמה הן על חירות הביטוי והן על החופש האקדמי בישראל. להכרזת מלחמה כזו יהיו השלכות קשות על האקדמיה הישראלית ועל מעמדה בעולם.

בהמשך להפגנה שנערכה בזמנו בעניין החלטת הממשלה להפסיק לתקצב את העסקת המדענים העולים במסגרת תוכנית קמ"ע, כתב יו"ר המועצה המתאמת של ארגוני הסגל הבכיר, פרופ' צבי הכהן, מכתב מחאה לראש הממשלה, שיישלח אליו כעצומה:

לכבוד: מר בנימין נתניהו, ראש הממשלה

כבוד ראש הממשלה, שלום רב,

הנדון: מחאה נגד קיצוץ תקציבי תכנית קמ"ע לקליטת מדענים עולים

אנו החתומים מטה מבקשים למחות על הקיצוץ המתוכנן בתקציב תכנית קמ"ע לקליטת מדענים עולים במוסדות האקדמיים בישראל ובמכוני המחקר. כ-500 מדענים עולים פועלים כיום במוסדות אקדמיים בישראל בזכות מענקי קמ"ע. מדובר במדענים מן השורה הראשונה אשר פעולים בתחומי מחקר שונים ותורמים לרמתה האקדמית ולהישגיה המחקריים של ישראל. מדעני קמ"ע הפכו לחלק אינטגרלי וחשוב בעולם האוניברסיטאות הישראלי. הם משתפים פעולה עם מדענים ישראלים וותיקים בפעילות האקדמית על כל גווניה (מחקר ופרסומים מדעיים, הוראה, הנחיית תלמידי מחקר וזכייה משותפת במענקי מחקר ישראליים ובינלאומיים). גם במדד הכלכלי פעילויות אלו מניבות הכנסות גדולות פי כמה מעלויות שכרם של מדעני קמ"ע.

תוכנית קמ"ע שתרמה רבות לחוסנה המדעי והטכנולוגי של מדינת ישראל, נמצאת עתה תחת איום ועלולה להינזק באופן בלתי הפיך. הקיצוצים המתוכננים בתוכנית קמ"ע יגרמו לפיטורים של כ-200 מדענים ולהרס טוטלי של התוכנית שכל כך מצליחה. מתוך כלל אנשי המדע והמחקר של העלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90, נקלטו רק קומץ מובחר של מדענים עולים במוסדות האקדמיים לאחר תהליך ארוך של סינון. מדענים אלו הם המעט מההון האנושי שמדינת ישראל הצליחה להפיק ממנו תועלת. הקיצוץ גם במעט הזה שניתן מנוגד להיגיון ולאינטרסים הלאומיים של ישראל. מעבר לתרומתם המיידית של המדענים העולים למפעל האקדמי והמחקרי של ישראל, הם מהווים גשר למדענים עולים פוטנציאליים ולישראלים לשעבר אשר שוקלים לחזור לישראל לאחר שהשלימו את השכלתם בחו"ל. פגיעה בסיוע שניתן לעולים ולתושבים חוזרים היא פגיעה בעלייה ופגיעה באקדמיה ובמחקר בישראל.

על כן, אנו מבקשים ממך לתמוך בהמשך תוכנית קמ"ע ולהבטיח את מימונה במלואה.