להלן מכתב ששלחה ד"ר אורלי בנימין אל שרת החוץ, גב. ציפי לבני, לקראת הדיון הצפוי בישיבת הממשלה מחר, יום ראשון, 20.7.08, במשבר ההשכלה הגבוהה. מכתבים נשלחו על ידי אורלי וחברי פורום אחרים גם לשרים נוספים בממשלה, בקריאה להכיר בבעייתיות הרבה שכרוכה באישור דוח שוחט כפתרון למשבר ההשכלה, ולהתנגד לדרך שבה אגף התקציבים במשרד האוצר והשר הממונה עוקפים שוב ושוב הליכים דמוקרטיים ומשתמשים בקופה הציבורית המופקדת בידם כאמצעי סחטנות, וככלי מניפולטיבי לקידום מאמציהם להשיג שליטה ישירה באופן השימוש בתקציבי מערכת ההשכלה הגבוהה בתוך המוסדות האקדמיים, שליטה המערערת את עקרון החופש האקדמי המעוגן בחוק. עדיין לא מאוחר לשלוח מכתבים מעין אלה לשרי הממשלה:

 —————————————————————————————

אל: כבוד שרת החוץ, ציפי ליבני
ממשלת ישראל, ירושלים
 
כבוד השרה,
אני פונה אלייך על בסיס אמוני המלא בך ובמחוייבותך לסדר הדמוקרטי בישראל.
ידוע לי שגם את שותפה, כמו רבים אחרים, סביב שולחן הממשלה ובכנסת, לדאגה לטיבה של הדמוקרטיה בישראל נוכח התנהלות משרד האוצר בסוגיות שונות.

הסוגייה העומדת עתה על הפרק היא סילוק הצעת חוק מסדר היום של הכנסת בתואנה שמשרד האוצר יחפש פתרונות רציניים (הצעת חוק שתבעה העברה מיידית של התקציבים הדרושים לשם פתיחת שנת הלימודים הקרובה לפי התחייבויות קודמות) וכן משמעותם של סדרת משאים ומתנים שניהלה שרת החינוך הגב. יולי תמיר מול איגודי הסטודנטים.

כידוע לך דו"ח מדעי מקיף (שנכתב על-ידי אבי בן בסט ומומי דהאן) אשר השווה את התנהלות משרד האוצר בישראל למשרדי אוצר בארצות אחרות מצא רמת ריכוזיות גבוהה ביותר וכוחנות המערערים על האפשרות להתנהל בצורה דמוקרטית בדרך הלוקחת בחשבון את נסיונם ודעתם של אנשי מקצוע הבקיאים בשדות קונקרטים.
 
כמו בנושאים אחרים כך גם בנושא המלצות ועדת שוחט: למרות הבעייתיות בהמלצות , למרות שאין בהקצאת הכספים המובנית בהן פתרון למצוקת מערכת ההשכלה הגבוהה ובמיוחד למרות שאין בהן כיסוי להסכמי השכר שנחתמו עם אירגוני הסגל הבכיר וארגוני הסגל הזוטר, משרד האוצר ממשיך לדבוק בעקשנות בכפיית המלצות הועדה.
 
האם לא תצאי ביום ראשון להגנת הסיכוי לראות בישראל מדינה דמוקרטית המכבדת משא ומתן ציבורי? המכבדת את סדרי החקיקה המתקיימים בכנסת?
האם תתמכי בפעולה כוחנית נוספת של אגף התקציבים, פעולה שהשלכותיה ההרסניות לא יוכלו להיות מתוקנות מאוחר יותר גם במאמצי חקיקה ותקצוב אדירים?
 
רבים מצפים ממך לשיקום אופייה של המערכת הפוליטית בישראל ואין סוגיה ראוייה יותר לפתוח בתהליך כזה מאשר מחוייבות לפיתוח מדעי ואינטלקטואלי בישראל.
 
בהוקרת תודה,
ד"ר אורלי בנימין
אוניברסיטת בר-אילן

להלן העדכון המובטח: הצעת החוק שתעלה לדיון עוסקת בהעברת תקציבים למערכת ההשכלה הגבוהה בפריסה לחמש שנים, ללא התניה באישור ויישום דוח ועדת שוחט. יש בהצעה כמה נקודות חשובות נוספות, כגון הקפאת שכר הלימוד והתייחסות לנושא המכללות. אי לכך, חברי הפורום מוזמנים לשלוח מכתבים אישיים לחברי הכנסת ולקרוא להם לתמוך בהצעה.

ואם בעדכונים עסקינן, תשמחו לשמוע כי שניים מחברי הפורום, ד"ר סילבי הוניגמן ופרופ' ארז עציון, נבחרו השבוע לוועד הסגל הבכיר באוניברסיטת תל אביב! ברכות!

דני גוטוויין, "המאבק המופרט: על העימות הכוזב בין ארגוני הסגל האקדמי הבכיר לבין האוצר", עתיד לראות אור בכתב העת המרחב הציבורי, 2 (אביב 2008)

א.
שביתת ארגוני הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות ושביתת ארגון המורים העל-יסודיים בחורף תשס"ח היו ביטויים של אי-השקט הפוקד את מערכת ההשכלה הציבורית ככל שהיא הולכת ומופרטת כחלק מפירוק מדינת הרווחה. גילוייה של מדיניות הפרטת ההשכלה הציבורית הם אמנם רבים ומגוונים ומותאמים לייחוד של מוסדות החינוך, ההשכלה והמחקר השונים ולהבדלים בתנאי ההעסקה הנוהגים בהם, אולם ההיגיון המנחה אותה הוא זהה, כפי שמלמד, למשל, הדמיון בין מסקנות "ועדת מלץ" שנועדו להפוך את האוניברסיטאות לתאגידים עסקיים, לבין המלצות "ועדת דוברת" שכוונו למסד את אי-השוויון החלוקתי בבתי הספר.
השביתות של חורף תשס"ח היו הנחושות והארוכות בתולדות ארגוני הסגל והמורים, וככל שהן ארכו כך גברה בקרב חבריהם ההזדהות עם מטרות השביתה והחריפה עוינותם למעסיקים – ראשי האוניברסיטאות, למשל – ולאוצר. אם תביעות שכר היו אלו שהציתו את השביתות, הרי שאת עוצמת התמיכה הרחבה והמתמשכת במאבק יש להסביר מתוך הקשר רחב יותר: שורשיה מצויים באכזבה – גם אם לא בהכרח בהתפכחות – של חלקים ממעמדות הביניים, עליהם נמנים המרצים והמורים, ממשטר ההפרטה ומפירוק מדינת הרווחה שהפכו אותם ל"מעמד הנשחק".
הרקע החברתי המשותף לשביתות הסגל האקדמי הבכיר והמורים העל-יסודיים חשף את הניגוד בין דרכי המאבק שנקטו ארגוניהם: ארגוני הסגל האקדמי הבכיר הדגישו כי המטרה היחידה של שביתתם היא קבלת פיצוי על שחיקת שכרם וכי אין להם כל תביעה ביחס למדיניות החינוך בכלל וההשכלה הגבוהה בפרט; מנגד, ארגון המורים העל-יסודיים כרך את תביעות השכר שלו בשינוי מדיניות החינוך כחלק ממאבק על עתיד מדינת הרווחה. ארגוני הסגל האקדמי הבכיר הסבירו את הגבלת מטרות שביתתם לתחום הכלכלי בעצה משפטית שקיבלו ולפיה כל הרחבה של יעדיה הייתה הופכת אותה ל"שביתה פוליטית" ומאפשרת לבית הדין לעבודה להוציא למרצים צווי מניעה, כמו אלו שהוצאו למורים. ואולם, יותר משהנימוק המשפטי מסביר את התנהלות ארגוני הסגל האקדמי הבכיר, הוא מעלה את השאלה, מדוע בחרו המרצים בדרך "הכלכלית" בעוד שהמורים העדיפו את הדרך "הפוליטית"?
הניגוד בין מטרות השביתה של הסגל הבכיר והמורים העל-יסודיים הוא שיכפול  של המחלוקת בשאלת דרכי ההתמודדות עם הפרטת מדינת הרווחה, המפלגת מאז שלהי שנות התשעים את "המעמד הנשחק" בין שתי אסטרטגיות מאבק: "כלכלית" ו"פוליטית". האסטרטגיה "הכלכלית" – שהיא הרווחת מבין השתיים כהשתקפות של ההגמוניה הניאו-ליברלית – מקבלת את הנחותיו של משטר ההפרטה, אך מבקרת את הפגיעה של פירוק מדינת הרווחה ב"מעמד הנשחק" וחותרת למתן אותה. הסתירה המונחת ביסוד אסטרטגיה זו משקפת את האשלייה השלטת בקרב החלקים המבוססים יותר של "המעמד הנשחק" ולפיה גם אם "הפרטה מתונה" תקטין את בטחונם החברתי, היא לא תסכן אותו, ולעומת זאת היא תשפר את מצבם ביחס לקבוצות אחרות בחברה הישראלית. שביתת אירגוני הסגל הבכיר בחורף תשס"ח התנהלה מתוך היגיון "כלכלי" דומה: הם אמצו את חוקי המשחק שמכתיב האוצר כחלק מהפרטת ההשכלה הגבוהה, אך נאבקו במסגרתם על שיפור שכר חבריהם. ככזו הייתה שביתת הסגל הבכיר "מאבק מופרט". המשך קריאת הפוסט "ניתוח משבר ההשכלה הגבוהה: מאמר מאת פרופ' דני גוטוויין"

כשאנשי הסגל הבכיר מתמסרים למדיניות ההפרטה שהאוצר כופה עליהם, הם פוגעים לא רק בסגל הזוטר אלא גם בעצמם ובאופיה של האקדמיה

פורסם במקור ב: 19.04.08, 00:07 ב- YNET.

אין כמו הגיון החד-גדיא כדי לתאר מצעד האיוולת בו מפריטה עצמה האקדמיה הישראלית בהדרגה. ככל שהאוניברסיטאות מדממות יותר מסכין הקיצוצים של האוצר, כך הן מתמסרות למדיניות ההפרטה שהוא כופה עליהן.

כמענה לשחיקת תקציביהן בידי האוצר, הן מכפיפות עצמן להתנהלות תאגידית וממסחרות את תאריהן באמצעות "תוכניות חוץ-תקציביות"; כדי להתמודד עם הגרעונות הן מבטלות משרות של חוקרים וממלאות את שורותיהן ב"מורים מן החוץ", וכך מרחיבות את עקרון "עובדי הקבלן" מהשמירה והניקיון אל ההוראה; וכחלק מ"ההתייעלות" נדחק הסגל האקדמי מניהול האוניברסיטאות, שעובר לידי אנשי הכספים, המבייתים את המחקר לעקרונות השוק.

המשך קריאת הפוסט "אני ואפסי עוד: גרסת הסגל הבכיר (מאת: פרופ' דני גוטוויין)"

לכבוד פרופ' הנס ויידנמולר
מכון מקס פלנק לפיזיקה גרעינית
היידלברג
גרמניה
פרופ' ויידנמולר היקר,
כרבים מאזרחי ישראל שמעתי השבוע על מכתבך לראש ממשלת ישראל, בו התרעת על הידרדרות המחקר המדעי שלנו. ראשית, אציין שעם כל הכבוד ורחשי התודה שאנו רוחשים לך, פרופ' ויידנמולר, לא חידשת לנו דבר. כולנו יודעים שמצב המחקר בישראל בכי רע, ולא רק בתחום הפיזיקה. כל ההשכלה הגבוהה שלנו בצרות, גם ההשכלה הפחות גבוהה לא מרקיעה שחקים.
אך משהו בכל זאת חידשת, פרופ' ויידנמולר היקר, והוא שלא סתם עיתונאי ישראלי טרדן או חוקר מקומי מעצבן פנה לראש ממשלת ישראל, אלא אדם כמוך: חוקר זר, אובייקטיבי, שאינו חשוד באינטרס כמו האינטרסים המרגיזים שיש לאי-אלו אזרחים בישראל.
ועל כן אני מרשה לעצמי לעוץ לך גם עצה אישית קטנה: בפעם הבאה שאתה כותב מכתב לראש ממשלת ישראל אל תציג את עצמך בשם ויידנמולר, פיזיקאי ממכון מקס פלנק בהיידלברג. עדיף לשגות שגיאת איות קטנה ולכתוב ונדרמולן, שחקן בית"ר ירושלים, כי אז יזמין אותך מר אולמרט לשיחה ולצילום משותף, ואולי אף יצרף להזמנה עוד כמה כדורגלנים, ותוכלו לומר לו את דעתכם על מצב הפיזיקה בישראל.
אגב, כיוון שאתה מגלה בנו עניין כזה, ברצוני להרגיע אותך: לא הכל שלילי כאן. יש לנו גם דברים יפים. בוודאי תשמח לדעת, פרופ' ויידנמולר, שהשנה יופרחו כאן זיקוקי דינור בסכום שיכולנו לרכוש בו ציוד חדש לכל המעבדות בארץ.
ואני אף שמח לבשר לך שהסטודנטים שלנו, להבדיל מעמיתיהם אצלך, לא מתבטלים בהיכלי השן של האקדמיה אלא נקראים מדי פעם לשירות מילואים, בו הם שומרים על התנחלויות ומאחזים, שגם עליהם אנחנו שופכים לא מעט ממון.
ויש לנו שם גם קברים קדושים, שהם המקור האמיתי של כוחנו ולא איזה מיקרוסקופ אלקטרוני או מאיץ חלקיקים.
להתראות ותודה, פרופ' ויידנמולר, ויום יפה גם לך.

באדיבות המחבר

פורסם במוסף לשבת של עיתון "ידיעות אחרונות", יום שישי, 11.4.2008.