קריאה להגנה על חופש הדיבור והדעה באקדמיה הישראלית

רצ"ב עותק של מכתב גלוי שישלח בקרוב לחברי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג).

נראה לי שהמכתב "מדבר בעד עצמו" ואינו מצריך מילות הקדמה, מלבד הסתייגות קלה מכך שהוא משוגר למל"ג — בעיני ראוי היה לשגר אותו למוסדות להשכלה גבוהה עצמם, אשר אינם כפופים למל"ג לא בעניין זה ולא בשום עניין אחר.  אבל הסתייגות זאת קלת ערך לעומת האור הגדול הזורח ממכתב זה בימים חשוכים אלו.

עודד גולדרייך

קריאה להגנה על חופש הדיבור והדעה באקדמיה הישראלית

לכבוד חברי המועצה להשכלה גבוהה

ימים אלה של לוחמה בחבל עזה מעמידים במבחן את הדו-קיום בין יהודים וערבים אף בתוך גבולות המדינה. עמיתים לעבודה או לספסל הלימודים עלולים למצוא האחד את האחר מזדהה עם הצד היריב בלוחמה עקובה מדם. בתוך כך, הופיע במדיה החברתית גל עכור של קבוצות המזוהות עם הימין הקיצוני, העוסקות במעקב אחר התבטאויות של אזרחים ערבים ברשתות החברתיות ופנייה למעסיקיהם, בדרישה לפטר את ה-'בוגדים'. חלק מן ההתבטאויות המזכות אזרח בתואר 'בוגד' לשיטתן של קבוצות אלו והמעסיקים הנכנעים ללחציהן הן דברי בלע לאומניים וגזעניים המעוררים שאט נפש, אך חלקן האחר הוא הזדהות גרידא עם תושבי עזה או ביקורת פוליטית החוסה תחת ההגנות החוקיות של חופש הביטוי. למותר לציין כי אזרחים יהודים המביעים קריאות זהות בהיפוך הצדדים, לרבות דברי בלע גזעניים ולאומניים וקריאה למעשי אלימות, חופשיים מחשש באשר לפגיעה בתעסוקתם.

להפתעתנו ולצערנו, כאשר גל עכור זה מתדפק על דלתות האקדמיה, הוא איננו מוצא חומה בצורה העומדת בפניו. על פי המדווח באמצעי התקשורת, הטכניון זימן לשימוע שני סטודנטים ערבים בשל התבטאויותיהם ברשתות החברתיות. אוניברסיטת אריאל זימנה אף היא תלמידה לשימוע בנסיבות דומות. בנוסף לכך, לאחרונה התבשרנו כי אוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון התריעו בפני כלל תלמידיהן במכתבים פומביים כי ינקטו בצעדים משמעתיים כנגד התבטאויות 'קיצוניות ולא הולמות'.

אנו, תלמידים לתואר שלישי מכלל אוניברסיטאות המחקר בארץ, חוששים כי בצעדים אלה, מוסדות ההשכלה הגבוהה מאיימים על חופש הדיבור והדעה של תלמידיהם, מפלים לרעה את תלמידיהם הערבים ופותחים פתח למדרון חלקלק המוביל לאקדמיה מגויסת המאפיינת משטרים בלתי דמוקרטיים. למדינה גופים המוסמכים לחקור ולהעמיד לדין אזרחים המביעים אמירות החורגות מהגנת החוק. הפיכתן של ועדות המשמעת האקדמיות לבתי דין שדה מקבילים, השופטים תלמידים על התבטאויות שהובעו שלא בגבולות הקמפוס היא תקדים מסוכן, גם אם ההתבטאויות הנידונות הן אכן פסולות ומעוררות שאט נפש. למעשה, לעצם האיום בהעמדה לדין משמעתי אפקט מצנן על השמעת דעות לא מקובלות, גם בהקשרים עתידיים בהם המחלוקת תתגלע סביב נושאים אחרים.

גם אילו היינו מאמצים את העמדה כי יש להעמיד לדין משמעתי בגין התבטאויות פסולות, המדיניות הנוכחית איננה סבירה; אם האקדמיה הישראלית חפצה להישאר מוסד שוויוני ובלתי מפלה, הרי שעליה להעמיד לדין משמעתי גם תלמידים יהודים המשמיעים דברי בלע דומים כנגד ערבים, גם אם אותם תלמידים אינם יעד למעקב של קבוצות גולשים שונות. לשם כך יאלצו מוסדות להשכלה גבוהה לנהל מערך מעקב אחרי תלמידיהן, חזון עיוועים מקארתיסטי שברור שלאיש מן המכותבים אין חפץ בו.

אנו קוראים לחברי המועצה להשכלה גבוהה להתכנס לדיון דחוף בנושא ולהורות לכלל המוסדות המוכרים על ידי המועצה להימנע מנקיטת אמצעים משמעתיים בגין הבעת דעה מחוץ למסגרת הקמפוס. כמו כן, אנו מקווים כי המועצה תמצא לנכון להורות למוסדות המוכרים לבטל החלטות שהתקבלו בעת האחרונה הנוגדות מדיניות זו. אנו חוששים כי עמידה מנגד מול מגמה מסוכנת זו תהיה בכייה לדורות.

בכבוד רב,

<רשימת תלמידי המחקר>

דוקטורנטים המעוניינים לצרף את חתימתם יוכלו לעשות זאת באמצעות הקישור הזה: http://tinyurl.com/PhDsLetter

מי שמעוניין לחתום ונתקל בקשיים לעשות זאת באמצעות הטופס האלקטרוני הנ"ל, יוכל לשלוח את פרטיו לכתובת המייל הזו: phds.letter@gmail.com

המאבק נגד סגירת החוג ללימודי צרפת באוניברסיטת תל-אביב / עודד גולדרייך ולין חלוזין-דברת

החלטת אוניברסיטת תל-אביב לסגור את החוג ללימודי צרפת היא חלק מתהליך עמוק ורחב של הפיכת האוניברסיטה למוסד המכשיר כוח אדם לשימוש המגזר העסקי. בכך, החלטה זו גם משקפת את ניצחונה של מדיניות הניהול של האוניברסיטה כעסק כלכלי לכל דבר ועניין. על-פי מדיניות זו, האוניברסיטה אינה מוסד חברתי המחויב לפיתוח ידע מתקדם ולהנחלת השכלה גבוהה, אלא תאגיד עסקי המכשיר עובדים עבור תאגידים עסקיים אחרים.

אנו קוראים להתנגד להחלטה הזו, הן בשל הנזק הספציפי הצפוי לאקדמיה הישראלית מדלדול הפעילות בתחום לימודי צרפת, והן על שום המסר המגולם בה לכל האקדמיה הישראלית, לפיו  תפקידה של האוניברסיטה הוא לייצר עובדים וערכם של תחומי ידע נמדד בהתאמה לתפקיד זה. כאשר הדיבורים על "חוסר הערך המעשי של תחומי ידע מסוימים" עוברים משלב ההזנחה של תחומי ידע לשלב החיסול שלהם, נשאלת השאלה האם מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר עדיין ראויים לשם זה.

המאבק הוא בין חזון האקדמיה כמוסד המופקד על פיתוח ידע והנחלה של דרכי חשיבה אשר מעשירים את עולמו של האדם, לבין צמצום פעילותה של האקדמיה להקניית מיומנויות טכניות-יישומיות. המאבק הזה כרוך בהבדל שבין ארגון האקדמיה כקהילה חופשית ותוססת של חוקרים ולומדים לבין ניהולה כתאגיד עסקי.

החלטת הסגירה של החוג ללימודי צרפת נומקה, במידה שנומקה כלל, בטענות מן הסוג היישומי והעסקי, לדוגמא, על ידי הצבעה על הירידה במספר הסטודנטים תוך התעלמות מאחריותה הישירה של האוניברסיטה למצב זה: ברי שכאשר יחידה אוניברסיטאית נתונה בחנק תקציבי מזה יותר מעשור ומספר התקנים בה יורד בהתמדה, יהיו לכך השלכות על יכולתה למשוך אליה סטודנטים. מיותר לציין שההנהלה לא ניסתה לבסס את החלטתה על שיקולים אקדמיים . לו היתה עושה זאת, היא היתה נאלצת להכיר בכך שהיא ויתרה על תפקידה כמוסד להנחלת השכלה גבוהה ומחקר אקדמי למען תכליות אחרות.

מכל הסיבות האלה, ההודעה על סגירת החוג ללימודי צרפת צריכה לשמש כדגל אדום לחוקרים, לומדים, מרצים וסטודנטים, ולכל מי שתפקידה הציבורי של האקדמיה יקר בעיניו.  לפיכך, אנו קוראים לכל הקהילה האקדמית להתגייס כנגד ההחלטה הזו.

נייר עמדה / הוגש לוועדה הציבורית להסדרת משילות ההשכלה הגבוהה

בשלהי 2013 הוקמה ביוזמת שר החינוך ויו"ר המל"ג, הרב שי פירון, ועדה להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה שיצאה בקול קורא לציבור להגיש לה הצעות וניירות עמדה. כמה חברים בפורום החליטו לנסח את עמדתם בנושאים שהוועדה אמורה לעסוק בהם ולהגישה. מפאת קוצר הזמן, לא היה ניתן להפיץ ולהחתים תומכים בהיקף נרחב. לפיכך חתמו על הנוסח שלהלן 16 חברי פורום בלבד והוא הוגש לוועדה.

==================================================

נייר עמדה
מוגש לוועדה הציבורית להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה
מאת חברים/ות ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"

להלן שתי הערות עקרוניות שראוי שידריכו את הוועדה בעבודתה. ההנמקות לעקרונות אלו יובאו בקצרה בהמשך נייר עמדה זה.

ראשית, בניגוד לנאמר בהודעה לעיתונות של המל"ג מיום 11.12.13 ובניגוד לתפיסה הנוכחית של המל"ג והממשלה, המל"ג והות"ת אינם מוסדות רגולטוריים ולא ראוי שיהיו כאלו. המל"ג והות"ת הם מוסדות תיווך וחציצה, אשר אמורים לייצג את מערכת ההשכלה הגבוהה וצרכיה בפני הממשלה, ולחלק בין מוסדות ההשכלה הגבוהה את המשאבים המוקצים למערכת על ידי הממשלה. מטרת החציצה הזאת היא להפריד בין הדיון והמו"מ הפוליטי בקביעת סך ההשקעה הציבורית בהשכלה גבוהה, דיון שבו תפקיד הממשלה הוא מרכזי ומוצדק, לבין הדיון והמו"מ על אופן חלוקת ההשקעה הציבורית בהשכלה הגבוהה בין מוסדות ההשכלה הגבוהה השונים. השקפה זו באה לידי ביטוי בחוק המל"ג המקורי, וראוי שהוועדה תנחה את המל"ג לחדול מפעולות ותפקידים של רגולטור שנטלה לעצמה.

שנית, עקרון יסוד שחייב להדריך את הוועדה הוא הגנה על האופי המבוזר של המחקר וההוראה האקדמיים. מאופיים ומהותם של המחקר וההוראה האקדמיים נובע שהעוסקים בהם בפועל הם בעלי מומחיות גדולה יותר בתחום עיסוקם מזו של שדרת הניהול של המערכת האקדמית. לפיכך, לא ראוי ששדרת הניהול תתערב בתכנים של המחקר וההוראה האקדמיים: התערבות כזו תהא בהכרח לוקה בחוסר מומחיות. יתר על כן, חילוקי דעות על תכנים בין מומחים אקדמיים הם דבר נורמלי ואף מפרה, והם מוכרעים בדיעבד, לאחר שנים של התפתחות של אסכולות מנוגדות.  האיכות האקדמית מקודמת על ידי ההתפתחות החופשית של אסכולות מנוגדות, תוך הימנעות מניסיון להכריע בהן באופן ריכוזי. באופן כללי, האיכות האקדמית מקודמת על ידי ביזור של פעולות והחלטות, אשר מבטיח את המשך ההתפתחות של גישות מתחרות, ולא באמצעות כפייה של אחידות על ידי מרכז הגמוני.

בפרט, אופן פעילות "המערכת להערכת איכות" שהוקמה על ידי המל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הנ"ל, משום שדוחות היחידה הזאת מיועדים לשמש ומשמשים בפועל בסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה. זאת להבדיל ממצב בו המל"ג הייתה מפרסמת דוחות כאלה כמידע לציבור ו/או מגישה אותם למוסדות האקדמיים כהמלצה בלתי מחייבת. 

פירוט

שתי ההערות העקרוניות הנ"ל מבוססות על ניתוח של מהות המחקר וההוראה האקדמיים. מהות החקירה האקדמית, העוסקת בחזית הידע האנושי, מחייבת לקבוע כהנחה מוקדמת שהעוסקים במחקר הם בעלי סמכא בדרגה הגבוהה ביותר בנושא עיסוקם, כך שהכפפתם לכל סמכות אחרת בנושאי מקצועם היא בלתי הגיונית בעליל. ההנחה בדבר מומחיותם המובהקת של העוסקים במחקר מתקיימת בפועל בכל מוסד אקדמי ראוי לשמו. דברים דומים, בהתאמות מתבקשות, חלים גם על ההוראה האקדמית, שהינה הוראה של תכנים המצויים בחזית הידע האנושי.

חילוקי דעות בין מומחים בתחומם הם דבר אפשרי ובהחלט נפוץ, משום שהחקירה האקדמית חותרת אל האמת, אבל לעולם לא מגיעה אליה ואפילו אינה יכולה להעריך בוודאות את מידת הדיוק הנוכחית שלה בהערכת האמת. לפיכך, הידע האקדמי הוא תמיד חלקי וטנטטיבי: הוא אינו מאפשר להכריע בחילוקי דעות לגבי שאלות אשר נמצאות בחזית הידע, קל וחומר בנושאים שהינם מעבר לגבולו. לפיכך, במקרים של חילוקי דעות מתפתחות אסכולות שונות אשר מתמודדות ביניהן תוך הפריה הדדית עד שאחת מהן נהפכת דומיננטית או שנוצרת סינתזה ביניהן.

תכלית המוסד החברתי המכונה "אקדמיה" (ז"א הגדרת האקדמיה כמוסד חברתי שתפקידו קידום הידע וההבנה האנושית) מחייבת אי-תלות ואי-כפיפות מהותית שלה לסמכויות חיצוניות וכן אי-כפיפות מקצועית של יחידותיה ושל חוקריה כיחידים לגופים אקדמיים שמנהלים אותה כמוסד. חוקרים בודדים אינם כפופים מקצועית, למשל, בקביעת תוכן מחקרם ו/או הרצאותיהם, להנחיות ראשי המחלקות שלהם, מכיוון שלאחרונים אין יתרון מקצועי עליהם, אלא, בד"כ, להיפך, כאשר מדובר בתחום ההתמחות של הראשונים. כמו כן, אין שום צורך ממשי בכפיית אחידות של תכנים ע"י ההנהלה האקדמית מכיוון שתכלית הפעילות המקצועית – המחקר וההוראה – אינה נקבעת מבחוץ אלא מוגדרת כקידום והנחלת הידע המקצועי עצמו. יתר על כן, הצורך המהותי בחקירה חופשית וביקורתית מנוגד לקבלת כל סמכות של אחרים.

האמור לעיל חל לא רק על היחס שבין חוקרים בודדים לראשי המחלקות שלהם, אלא ביתר שאת על היחס שבין המחלקות הללו להנהלת המוסד האקדמי ולגופים חיצוניים, כגון המל"ג. מכאן נובע שקיום גופי "הערכת איכות" של מחקר והוראה אקדמיים שהינם חיצוניים לאקדמיה, עומד בניגוד למהות האקדמיה ולתכלית קיומה. קל וחומר כאשר לגופים אלו ניתנת סמכות כפייה. לפיכך, "מערכת הערכת האיכות" שהוקמה במל"ג לפני כעשור היא הפרה ברורה של העקרונות הללו, בעיקר במקרה שהדוחות של מערכת זו משמשים כבסיס להתערבות חיצונית במוסדות האקדמיה.

יודגש עוד כי הערכת איכות אקדמית היא בלב ליבו של עיסוקם של אנשי המחקר באקדמיה: המערכת האקדמית עוסקת בכך באופן שוטף ואינטנסיבי. הערכה ביקורתית של עבודות מחקר קודמות הינה חלק אינהרנטי מן המחקר האקדמי עצמו, ובאופן דומה היא חלק מן ההכנה של הוראה אקדמית. בנוסף לכך, המערכת האקדמית עוסקת בהערכת עבודות מחקר ואיכות הוראה לצרכי החלטות על הקצאת משאבים שונים, ובפרט לצורך החלטה על שכירת חברי סגל חדשים, קידומם ומתן קביעות.

העקרונות שנסקרו לעיל מסבירים מדוע רגולציה של מוסדות האקדמיה על ידי גופים חיצוניים למוסדות אלה מנוגדת למהות האקדמיה ולתפקידה החברתי. ראשית, נזכיר שהאנשים היחידים המוכשרים להעריך את איכות המחקר האקדמי הם מומחים בנושא המחקר אשר מומחיותם עולה על מומחיות החוקרים שהם מעריכים או משתווה אליה. אנשים כאלה אינם יכולים להימצא, ודאי שלא דרך קבע ותוך מחויבות עמוקה למשימתם, בגופי הערכה חוץ-אקדמיים. שנית, ואולי חשוב מכך, חופש המחקר וההוראה האקדמית חיוני לאיכותן של פעילויות אלה, משום שהאיכות האקדמית מבוססת על הפתיחות והביקורתיות של העוסקים במחקר והוראה. גופי הערכה חיצונית (בעיקר כאלה שיש בידם סמכות כפיה) מצמצמים את חופש המחקר וההוראה, לפיכך פוגעים באיכותה ואף עשויים לסכן את קיומה.

בנוסף לאמור לעיל, תפקיד האקדמיה כמעוז חירות החקירה והלימוד מאזן את צמצום החירות הזאת במוסדות חברתיים אחרים (לדוגמא, בצבא או בשירות הממשלתי), איזון שמתחייב מאופי החברה הליברלית. ודוק: החברה הליברלית בנויה על איזונים בין ערכים מנוגדים, כך שאם קיימים מוסדות אשר מתרכזים בערכי הביטחון והיציבות החברתית תוך צמצום ערך החירות, אזי מוסדות אחרים אשר מופקדים על ערך החירות חיוניים במיוחד לחברה.

הערת סיום

 תפקיד הוועדה כפי שמופיע בשמה הוא בעייתי מכמה סיבות. הסיבה החשובה ביותר היא שהשימוש במונח "משילות" אינו מתאים כאשר מדובר בתכנון של מחקר והוראה אקדמיים. עניין אחר הוא ששמה של הוועדה מתייחס למערכת ההשכלה הגבוהה בעוד שפרטי ההודעה לציבור מתייחסים למוסדות התיאום שבין מערכת ההשכלה הגבוהה לבין הממשלה (קרי: המל"ג והות"ת). כך נוצר בלבול מושגי בין מוסדות ההשכלה הגבוהה (קרי: אוניברסיטאות ומכללות) לבין מוסדות התיאום הנ"ל. לבסוף, שמה של הוועדה (ויותר ממנו, דברי ההסבר המופיעים בהודעות של מל"ג לעיתונות) יוצרים את הרושם המטעה שהנושא המדובר הוא מרכזי לחיזוק ההשכלה הגבוהה בישראל.

מה שנחוץ לחיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא  הגדלה מהותית של  המשאבים המוקצים למערכת, מה שמחייב שינוי התפיסות העומדות בבסיס הקצאת החסר הנוכחית. בפרט, יש להפנים את העובדה שלא ניתן לקיים השכלה גבוהה איכותית על בסיס מיקור-חוץ של ההוראה (ע"ע "מורים מן החוץ"), כפי שהדבר נעשה בעיקר במכללות, אך גם באוניברסיטאות. חבל שההודעה לציבור אומרת במפורש שהוועדה לא תעסוק בנושא זה.

הוגש על ידי חברים ב"פורום להגנת ההשכלה הציבורית"

מטה המאבק הסטודנטיאלי: "בואו להפגין איתנו"

  

מטה המאבק הסטודנטיאלי של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון קורא לסטודנטים, מרצים ואזרחים שאכפת להם, להצטרף להפגנה ביום שלישי הקרוב בירושלים:

בחודש ספטמבר השנה החליטה ועדת המשנה להבטחת איכות במל"ג כי היא ממליצה שלא לאפשר למחלקה לפוליטיקה וממשל לרשום סטודנטים חדשים לשנת הלימודים תשע"ד, מהלך שמשמעותו סגירת המחלקה, או למצער הכפפתה המוחלטת לסמכות חיצונית וביטול עצמאותה האקדמית. החלטה זו מהווה את אקורד הסיום לדיון נוקב שהחל עם פרסום דוח ועדת בדיקה שבחנה את תפקוד המחלקה עבור המל"ג.

הקרב על המחלקה לפוליטיקה וממשל יוכרע בזמן הקרוב, אך הוא כמובן רק מערכה אחת במלחמה על ההשכלה הגבוהה בישראל. אפשר להתמקד באופן בו ההחלטה לסגור מחלקה באוניברסיטה משווק כהתערבות פרופסיונלית הבוחנת מהו למעשה ידע אקדמי לגיטימי. אפשר גם, בקלות יחסית, להצביע כיצד טיעון זה הוא ניסיון מביך להסתיר את  המניעים הפוליטיים העומדים מאחורי הניסיון לסגור מחלקה זו. אך חשוב יותר להבין כי לפנינו מאבק רחב הרבה יותר נגד מהלך אלים, הכולל השלטה של תרבות פחד, החנקה של קולות ביקורתיים וייבוש תקציבי, שכולם נתמכים במעבר להעסקה זמנית וללא קביעות של הסגל האקדמי. כשמשרות ההוראה התקניות הן ספורות, הקריטריונים הופכים להיות שמרניים והעשייה האקדמית מאבדת, כמעט בעל כורחה, את התכונות החשובות לה ביותר – חדשנות ותעוזה. 

ההחלטה כי המחלקה לפוליטיקה וממשל צריכה להיסגר הוסברה בכך שחוקריה לא מדעיים משום שמחקריהם לא ניתנים להפרכה.  קביעה זו אינה מתבססת על דיון לעומק על המורכבויות של ניתוחים כמותניים ואיכותניים ובוודאי אינה כוללת רצון כן לבחון את היחסים בין ידע ומדע, מה הם התהליכים המניעים את השניים ומה הן הקטגוריות המבנות את החלוקה ביניהם. זוהי למעשה הכרעה פוליטית מי נמצא בנורמה ומי חריג, מיהו האויב ומיהו הידיד. הכרעה המנוגדת לחוק המל"ג, ופרשנותה לשאלה מהו מחקר מדעי מבוססת על פחות ממאה מילים.  בהקשר כולל זה, המהלך הפוליטי האלים של סגירת המחלקה הוא בעל משמעויות מרחיקות לכת. על כולנו להתנגד לאלימות זו, להנכיח אותה ולערער על מקורות סמכותה. 

בשלושים לאוקטובר נתייצב מול המל"ג לעשות זאת!

בואו להפגין איתנו!

חפשו אותנו בפייסבוק

 

בשולי דו"ח מבקר המדינה על התוכניות החוץ-תקציביות / עודד גולדרייך

למרות שאני מתנגד, עקרונית, להתערבות של מבקר המדינה ומוסדות חוץ-אקדמיים אחרים, בניהול האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה, אני מבקש להפנות את תשומת-לב הקוראים לכתבה שהתפרסמה לפני מספר ימים ב"הארץ" בנושא דו"ח מבקר המדינה בעניין תוכניות הלימוד המיוחדות באוניברסיטאות.

הכתבה והדו"ח חושפים את מה שנאמר בנושא זה בפורום פעמים רבות. בפרט, אני מבקש להדגיש מספר עובדות. ראשית, מדובר בהפרטה חלקית של הפעילות במוסד ציבורי. אכן, כפי שנאמר בכתבה:

התוכניות החוץ תקציביות מהוות מובלעות אקדמיות שמתקיימות בתוך המוסדות הציבוריים ומשתמשות במשאבי האוניברסיטה, למרות שאינן ממומנות על ידי המדינה. הסטודנטים בהן משלמים שכר לימוד הגבוה בעשרות אלפי שקלים מהתוכניות הרגילות, ולעתים מקבלים בתמורה מסלולים מקוצרים לתואר, שתנאי הקבלה אליהם והלימודים בהם נוחים לעתים לעומת המסלולים הרגילים. התוכניות ה"ייעודיות" מותאמות לקבוצות ממקומות עבודה ומגזרים שונים, פעמים רבות בשירות הציבורי.

שנית, פתיחת תוכניות אלו לא התבססה על שיקולים אקדמיים, אלא נעשתה מתוך מצוקה כלכלית, תוך קבלת הגיון ההפרטה ו"האקדמיה כעסק כלכלי" (כאשר ההיגיון הזה התקבל תחת לחץ מסיבי של משרד האוצר, כמייצג הממשלה). שוב, אצטט מן הכתבה:

מהמל"ג ות"ת נמסר בתגובה: "בעשור שבין השנים 2000 – 2009 הושתו קיצוצים תקציביים כבדים על מערכת ההשכלה הגבוהה. כתוצאה מקיצוצים אלה נקלעו חלק מהאוניברסיטאות לגירעונות תקציביים ניכרים שאילצו אותן להתייעל ולמצוא דרכים חלופיות להגדלת הכנסותיהן, זאת כדי שיוכלו לשרוד במציאות הקשה באותן שנים. בעשור זה קוצצו תקציבי האוניברסיטאות באופן ניכר ומנגד מספר הסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה גדל משמעותית.

שלישית, כפי שאמור בציטוט המובא לעיל, מקור המצוקה הכלכלית של מערכת ההשכלה הגבוהה הוא בהחלטה ממשלתית (חסרת אחריות) לקצץ את תקציבן באופן שלא מאפשר פעילות נאותה.

ולסיום – וכאן מתבטאת האי-הבנה היסודית של המבקר את מערכת ההשכלה הגבוהה – כישלונן של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) אינו בחוסר הפיקוח שלהן על האוניברסיטאות, אלא בכך שלא מנעו את ההחלטה הממשלתית הנ"ל. בפרט, תפקידה של המל"ג היה להעמיד את הממשלה על חומרת החלטתה ועל התוצאות הרות הגורל שינבעו ממנה, תוצאות אשר ניתנות לתמצות בכינוי "העשור האבוד", שדבק בדיעבד בתקופה הנידונה.

אני מבקש להדגיש שהמל"ג לא יכולה לצאת ידי חובה בהשמעת הסתייגויות רפות בחדרי חדרים, אלא עליה להביע את דעתה בנושאים גורליים כל כך לאקדמיה בחריפות ובפומבי, ולהתפטר אם דעתה אינה מתקבלת. כל שאר פעולותיה של המל"ג הן פעוטות ערך ביחס לאחריותה לדאוג לתקצוב ממשלתי נאות של המערכת אותה היא מייצגת.

אקטיביזם חברתי ואקדמיה

ביום שני הקרוב, 26.3.12, יתקיים באוניברסיטת בן גוריון יום עיון בן שני מושבים שכותרתו "אקטיביזם חברתי ואקדמיה". תכנית יום העיון מפורטת להלן. יום העיון נערך במסגרת שיתוף פעולה של קבוצת הפורום בקמפוס אב"ג, המחלקה לעבודה סוציאלית, התכנית לניהול ויישוב סכסוכים והפקולטה למדעי החברה והרוח באונ' בן גוריון.

אוניברסיטת בן גוריון רואה עצמה כאוניברסיטה המעודדת מעורבות חברתית, והמחויבת לפריפריה של באר שבע והנגב, ולאוכלוסיות המוחלשות בה. יחד עם זאת, אחת לכמה זמן, מתגלעות מחלוקות בקמפוס בין גורמים שונים במנהל האוניברסיטה לבין קבוצות של אקטיביסטים חברתיים מקרב המרצים והסטודנטים. מחלוקות אלה סבות כולן סביב הגדרת גבולות האקטיביזם החברתי והפוליטי המותר והרצוי בקמפוס, אם כחלק מתכניות לימוד או כפעילויות אקס-קוריקולום. הרושם שמחלוקות אלה משאירות הוא כי בעוד הנהלת האוניברסיטה מתקשטת, לעיתים בצדק, בנוצות של מעורבות חברתית ותרומה לקהילות בפריפריה, ראשיה חשים מאוימים נוכח פעילויות חברתיות ופוליטיות של סטודנטים ומרצים שהיוזמה להן אינה מפוקחת על ידם ונוטים לפעול באמצעים מנהליים כדי למשטר ולעיתים – לדכא יוזמות כאלה.

יום העיון נולד בעקבות אחת המחלוקות הללו, ומטרתו – להציף את השאלות שמחלוקות אלה מעלות ולדון בהן בגלוי. יצוין שמארגני יום העיון הזמינו את הרקטור והנשיאה להשתתף בשולחן העגול שיתקיים במושב השני.

יום עיון

אקטיביזם חברתי ואקדמיה: הילכו שניים יחדיו?

יום שני, 26.3.12, 18:00-14:00, אולם כנסים ברקן

ברכות: פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב

 

מושב ראשון: אקטיביזם חברתי ואקדמיה, 14.00-15.30

יו"ר: דר' איריס אגמון, המחלקה ללימודי מזרח תיכון

פרופ' שפרה שגיא, יעל בן דוד, אורית רובין, התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים: איך ניתן לשלב פרקטיקה בארגונים חברתיים בתכנית אקדמית?

פרופ' מיכל קרומר-נבו, המחלקה לעבודה סוציאלית: עבודה סוציאלית פרטנית לשינוי חברתי: מה אנו לומדים מהמפגש בין האקדמיה לבין המחלקה לשירותים חברתיים בעירייה?

פרופ' נדב דוידוביץ', המחלקה לניהול מערכות בריאות: בריאות וצדק חברתי מנקודת מבט של שותפות אקדמיה-קהילה

הודא אבו עובייד, המחלקות ללימודים כלליים, ללימודי המזרח התיכון ולמגדר: סטודנטים ערבים ואקטיביזם חברתי בקמפוס ומחוצה לו

אביב דרעי, המחלקה ללימודי המזרח התיכון: מאבק על הזכות לקורת גג – מחאת הדיור הציבורי בבאר שבע

 

הפסקת קפה, 16:00-15.30

 

מושב שני: הילכו שניים יחדיו? שולחן עגול על אקטיביזם חברתי בקמפוס, 18:00-16:00

מנחה: מרב מיכאלי

טל בהרב, המחלקות לחינוך ולפוליטיקה וממשל, ארגון צ"ח, סטודנטים וסטודנטיות למען צדק חברתי

אסף בונדי, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, רכז מטה דרום, כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

פרופ' נטע זיו, מנהלת הקליניקות למשפט, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' יוסי יונה, המחלקה לחינוך

פרופ' אורן יפתחאל, המחלקה לגיאוגרפיה

פרופ' יוליה מירסקי, המחלקה לעבודה סוציאלית

דר' רוני קאופמן, המחלקה לעבודה סוציאלית

הוגשה עצומת הפורום נגד העסקה פוגענית של 'מורים מן החוץ'

[הערת עדכון, 1 נוב' 2011: יש תגובות במדור התגובות, למרות שמונה התגובות מראה 0]

הפורום הגיש הערב עצומה ועליה 1,440 חתימות מורים במערכת החינוך, סטודנטים ומרצים במערכת ההשכלה הגבוהה, ואזרחים מן השורה, הקוראים "לביטולה של צורת ההעסקה הפוגענית של 'מורים מן החוץ' ו'מורי קבלן' בכל מוסדות האקדמיה והחינוך". הפורום החל בהחתמה על העצומה באוגוסט, בעקבות מחאת האוהלים ברחבי הארץ.

העצומה הוגשה לנושאי התפקידים הבאים:

  • פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה
  • פרופ' רבקה כרמי, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות
  • פרופ' עליזה שנהר, יו"ר ועד ראשי המכללות הציבוריות
  • מר גדעון סער, שר החינוך
  • ח"כ אלכס מילר, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת

העצומה, שנסגרה כבר לפני מספר שבועות, מוגשת בעיתוי זה דווקא, כדי להצטרף ולתמוך בכמה אירועים שצפויים בשבוע הקרוב:

במוצאי שבת יתחדשו הפגנות תנועת המחאה. למחרת תפתח שנת הלימודים האקדמית. היא נפתחת בשביתה בת יום אחד של ארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות, המייצגים את ציבור 'המורים מן החוץ' באוניברסיטאות במו"מ שהם מנסים לקדם בימים אלה מול הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) ומול ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה). במהלך השבוע צפויים גם כמה אירועי מחאה נוספים בקמפוסים בקריאה להפסקת ההעסקה הפוגענית של מורים ומרצים במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה ולהעסקה ישירה של עובדי קבלן.

מכתב נוסף של הקואליציה למען העסקה ישירה לפרופ' טרכטנברג

[תזכורת: טרם תוקנה התקלה במונה התגובות של הבלוג. מדור התגובות פעיל ואפשר לשלוח תגובות ולהגיב על תגובות קיימות, למרות שהמונה מראה 0 תגובות. עם הקוראים והמגיבים הסליחה].

בסוף אוגוסט פרסמנו בבלוג נוסח מכתב שקואליציית הארגונים למען העסקה ישירה של עובדות הנקיון במוסדות להשכלה גבוהה שלחה לפרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר ות"ת, בנושא זה. להלן נוסח מכתב נוסף שנשלח על ידי הקואליציה לפרופ' טרכטנברג וראשי האוניברסיטאות, בעקבות הצהרת ראש ועד ראשי האוניברסיטאות, פרופ' רבקה כרמי, בנושא העסקת עובדי הנקיון והשמירה באוניברסיטאות:

 

לכבוד: יו"ר ות"ת, חבר מל"ג הפרופ' מנואל טרכטנברג

          יו"ר ור"ה הפרופ' רבקה כרמי

          ראשי האוניברסיטאות‫

‎הנדון: קריאה לשינוי מיידי של שיטת העסקת עובדי ניקיון במוסדות להשכלה גבוהה לאור הצהרת יו"ר ור"ה מיום 31.8.2011.

אנו‫, 'הקואליציה להעסקה ישירה של עובדות הניקיון במוסדות להשכלה גבוהה'‫, מקדמים בברכה את הכרתה של יו"ר ור"ה הפרופ' רבקה כרמי בניצול המתמשך שהוא מנת חלקם של עובדי הניקיון והשמירה באוניברסיטאות‫, ואת הצהרתה הפומבית כי יש לשים קץ לפגיעה  המתמשכת בזכויות העובדים המתרחשת בחסות האוניברסיטאות מזה שנים רבות‫. (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-%204116353,00.html )

אנו דוחים מכל וכל את הרעיון שהפתרון טמון בפיקוח יותר הדוק על החברות הקבלניות‫:

כל עוד נשמרת שיטת העסקה שבה למעסיק הישיר, מנכ"לי האוניברסיטאות, אין אחריות ניהולית ישירה כלפי עובדותיו, הגזל ,העושק, השרירות והניצול ימשכו וזאת גם תחת מנגנוני פיקוח דרקוניים אשר יושקעו  בהם משאבים רבים. יותר מכולם את השיעור הנ"ל מכירה יו"ר ור"ה הנוכחית הפרופ' רבקה כרמי שבאוניברסיטה שבהנהגתה יש מנגנון פיקוח (כמו גם באוניברסיטה העברית) אשר בברור אינו נותן מענה לבעיות היסוד והקיום החברתיות כלכליות של עובדות הניקיון. הפיקוח על תלושי השכר אינו אפקטיבי ומתבצעת בו מניפולציה קבועה מטעם הקבלנים. בפועל הפרות אנושיות וכלכליות כלפי זכויות העובדות מתקיימות ערבים ולבקרים ולאחרונה אלו התעצמו סביב החלפת קבלנים נוספת כאשר אותן הנשים ממשיכות לעבוד באוניברסיטה כעובדות "זמניות" רק חברות הקבלן שמעל ראשן ובחסות הנהלות האוניברסיטאות מוחלפות.

שיטת ההעסקה הקבלנית היא שיטה פסולה מבחינה מוסרית. זו שיטת העסקה בה המשתמש בפועל רואה עצמו פטור מאחריות לתנאי העסקתם של עובדיו ולמעשה "משתמט" מחובותיו כלפיהם. במסגרת ההעסקה הקבלנית, העובד אינו חלק ממקום עבודתו – הוא עובד 'אצל' אבל לא עובד 'של', וכתוצאה מכך נפגעים זכויותיו ותנאי העסקתו‫. הקמת מנגנון פיקוח אינה פותרת את בעיית הניצול. מנגנון הפיקוח אינו מספק לעובדים בטחון  תעסוקתי ורצף תעסוקתי‫ שכן הוא מאפשר החלפת חברות קבלן. יצירת מנגנון פיקוח אמיתי ובעל שיניים תצריך הוצאה כספית ניכרת בעוד שנכון להעסיק את העובדים באופן ישיר, תחת מנגנוני הפיקוח הקיימים כלפי כלל עובדי האוניברסיטאות ועל אף ההשלכות הגלומות בכך: הכנסת נשים וגברים, משכבות מוחלשות בחברה הישראלית למעגל מקבלי השכר והתנאים הסוציאליים של מערך ההשכלה הגבוהה בישראל. מחקרם  של פרופ' ספיבק ודר' אמיר הוכיח גם כי מדובר בהפרשים כספיים זניחים ביחס למשמעות הערכית הנגזרת מהעסקה ישירה וכי העסקה ישירה של עובדי הקבלן אינה מעמידה בסיכון כלכלי את המוסד. לכן אנו מאמינים כי ‎אין פתרון אמיתי מלבד העסקה ישירה של עובדי הניקיון והשמירה.

אנו מוצאים פגם בכך ששמענו על היוזמה מעל דפי העיתון ושנציגי עובדים לא הוזמנו להיות חלק מהצוות שיקבע את תנאי העסקתם. הסדרת תנאי ההעסקה באופן הוגן ומשביע רצון מחייבת שיתוף פעולה בין המעסיקים לבין המועסקים והמועסקות, קביעה חד צדדית של אופן ההעסקה לא תוכל לטפל באופן מקיף בבעיות הקיימות, סביר שאינה תזכה לתמיכה רחבה של העובדים (שכן הם לא היו חלק בעיצובה) ותתקשה לייצר תנאי ההעסקה הוגנים באמת.

המשך קריאת הפוסט "מכתב נוסף של הקואליציה למען העסקה ישירה לפרופ' טרכטנברג"

דיון על מערכת ההשכלה הגבוהה במאהל רוטשילד 5.9.11

ועדת החינוך של מאהל המחאה בשדרות רוטשילד מקיימת מעגלי דיון פתוחים עם אנשי חינוך ואקדמיה ברחבת הבימה. במסגרת זו התקיים, למשל, ביום א' האחרון דיון על העיוותים שיוצרים מבחני הבגרות במערכת החינוך. דיון זה יימשך ביום א' הקרוב.

במקביל, יזמו דר' זהר איתן מאוניברסיטת תל אביב ויולי חרומצ'נקו מוועדת החינוך של מאהל רוטשילד פתיחת דיון נוסף שמטרתו להעלות את משבר מערכת ההשכלה הגבוהה לסדר היום של תנועת המחאה, ולקשרו עם הדרישות לתיקון מערכת החינוך שנדונות – הן בוועדת החינוך של תנועת המחאה והן בוועדת החינוך של אנשי האקדמיה המייעצים לתנועת המחאה.

המפגש יתקיים בשבוע הבא, יום שני, 5.9.11, 21:30, ברחבת הבימה/היכל התרבות

להלן פנייתו של דר' זהר איתן לאנשי סגל אקדמי להצטרף לדיון:

הדיון שנערך ביום ראשון שעבר בוועדת החינוך של מאהל רוטשילד הביא למעגל לראשונה מספר לא קטן של אנשי סגל אקדמי. אני מציע לנצל הזדמנות ברוכה זו ולפתוח, במסגרת וועדת החינוך, דיון שיעסוק בבעיות מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. הדיון יהיה פתוח, הן בנושאיו והן בהרכב משתתפיו, אך יודגשו בו שני הקשרים, המחברים אותו לשיח החינוכי בוועדה ולמחאה הנוכחית בכללה:

(1) מערכת ההשכלה הגבוהה כחלק ממערכת החינוך בישראל (2) השינויים והטלטלות שעברו על ההשכלה הגבוהה בארץ בשנים האחרונות כחלק מן התהליכים האידיאולוגיים, החברתיים והכלכליים שאליהם מתייחסת המחאה הנוכחית (הפרטה, התנערות השלטון ממחויבויות בסיסיות לאזרחים…). לבד מליבון הבעיות והצעת אפשרויות פתרון, ינסו המעגלים (כמו וועדת החינוך עצמה) לגבש גם הצעות לפעולה קונקרטית בטווח הקצר ומעבר לו, כדי להשפיע על השיח הציבורי ועל המערכות הרלבנטיות. אמנם הבעיות ידועות, גורמיהן נותחו לעומק במסגרות  שונות, ודרכים לשינוי נדונו והוצעו (בין השאר על ידי כמה מכם), אבל שילוב ענייני ההשכלה  הגבוהה במחאה הנוכחית עשוי להיות מנוף חשוב לתיקון.

אני מציע לפתוח את הפגישה המוצעת בהרצאה אינפורמטיבית קצרה של חברתנו איריס אגמון (ממייסדי הפורום להגנת  ההשכלה הציבורית, גוף הפעיל כבר כמה שנים בנושא) על השינויים המבניים והקיצוצים התקציביים שעברו על מערכת  ההשכלה הגבוהה בעשור האחרון, ועל מגמות ההפרטה הסמוייה והגלוייה העומדות מאחוריהן (כולל חלקו המרכזי של מנואל טרכטנברג — ההוא  מצוות מנו — בתהליך).

למרות שדיון תיאורטי-עקרוני על מהות ההשכלה הגבוהה ויעדיה במאה ה21 הוא חשוב מאד, בהקשר של המאבק הנוכחי רצוי, לדעתי, לקיים דיון ממוקד ומעשי יותר, שינסה לבחון מה ניתן לעשות כאן ועכשיו כדי לעצור את הרס ההשכלה הגבוהה בישראל, לנסח מצע אופרטיבי, ולשתף בו גורמים אחרים בקואליציית המחאה (למשל, וועדות המומחים האלטרנטיביות של J14,  או "ח'  זה  חינוך") ומחוצה  לה.

מידע על הדיונים – בפייסבוק http://www.facebook.com/groups/173917769348339/

אנשי הקהילה האקדמית:

בואו למפגש ביום שני 5.9.11 ב-21:30 ברחבת הבימה, הצטרפו לדיון ולגיבוש סדר יום לשינויים!