ועדת החינוך של מאהל המחאה בשדרות רוטשילד מקיימת מעגלי דיון פתוחים עם אנשי חינוך ואקדמיה ברחבת הבימה. במסגרת זו התקיים, למשל, ביום א' האחרון דיון על העיוותים שיוצרים מבחני הבגרות במערכת החינוך. דיון זה יימשך ביום א' הקרוב.

במקביל, יזמו דר' זהר איתן מאוניברסיטת תל אביב ויולי חרומצ'נקו מוועדת החינוך של מאהל רוטשילד פתיחת דיון נוסף שמטרתו להעלות את משבר מערכת ההשכלה הגבוהה לסדר היום של תנועת המחאה, ולקשרו עם הדרישות לתיקון מערכת החינוך שנדונות – הן בוועדת החינוך של תנועת המחאה והן בוועדת החינוך של אנשי האקדמיה המייעצים לתנועת המחאה.

המפגש יתקיים בשבוע הבא, יום שני, 5.9.11, 21:30, ברחבת הבימה/היכל התרבות

להלן פנייתו של דר' זהר איתן לאנשי סגל אקדמי להצטרף לדיון:

הדיון שנערך ביום ראשון שעבר בוועדת החינוך של מאהל רוטשילד הביא למעגל לראשונה מספר לא קטן של אנשי סגל אקדמי. אני מציע לנצל הזדמנות ברוכה זו ולפתוח, במסגרת וועדת החינוך, דיון שיעסוק בבעיות מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. הדיון יהיה פתוח, הן בנושאיו והן בהרכב משתתפיו, אך יודגשו בו שני הקשרים, המחברים אותו לשיח החינוכי בוועדה ולמחאה הנוכחית בכללה:

(1) מערכת ההשכלה הגבוהה כחלק ממערכת החינוך בישראל (2) השינויים והטלטלות שעברו על ההשכלה הגבוהה בארץ בשנים האחרונות כחלק מן התהליכים האידיאולוגיים, החברתיים והכלכליים שאליהם מתייחסת המחאה הנוכחית (הפרטה, התנערות השלטון ממחויבויות בסיסיות לאזרחים…). לבד מליבון הבעיות והצעת אפשרויות פתרון, ינסו המעגלים (כמו וועדת החינוך עצמה) לגבש גם הצעות לפעולה קונקרטית בטווח הקצר ומעבר לו, כדי להשפיע על השיח הציבורי ועל המערכות הרלבנטיות. אמנם הבעיות ידועות, גורמיהן נותחו לעומק במסגרות  שונות, ודרכים לשינוי נדונו והוצעו (בין השאר על ידי כמה מכם), אבל שילוב ענייני ההשכלה  הגבוהה במחאה הנוכחית עשוי להיות מנוף חשוב לתיקון.

אני מציע לפתוח את הפגישה המוצעת בהרצאה אינפורמטיבית קצרה של חברתנו איריס אגמון (ממייסדי הפורום להגנת  ההשכלה הציבורית, גוף הפעיל כבר כמה שנים בנושא) על השינויים המבניים והקיצוצים התקציביים שעברו על מערכת  ההשכלה הגבוהה בעשור האחרון, ועל מגמות ההפרטה הסמוייה והגלוייה העומדות מאחוריהן (כולל חלקו המרכזי של מנואל טרכטנברג — ההוא  מצוות מנו — בתהליך).

למרות שדיון תיאורטי-עקרוני על מהות ההשכלה הגבוהה ויעדיה במאה ה21 הוא חשוב מאד, בהקשר של המאבק הנוכחי רצוי, לדעתי, לקיים דיון ממוקד ומעשי יותר, שינסה לבחון מה ניתן לעשות כאן ועכשיו כדי לעצור את הרס ההשכלה הגבוהה בישראל, לנסח מצע אופרטיבי, ולשתף בו גורמים אחרים בקואליציית המחאה (למשל, וועדות המומחים האלטרנטיביות של J14,  או "ח'  זה  חינוך") ומחוצה  לה.

מידע על הדיונים – בפייסבוק http://www.facebook.com/groups/173917769348339/

אנשי הקהילה האקדמית:

בואו למפגש ביום שני 5.9.11 ב-21:30 ברחבת הבימה, הצטרפו לדיון ולגיבוש סדר יום לשינויים!

עיתון "הארץ" מפרסם בסוף השבוע כתבה נרחבת מאת דן אבן על הסכסוך שפרץ בין אוניברסיטת תל אביב, הזוכה לתמיכת ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) בראשות פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, לבין המרכז הרפואי שיבא. במוקד הסכסוך הסכם שחתם מנכ"ל שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, עם אוניברסיטאות ניקוסיה (קפריסין) וסנט ג'ורג' בלונדון, לפתיחת תכנית פרטית להכשרת סטודנטים לרפואה בבי"ח שיבא. הסטודנטים יגיעו בעיקר מקפריסין ואנגליה ומן הסתם – יחזרו לארצותיהם בסיום רכישת הפרקטיקה וקבלת תעודת גמר. טענתם העיקרית של ביה"ס לרפואה באוניברסיטת ת"א ושל יו"ר ור"ה, היא כי תכנית זו תבוא בהכרח על חשבון ההכשרה שתוענק לסטודנטים לרפואה ישראליים במסגרות הקיימות, ובדיעבד היא תפגע אנושות באיכות ההכשרה והפרקטיקה שתוענק לרופאים הישראליים לעתיד.

קשה שלא להזדהות עם עמדת האוניברסיטאות: בית-חולים שיבא אמנם אינו חלק ממערכת ההשכלה הגבוהה, ולכאורה אינו 'חייב' דבר לאוניברסיטאות, ואולם, שיבא הוא בית חולים ממשלתי וככזה משאביו, כולל תקני השתלמות הסטודנטים, צריכים להיות מוקצים על פי שיקול חברתי רחב ולתועלת הציבור, שהיא במקרה זה הכשרת רופאים ישראליים. אלא שעמדת האוניברסיטאות מעוררת אי-נוחות, שכן בתחומן הן נוקטות בדיוק במדיניות שאותה הן מבקרות ביחס לשיבא. לפיכך, עמדת האוניברסיטאות תעורר הרבה יותר אהדה ותמיכה אם דרישתן משיבא תלווה בהתנערות מאותם כללי התנהלות מופרטים בביתן-הן.

מזה זמן רב ננקטת בישראל ע"י כל ממשלותיה (אם כי תוך הבדלי דגש ועומק משמעותיים למדי) מדיניות הפרטה שבמסגרתה מערכות, שנתפסו במשך שנים רבות בעבר כמערכות של שירותים חברתיים הממומנות מתקציב המדינה, עוברות צמצום תקציבי יזום, עד כדי פגיעה משמעותית ביכולתן לתפקד. מהלכים אלה, שלרוב מעורב בהם ואף מוביל אותם משרד האוצר, יוצרים מצב בו מתעורר "צורך" לשפר את השירות באמצעי היחיד-כביכול הקיים: הפרטה ומיקור חוץ, לצד החלשה של העבודה המאורגנת. המשמעות היא כמעט תמיד (וזה נאמר רק מתוך זהירות, לא מתוך מודעות לקיומה של דוגמה נגדית), חוסר יכולת המשולב בחוסר רצון לשלם משכורות סבירות לעובדים (ראו, למשל, שביתת העובדים הסוציאליים, בה העובדים הסוציאליים במערכת הציבורית דורשים לכלול בהסכם השכר את העובדים הסוציאליים המועסקים ע"י עמותות וחברות כוח אדם בתנאים קשים ביותר).

המשך קריאת הפוסט "על רפואה ציבורית, אקדמיה ציבורית, ותהליכי ההפרטה"

בעיתון "כלכליסט" מאתמול, 6.9.2010, מפרסמת נעמה סיקולר כי ליאורה מרידור, יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב, התפטרה על רקע לחצים מצד חבר הנאמנים של האוניברסיטה וחקירה שמנהל מבקר המדינה סביב שני מהלכים בעייתיים ביותר שהובילה מרידור מאז נכנסה לתפקיד יו"ר הוועד המנהל של אוני' ת"א: הדחת נשיא האוניברסיטה ומכירת כל תיק ההשקעות של האוניברסיטה בניגוד להמלצת ועדת ההשקעות. להלן הכתבה מ"כלכליסט":

ליאורה מרידור התפטרה מתפקידה כיו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב, כך נודע ל"כלכליסט". מרידור כיהנה בתפקיד שנה וחצי בלבד, תקופה סוערת במיוחד לאוניברסיטה במהלכה הובילה מרידור מהלך שנוי במחלוקת של מכירת מלוא המניות ואגרות החוב מתיק ההשקעות של האוניברסיטה, בניגוד להמלצת חברי וועדת ההשקעות של המוסד האקדמאי.

מרידור גם חתומה על הדחת הנשיא הקודם של האוניברסיטה, פרופ' צבי גליל, ביחד עם יתר חברי הוועד המנהל של האוניברסיטה. על רקע שני המהלכים הללו נוצר סכסוך חריף בין הנהלת האוניברסיטה בראשות הוועד המנהל לבין חבר הנאמנים של האוניברסיטה הכולל תורמים משמעותיים שאיימו להפסיק לתרום למוסד. 

להמשך הכתבה…

חברי הפורום וקוראי הבלוג מוזמנים לשים לב במיוחד לנקודות הבאות שמשתמעות מהפרשות המוזכרות בכתבה: (1) העניינים שנחקרים כעת ע"י מבקר המדינה – הליכי הפיטורים של הנשיא לשעבר, פרופ' גליל, וחשש לניגוד אינטרסים בתפקוד חברים בוועד המנהל בקשר להחלטות על פרויקטים של בניה והשקעות של הוועד – מלמדים על הפירות הבאושים של הפרטת האקדמיה והפיכתה לעסק כלכלי שמנוהל ע"י בעלי הון ונציגיהם. לא פעם בעבר, הצבענו על העובדה שמודל ניהול האוניברסיטאות, שהונהג בהן עם יישום דוח מלץ לפני כשש שנים, ואיוש הוועדים המנהלים והעומדים בראשם בבעלי הון או שלוחיהם, המכונים בתואר המכובס "נציגי ציבור", הם צעדים הרסניים לאקדמיה. אך גילוי כה ברור ובוטה של טענה זו לא ראינו קודם לכן. הפרשיות באונ' ת"א בשנתיים האחרונות חושפות זאת לעין כל. (2) למרות שאפשר היה לחשוב שהתפטרות מרידור מלמדת על כך שיש במודל הניהולי מבית מדרשם של מתעשי האקדמיה, גם איזונים למגמה הרסנית זו, כלל לא בטוח שאכן זו המסקנה שיש להסיק מההתפטרות. מה שכן אפשר ללמוד ממנה הוא שהמאבקים שקובעים כעת מהלכים גורליים למוסד האקדמי (אונ' ת"א, במקרה הנדון) ומייצרים חוסר יציבות ואיומים כלכליים מתמשכים עליו, הם מאבקים בין בעלי אינטרסים כלכליים בלבד ואינם קשורים – לא לניהול תקין ולא לשיקולים אקדמיים. שהרי גם התפטרות מרידור נראית כצעד שאינו נובע מניהולה התקין של האוניברסיטה, אלא מלחציהם של התורמים. יתכן שבמקרה זה, התורמים מחבר הנאמנים מפעילים את לחצם מתוך דאגה כנה לגורל האוניברסיטה ודרך ניהולה, ולא רק דאגה להשקעותיהם הכלכליות. אך נותרת בעינה העובדה שהאונ' כיום חשופה יותר מבעבר ללחצים של תורמים, יהיו אשר יהיו מניעיהם (וכפי שכבר ראינו בפרשת האולטימטום של "אם תרצו" לנשיאת אונ' בן גוריון, לחצים כאלה עלולים להגיע מכיוונים בעיתיים ביותר לחוסנה האקדמי של האוניברסיטה), משום שהגב הציבורי שלה, הן התקציבי והן העקרוני – ההגנה על עצמאותה הניהולית-אקדמית – ניטל ממנה כתוצאה מתהליכי ההפרטה וההרעבה התקציבית של העשור האחרון.

לרפורמה בהשכלה הגבוהה, עליה הכריזו בקול תרועה רמה שר האוצר ושר החינוך, יש שתי פנים. צדה הגלוי, שהרבו לדוש בו, הוא הגדלת תקציבי ההשכלה הגבוהה. הצד הנסתר הוא המחיר: בהמשך למהלכים שהוא מוביל מאז 1994, מתנה האוצר את הזרמת הכספים בהכפפת המערכת האקדמית (ולא רק מבחינת הניהול הכלכלי) לשיקולי תחרות עיסקית.

במאמר שפורסם ביום חמישי, 26.8.2010, בעיתון ידיעות אחרונות, תחת הכותרת "בעל המאה הוא בעל האוניבסיטה" (כותרת, עמ' 24), חושף גדעון עשת את המשמעויות הסמויות של הרפורמה:

לפני כמה חודשים החליטה הנהלת האוניברסיטה במידלסקס בלונדון לסגור את המחלקה לפילוסופיה, בטענה שהיא "אינה בת-קיום מבחינה פיננסית". לא עניין של מה בכך, כשמדובר באוניברסיטה לא ממש מוצלחת (בדירוג האנגלי) וכשהמחלקה לפילוסופיה דווקא הכי מוצלחת שם. 65% מהפרסומים המדעיים של חברי המחלקה נמצאו ברמה בינלאומית הולמת – השיעור הגבוה ביותר באוניברסיטה. אלא, כך ההנהלה, שההכנסות אינן מכסות את ההוצאות.
אצלנו סערו הרוחות כאשר "אם תרצו" תבעה להחליף את תוכניות הלימוד ה"אנטי-ציוניות". אוניברסיטת בן-גוריון נדרשה לפטר מרצים בעלי השקפה שמאלית ו"אנטי-פטריוטית". לכאורה, איום פוליטי, אך עתה מתברר שיש קשר בין הגרוש לבין החופש האקדמי והכל בחסות המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג).
המועצה הוקמה כדי למנוע פוליטיזציה של ההשכלה הגבוהה. למנוע מהממשלה להחליט מי ילמד סוציולוגיה ומה תהיה תוכנית הלימודים – והכל תחת שוט כספי. הגוף המרכזי במל"ג הוא הוועדה לתיכנון ולתיקצוב, שהיא "גוף בלתי תלוי, שיעמוד בין הממשלה והמוסדות להשכלה גבוהה בכל ענייני ההקצבות להשכלה גבוהה".

המשך קריאת הפוסט "שלב נוסף בהשתלטות האוצר על האוניברסיטאות"

במאמר דעה שהתפרסם אתמול (20.8.2010) בעתון "הארץ" מנתח פרופ' דני גוטוויין את הדוח שכתב 'המכון לאסטרטגיה ציונית' ובו טענה ל"הטיה פוסט-ציונית" בחוגים לסוציולוגיה באוניברסיטאות בישראל:

פנייתו של נשיא אוניברסיטת תל-אביב לחוג לסוציולוגיה, להעביר לידיו רשימות קריאה של קורסים שנמצאו חשודים ב"הטיה פוסט-ציונית" על-ידי "המכון לאסטרטגיה ציונית", משולה לבדיקה של חשד ל'הטיה דרוויניסטית" בחוגים לביולוגיה בעקבות מסמך שפרסמה כנסייה פונדמנטליסטית. על הנשיא היה לדחות את הטיוטה-להערות של המסמך: הוא אינו אלא חלק ממגמה עכורה של ציד מכשפות המאיים על יסודות המחקר המדעי בישראל, ועניינו המוצהר הוא לרתום את ההוראה באוניברסיטאות ל'עיצוב המערכת הפוליטית בישראל".       
נקודת המוצא של המסמך היא הפער בין "שוליותן של העמדות הפוסט-ציונית במנעד העמדות של הציבור הישראלי", לבין "השפעתן העמוקה על החברה הישראלית". הוא יוצא, לכן, נגד "האליטה האקדמית", המחזיקה בעמדות "שמאליות רדיקליות שלו היו עומדות למבחן הציבור (היהודי) הרחב בקלפי ספק אם היו עוברות את אחוז החסימה".
האליטה, בעיני עורכי המסמך, היא האחראית לכך שמנהיג מהימין הפוליטי שנבחר באופן דמוקרטי נאלץ לבצע את מדיניות השמאל, כיוון שלערכים שבשמם נבחר "אין לגיטימציה ממשית", ורק האליטה היא המעניקה אותם. על פי התיאור הזה, הציבור בוחר במנהיגים ימניים, החוששים מן האליטה יותר מאשר מבוחריהם. תיאור זה שם ללעג את מנהיגי הימין ומחולל דה-לגיטימציה של האקדמיה ככוח אפל וחתרני.
הסמנים שבאמצעותם חושף המסמך את המגמות הפוסט-ציוניות מעידים על הזרות של כותביו ליסודות המחקר ההיסטורי והחברתי. המסמך מחשיד כ"פוסט ציונית" כל צורה של דיון ביקורתי בתולדות התנועה הציונית והחברה הישראלית, גם של חוקרים אותם הוא מגדיר כ"ציונים" (שביניהם, גילוי נאות, גם הח"מ). כך מרדד המסמך את "התפיסות הציוניות "הקלאסיות"' ומקנה להן אופי דוגמטי, צדקני, מתגונן ומקובע.
כנגד הקריקטורה של הציונות שבראו הפוסט-ציונים כדי שייקל עליהם להתווכח עימה – הוא מציג  קריקטורה נגדית, מביכה לא פחות. המסמך מעוות את מפת הפולמוס הפוסט-ציוני, ויוצר זיהוי כוזב בין פוסט-ציונות לשמאל הפוליטי ובין הציונות לימין הפוליטי. הוא מתכחש לכך שחלק מיסודות הביקורת הפוסט-ציונית – כמו ביקורת מדיניות ההצלה הציונית בתקופת השואה או מדיניות כור-ההיתוך בתקופת המדינה – זוהו דווקא עם הימין.

למאמר המלא…

בעת האחרונה נתונה האקדמיה בישראל למתקפת ארגונים הממונים מטעם עצמם לבוחני ציונות בקרב חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות – זאת על יסוד ההנחה המובלעת (והמופרכת לחלוטין) לפיה מצבת החוקרים והמרצים בסגל האקדמי אמורה לשקף באופן פרופורציוני את המפה הפוליטית בישראל. למותר לציין כי אין מערכת אקדמית ראויה לשמה בעולם שתשרוד אפילו יום אחד על בסיס פופוליטי מסוג זה. 

לפני יומים, דיווח אור קשתי בעתון "הארץ" כי טיוטת דוח שהפיק "המכון לאסטרטגיה ציונית" קובעת שבמחלקות לסוציולוגיה באוניברסיטאות קיימת הטיה 'פוסט-ציונית' הן בהרכב המרצים והן בתכני הקורסים. הדוח חושף בורות מביכה בכל הנוגע (1)לקטגוריה 'פוסט-ציונות' שנבחרה לשמש בו נייר לקמוס למיון עמדותיהם של מרצים בחוגים שנבדקו (2)להבנת משמעות המגמות הבולטות בתחומי המחקר הסוציולוגי באקדמיה בעולם (3)להכרות עם זרמי המחקר על הציונות והחברה בישראל ו(4)למתודות עריכת מחקרים מהסוג שמכון זה התיימר להפיק. 

טיוטת הדוח עדיין אינה כוללת מסקנות והמלצות. המערכת האקדמית תצטרך לעצור נשימתה עוד כחודש ימים בטרם יתברר אם מחברי הדוח דורשים מראשי האוניברסיטאות לדאוג לאזן פוליטית את הרכב המחלקות (כלומר לשנות את תנאי קליטתם של מרצים חדשים ולדרוש הצהרות פוליטיות במקום איכות מחקרית), או שמא ידרשו משר החינוך להתערב ולכפות פיטורים של חברי סגל 'פוסט-ציונים' ר"ל! ואולי הם בכלל ילכו גם בעניין זה בעקבות 'אם תרצו מקארתיזם – אין זו אגדה' ויצרפו לדוח המוגמר שלהם אולטימטום לראשי האוניברסיטאות: אם לא תניחו את דעתנו בעניין רמת הציונות בדמם של חברי הסגל שלכם נדאג שתאבדו תרומות מחו"ל. הכל עוד פתוח ומרנין.

על רקע דברים אלה, להלן קריאתו של פרופ' דני גוטוויין לפעולה מצד האוניברסיטאות:

מתקפת הסחיטה והאיומים לה נתונות לאחרונה האוניברסיטאות היא עוד אחת מתוצאות ההפרטה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל: הקיצוץ המתמשך שכפה האוצר על האוניברסיטאות כדי להכפיף אותן להגיון התנהלות עסקי ולהפוך אותן לתלויות בבעלי הון ותורמים הצליח. כשהן חלשות, מדולדלות וחבוטות ותלויות בתורמים, האוניברסיטאות אכן חשופות לאיומי הלשנה בפני התורמים על כך ש'אינן פטריוטיות'. מצב זה מעמיד את נשיאיהן בפני דילמה הדומה לזו של כל בעל פיצוציה שהבריון השכונתי סוחט ממנו דמי חסות: להיכנע או למרוד.
בסחטנות כמו בסחטנות, הכניעה הראשונה מובילה להעלאת המחיר. ההיסוס של ראשי האוניברסיטאות בפני האיומים עד עכשיו, גרם לכך שהם רק התעצמו. אם גישה זו תימשך הפחד מפני ההחשדה, האיום והסחיטה יחליפו את החופש לחשוב, לחקור וללמד. זה איננו תרחיש בלהות, זוהי כבר המציאות. מעדויות שהגיעו ל'פורום להגנת ההשכלה הציבורית' עולה כי בחלק מן האוניברסיטאות יש מרצים החשים 'ריח של איום באוויר' המגיע מן ההנהלות ומן הסטודנטים כאחד.
הדרך היחידה לחסל את יתושי הסחטנות היא לייבש את הביצה שבה הם מתרבים: אם המצוקה התקציבית חושפת את האוניברסיטאות לסחיטה, על הממשלה להודיע כי תגדיל את תקציביהן ותקטין את חשיפתן לאיום התורמים. למצער, על הממשלה להודיע שהיא תפצה כל אוניברסיטה שתורמיה ינטשו אותה כחלק ממהלך הסחיטה.
בצעדים כאלה הייתה נוקטת הממשלה אילו הייתה מגלה מידה ראויה של אחריות למערכת ההשכלה הגבוהה. מממשלת ישראל, למרבה הצער, אין טעם לצפות לכך. לפיכך על האוניברסיטאות והמכללות לפעול בעצמן: עליהן להקים קרן סולידריות שכל האוניברסיטאות והמכללות יפקידו בה דמי הגנה על החופש האקדמי, על פי מפתח מוסדי יחסי. וקרן זו תפצה כל אוניברסיטה או מכללה שתיפגע מן הסחטנות. שיתוף פעולה זה עשוי להיות צעד ראשון במאבק נגד הפרטתן.

הכותב הוא פרופ' בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת חיפה

השבוע פתח האוצר, באמצעות ות"ת, בשלב נוסף בהפרטת ההשכלה הגבוהה – הקמת "מרכזי מצוינות": באוניברסיטאות החלה הפצת מכרזים לחברי סגל מתחומי מדע בודדים, נבחרים, שיזכו להזרמת תקציבים בסדרי גודל שהמוסדות להשכלה גבוהה כבר מזמן חדלו לחלום עליהם, לשם הקמת בועות מחקר, להלכה – בתוך האוניברסיטאות ולמעשה – מחוץ להן ומעליהן, כרובד עליון. בשלב הבא יגדיר רובד עליון זה מחדש את ההירארכיה האקדמית: סוג א' – מרכזי מצוינות, סוג ב' – אוניברסיטאות המחקר, וסוג ג' – המכללות. מהלך זה יגרום, בין היתר, לפגיעה (למרות הזרמת התקציבים הממשלתיים בשלב הראשון) באופיה הציבורי של מערכת ההשכלה הגבוהה, בנגישות להשכלה גבוהה של הפריפריה החברתית המתרחבת בישראל וביכולתה של מערכת ההשכלה הגבוהה לשמש כלי אמיתי ואיכותי לצמצום פערים ומיצוי הפוטנציאל הגדול שקיים בחברה בישראל. בה בעת, המהלך הזה לא יתרום לפתרון המשבר העמוק בו נתונות האוניברסיטאות והמכללות; כמנהג המקום, זהו עוד ישראבלוף, ש"כאילו" נועד לשפר את איכות המחקר האקדמי.

במאמר להלן מצביע פרופ' עודד גולדרייך על חלק מהמשמעויות של פרויקט "מרכזי המצוינות" 

שורש המשבר הנוכחי במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נעוץ במחנק התקציבי שבו היא נתונה זה כעשר שנים, מחנק שמקורו במדיניות הממשלה בתקופה זו. המוסדות להשכלה גבוהה הגיבו למחנק בשורה של צעדי ייאוש מזיקים. החמור בהם הוא צמצום דרסטי של גיוס חברי סגל חדשים, דבר שמסכן את ההווה של המערכת ואת עתידה (התלויים בתמהיל מאוזן של דורות של חוקרים ומרצים), מדרדר את היחס בין מספר חברי הסגל ומספר הסטודנטים, ומאלץ חוקרים צעירים ומוכשרים לחפש את עתידם מחוץ למדינה.

את המשבר במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ניתן לסיים בפשטות על ידי ביטול מקורו: על ידי החזרה מיידית של התקציבים שנגרעו מן המערכת בעשור הנוכחי והגדלת התקצוב באופן המותאם לגידול במספר הסטודנטים ולגידול בעלויות המחקר וההוראה. על התקצוב המתוקן לאפשר הגדלה משמעותית של מספר חברי הסגל, וזאת על מנת להגיע ליחס סביר בין מספר חברי הסגל ומספר הסטודנטים.

במקום לבצע את המתבקש והמובן מאליו, נוקטת הממשלה, בהובלת משרד האוצר, בשורה של תרגילי השהיה, תוך יצירת מסכי עשן שאחד מהם מכונה "עידוד מצוינות". עיקר המאמר יוקדש לחשיפת הכזב שבעיסוק הממשלתי ב"עידוד המצוינות" של מערכת ההשכלה הגבוהה, תוך ציון העובדה שניתוח דומה תקף גם לגבי שירותים ציבוריים אחרים.

את התקפות הכללית של הניתוח קל לראות כאשר חושפים את האינטרסים המסתתרים מאחורי מסך העשן של "עידוד המצוינות" – האינטרסים של האליטה הכלכלית: אלו מכתיבים צמצום ההוצאה הציבורית ושבירת העבודה המאורגנת. כתרגיל חשבונאי פשוט, שימו לב שהעלאת שכר של 25% ה"מוענקת" לקבוצה של 10% מן העובדים ("המצטיינים") תוך שחיקה של 5% בשכר שאר העובדים מורידה את עלויות השכר בשיעור כולל של 2.5% לערך. למותר לציין שמדיניות "דיפרנציאציה" שכזאת תפגום בסולידאריות בין העובדים ותכרסם במעמדו של הארגון היציג שלהם.

המשך קריאת הפוסט "על "עידוד מצוינות" כמסך עשן / עודד גולדרייך"

העצומה בצירוף רשימת החותמים נשלחה אמש לשר החינוך, מר גדעון סער.

נוסח העצומה מופיע גם בפוסט הקודם. החתימות על העצומה נאספו בעשרת הימים האחרונים. חתמו 542 חוקרים, מרצים, סטודנטים ותלמידי מחקר, עובדי אוניברסיטה וכמה אזרחים שביקשו להצטרף, בהם שרי החינוך לשעבר, מר יוסי שריד ופרופ' יולי תמיר.

במהלך היום תצא הודעה לתקשורת.

הערה: סדר השמות ברשימת החותמים משקף בעיקרו של דבר את סדר הגעת החתימות אלינו. הדבר יקשה מעט על מי שיחפשו את חתימותיהם או את אלה של עמיתיהם ועל כך אנו מתנצלים. אך כששקלנו אפשרויות שונות לארגן את הרשימה (א"ב, לפי מוסדות אקדמיים, לפי הרארכיה אקדמית, וכיו"ב) הגענו למסקנה שהסדר האקראי הזה נותן ביטוי לתפיסת הפורום שמדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה בין כל מרכיבי הקהילה האקדמית במאמץ להגן על אופיה הציבורי של האקדמיה בישראל. מסיבה זו גם קראנו לכל חברי הקהילה האקדמית, ולא רק למרצים בכירים לחתום על העצומה.

חברי הפורום וקוראי הבלוג האחרים מוזמנים לחתום על העצומה להלן, שתוגש לשר החינוך, מר גדעון סער. העצומה היא פרי יוזמה של חברי פורום, המבקשים לתת באמצעותה ביטוי לקולות הנשמעים בימים האחרונים בקמפוסים, בדיונים וויכוחים שמתקיימים בקרב חברי הקהילה האקדמית, ולדאגה העמוקה לעתידה של המערכת האקדמית, דאגה אשר שותפים לה רבים מהמתדיינים, על אף שהם חלוקים בדעותיהם ברוב הנושאים האחרים.

הכוונה היא לאסוף בעיקר חתימות של חברי הקהילה האקדמית – סטודנטים, מרצים, חוקרים, ועובדים אחרים במוסדות ההשכלה הגבוהה. המעוניינים לחתום מתבקשים לשלוח מייל לכתובת iris.agmon@gmail.com ולציין: שם מלא, תואר אקדמי ומעמד (מרצה, סטודנט וכו'), שיוך מוסדי, פרטים רלבנטיים אחרים (למשל, תפקיד בכיר במערכת האקדמית).

וזה נוסח העצומה:

כבוד שר החינוך,

החתומים מטה, חברים בקהילה האקדמית הישראלית – חוקרים, מרצים, סטודנטים ועובדים במערכת ההשכלה הגבוהה – מחזיקים בדעות שונות ומגוונות באשר לפתרונן של הבעיות הקשות שעמן מתמודדת מדינת ישראל. אך בעניין אחד אנו מחזיקים באותה דעה:

חופש הביטוי והחופש האקדמי הם נשמת אפה של המערכת האקדמית הישראלית.

אנו משוכנעים כי על מנת שתהיה איכותית וראויה, טוב לה למערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית שיבוטאו בה גם דעות שאינן נוחות לכולם, שתישמע בה ביקורת, כולל ביקורת חברתית ופוליטית, שיתקיימו בה מחקר והוראה ביקורתיים ואף שנויים במחלוקת, כל זאת במסגרת הקריטריונים האקדמיים שעל פיתוחם ושמירתם אמונה המערכת האקדמית הישראלית.

אנו מאמינים כי נזק רב יגרם לה לאקדמיה הישראלית, אם פוליטיקאים, יהיו אשר יהיו עמדותיהם ושיוכם המפלגתי, יהיה אשר יהיה מעמדם ותפקידם במערכת הפוליטית, יכתיבו לה מה נכון ומה לא נכון לומר, לחשוב, לחקור וללמד, ויורו לה לאמץ אמות מידה מסוג זה לשם קבלה, קידום, או הרחקה של חוקרים ומרצים.

נזק כזה גורמים דבריך אודות כוונתך לעשות שימוש בסמכותך השלטונית, באמצעות ראש ות"ת וראשי המוסדות להשכלה גבוהה, לפעולה נגד מרצים שתמכו בהטלת חרם אקדמי על ישראל – להבדיל מהתמודדות ציבורית וערכית עם דבריהם. נזק כזה גורמים גם דברי התמיכה שלך בדוחות המתחזים לדוחות מדעיים על ההוראה באוניברסיטאות. דוחות כאלה הופצו לאחרונה ע"י גורמים שדואגים, כביכול, לערכי הציונות ובמסווה זה מקדמים תרבות של הפחדה והשתקה בקמפוסים.

עצומה זו איננה מביעה תמיכה בחרם על ישראל, אלא רק בהגנה על חירויות הביטוי האזרחיות של המביעים תמיכה כזו, ובהגנה על חירות הביטוי והמחשבה בישראל בכלל ובאקדמיה בפרט.

קיומה של מערכת אקדמית איכותית – על היוקרה והתועלת שהיא מביאה למדינת ישראל – מותנית בהגנה וטיפוח של חירויות המחשבה והביטוי. דבר זה כרוך, מעצם טבעו בנכונות לסבול דעות קשות ומעוררות התנגדות, להקשיב ולהתמודד עמן, לקיים דיון מעמיק ונוקב עם המחזיקים בהן, אך בשום אופן לא להשתיקם או להענישם. אם תבחר בדרך ההשתקה וההענשה, האקדמיה, במקום להוביל את הדמוקרטיה הישראלית ולתרום לה, תתנוון יחד עמה.

האיומים לפגוע בחירויות המחשבה והביטוי, שהן חירויות יסוד אזרחיות בכל מדינה דמוקרטית ולא זכויות יתר אקדמיות, מסמנים שלב נוסף בערעורה של מערכת ההשכלה הגבוהה. לאחר שנים של קיצוצים תקציביים שפגעו אנושות ברמת המחקר וההוראה בה, איומים אלה, לא פחות מאשר הקיצוצים, עתידים להוסיף ולפגוע ברמתה וביכולתה לתרום לחברה.

אנו קוראים לך, כשר החינוך ומי שעומד בראש המועצה להשכלה גבוהה:
התעשת וחזור בך מהצהרותיך, בטרם יהיה מאוחר להציל את ההשכלה הגבוהה בישראל!

*                           *                           *

עדכון, 30.6.10: (1) נאספו כבר מאות חתימות (2) בגלל עומס, לא שלחנו לחלק מהחותמים אישור במייל חוזר, אך קבלנו את המיילים עם בקשות החתימה (3) אנו מכינים את העצומה עם החתימות להגשה ובינתיים – אפשר לשלוח חתימות נוספות

עדכון 5.7.2010: העצומה נשלחה אל שר החינוך. חתמו עליה 542 מרצים, סטודנטים, עובדי אוניברסיטה ואזרחים אחדים מחוץ לאקדמיה. בקרוב נפרסם את רשימת החותמים.