הצעה לעמדת הסגל במסגרת הפגישה המיוחדת שבין נשיא האוניברסיטה פרופ' אהרון בן-זאב לבין חברי הסגל האקדמי הבכיר, שזומנה ליום ה-7.2.2008
נייר עמדה
מוגש בידי פרופ' אילן גור-זאב

1. הסגל האקדמי הבכיר ונשיא אוניברסיטת חיפה נמצאו עד כה במסלול של התנגשות שבחומרתה לא נודעה כמותה בכל תולדות האוניברסיטה. ביכולתנו לצאת מחוזקים מן המשבר לטובת האוניברסיטה שהיא הבית של כולנו במידה וכל צד ינקוט בצעדים המפורטים להלן:
2. כדי לחדש את האמון וכדי להעצים את שיתוף הפעולה בין הנשיא לסגל הבכיר בתוך שלושה שבועות (עד ל- 28.2.2008 ) יוכרז על מועד (קרוב) לקיום פגישה בין הנשיא לבין הסגל האקדמי, כינוס דיאלוגי באופיו, שבו ידונו הנשיא וחברי הסגל האקדמי הבכיר בעניינים העומדים על הפרק. בהזדמנות זו יציג הנשיא בפני חברי הסגל סקירות מפורטות, מתוך תשומת-לב מיוחדת לנושאים הבאים:
א. הנשיא יזום, בתאום עם יו"ר הוועד המנהל ונציגי הסגל הבכיר את הרחבת הוועד המנהל באופן שיאפשר הגדלה משמעותית של הייצוג היחסי של חברי הסנאט בוועד המנהל. יחס של 11 מתוך 23 עשוי לשמש מודל מדריך.
ב. הנשיא יזום, בתאום עם יו"ר הוועד המנהל ונציגי הסגל תהליך בחירת חברי וועד שהם נציגי ציבור שבהתאם לניסוח שבתקנון האקדמי (סעיף 7.1.3 ) יהיו "פעילים בתחומי התרבות והחברה, המדע, הכלכלה, הטכנולוגיה, התקשורת והתעשייה" ושבנוסף לכל אלה גם הצטיינו בתרומתם לשגשוג המימדים ההומניסטיים של האוניברסיטאות הישראליות ולהעצמת האוטונומיה של האקדמיה, או שיש להם מחייבות עמוקה לתרומה שכזאת בעתיד.
ג. הנשיא לוקח על עצמו אחריות ישירה, בלעדית ובלתי-מותנית לפעולה למען הבטחת הפנסיה של הסגל, לטיפוח היעודה ופירותיה וכמובן שימנע מכל פעולה העלולה להזיק או לאיים על היעודה הפנסיונית ופירותיה.
ד. מצבו של הסגל הזוטר ותמיכה בסגל הצעיר של אוניברסיטת חיפה.
3. יום הדיונים שהמתאר שלו תואר למעלה יהיה לדפוס קבוע והנשיא וההנהלה מתחייבים להשתתף בו באופן מלא דרך קבע יחד עם חברי הסגל מידי שנה. סדר היום ייקבע במשותף ע"י נציגי ההנהלה ונציגי הסנאט. המשך קריאת הפוסט "אוניברסיטת חיפה: יוזמה ל"אמנה חדשה" בין הקהילה האקדמית לנשיא האוניברסיטה"

אך מתבקש הוא שאיום הפיטורים הסיטונאי שהפנו חלק מהאוניברסיטאות כלפי המורים מן החוץ – המועסקים בתנאי ניצול של "עובדי קבלן אקדמיים" – יהיה אחת מתוצאות שביתת הסגל הבכיר. העלאתם של המורים מן החוץ לקורבן על מזבח הישגי הסגל הבכיר, חוזר וחושף את אופיה הסקטוריאלי של השביתה, שראשיה לא נילאו מלהדגיש כי עניינה הוא "שחיקת שכר" בלבד ולא "גורל ההשכלה הגבוהה" בכלל.

המאבק הציבורי שניהלו המרצים במהלך השביתה חשף סתירה פנימית, עמה יהיה עליהם להתמודד עתה. קשה היה שלא לשים לב לניגוד שבין ההסברים הרחבים שהעלו חברי סגל מן השורה בזכות השביתה, כמו החשש מפני "בריחת המוחות", קיצוץ התקנים, הקטנת התקציבים ומצב הסגל הזוטר, לבין דבקותם של ראשי ארגוניהם ב"שחיקת השכר" כעילת השביתה וב-35% כמטרתה.

את גישתם הסקטוריאלית הצרה תירצו מנהיגי השביתה בנימוק משפטי: כל חריגה מענייני שכר תהפוך את השביתה ל"פוליטית" ותאפשר הוצאת צווי מניעה כנגד המרצים. עמדה זו מלמדת שהמישפוט לדעת של החברה הישראלית שיבש גם את שיקול הדעת שהנחה את השביתה, וכי ראשיה אימצו למעשה את מדיניותו של האוצר ושיתפו פעולה עם מהלכיו.

האוצר מקדם את ניוונה של מערכת ההשכלה הגבוהה כתנאי להפרטה באמצעות פיצולה למגזרים נפרדים ושבירתו של כל אחד מהם בנפרד. הדרך היחידה להאבק במגמה זו היא בסולידריות בין רכיביה השונים של המערכת. אלא שבמהלך השביתה העדיף הסגל הבכיר – שקיבל "ציון נכשל בסולידריות" כבר בראשיתה – לשבת על הסיפון העליון של "הטיטאניק" של ההשכלה הגבוהה בישראל, להאבק על מעט הקצפת שעוד נותרה בה ולהתעלם משקיעתה ומקריאות העזרה של דרי הסיפונים התחתונים.

הסגל הבכיר, הסגל הזוטר ומורי המכללות הם מערכת של כלים שלובים: קיצוץ התקנים של הסגל הבכיר התאפשר בשל ההעסקה הזולה של המרצים במכללות וניצולם של המורים מן החוץ; לפיכך, ייקור העסקתם – משמע, שיפור תנאי השכר והמחקר שלהם – הוא תנאי לכך שהסגל הבכיר והאקדמיה הישראלית בכלל לא יהיו זן נכחד.

עתידה של ההשכלה הגבוהה בישראל, ניוונה או טיפוחה, חיזוק אופיה הציבורי או הפרטתה, כל אלו הן שאלות פוליטיות במהותן. מי שפועל בעקביות להציג סוגיות אלו ככלכליות ולא פוליטיות הוא האוצר, החותר באופן זה לעקר את הדיון הציבורי והמאבק הפוליטי העלולים לסכל את מהלכיו.

ניהול שביתה "כלכלית" היה כניעה מוחלטת להגיון של האוצר, וגדולים ככל שלא יהיו הישגיה של השביתה בתחום השכר, מבחינת האוצר הם לא יותר מאשר מחיר כדאי תמורת דחיקתו של הסגל האקדמי מן "הפוליטיקה" של ההשכלה הגבוהה, היינו מהמאבק על אופיה הציבורי.

יתר על כן, עמדתם "הכלכלית" של ראשי ארגוני הסגל עמדה בסתירה מוחלטת לעמדה "הפוליטית" שנוקטים הסנאטים של האוניברסיטאות במאבקם במגמות ההפרטה ותיעוש האקדמיה של האוצר. מזה עשור ויותר מנהל הסגל האקדמי קרב מאסף נגד מדיניותו של האוצר המשליט בהדרגה על האוניברסיטאות ניהול עיסקי ומכפיף אותן ל"וועדים מנהלים" של אנשי עסקים.

עתה, לאחר שניהלו שביתה "כלכלית" במשך סמסטר שלם, יתקשו המרצים לשכנע את דעת הקהל, ולא כל שכן את הממשלה והאוצר, כי מאבקם על אופיה הציבורי של ההשכלה הגבוהה, על עצמאותה ופיתוחה הוא שעומד בראש מעייניהם, ולא אינטרסים סקטוריאליים צרים.

ואז, כאשר ינחית האוצר את גזרותיו הצפויות על האוניברסיטאות, עתידים המרצים לגלות כי נצחונם בשביתה "הכלכלית" היה נצחון פירוס, וכי האוצר הוא שניצח בזירה "הפוליטית".

הסתירה הפנימית אליה נקלעו המרצים בעקבות השביתה מהווה סכנה לעתידן של האוניברסיטאות. פיתוחה של ההשכלה הגבוהה, משמע הבטחת אופיה הציבורי, מחייב את ציבור המרצים לתקן את נזקי השביתה, להשתחרר מצרות האופק הסקטוריאלית שאיפיינה אותה ולחזור אל הזירה "הפוליטית".

מהלך זה מעצם טיבו הוא מהלך ארוך טווח. ואולם, דומה שעתה יכול הסגל הבכיר לעשות את הצעד הראשון בכוון זה: עליו להתייצב לימין המורים מן החוץ ולתבוע מן האוניברסיטאות להסיר את איום הפיטורין ולהיכנס למשא ומתן עם נציגי המורים כדי למצוא פיתרון מוסכם לבעיות שיצרה השביתה. מהלך זה עשוי להיות מועד ב' במבחן בסולידריות.

פרופ' דני גוטוויין מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה. המאמר פורסם תחילה ב-ynet.

נפתלי תשבי

קשה שלא לחוש בחמיצות הפנים ב"הארץ" ו-TheMarker עם סיום שביתת הסגל האקדמי הבכיר. אחרי הכל, הם לא זכו לראות את שבירת והשפלת הסגל האקדמי על ידי האוצר.

במשך חודשים הציג העיתון את הסגל האקדמי כציבור מתנשא ומפונק, המקבל משכורות עתק תמורת עבודה מועטה, מנהל מאבק אנוכי לתוספת שכר בלתי מוצדקת על גבם של הסטודנטים ועל חשבון הסגל הזוטר המקופח. עם סיום השביתה שנתארכה הרבה מעבר לנדרש, גם בגלל הכפשות "הארץ", כדאי להבהיר כמה עובדות:

1. המרצים הבכירים לא נאבקו על תוספת שכר, אלא על תיקון שחיקת שכר ביחס לעמיתיהם במשק שנגרמה במכוון על ידי האוצר, שנמנע עד היום מהסכמה על מנגנון הוגן שימנע שחיקה כזאת. המרצים לא דרשו תוספת שכר, אלא תיקון שאחרים במשק כבר קיבלו מזמן.

2. המאבק הלגיטימי היחידי שאפשר היה לקבל עליו הגנה משפטית מחוקי העבודה במדינה, כפי שאכן הוכח בבית הדין לעבודה, הוא מאבק שכר כלכלי. ברור לכל מי שמבין את דיני העבודה שרק כך ניתן היה לנהל מאבק על דמותה ומעמדה של האקדמיה. זה לא הפריע לעיתון לטעון שהסגל נאבק "רק על שכרו".

המשך קריאת הפוסט "המרצים ניצחו ו"הארץ" מחמיץ פנים"

חברים שלום,
מצ"ב עדכונו של חברנו אודי מקוב מאונ' חיפה אודות הדיון בצווי מניעה שהתקיים אתמול בבית הדין הארצי לעבודה. כאן (PDF).

כאן אפשר למצוא את פסק דינו של השופט אדלר.