משבר ההשכלה הגבוהה: פרופ' אריאל רובינשטיין בראיון ל"כלכליסט"

ביום הזכרון, 19.4.2010, נתן פרופ' אריאל רובינשטיין ראיון לכתב "כלכליסט", שי אספריל. רובינשטיין מתייחס בראיון, בין היתר, לתוכנית האוצר וראש ות"ת להשקיע סכומי כסף נכבדים בהקמת מרכזי מחקר שימשכו אליהם, באמצעות משכורות בסטנדרטים אמריקאיים, חוקרים ישראליים שחיים ועובדים בחו"ל. אחרי שנים של הרעבה תקציבית של האוניברסיטאות, פתאם יש כסף. אך למה מיועד הכסף? רובינשטיין מנמק את התנגדותו לתכנית האוצר בעיקר בנימוקים ציוניים-פטריוטיים. אך כדאי לשים לב למשמעות נוספת (שעליה רובינשטיין מדבר בהקשרים אחרים של משבר ההשכלה הגבוהה בהמשך הראיון איתו): המעבר לשכר דיפרנציאלי במערכת האקדמית. תכנית הכוכבים של האוצר נמכרת כמאבק ב'בריחת המוחות', אך לא פחות מכך היא נועדה להכניס שכר דיפרנציאלי בדלת האחורית, ללא דיון ציבורי ותוך עקיפת האוניברסיטאות.

להלן הראיון עם פרופ' רובינשטיין (כלכליסט, 19.4.2010): 

ערב יום העצמאות ה־62, חתן פרס ישראל פרופ' אריאל רובינשטיין מוטרד ממה שהוא רואה כאחת הבעיות הבוערות באקדמיה הישראלית, ומכח זה גם של מדינת ישראל: בריחת המוחות. מי שמכיר קצת את רובינשטיין, אחד התיאורטיקנים המובילים בכלכלה העולמית בתחום תורת המשחקים וחתן פרס א.מ.ת, לא יופתע מדעותיו הנחרצות. הוא אינו חושש לתקוף מדיניות של הממשלה או של הרשויות האקדמיות, כאשר הוא סבור שהיא מחמיצה את מטרתה. ברוח זו הוא מתנגד כיום בתוקף דווקא לתוכנית הגרנדיוזית שעליה הכריז משרד האוצר בחודש שעבר, שנועדה להחזיר לישראל את המוחות האקדמיים המבריקים שעזבו לחו"ל. לפי התוכנית, תקצה המדינה לא פחות מ־1.3 מיליארד שקל להקמת 30 מרכזי מצוינות באוניברסיטאות בישראל. המרכזים יעסיקו חוקרים בשכר גבוה באופן משמעותי מזה שמקבלים כיום עמיתיהם באקדמיה. כך, מאמינים באוצר, המדינה תוכל להחזיר למוסדותיה 300 אנשי אקדמיה ישראלים שמועסקים כיום באוניבסריטאות בארצות הברית. (המשך הראיון)

עובדות הניקיון והפרטת ההשכלה הגבוהה – פרק נוסף בסאגה

בשבוע שעבר יצאו הסטודנטים באוניברסיטת ת"א למאבק נגד כוונת הנהלת האוניברסיטה לנתק את קשריה עם הקבלן שמעסיק עבורה את עובדות הניקיון בקמפוס וממרק, באותה הזדמנות, את מצפונה מנשיאה באחריות לפיטוריהן של עשרות עובדות קשות-יום שרובן מפרנסות משפחות חד-הוריות בשכר זעום וללא תנאים מינמאליים. המחאה המשותפת של העובדות והסטודנטים הובילה לכך שההנהלה נכנסה למו"מ עם הקבלן על תנאי הסכם חדש, ולא ניתקה איתו את הקשר, כפי שהתכוונה לעשות כדי לפתוח במכרז חדש ולשכור את שירותיו של קבלן אחר, שאולי יחתום איתה על חוזה לניקיון הקמפוס בשכר רעב אף נמוך מקודמו. כתבה בנושא זה שודרה בליל שבת האחרון ב"יומן שישי" בערוץ 2.

אך בעוד אוניברסיטת ת"א נמצאת 'מתחת לפנס' ונחשפת לציבור בכתבות היומן, באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע מתחוללת פרשה מעניינת לא פחות, במסגרת מה שנראה כחגיגות 'מחירות לעבדות' של פסח השתא. באונ' בן גוריון מאבק עובדי/ות הניקיון לשינוי שיטת ההעסקה שלהם והגנה על זכויותיהם הבסיסיות נמשך כבר תקופה ארוכה, בתמיכה קבועה של סטודנטים מארגון צ"ח (צדק חברתי) ופעילים נוספים מקרב הסטודנטים והמרצים. בשנה שעברה אף הצליחו עובדי הניקיון, בעזרת ארגון "כוח לעובדים", להקים וועד עובדים יציג. לאחרונה, הגישה אחת מעובדות הניקיון תלונה במשטרה נגד המנהלת מטעם הקבלן-המעסיק על אלימות פיזית כלפיה. בעקבות זאת, חתמו 174 מרצים, סטודנטים ועובדי מנהל, על מכתב לנשיאת האוניברסיטה הקורא לה להוביל מהלך של מעבר להעסקה ישירה של עובדי הניקיון בקמפוס ולהפסיק את ההעסקה באמצעות קבלנים. הנשיאה לא נענתה לאתגר ומסרה כי ההעסקה באמצעות קבלן תימשך, נוכח מצוקת התקציב. נושאים אלה יעלו היום (שני, 22.3.2010) בתוכנית הטלויזיה 'עושים סדר' בערוץ 2 בשעה 17:30.

יצוין כי ההחתמה על המכתב לנשיאה נערכה במסגרת רשימת 'הפורום להגנת ההשכלה הציבורית' באונ' בן גוריון, כשם שפעולות התמיכה בהתארגנות עובדות הניקיון והבחירות לוועד העובדים נעשו, בזמנו, תוך מעורבות ותמיכה של חברי פורום. זאת מתוך גישה שמזהה את דפוס ההעסקה הפוגעני של עובדות הניקיון, העסקה באמצעות קבלן, לא רק כבלתי נסבל, אלא גם כחלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה של הפרטת ההשכלה הגבוהה כולה. ההעסקה הקבלנית מאפשרת לאוניברסיטה להתנער מאחריות כלפי עובדי הניקיון ולרחוץ בניקיון כפיה בטענה כאילו האילוצים התקציביים הופכים שיטה זו לבלתי נמנעת. אך לאמיתו של דבר, הטענה ה'כלכלית' הזו לא הוכחה ולא נעשה גם ניסיון של ממש להעסקה ישירה תוך חיפוש פתרונות למצוקה התקציבית. מדוע? משום שאין מוטיבציה לעשות זאת. להפך. יש מוטיבציה להפוך אנשים לעובדים חסרי בטחון תעסוקתי שמתקשים להתארגן ולעמוד על זכויותיהם, שמוכנים לקבל את כל התנאים המוכתבים להם ובלבד שלא ישארו ללא תעסוקה, ושמוכנים לשם כך להאבק נגד עמיתיהם במקום להאבק אתם נגד מנצליהם.

ואם תיאור זה מזכיר למישהו את שיטת העסקת 'המורים מן החוץ', את רעיונות העיוועים של התוכנית ל'החזרת מוחות' והכנסת שכר דיפרנציאלי למערכת האקדמית מבית מדרשו של שר האוצר ולאחרונה – גם של ראש ות"ת, את הרחקת הסגל האקדמי ממוקדי קבלת ההחלטות באוניברסיטה, ניטרול הסנאטים, והשלטת בעלי הון על האקדמיה – אין זה מקרה: זו אותה גברת ואפילו ללא שינוי אדרת.

"החזרת המוחות", או תכנית ויסקונסין של ההשכלה הגבוהה / דני גוטוויין

לאחרונה התפרסמו בעתונות מספר כתבות ודיווחים על היוזמה החדשה של הממשלה בשיתוף עם הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לטיפול בתופעה המכונה "בריחת מוחות". ראו למשל http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20100314_1156161

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3862041,00.html

במאמר להלן מנתח פרופ' דני גוטוויין את התכנית ואת ההשלכות הצפויות מיישומה במערכת ההשכלה הגבוהה:

"התכנית הלאומית להחזרת מוחות" (לא נגענו !!!) היא שלב נוסף בהפרטת האוניברסיטאות, שהיתה מלכתחילה הגורם ל"בריחת המוחות". גם אם התכנית תסייע להחזיר מקצת מן הדור הנוכחי של  המדענים שגלו, הרי השינויים המבניים שהיא תחולל במערכת ההשכלה הגבוהה ייצרו את התנאים ל"בריחת המוחת" של הדור הבא. החזרת המדענים הישראלים ארצה – שאין חולק על חשיבותה – היא רק תירוץ להמשך מדיניות ההפרטה בדרכים אחרות, מפתות יותר. אם עד כה השתמש האוצר לשם כך בשוט הקיצוצים כדי לנוון את האוניברסיטאות כאמצעי להפרטתן, עתה הוא מאביס אותן בסוס-טרויאני שיגרום לקריסתן מבפנים, ואם עד כה ייבש האוצר את האוניברסיטאות, עתה הוא יגרום להן לדמם תקציבית. בחסות אשליית אריזתה המסנוורת של התכנית, הכורכת לכאורה את הטוב עם המועיל, מאלץ האוצר את האוניברסיטאות לבלוע גלולת-רעל המכילה רכיבים שהוא לא הצליח לכפות בתכניות ההפרטה הקודמות, ממלץ ועד שוחט.

לפי התכנית, כפי שמוסר דה-מרקר, יוקמו באוניברסיטאות כ-30 "מרכזי מצויינות" בתחומי מחקר  שייקבעו ע"י ות"ת "ויגוייסו להם חוקרים ישראלים מובילים בתחומם מחו"ל, לצד חוקרים ישראלים מצטיינים". לצד תשתיות המחקר "ברמה עולמית", יהנו החוקרים "ממענקי מחקר ומצויינות שיתוספו על שכרם". בכל מרכז יפעלו כ-10 מדענים-חוזרים וכך יתוספו לאוניברסיטאות 300-400 תקנים. המרכזים אמנם יוקמו על ידי האוניברסיטאות "אך תהיה להם אוטונומיה". במל"ג, כך נמסר, "רואים חשיבות רבה לעצמאות המרכזים, שתאפשר את עצמאות החוקרים בו", ותשחרר אותם מחובת ההוראה. בעתיד אמורים חלק ממרכזי המצויינות לפתח גם בתי ספר בינלאומיים לתארים מתקדמים, שיילמדו באנגלית, על פי השיטה האמריקאית ולא הישראלית. עלותו של כל מרכז תהיה כ-45 מליון שקלים לחמש שנים. הממשלה תממן רק שליש מן התקציב, שליש נוסף יבוא מתקציבי האוניברסיטאות ושליש נוסף מ"קרנות פילנטרופיות" אשר ות"ת יגייס למשימה. את התכנית ילווה צוות בראשות ראש ות"ת שבו יכהנו, נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, נציג משרד החינוך וראש אגף התקציבים באוצר.

המשך קריאת הפוסט ""החזרת המוחות", או תכנית ויסקונסין של ההשכלה הגבוהה / דני גוטוויין"

שביתת הסגל הזוטר באוניברסיטה העברית

מיום ראשון, 21 בפברואר, עם פתיחת סמסטר ב', משבית ארגון הסגל הזוטר באוניבריסטה העברית את הלימודים בקורסים ובתרגילים שבהם מלמדים חברי הארגון. הרקע לשביתה הוא קיצוצים בתקציבי ההוראה של האוניברסיטה שהובילו את הנהלת האוניברסיטה לפיטורים בסדר גודל של 10% מהמורים חברי הסגל הזוטר (מאסטרנטים, דוקטורנטים, עמיתי הוראה ומורים מן החוץ), קיצוצים שנערכו ללא הדברות ותיאום עם ארגון הסגל הזוטר. הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר הביע תמיכה בצעדי הארגון בירושלים וקרא לנשיא האוניברסיטה העברית להדבר עם נציגי הסגל הזוטר ולהגיע לפתרונות מוסכמים.

יש לקוות שכך אכן יקרה. המצוקה התקציבית המתמשכת באוניברסיטאות מובילה, למרבה הצער, להתמודדות עם המצב באמצעות קיצוצים במקום שבו הכי קל לקצץ – בקרב הסגל הזוטר אשר אינו נהנה מקביעות. אך זהו גם הסגל שנושא בחלק גדול ממטלות ההוראה והתרגול במערכת האקדמית בהווה וממנו ואמורים לצמוח חברי הסגל העתידיים באוניברסיטאות. הפגיעה היא כמובן בראש ובראשונה במפוטרים, אך גם באלה שממשיכים לללמד כיתות גדולות יותר ולשאת במטלות רבות יותר. אך לא פחות מכל אלה, הפגיעה היא בתרבות ההעסקה באוניברסיטאות ובהשלטת חוסר בטחון תעסוקתי גובר והולך. מותר לצפות מנשיאי האונבירסיטאות להפגין סוף-סוף מנהיגות ולהאבק במשותף נגד הקיצוצים המתמשכים במקום לטפל בכל קיצוץ בכל אוניברסיטה בנפרד בשיטת כיבוי שרפות. מותר לצפות מהם שכמי שעומדים בראש אוניברסיטה יעשו גם שיקולים מוסריים ושיקולים של בטחון תעסוקתי וינסו להגיע לפתרונות מוסכמים גם כשהסמכות הפורמאלית לפטר נמצאת כולה בידיהם.

מאמרי עיתונות מהשבוע האחרון

לקוראי הבלוג – שלום,

לאחרונה לא העלינו פוסטים לבלוג. כפי שאתם יכולים לראות הבלוג עבר כמה שינויים ועל רקע זה הייתה הפסקה מסוימת בפעילות. זו הסיבה לקפאון, ולא – לצערנו – שמצב ההשכלה הציבורית השתפר פלאים וקיום הבלוג נעשה מיותר.

אנו מביאים כאן לידיעתכם ועיונכם כמה כתבות שהתפרסמו השבוע בעיתונות בנושאים הנוגעים לעניינינו:

הראשונה עוסקת בנסיון להעניק למכללת אריאל מעמד אקדמי "עוקף מל"ג" ובמכתב מחאה שעליו חתמו מרצים מהאוניבריסטאות השונות שהועבר לראשי ות"ת ומל"ג. הכתבה, מאת אור קשתי, התפרסמה ב-10 בפברואר בעיתון "הארץ".

שתי הכתבות הנוספות, מאת נעמה סיקולר, התפרסמו ב"כלכליסט" והן עוסקות במשבר המתמשך בהנהלת אוניבריסטת תל-אביב, משבר שפרץ בעקבות פיטורי נשיא אוניברסיטת ת"א, פרופ' צבי גליל.

כתבה אחת מבין השתיים עוסקת ביחסים המתוחים בין חבר הנאמנים לבין הוועד המנהל והעומדת בראשו, ליאורה מרידור. הכתבה התפרסמה ב-10 בפברואר 2010 ב"כלכיסט".

כתבה נוספת באותו עיתון התפרסמה למחרת, ב-11 בפברואר 2010, והיא כוללת ראיון עם פרופ' צבי גליל, הנשיא לשעבר של אוניברסיטת ת"א.

דיון בנושא ההשכלה הגבוהה ביום שישי 25.12.09

באוניברסיטאות הופצה לאחרונה לחברי הסגל הזמנה להשתתף בדיון שפרטיו מופיעים כאן, בקריאה להעביר את ההזמנה לכל המעוניין.

שימו לב, הכותרת "פורום השכלה גבוהה" בהזמנה לדיון זה אינה מתייחסת לפורום שלנו. חדי העין שביניכם אף ישימו לב שמדובר בפורום שלפחות חלק מהדוברים שישאו בו דברים צפויים, לפי הרקורד שלהם עד כה, לבטא עמדות הרחוקות מאד מעמדות "הפורום להגנת ההשכלה הציבורית".

אנו מעלים לבלוג את ההזמנה כדי לעודד חברי פורום שמעוניינים להגיע לדיון – להשתתף בו ולהגיב על הדברים שיעלו ע"י דוברי הכנס, על מנת שיישמעו בו גם קולות אחרים.

מאמר דעה על המשבר בת"א + הזמנה לכנס (בנושא אחר)

"נכשל" לאוניברסיטת תל-אביב / מאמר של פרופ' אהוד קינן שהתפרסם בעמוד הדעות של YNET ביום ראשון, 29.11.09

אוניברסיטת תל-אביב מצויה במשבר ניהולי שהוא בעל ענין ציבורי ראשון במעלה. שורשיו נעוצים בשינויים המבניים שכפתה על האוניברסיטאות הות"ת, בעידודו של משרד האוצר. אך היא עצמה הגיעה לכדי כך עקב התנהלות כוחנית וקצרת ראות של אנשים בלתי מתאימים לתפקידם.
 
המשבר בא לידי ביטוי בעימות חסר תקדים בין חבר הנאמנים לבין הוועד המנהל, ובעיקר היו"ר שלו, ליאורה מרידור. כמעט כל מה שקורה בחדשים האחרונים באוניברסיטה הוא חסר תקדים. כמה אנשים בעלי כוונות טובות, כגון פרופ' טרכטנברג, יו"ר ות"ת ואחרים מנסים להרגיע את הרוחות ולהביא ל"סולחה", כאילו אין כאן ויכוח מהותי על עצם קיומה של האוניברסיטה, אלא רק מאבקים אישיים וצורך לשקם כבוד שנפגע.

להמשך המאמר

ועם/בלי קשר לכך (מחקו את המיותר) – להלן קישור להזמנה לכנס שעשוי לעניין את חברי הפורום – כנס של "מרכז אדוה"  שיתקיים ב-20.12.09 בנושא: בידול ואי שוויון במערכת החינוך בישראל.

"כך הפכו האוניברסיטאות לעסק כלכלי כושל" מאמר בוואלה כספים

כך הפכו האוניברסיטאות לעסק כלכלי כושל
מאת: ד"ר אפרים דוידי, מאמר אורח
יום שני, 5 באוקטובר 2009, 10:14
אוניברסיטת ת"א נקלעה לקשיים וזקוקה לחילוץ בגלל "השקעות כושלות". ד"ר אפרים דוידי תוהה מה עוד צריך לקרות כדי שבמוסדות האקדמיים יבינו שתפקידם הוא קודם כל חינוך ומחקר
רקטור אוניברסיטת תל אביב וממלא מקום נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופסור דני לויתן אמר ביום חמישי האחרון שאוניברסיטת תל אביב קיצצה עשרות מיליוני שקלים מתקציבה ונערכת לקיצוץ נוסף בהמשך השנה. לדברי לויתן, "אנחנו פותחים את שנת הלימודים בחששות כבדים בגלל אי יכולתנו לקיים את השנה במצב התקציבי שאותו אנחנו יודעים נכון להיום". לויתן הוסיף כי "כלל האוניברסיטאות בישראל מצפות לתוספת תקציבית בסדר גודל של 450 מיליוני שקלים – אם לא נקבל תוספת אנחנו נגיע לאט לאט לעצירה תוך כדי שנת הלימודים".
דבריו של פרופ' לויתן פורסמו מספר ימים לאחר שעיתון "הארץ" חשף שהאוניברסיטה הפסידה עשרות (ויש האומרים: מאות) מיליוני שקלים בעקבות השקעות כושלות ב"תיק המניות" שלה. ההפסד וחילוקי הדעות שקדמו לו סביב מכירת המניות שבידי האוניברסיטה גרמו לקרע בין יו"ר ועדת ההשקעות של המוסד, הבנקאית ליאורה מרידור, לבין חלק מחברי ועדת ההשקעות שחברים בה ארנון טיברג, יו"ר סמל"ת (יבואנית פיאט), אלדד תמיר, מנכ"ל ובעלים של בית ההשקעות תמיר פישמן, ועמוס ספיר, יו"ר חברת הדירוג S&P מעלות לשעבר. יש לציין כי רוב חברי הוועדה החיצוניים התפטרו בעקבות החלטת מרידור. אין זה סוד גם שמרידור היא העומדת מאחורי ההדחה של נשיא האוניברסיטה פרופ' צבי גליל לפני מספר חודשים.

בעקבות פרשת מכירת ההפסד של תיק ניירות הערך של אוניברסיטת תל אביב על ידי יו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה, ד"ר ליאורה מרידור,התפרסם אתמול ב"וואלה" המאמר הבא, מאת ד"ר אפרים דוידי:

רקטור אוניברסיטת תל אביב וממלא מקום נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופסור דני לויתן אמר ביום חמישי האחרון שאוניברסיטת תל אביב קיצצה עשרות מיליוני שקלים מתקציבה ונערכת לקיצוץ נוסף בהמשך השנה. לדברי לויתן, "אנחנו פותחים את שנת הלימודים בחששות כבדים בגלל אי יכולתנו לקיים את השנה במצב התקציבי שאותו אנחנו יודעים נכון להיום". לויתן הוסיף כי "כלל האוניברסיטאות בישראל מצפות לתוספת תקציבית בסדר גודל של 450 מיליוני שקלים – אם לא נקבל תוספת אנחנו נגיע לאט לאט לעצירה תוך כדי שנת הלימודים".

דבריו של פרופ' לויתן פורסמו מספר ימים לאחר שעיתון "הארץ" חשף שהאוניברסיטה הפסידה עשרות (ויש האומרים: מאות) מיליוני שקלים בעקבות השקעות כושלות ב"תיק המניות" שלה. ההפסד וחילוקי הדעות שקדמו לו סביב מכירת המניות שבידי האוניברסיטה גרמו לקרע בין יו"ר ועדת ההשקעות של המוסד, הבנקאית ליאורה מרידור, לבין חלק מחברי ועדת ההשקעות שחברים בה ארנון טיברג, יו"ר סמל"ת (יבואנית פיאט), אלדד תמיר, מנכ"ל ובעלים של בית ההשקעות תמיר פישמן, ועמוס ספיר, יו"ר חברת הדירוג S&P מעלות לשעבר. יש לציין כי רוב חברי הוועדה החיצוניים התפטרו בעקבות החלטת מרידור. אין זה סוד גם שמרידור היא העומדת מאחורי ההדחה של נשיא האוניברסיטה פרופ' צבי גליל לפני מספר חודשים.

ראו המשך המאמר בוואלה כספים: http://finance.walla.co.il/?w=/2971/1583926

ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק א'

חלק א:
מכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, בעקבות פרסום שני פוסטים בבלוג של הפורום על פרשת ניב גורדון. בחלק זה חילופי מכתבים בין לאופרט לאגמון, אשר מכותב להם גם יצחק (יאני) נבו. ההתכתבות איתו מופיעה בחלק ב'.
29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.
קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.
אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:
א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).
ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).
ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).
ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).
נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.
אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…
צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.
30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט
ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.
שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.
נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.
בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).
30.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
התמיכה שלי בפורום היא פונקציה של היותו מסגרת שבאה להיאבק למען שיפור המציאות האקדמית, הניהולית והציבורית באוניברסיטאות ואיני רואה בו פורום אידיאולוגי (להבדיל מפורום חושב). כל עוד אהיה סבור שזו המטרה והיא אכן נשמרת בהתנהלות הפורום, אמשיך לתמוך. אם אתרשם ש"הפרשנות" הניתנת למטרות היסודיות (הנ"ל), הופכת את המסגרת לבמה פוליטית או אידיאולוגית, אפסיק לתמוך. בכל מקרה, סטייה לכיוונים אלה, מחייבת פלורליזם ופתיחות לכל ההשקפות הרווחות במקומותינו. בלעדי זאת בוודאי שאיני רואה עצמי שותף. המקרה של ניב, לטעמי, חורג מהגישה הבסיסית לעבר גישה אידיאולוגית-פוליטית, ומוצגת בו דרך העצומה עמדה חד-צדדית שאינה מקובלת עלי, (ארחיב מעט בנקודה זו בהמשך).
אין לי כוונה להפעיל לחץ, אלא להבהיר את הבסיס לתמיכתי, ולציין שבהעלם בסיס זה, לא אראה בפורום מסגרת שראוי לתמוך בה; אני מניח שלא אהיה בדעת יחיד בעניין זה.
רשמתי לפני את הסברך לגבי העיקרים שבהם תומך הפורום. עיקרים אלה מקובלים עלי, אלא שכמו בכל הנושאים כמעט, "גן העדן" ו"הגיהינום" נמצאים שניהם בפרטים הקטנים. קיימת תמיד האפשרות שתחת הגדרות כלליות מדי מסתתרות דעות שונות ואפילו הפוכות זו מזו. אתן דוגמא או שתיים:
הפרטה – אם הכוונה היא לדרוש שהשתתפות המדינה בפיתוח, אחזקה ותפעול של המוסדות להשכלה גבוהה תהווה את עיקר תקציבם, ומכאן תהיה גם גורם השומר על חופש סביר של החלטה ופעולה שלהם – אני בעד. אם, מאידך הכוונה היא ש- 100% או קרוב לכך מתקציב המוסדות צריך להיות ציבורי, אני סבור שזו דרישה בלתי- מציאותית.
שינויים מבניים – אם הכוונה היא ששינויים מבניים נחוצים לניצול טוב יותר של כספים ציבוריים, בין אם בדרך של שיתופי פעולה בין-מוסדיים לניצול תשתיות יקרות, בין אם בשימוש בידע ופיתוחים בצורה מושכלת ובין אם ע"י מניעת כפילויות שיסודן ביוקרה אישית או מוסדית או ביריבות אישית ואחרת, אך בכל מקרה הם צריכים להיעשות ע"י המוסדות עצמם ולא להיכפות מבחוץ  – אני בעד. אם הכוונה היא לשלוט באמצעותם דעת בעלי-הון על תהליכי קבה"ח של המוסדות באופן שיסרס את הנהלות המוסדות או ישרת אינטרסים של בעלי ההון יותר משישרת את צרכי המוסדות – אני נגד. במילים אחרות: התוכן חשוב לא פחות מהכותרת, ועצם העובדה שאנשים בעלי ידע וניסיון במינהל, בכלכלה ו/או בתכנון ובקרה עסקיים ישותפו בניהול, אינה שלילית לטעמי; שהרי לא כל פרופסור מחונן הוא גם מנהל מחונן…
המל"ג – ארגון זה מרוויח לדעתי ביושר את חוסר האמון הממשלתי ביכולתו לנווט כיום את המוסדות האקדמיים. בשימוש בכספי ציבור – הרבה כסף – אין די בקיום "משטר חלוקה" נאה ונוח למראה, חייבים להתחשב בעידן התקשורת הפתוחה בו אנו חיים, ומכאן בדעת הקהל ובשיקוליהם של מקבלי ההחלטות הפוליטיים, בבואם לקבוע סדרי-עדיפויות לאומיים בהקצאת משאבים. תהליך קבה"ח אינו יכול להיות רק "קולגיאלי" ומגזרי ונסתר מן העין. ככל שיגדל נתח התקציב הציבורי שינתן למוסדות האקדמיים (או ככל שנרצה לדרוש להגדיל אותו), כן תלך ותגדל, באופן טבעי ומובן, הרגישות לסוגיות אלה.
אשר לשאלת ניב גורדון – אני כופר בטענה שהקצף יצא על דעה אישית שהביע, שהרי דעותיו ידועות כבר זה זמן גם באוניברסיטה וגם מחוצה לה. הקצף יצא בעיקר על קריאתו להחרים את מדינת ישראל ובכלל זה את המוסדות האקדמיים שלה. זו כבר פעולה אנטי-ישראלית ולא דעה אישית "נטו";  על כך לדעתי עליו לתת את הדין.  במציאות המוכרת, בה גורמים שונים במדינות שונות פועלים כבר להחרמת ישראל והאקדמיה שלה, יציקת שמן על המדורה היא לא רק טיפשות, היא גם רשעות. משום שרשאי ניב לרצות לסבול על דעותיו, אבל איזו זכות יש לו לחייב אותי ואלפים רבים אחרים, שחושבים אחרת ממנו, לשלם על משוגותיו?!
לכן, אין מקום לעצומה הבאה להגן עליו מפני אחריות למעשיו (לא מחשבותיו ואפילו לא דעותיו), ולכך כיוונתי. משום שאני סבור שלא הדעות הן נושא הדיון, יש מקום גם לעצומה נגדית, ואיני מקבל גישה חד-צדדית בסוגיה זו.
איני יודע מי או מה השפיע על נשיאת אוניברסיטת ב"ש להביע עמדה כפי שהביעה, די לי בכך שהעמדה, כשלעצמה, היא עמדה שאני חושב לנכונה וראויה (וכאמור, אני סבור שאיני יחיד בכך). גם אם בין התומכים בעמדת הנשיאה נמצאים אישים פוליטיים, חברים בוועד המנהל של האוניברסיטה או תורמים, זו אינה סיבה לפסול דעה הגורסת שמעשיו של ניב הם חבלניים ומצדיקים תגובה ציבורית בכלל ותגובה של המוסד בפרט.
אני מקווה שהבהרתי את דברי שבמייל הקודם, ובאותה הזדמנות גם הבהרתי את עמדותי בנושאים אליהם התייחסת בתשובתך.
1.9.09, איריס אגמון לרפי לאופרט
רוב דבריך מקובלים עלי. לא כולם. אבל אני לא מצפה שבמסגרת כמו הפורום (ולמעשה, בכל מסגרת) כולם יהיו בדעה אחת בכל עניין ועניין. זה בלתי אפשרי. אני כן מצפה שבנושאי הליבה של הפורום תהיה הסכמה עקרונית, ושהסוגיות שהפורום יעסוק בהן תהיינה קשורות לנושאי ליבה אלה.
שלא כמוך, אני מאמינה שההקשר של המכתב ששלחו מרצים מבן גוריון לנשיאת האוניברסיטה והעצומה של מרצים מכל האוניברסיטאות קשור ישירות לנושאי ליבה אלה. אתה צודק שלא כולם מפרשים את הסיטואציה באותו אופן ולכן, מי שהנוסח או העמדה העקרונית שלהם לא תואמת את המכתב או העצומה לא חתמו עליה. בפורום הפנימי של בן גוריון הדיון על נושאים אלה נמשך ונשמעות גם עמדות כשלך.
בלי קשר לעמדתי האישית ביחס לקריאה לחרם, אני מחשיבה את עצם קיומו של דיון וויכוח בנושא זה (או אחר) לא פחות מאשר קבלת החלטה לנקוט בצעד כלשהו, כשם שאני רואה את המבחן לקיומו של חופש ביטוי ביכולת "לסבול" ביטוי של עמדות "בלתי-נסבלות" ולנתח בכנות את מידת הסכנה והאיום שיש בהן בפועל (בלי שהמסקנה שיש כאן איום תנבע מכמה הן מרגיזות, חצופות, או חסרות תבונה).
1.9.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון
בשאלת התייחסות הפורום לסוגיית ניב, אני מבחין בשתי רמות דיון:
א. האם ניב הביע דעה או עשה מעשה? אני גורס שחרג מהבעת דעה ועשה מעשה, ומעשהו נוגד את האינטרסים של רבים וטובים במדינת ישראל, באקדמיה, ובמקום עבודתו של ניב – אוניברסיטת בן גוריון. שיעור הנזק אינו ניתן לחיזוי ברגע זה, וגם אינו חשוב לעצם הדיון העקרוני. במציאות שבה כבר מתקיים בפועל חרם חלקי נגד האקדמיה בישראל, בין היתר בהשראת ניב ואחרים כמותו, מעשהו חמור הרבה יותר. על המעשה החורג עליו לתת דין, בין היתר במקום עבודתו, אם מקום העבודה רואה עצמו נפגע מכך. אינני בקיא בפרטי תקנון ההעסקה של מרצים באוניברסיטת ב"ג, אבל אני משוכנע שהזכות לקריאה לחרם על האוניברסיטה אינה כלולה בו.
ב. מה מקומו של הפורום בדיון בסוגיה זו? כאן איני מקבל את הפרשנות ה"מרחיבה" הגורסת שחופש אקדמי וחופש דיבור הם במשתמע גם חופש לירוק לבאר שממנה שותה, במקרה זה, ניב. חופש דיבור גם אינו חופש המעשה (הפוגע והמזיק), וגם בכך חרג ניב. אבל יותר משני אלה, הנושא כולו – ניב ודעותיו מכאן ניב ומעשהו מכאן, והדרך היאה להגיב על שניהם – הינם נושאים שנויים במחלוקת. משום כך ראוי היה לפורום להימנע מנקיטת עמדה בהם. שכן נקיטת עמדה סביר שתנכר או תסייג את בעלי הדעה ההפוכה. מעשהו של ניב הוא פוליטי במהותו, הוא אינו עוסק בפן האקדמי שבו אמור לטפל הפורום, הוא אינו מסייע לפורום במאבקו והוא בוודאי אינו הביטוי המובהק ל"חופש אקדמי" במובן הקלאסי והיסודי של המושג. כ"כ, אני מתנגד לפרשנות המרחיבה שעצם ייזום העצומה נותנת למעשה. זאת ועוד, פרוש מפליג של מושג חופש הביטוי הוא חרב פיפיות, משום שהוא מעניק תחמושת מיותרת לאלה שסבורים כבר עתה שחופש זה גולש במהירות לעבר פרושים אנרכיסטיים. מכאן שהשאלה אינה אם כל אחד יכול להצביע לפי דעתו, בוודאי שכן. קודמת לכך השאלה מדוע בכלל צריך הפורום ליזום ולהפיץ עצומה חד-צדדית, ולהזיק בכך למטרות חשובות יותר שלו, או למצער, מדוע לא ימנע מעמדה חד-צדדית בפעילותו ויאפשר הבעת דעות גם לשוללים מכל וכל את מעשהו של ניב ואת הפרשנות שמנסים ליחס לה מחייביה?
בשתי השאלות תשובות הפורום עד כה אינן מניחות את דעתי.

בעקבות פרסום מאמרו של ד"ר ניב גורדון בל.א.טיימס והתגובות עליו, עלו לבלוג שני פוסטים. אלה גררו מספר תגובות ביקורת על הטיפול בנושא בבלוג ובפורום. כדי לחשוף את חברי הפורום וקוראי הבלוג לויכוחים בנושא זה בין חברי פורום בקמפוסים שונים, ומתוך כוונה לתת ביטוי לדעות השונות ולהבטים המגוונים שפרשה זו מעלה והם קשורים כמעט ללא הפרד — מצאנו לנכון להעלות לבלוג ויכוח בהתכתבות שלקחו בו חלק שלושה אנשים: רפי לאופרט – מתומכי הפורום וקוראי הבלוג הקבועים, ד"ר איריס אגמון – מצוות הבלוג, וד"ר יצחק (יאני) נבו – מחבר מכתב המחאה ששלחו מרצים מאוניברסיטת בן גוריון, רובם חברי הפורום, לנשיאת אוניברסיטת בן גוריון.

חלק א' של ההתכתבות החל במכתב של רפי לאופרט לאיריס אגמון, והוא כולל את חליפת המכתבים ביניהם. אחד ממקבלי ההעתקים של התכתבות זו היה יאני נבו. הוא הגיב לאחד ממכתביו של רפי לאופרט ומתגובה זו התפתחה התכתבות בין השניים, שתעלה לבלוג כחלק ב', בימים הקרובים.

1) 29.8.09, רפי לאופרט לאיריס אגמון

אני תומך עקרונית בגישה שיש לערוך רוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, החל ברמת הלימודים והמחקר וכלה בתנאי העבודה והשכר של הסגל האקדמי, ומשום כך נרשמתי לפורום ואני עוקב אחר פעילותו ותגובותיו, ומשתתף בהם כאשר מתאפשר לי ו/או כאשר אני מסכים לדרכו.

קבלתי היום את נוסח העצומה לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, המתארגנת בפורום בעניינו של ד"ר ניב גורדון.

אני מבקש להביע את התנגדותי המלאה והמוחלטת:

א. להתערבות הפורום בסוגיות מסוג זה, (זו אינה סוגיה אקדמית אלא אישית בין האוניברסיטה לעובד שלה. עמדותיו של ניב אינן הסוגיה שעל הפרק, אלא קריאתו לחרם על ישראל, ובכלל זה על האוניברסיטה בה הוא עובד ומתפרנס; זו הסתה לפגיעה ברבים וטובים, שאין לה צידוק ואין לעבור עליה לסדר היום. בכדי להימנע מהנזק של קריאות "זאב, זאב" שלא במקומן, ראוי להבחין בזהירות ובאחריות מתי מדובר באמת בחופש אקדמי, ומתי טענה זו היא כסות לפעילות פוליטית חבלנית).

ב. לעמדה המובעת בעצומה, (אני סבור שיש להדיח את ניב מהאוניברסיטה, אלא אם יתנצל על הפגיעה במדינה ויסתייג לחלוטין ובפומבי, בנוסח הולם, מקריאתו המקורית).

ג. לעובדה שאין מארגנים במקביל עצומה התומכת בגישה שהביעה נשיאת בן – גוריון, לדעתי, עצומה שתהיה לה תמיכה ציבורית רחבה. (עצומה חד-צדדית, כזו שהוצעה במייל שהופץ לפורום, מניחה, ללא סמכות וללא ביסוס עובדתי, שניב לא כשל במעשהו. מאידך אין ביטוי לתמיכה ציבורית ואחרת בכך שיישא באחריות לדבריו ומעשיו – כאקדמאי משכיל, ראוי היה שיהיה אחראי גם לדעותיו וגם למעשיו… . לאור פרסומים שונים בעקבות המקרה על המתרחש במחלקה למדעי המדינה בב"ש, על בסיס טהור של עמדות פוליטיות, שאני אישית למשל שולל אותן מכל וכל, דרושה זהירות רבה עוד יותר בטיפול בעצומה חד-צדדית כזו שפרסמתם).

ד. לנימוקים בהם מתורצת התערבות הפורום בסוגיה. (כפי שהוסבר כבר בסעיף א, לעיל).

נדמה לי שמהלך זה, לא רק שאינו משרת את מטרות הפורום, אלא עשוי לפגוע בהם פגיעה חמורה. הפורום זקוק לתמיכה ציבורית רחבה על מנת לקדם את מטרותיו העיקריות – רמת ואיכות ההשכלה הגבוהה, ותנאי עבודה ומחקר ראויים באוניברסיטאות. בהתייצבות לצד משמיצי ודורשי רעת האקדמיה, עושה הפורום לעצמו שרות של דוב.

אם  תמשכנה בפורום מגמות שהן יותר פוליטיות מאשר אקדמיות, ושאינן עולות בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של הפורום כאמור לעיל, אאלץ לפרוש ממנו ואף להציע לאחרים לעשות כן, ולנקוט כלפיו עמדה של "חשדהו וחשדהו"…

צר לי שעלי להעלות דברים אלה, אך זו התרשמותי על התנהלות הפורום בסוגיית ניב.

2) 30.8.09, איריס אגמון לרפי לאופרט

ראשית אומר שכמובן אצטער מאד אם תחליט לא תמוך יותר בפורום, אך זו החלטה שלך. אני משוכנעת שלא התכוונת להזכיר זאת כדי להפעיל לחץ לקבלת דעתך ושמקובל עליך שדעות צריכות לשכנע לא ללחוץ.

שנית, כתבת כי אתה תומך ברוויזיה יסודית במערכת ההשכלה הגבוהה, ועולה מכך שאתה מניח שזו היא גם עמדת הפורום. חשוב להדגיש כי הפורום אינו תומך ברוויזיה כלשהי, הוא תומך ברוויזיה מאד מסוימת: כזו שתעצור את תהליכי הפרטת מערכת ההשכלה הגבוהה, את הפוליטיזציה שלה שמוכנסת בשיטתיות ע"י קעקוע ההגנה המוקנית לה בחוק המל"ג, ע"י שינויים מבניים ובעיקר ע"י חנק תקציבי וצמצום הממדים הציבוריים והאקדמיים של ניהולה לטובת ניהול בעלי הון ושליחיהם, במסווה של דאגה לאינטרס הציבורי, למרבה האירוניה.

נקודה זו חשובה כי היא קשורה לעמדה ביחס לפרשת ניב גורדון. עמדתו של ניב גורדון היא אכן עניין אישי, במובן זה שזוהי דעתו. אולם לתגובות עליה מצד הנהלת האוניברסיטה יש קשר ישיר לחופש הביטוי ולחופש האקדמי. אין זה עניין שבין עובד למעסיק. זה עניין שבין עובד שהוא גם אזרח לבין מעסיק, שהוא בהקשר זה, לא יותר מאשר אזרח אחר. כמוך (ואגב, גם כמוני) יכול אותו מעסיק (מעסיקה, במקרה זה) לא לאהוב את קריאתו של גורדון לחרם, להסתייג ואף לסלוד ממנה, אך אם המעסיקה (1) מודיעה שתנקוט נגדו בצעדים ביחס למשרתו, ו(2) מבטיחה זאת לתורמים כהיענות לדרישה שהם מצמידים להענקת התרומה מטעמם, כי אז מדובר במקרה (1) בפגיעה בחופש הביטוי של גורדון, ובמקרה (2) בפגיעה בחופש האקדמי של שאר חברי הסגל, ש שהאוניברסיטה תקבל כספי תרומה שיותנו בשמם בתכתיב לעמדה פוליטית מסוימת. לשני הדברים האלה, ובמיוחד לשני מביניהם, יש קשר ישיר למצב מערכת ההשכלה הגבוהה ואופיה הציבורי וקשר זה הוא שהופך את הסוגיה לעניינו של הפורום.

בכך גם עוסקת העצומה ובכך עוסק מכתב המחאה ששלח הפורום באב"ג לנשיאת האוניברסיטה, לא בתמיכה או אי תמיכה בעמדתו של גורדון. ולעניין העמדה שביטאו הפוסטים שהתפרסמו בבלוג – בפורום חברים אנשים שעמדותיהם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות שונות ולעתים – מנוגדות. העמדה שביטאנו ושעליה הסכימו אלה שחתמו על המכתב לנשיאה, ואלה שחותמים על העצומה היא שבלי קשר לדעותינו והרגשתנו ביחס לדעה שגורדון ביטא, אנו חושבים שיש להבטיח שתישמר זכותו (שלו ושל כל אחד אחר) לבטא את עמדתו בחופשיות. (ואגב, פרסום העצומה בבלוג אין פירושו שחובה על חברי הפורום לחתום עליה או להזדהות אתה; חתימה על עצומות היא אישית ואינה מחייבת את הפורום ככזה. באופן כללי, אין ולא יכולה להיות בארגון מסוג זה אחידות דעים בכל נושא).

המשך קריאת הפוסט "ויכוח על תגובות הפורום והבלוג בפרשת ניב גורדון – חלק א'"