בכתבה בעיתון 'הארץ' מאתמול (21.6.2010) מאת אור קשתי, מצוטט שר החינוך, מר גדעון סער, כמי שאמר כי "בכוונתו לפעול נגד מרצים שקוראים לחרם אקדמי על ישראל". עוד עולה מן הכתבה כי השר מחשיב את כתב השטנה שפרסמה תנועת 'אם תרצו' בחודש שעבר, במסווה של דוח מבוסס-מחקר על האוניברסיטאות, כדוח חשוב ש"מעורר את השיח הציבורי" וכי השר הופיע לפני שלושה חודשים בוועידה של תנועה זו ובירך את באיה על פעילותם "שמבטאת הלך רוח אותנטי בציבור וזה בוודאי נדרש ביתר שאת בקמפוסים שלנו…". מתברר מהכתבה גם כי ועדת החינוך של הכנסת זימנה לדיון 'על גבולות חופש הביטוי בבתי הספר', בהשתתפות השר, שני מנהלי בתי ספר תיכון שהעלו את מדיניות הממשלה לדיון ביקורתי בבתי הספר שלהם.

בשעתו, העלינו לבלוג קטעים מהדיון שהתנהל בחלק מהקמפוסים בסוגיית חופש הביטוי והחופש האקדמי. בשבועות האחרונים התנהל בכמה קמפוסים דיון נוקב על רקע הפצתו של המסמך של 'אם תרצו' ועלו בדיון זה שאלות דומות. אך דומני שבעקבות התבטאותו של שר החינוך חייבים לומר למר סער דברים ברורים: כבוד השר! אינך מעודד שיח ציבורי, אתה מעודד הסתה וסתימת פיות. כל עוד אנשים מן השורה מתבטאים כמוך, זו הבעת דעה, מאוסה ככל שתהיה. במסגרת זו, זהו חלק לגיטימי של השיח הציבורי. כאשר שר בממשלת ישראל מתבטא כך ואף מכריז מפורשות שיפעל ליישום הדברים בקמפוסים – זהו מעשה, מעשה מסוכן ומעורר חלחלה. 

יש בספר החוקים הגדרות לחופש הביטוי והן חלות גם על מרצים באוניברסיטאות. את הגדרות החופש האקדמי – סם החיים של כל אקדמיה ראויה לשמה – מעצבים בישראל החוקים שקובעים את עצמאות האקדמיה והגנתה מפני לחצים פוליטיים. במציאות שבה זה עשור ומעלה, ממשלות ישראל, פקידי האוצר, וגם אי אלו אנשי אקדמיה המכורים למקסם השווא של שיח השוק החופשי, נוגסים בעצמאות זו בכל פה, נותר ממנה מעט מאד. המעט הזה הוא כעת כל מה שחוצץ בין מוסדות אקדמיים שבהם מתנהל מחקר חופשי ודיון חופשי, שמאפשרים עדיין, בקשיים מרובים, לאקדמיה הישראלית לשמור על מעמדה ואיכויותיה, לבין התנוונות מוחלטת.

אם שר החינוך ימשיך בקו הנוכחי ואם לא תהיה לדבריו תגובה משמעותית ואמיצה של הנהגת המערכת האקדמית (לפי הכתבה, מלשכת ראש ות"ת, שהרבה להשמיע את קולו בזמן האחרון, לא התקבלה תגובה לדברי השר) ושל ראשי ארגוני הסגל, לא תהיה לאקדמיה הישראלית תקומה.

במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ מאמש (4.6.2010) מתפרסם מאמר מאת פרופ' מירי אליאב-פלדון מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. המאמר מנתח את משמעויותיה והשלכותיה של מתקפת ההפרטה הנמשכת על האקדמיה בכלל, ועל מדעי הרוח בפרט – בישראל, באנגליה (ראו גם הפוסט הקודם) ובמקומות אחרים.

"מי צריך אשורית" היא כותרת המאמר החשוב הזה. הוא מתפרסם בסופו של שבוע שהאירועים שהתרחשו בו – בהקשרים אחרים, כביכול – מחוץ לקמפוסים ובתוכם, נראים כמו אותה כתובת על הקיר, שבפראפרזה על דברי אליאב-פלדון, לא ברור אם יש עדיין מי שיקרא אותה.

להלן ציטוטים אחדים מתוכו:

אווירה אנטי-אינטלקטואלית מובהקת, שהייתה בעבר אופיינית למשטרים טוטליטריים או לתאוקרטיות ולכתות פונדמנטליסטיות, מורגשת היום ברבות ממדינות אירופה, בארצות-הברית ובישראל. הביטוי המעשי הברור ביותר שלה הוא הקיצוץ במשאבים והתערבותה הגוברת של המדינה במערכת ההשכלה הגבוהה […]

בתנאים אלה, ובהשפעת האווירה האנטי-אינטלקטואלית השוררת בחברה הישראלית, הקורבנות הראשונים הם מדעי הרוח. כיוון שאי-אפשר לכמת את תרומתם וקשה להצביע על התועלת המעשית, החומרית והמיָדית בלימודים ההומניסטיים, קל להגדירם כמותרות, שצריך לוותר עליהם בימים של צנע […]

טענות כאלה מושמעות כלפינו, מרצים וחוקרים בפקולטות למדעי הרוח, מן הציבור, ולא רק מפי "האיש הפשוט ברחוב" אלא גם מפי ידידינו ועמיתינו המהנדסים ורואי החשבון. אכן, הם אומרים, נחמד לבוא מדי פעם למתנ"ס לשמוע הרצאה על יצירתו של עמוס עוז או על החפירות בבית שאן, בייחוד כשהיא מלווה בשקופיות; ואכן, חשוב שילדינו ילמדו בבית-הספר מעט תנ"ך והיסטוריה יהודית. אבל בשביל ההנאות האלה אין צורך שנשלם משכורותיהם של מאות חוקרים ומלומדים באוניברסיטאות ובמכללות של ארצנו הקטנטונת והענייה. למרבה הפלא, טענות דומות מושמעות בתכיפות גוברת גם מפי אנשים המופקדים על ההשכלה הגבוהה בישראל: פקידי משרד האוצר, ראשי מל"ג וות"ת, רקטור אוניברסיטה זה או אחר. "מה אפשר לעשות?" הם נאנחים, "אם אין קמח, אין תורה". יש אמנם "תורה" שהיא חיונית לייצור ה"קמח" – הנדסה, מחשבים, מדעים יישומיים, כלכלה; אבל כשהעוגה התקציבית מצטמצמת, אין בררה אלא לוותר על המותרות. ננוטכנולוגיה במקום אשורית, הם אומרים לנו (על משקל "תותחים במקום גרביים", השיר ששרה להקת הנח"ל בנעורינו), אף אם לדוברים אין על-פי-רוב מושג ננוטכנולוגיה מהי, כפי שאינם יודעים אשורית מהי; מנהל עסקים במקום פילוסופיה; מחשבים במקום ספרות.

קראו את המאמר המלא:  מירי אליאב-פלדון, "מי צריך אשורית?", הארץ, מוסף תרבות וספרות, יום שישי, כ"ב בסיוון תש"ע, 4 ביוני 2010, עמ' 4.

ביום שני 22/3 אישרה התאחדות הסטודנטים הארצית את הסכם המסגרת עם האוצר. ההסכם יהווה בסיס למו"מ בין הצדדים שמשכו נקבע לחודשיים-שלושה. לטענת מובילי המהלך – יו"ר ההתאחדות, בועז טופורובסקי, ויו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א, שחר בוצר – מדובר בהצלת ההשכלה הגבוהה. אך לאמיתו של דבר מדובר בכניעה מוחלטת לסחטנות התקציבית של משרד האוצר, ובמכירת עתיד ההשכלה הגבוהה הציבורית. "הפרד ומשול, זוהי הכותרת הפוליטית של האוצר השבוע", אומרת מירב אלרוזורוב במאמרה בדה-מרקר על הסכם המסגרת בין התאחדות הסטודנטים והאוצר, וקולעת בדיוק למשמעותו. חשוב לקרוא את המאמר הזה שלה לצד הנוסח של הסכם המסגרת שנחתם והמכתב הנלווה של ראש ות"ת, פרופ' מנואל טרכטנברג, להתאחדות הסטודנטים. מאמר זה הוא התיאור הקרוב ביותר למחשבותיהם וכוונותיהם האמיתיות של פקידי האוצר שנוכל לקבל.

ברור אם כן, שמכבסת המילים של התאחדות הסטודנטים לא מצליחה להסתיר את האמת: הבסיס לכל המו"מ עם האוצר הוא העלאה משמעותית של שכר הלימוד. אך העלאת שכר הלימוד היא רק ההתחלה: משמעות הקשר שנוצר בהסכם – ושהסטודנטים מבקשים אף לעגן בחקיקה – בין שכר הלימוד ובין המימון הציבורי של מערכת ההשכלה הגבוהה, היא שינוי רדיקלי במערך האינטרסים המיידי של הסטודנטים. כפי שארלוזורוב אומרת בשמחה, "המשמעות הפוליטית [של ההסכם] היא שמעכשיו הסטודנטים והצד היוזם של הרפורמה – הות"ת, ואתה גם משרד האוצר – נמצאים בסירה אחת. הסטודנטים יהיו שותפים לכל שקל שהמדינה תסכים להוסיף לאוניברסיטאות. לפיכך, לסטודנטים יש אינטרס מובהק בהיקף הזרמת השקלים של המדינה לאוניברסיטאות ובסיבות להזרמה." האינטרס של הסטודנטים כאן יהיה אפוא אינטרס צרכני: הם ירצו שחלק גדול ככל האפשר מהתוספת התקציבית – שהם עצמם לא רק שותפים לה אלא כבולים אליה – ילך ישירות לשיפור המוצר שהם קונים, שכן אחרת מדוע שיהיה כדאי להם להסכים להעלאת שכר הלימוד? לכך מתכוונת ארלוזורוב כשהיא רואה בהסכם מהפך. זהו מהפך "ביחס של הסטודנטים אל האקדמיה ובשותפות הגורל שלהם עמה. הסטודנטים הבינו שלא מספיק להתעניין במה שהם משלמים – גובה שכר הלימוד – אלא שעליהם להיות מעורבים גם במה שהם מקבלים, דבר שקשור באופן הדוק לשינוי מבני באקדמיה." [ההדגשות לעיל ולהלן בציטוטים ממאמרה של ארלוזורוב הן שלי, ר.ב.].

לפי הסכם המסגרת, הבסיס למו"מ הוא "הצורך הדחוף ברפורמה כוללת" במערכת ההשכלה הגבוהה, אשר לא ברורים מרכיביה, אך ידוע שהיא כוללת את תוכנית 'מרכזי המצוינות' שדני גוטוויין וערן חכים כבר הראו את משמעותה ההרסנית והמפריטה. "ההבנה המשותפת העומדת בבסיס הרפורמה", נאמר בהסכם, היא שבכדי להציל את ההשכלה הגבוהה – כלומר לממן את הרפורמה – יש צורך בהגדלת המשאבים, שמקורה בתקציב המדינה, ב"מקורות העצמיים של המוסדות" וב"שינוי במבנה שכר הלימוד". לפי טופורובסקי (בראיון לדה-מרקר), שינוי זה במבנה שכר הלימוד "לא יביא בהכרח להעלאתו". לאחר עשור וחצי של חנק תקציבי, למוסדות האקדמיים אין מקורות עצמיים, כך שנותרו רק תקציב המדינה ושכר הלימוד שאמורים לממן את הגדלת המשאבים הזו.

המשך קריאת הפוסט "ההסכם בין ארגוני הסטודנטים והאוצר: העלאת שכר לימוד והפיכת ההשכלה למוצר צריכה / רועי בל"

פרופ' אנתוני גרפטון פרסם בשבוע שעבר מאמר באתר הבלוגים של New York Review of Books שכותרתו Britain: The Disgrace of the Universities. גרפטון, מההיסטוריונים האמריקאים הבולטים של הרנסאנס, מנתח במאמר את שקיעת האוניברסיטאות באנגליה שאחרי עידן ת'אצ'ר. מצאנו לנכון להעלות לבלוג של הפורום את תמונת המצב העגומה במערכת אקדמית מפוארת זו, הבריטית, אחרי הטיפול הניאו-ליברלי של ת'אצ'ר (מודל ההערצה והחיקוי של נתניהו). קוראי הבלוג יוכלו להבחין בנקל בקווי הדמיון המבהילים בין מצבה של האקדמיה הבריטית לבין זה של האקדמיה הישראלית, ולעמוד על הקונטקסט הגלובאלי של הפרטת האוניברסיטאות הציבוריות בישראל.

British universities face a crisis of the mind and spirit. For thirty years, Tory and Labour politicians, bureaucrats, and “managers” have hacked at the traditional foundations of academic life. Unless policies and practices change soon, the damage will be impossible to remedy.

As an “Occasional Student” at University College London in the early 1970s and a regular visitor to the Warburg Institute, Oxford, and Cambridge after that, I—like many American humanists—envied colleagues who taught at British universities. We had offices with linoleum; they had rooms with carpets. We worked at desks; they sat with their students on comfy chairs and gave them glasses of sherry. Above all, we felt under constant pressure to do the newest new thing, and show the world that we were doing it: to be endlessly innovative and interdisciplinary and industrious.

British humanists innovated too. Edward Thompson and Eric Hobsbawm, Frances Yates and Peter Burke, and many others formulated new ways of looking at history for my generation. But British academics always admitted, as we sometimes did not, that it is vital to preserve and update our traditional disciplines and forms of knowledge: languages, precise interpretation of texts and images and objects, rigorous philosophical analysis and argument. Otherwise all the sexy interdisciplinary work will yield only a trickle of trendy blather.

קראו כאן את המשך המאמר.

במאמר אחר, שפרסם בנובמבר האחרון חוקר הספרות וההיסטוריה הבריטי, סטפן קוליני, בעיתון The Times Literary Supplement תחת הכותרת Impact on Humanities, מנתח הכותב את ההשלכות ההרסניות של אימוץ שיטת הערכת האיכות המוכרת בשם 'אימפקט פקטור' במדעי הרוח באנגליה. גם מאמר זה מספק לנו הזדמנות להציץ במראה המעוותת של הפרטת האקדמיה בבריטניה, אשר האקדמיה הישראלית צועדת בעקבותיה בעיניים עצומות לרווחה.

לאחרונה התפרסמו בעתונות מספר כתבות ודיווחים על היוזמה החדשה של הממשלה בשיתוף עם הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לטיפול בתופעה המכונה "בריחת מוחות". ראו למשל http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20100314_1156161

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3862041,00.html

במאמר להלן מנתח פרופ' דני גוטוויין את התכנית ואת ההשלכות הצפויות מיישומה במערכת ההשכלה הגבוהה:

"התכנית הלאומית להחזרת מוחות" (לא נגענו !!!) היא שלב נוסף בהפרטת האוניברסיטאות, שהיתה מלכתחילה הגורם ל"בריחת המוחות". גם אם התכנית תסייע להחזיר מקצת מן הדור הנוכחי של  המדענים שגלו, הרי השינויים המבניים שהיא תחולל במערכת ההשכלה הגבוהה ייצרו את התנאים ל"בריחת המוחת" של הדור הבא. החזרת המדענים הישראלים ארצה – שאין חולק על חשיבותה – היא רק תירוץ להמשך מדיניות ההפרטה בדרכים אחרות, מפתות יותר. אם עד כה השתמש האוצר לשם כך בשוט הקיצוצים כדי לנוון את האוניברסיטאות כאמצעי להפרטתן, עתה הוא מאביס אותן בסוס-טרויאני שיגרום לקריסתן מבפנים, ואם עד כה ייבש האוצר את האוניברסיטאות, עתה הוא יגרום להן לדמם תקציבית. בחסות אשליית אריזתה המסנוורת של התכנית, הכורכת לכאורה את הטוב עם המועיל, מאלץ האוצר את האוניברסיטאות לבלוע גלולת-רעל המכילה רכיבים שהוא לא הצליח לכפות בתכניות ההפרטה הקודמות, ממלץ ועד שוחט.

לפי התכנית, כפי שמוסר דה-מרקר, יוקמו באוניברסיטאות כ-30 "מרכזי מצויינות" בתחומי מחקר  שייקבעו ע"י ות"ת "ויגוייסו להם חוקרים ישראלים מובילים בתחומם מחו"ל, לצד חוקרים ישראלים מצטיינים". לצד תשתיות המחקר "ברמה עולמית", יהנו החוקרים "ממענקי מחקר ומצויינות שיתוספו על שכרם". בכל מרכז יפעלו כ-10 מדענים-חוזרים וכך יתוספו לאוניברסיטאות 300-400 תקנים. המרכזים אמנם יוקמו על ידי האוניברסיטאות "אך תהיה להם אוטונומיה". במל"ג, כך נמסר, "רואים חשיבות רבה לעצמאות המרכזים, שתאפשר את עצמאות החוקרים בו", ותשחרר אותם מחובת ההוראה. בעתיד אמורים חלק ממרכזי המצויינות לפתח גם בתי ספר בינלאומיים לתארים מתקדמים, שיילמדו באנגלית, על פי השיטה האמריקאית ולא הישראלית. עלותו של כל מרכז תהיה כ-45 מליון שקלים לחמש שנים. הממשלה תממן רק שליש מן התקציב, שליש נוסף יבוא מתקציבי האוניברסיטאות ושליש נוסף מ"קרנות פילנטרופיות" אשר ות"ת יגייס למשימה. את התכנית ילווה צוות בראשות ראש ות"ת שבו יכהנו, נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, נציג משרד החינוך וראש אגף התקציבים באוצר.

המשך קריאת הפוסט ""החזרת המוחות", או תכנית ויסקונסין של ההשכלה הגבוהה / דני גוטוויין"

מיום ראשון, 21 בפברואר, עם פתיחת סמסטר ב', משבית ארגון הסגל הזוטר באוניבריסטה העברית את הלימודים בקורסים ובתרגילים שבהם מלמדים חברי הארגון. הרקע לשביתה הוא קיצוצים בתקציבי ההוראה של האוניברסיטה שהובילו את הנהלת האוניברסיטה לפיטורים בסדר גודל של 10% מהמורים חברי הסגל הזוטר (מאסטרנטים, דוקטורנטים, עמיתי הוראה ומורים מן החוץ), קיצוצים שנערכו ללא הדברות ותיאום עם ארגון הסגל הזוטר. הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר הביע תמיכה בצעדי הארגון בירושלים וקרא לנשיא האוניברסיטה העברית להדבר עם נציגי הסגל הזוטר ולהגיע לפתרונות מוסכמים.

יש לקוות שכך אכן יקרה. המצוקה התקציבית המתמשכת באוניברסיטאות מובילה, למרבה הצער, להתמודדות עם המצב באמצעות קיצוצים במקום שבו הכי קל לקצץ – בקרב הסגל הזוטר אשר אינו נהנה מקביעות. אך זהו גם הסגל שנושא בחלק גדול ממטלות ההוראה והתרגול במערכת האקדמית בהווה וממנו ואמורים לצמוח חברי הסגל העתידיים באוניברסיטאות. הפגיעה היא כמובן בראש ובראשונה במפוטרים, אך גם באלה שממשיכים לללמד כיתות גדולות יותר ולשאת במטלות רבות יותר. אך לא פחות מכל אלה, הפגיעה היא בתרבות ההעסקה באוניברסיטאות ובהשלטת חוסר בטחון תעסוקתי גובר והולך. מותר לצפות מנשיאי האונבירסיטאות להפגין סוף-סוף מנהיגות ולהאבק במשותף נגד הקיצוצים המתמשכים במקום לטפל בכל קיצוץ בכל אוניברסיטה בנפרד בשיטת כיבוי שרפות. מותר לצפות מהם שכמי שעומדים בראש אוניברסיטה יעשו גם שיקולים מוסריים ושיקולים של בטחון תעסוקתי וינסו להגיע לפתרונות מוסכמים גם כשהסמכות הפורמאלית לפטר נמצאת כולה בידיהם.

השבוע הוקם ב"מכללת ספיר" מטה מאבק נגד הפרטת המכינות הקדם-אקדמיות. מטה המאבק מפרסם עצומה מקוונת זו שתוגש לשר החינוך, מר גדעון סער, בקריאה לעצור את תהליכי ההפרטה:

http://www.atzuma.co.il/no2hafrata 

"הפורום להגנת ההשכלה הציבורית", שרואה במערכת ההשכלה הגבוהה חלק ממערכת חינוך והשכלה ציבורית כללית, קורא לחבריו להביע תמיכה במאבק נגד הפרטת המכינות.

להלן מעט חומר רקע על הפרטת המכינות:

המכינות הקדם-אקדמיות מהוות אמצעי מרכזי לצמצום פערי הנגישות להשכלה גבוהה בישראל, בהקנותן כישורי למידה אקדמית לסטודנטים שבשל אי-השוויון המובנה במערכת החינוך הישראלית לא היו יכולים להשתלב בלימודים אקדמיים ללא הכלים הללו.

למעשה המכינות הופרטו כבר לפני שנים, אלא שהאגודה שזכתה בזמנו במכרז הייתה "האגודה לקידום החינוך", שתפקדה כיחידת-סמך של משרד החינוך. היות שבדרך זו נשמר רצף מסוים של מדיניות ניהול המכינות, לא נחשפה במלואה העובדה שעקרונית, ההפרטה החלה כבר אז. עתה, הוסר המסווה כשניהול המכינות הועבר לידי חברת "מרמנט", שמשרד החינוך מפריט לידיה פונקציות שונות שלו מזה שנים. עם העברתן, הופכות המכינות לעוד מיזם עסקי ועל פי נסיון העבר יש להניח כי הדבר ישתקף גם במדיניותן הפדגוגית. כמו כן, יש להניח כי הקפיטליזציה של המכינות תביא לפגיעה מתמשכת בתנאי ההעסקה של המורים, כדי להבטיח "יעול" ולהגדיל את סיכויי הזכיינים לזכות במכרז הבא.

בעקבות פרשת מכירת ההפסד של תיק ניירות הערך של אוניברסיטת תל אביב על ידי יו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה, ד"ר ליאורה מרידור,התפרסם אתמול ב"וואלה" המאמר הבא, מאת ד"ר אפרים דוידי:

רקטור אוניברסיטת תל אביב וממלא מקום נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופסור דני לויתן אמר ביום חמישי האחרון שאוניברסיטת תל אביב קיצצה עשרות מיליוני שקלים מתקציבה ונערכת לקיצוץ נוסף בהמשך השנה. לדברי לויתן, "אנחנו פותחים את שנת הלימודים בחששות כבדים בגלל אי יכולתנו לקיים את השנה במצב התקציבי שאותו אנחנו יודעים נכון להיום". לויתן הוסיף כי "כלל האוניברסיטאות בישראל מצפות לתוספת תקציבית בסדר גודל של 450 מיליוני שקלים – אם לא נקבל תוספת אנחנו נגיע לאט לאט לעצירה תוך כדי שנת הלימודים".

דבריו של פרופ' לויתן פורסמו מספר ימים לאחר שעיתון "הארץ" חשף שהאוניברסיטה הפסידה עשרות (ויש האומרים: מאות) מיליוני שקלים בעקבות השקעות כושלות ב"תיק המניות" שלה. ההפסד וחילוקי הדעות שקדמו לו סביב מכירת המניות שבידי האוניברסיטה גרמו לקרע בין יו"ר ועדת ההשקעות של המוסד, הבנקאית ליאורה מרידור, לבין חלק מחברי ועדת ההשקעות שחברים בה ארנון טיברג, יו"ר סמל"ת (יבואנית פיאט), אלדד תמיר, מנכ"ל ובעלים של בית ההשקעות תמיר פישמן, ועמוס ספיר, יו"ר חברת הדירוג S&P מעלות לשעבר. יש לציין כי רוב חברי הוועדה החיצוניים התפטרו בעקבות החלטת מרידור. אין זה סוד גם שמרידור היא העומדת מאחורי ההדחה של נשיא האוניברסיטה פרופ' צבי גליל לפני מספר חודשים.

ראו המשך המאמר בוואלה כספים: http://finance.walla.co.il/?w=/2971/1583926