בימים האחרונים עסקו כמה מחברי הפורום בחיבור מסמך עמדה בנושא הצעות חוק ההסדרים בנושא ההשכלה הגבוהה. בהצעת חוק ההסדרים נכללו שני נושאים שמשמעותם העיקרית היא נסיון פגיעה בעצמאות מערכת ההשכלה הגבוהה: (1) הצעה להקמת חברה חיצונית למדידה והערכה של המחקר וההוראה במוסדות ההשכלה הגבוהה (2) הצעה לשנות את הרכב ות"ת כך שנציגי האקדמיה יהוו בה מיעוט. הכוונה שלנו הייתה להפנות את מסמך העמדה אל ח"כים ושרים ולנסות לשכנעם להתנגד להצעות אלה בדיון אישור התקציב וחוק ההסדרים בכנסת. בינתיים, הממשלה בישיבתה היום (10.5.09) השתכנעה מנימוקיו של יו"ר ות"ת, פרופ' שלמה גרוסמן, והסירה את שתי ההצעות הללו מחוק ההסדרים. לפי ההחלטה, הצעות אלה יובאו בעתיד לדיון ואם כך יהיה – נחזור למסמך שהוכן למטרה זו. יש לציין כי לפני הסרת שתי ההצעות הנ"ל מחוק ההסדרים, שלחו הרקטורים של חמש אוניברסיטאות (לא כולל את אונ' בר-אילן ומכון וייצמן) מכתב לראש הממשלה, שר החינוך ושר האוצר, ובו הציגו אף הם את התנגדותם לשתי ההצעות בנושא ההשכלה הגבוהה שהאוצר כלל בחוק ההסדרים.

אחרי שהוסרו מחוק ההסדרים המוצע שני הסעיפיםהעוסקים בחברה חיצונית ל"בקרת איכות המוצר" האוניברסיטאי ושינוי הרכב ות"ת, עומדת עדיין על סדר היום הצעה גאונית אחת נוספת של אגף התקציבים: קיצוץ 80 מליון שקל מתקציב המוסדות להשכלה גבוהה בשנת תש"ע בגין הסטודנטים שלומדים חשבונאות, מינהל עסקים ומשפטים. 
משמעותה המעשית של ההצעה היא ששכר הלימוד שסטודנטים במקצועות אלה ישלמו יהיה גבוה באלפי שקלים משכר הלימוד שמשלמים יתר הסטודנטים. כדי להדוף מראש את הטענה שמהלך כזה יהפוך את המקצועות הללו נגישים לעשירים מופלגים בלבד, מורה האוצר לות"ת להתאים את מערך הסיוע לסטודנטים כך שמי שאין ידו משגת תשלום סכומי עתק אלה כשכ"ל יוכל לקבל הלוואות ממערך הסיוע.
 
הפורום מבקש להביע התנגדות חד משמעית להצעה זו:
1. ההצעה מהווה הכנסת שכר לימוד דיפרנציאלי למערכת ההשכלה הגבוהה והוצאת המקצועות הנזכרים מתחומי ההשכלה הגבוהה הציבורית, דהיינו העמקת הפרטת ההשכלה הגבוהה. משמעות זו עולה בבירור מההצדקה שניתנה בהצעת החוק לרעיון זה: העובדה שסטודנטים הלומדים מקצועות אלה במכללות הפרטיות אינם משלמים שכר לימוד מסובסד מצדיקה, לפי גרסת האוצר, את הסרת הסבסוד גם מסטודנטים במוסדות הציבוריים!
כדאי, אגב, לשים לב הן ללוגיקה והן לתהליך: קודם הוקמו מכללות פרטיות, ואלה כשמן כן הן – פרטיות. אך הן הוקמו מחוץ למערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית ושכר הלימוד בהן נקבע בהתאם. וכעת הן משמשות כאמת-מידה להשוואת שכר הלימוד שלהן לזה שייגבה מסטודנטים במוסדות הציבוריים. בהתחשב בעובדה ששר האוצר הוא פילוסוף, אולי היה רצוי שיעביר לפקידיו כמה שיעורים בלוגיקה.
 
2. שכר הלימוד הגבוה שיידרש במקצועות אלה יהפוך אותם מקצועות לעשירים בלבד ויפגע בתפיסה של השכלה גבוהה נגישה לכל ובתפקיד החברתי של החינוך הגבוה ככלי למוביליות חברתית וצמצום פערים בחברה הישראלית: (א) מערך הסיוע לסטודנטים לא יפתור את הבעיה. זוהי זריית חול בעיניים, משום שללא תקצוב, ות"ת לא מסוגלת לספק את "הסיוע" האמור; מדובר בשכר לימוד שעשוי להגיע לפי חישובי ות"ת ל-30 אלף ש"ח בשנה אחת בלבד! (ב) ההצעה אינה מפרטת באילו מנגנוני סיוע מדובר, אבל רעיון שכר הלימוד הדיפרנציאלי כולו לקוח מדו"ח שוחט, שהאוצר מנסה שוב ושוב לכפות אותו על האקדמיה. בדו"ח שוחט מוצע להעניק הלוואות שכ"ל לסטודנטים באמצעות הבנקים. בנקים הם כידוע מוסדות מימון פרטיים. הם יקבעו קריטריונים להענקת ההלוואות בהתאם להערכת יכולת החזרתן ע"י הסטודנטים השונים. כך יהפוך "מערך סיוע" זה למנגנון ניפוי של סטודנטים בעלי יכולת כלכלית פחותה.

הפורום קורא להסרת הצעה זו מחוק ההסדרים, יחד עם שתי ההצעות האחרות. אם ההצעה לא תוסר ותובא להצבעה, קורא הפורום לח"כים להתנגד לה בדיון ובהצבעה!

להלן מכתב ששלחה ד"ר אורלי בנימין אל שרת החוץ, גב. ציפי לבני, לקראת הדיון הצפוי בישיבת הממשלה מחר, יום ראשון, 20.7.08, במשבר ההשכלה הגבוהה. מכתבים נשלחו על ידי אורלי וחברי פורום אחרים גם לשרים נוספים בממשלה, בקריאה להכיר בבעייתיות הרבה שכרוכה באישור דוח שוחט כפתרון למשבר ההשכלה, ולהתנגד לדרך שבה אגף התקציבים במשרד האוצר והשר הממונה עוקפים שוב ושוב הליכים דמוקרטיים ומשתמשים בקופה הציבורית המופקדת בידם כאמצעי סחטנות, וככלי מניפולטיבי לקידום מאמציהם להשיג שליטה ישירה באופן השימוש בתקציבי מערכת ההשכלה הגבוהה בתוך המוסדות האקדמיים, שליטה המערערת את עקרון החופש האקדמי המעוגן בחוק. עדיין לא מאוחר לשלוח מכתבים מעין אלה לשרי הממשלה:

 —————————————————————————————

אל: כבוד שרת החוץ, ציפי ליבני
ממשלת ישראל, ירושלים
 
כבוד השרה,
אני פונה אלייך על בסיס אמוני המלא בך ובמחוייבותך לסדר הדמוקרטי בישראל.
ידוע לי שגם את שותפה, כמו רבים אחרים, סביב שולחן הממשלה ובכנסת, לדאגה לטיבה של הדמוקרטיה בישראל נוכח התנהלות משרד האוצר בסוגיות שונות.

הסוגייה העומדת עתה על הפרק היא סילוק הצעת חוק מסדר היום של הכנסת בתואנה שמשרד האוצר יחפש פתרונות רציניים (הצעת חוק שתבעה העברה מיידית של התקציבים הדרושים לשם פתיחת שנת הלימודים הקרובה לפי התחייבויות קודמות) וכן משמעותם של סדרת משאים ומתנים שניהלה שרת החינוך הגב. יולי תמיר מול איגודי הסטודנטים.

כידוע לך דו"ח מדעי מקיף (שנכתב על-ידי אבי בן בסט ומומי דהאן) אשר השווה את התנהלות משרד האוצר בישראל למשרדי אוצר בארצות אחרות מצא רמת ריכוזיות גבוהה ביותר וכוחנות המערערים על האפשרות להתנהל בצורה דמוקרטית בדרך הלוקחת בחשבון את נסיונם ודעתם של אנשי מקצוע הבקיאים בשדות קונקרטים.
 
כמו בנושאים אחרים כך גם בנושא המלצות ועדת שוחט: למרות הבעייתיות בהמלצות , למרות שאין בהקצאת הכספים המובנית בהן פתרון למצוקת מערכת ההשכלה הגבוהה ובמיוחד למרות שאין בהן כיסוי להסכמי השכר שנחתמו עם אירגוני הסגל הבכיר וארגוני הסגל הזוטר, משרד האוצר ממשיך לדבוק בעקשנות בכפיית המלצות הועדה.
 
האם לא תצאי ביום ראשון להגנת הסיכוי לראות בישראל מדינה דמוקרטית המכבדת משא ומתן ציבורי? המכבדת את סדרי החקיקה המתקיימים בכנסת?
האם תתמכי בפעולה כוחנית נוספת של אגף התקציבים, פעולה שהשלכותיה ההרסניות לא יוכלו להיות מתוקנות מאוחר יותר גם במאמצי חקיקה ותקצוב אדירים?
 
רבים מצפים ממך לשיקום אופייה של המערכת הפוליטית בישראל ואין סוגיה ראוייה יותר לפתוח בתהליך כזה מאשר מחוייבות לפיתוח מדעי ואינטלקטואלי בישראל.
 
בהוקרת תודה,
ד"ר אורלי בנימין
אוניברסיטת בר-אילן

יישום המלצות ועדת שוחט ייצור מעמדות בקרב המרצים, ויאפשר תגמול על מקצועות שהאוצר חפץ ביקרם, על חשבון מדעי החברה והרוח

האוצר דורש מהאוניברסיטאות והמכללות לקצץ 920 מיליון שקל, בטענה כי סכום זה ניתן תמורת יישום המלצות ועדת שוחט.
המלצות הוועדה מקובלות על משרד האוצר בלבד, ויגרמו עם יישומן לנזק בלתי הפיך למערכת ההשכלה הגבוהה, אולם למשרד האוצר לא היה אכפת אף פעם מנזקים בלתי הפיכים, התרחבות פערים וגזירת גזרות על שמונת העשירונים התחתונים. העיקר, מבחינתם, הוא שבירת העבודה המאורגנת, צמצום ההוצאה הציבורית והפיכתה של ישראל לגן עדן של בעלי הון. ובכך התייחסותם לאקדמיה אינה יוצאת דופן.
יישום המלצות ועדת שוחט טומן בחובו שתי גזירות עיקריות: הראשונה – יצירת מעמדות בקרב מרצים. מרצים במקצועות שהאוצר חפץ ביקרם כמו משפטים וכלכלה יתוגמלו על חשבון מדעי החברה והרוח, ועל חשבון מעבדות המחקר של מדעי הטבע והמחקר התיאורטי במדעים המדויקים.
היווצרותם של שני מעמדות מרצים תחסל את הסולידריות שבין מרצה לכלכלה ומרצה לספרות אנגלית. מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הקורסת בתהליך מואץ תחדל להיות מקום עיצובם של המוחות הישראלים. אלו נמלטים לכרים הירוקים של האקדמיה בחו"ל. כל מי שיוכל לרכוש השכלה מבחינה לימודית אך ללא יכולת כלכלית, יפרוש כנפיו כבר לפני התואר הראשון ללימודים באוניברסיטאות זרות. מעבדות בהן מבצעים מחקרים חשובים אבל לא כלכליים, כטיפול במחלות נדירות או לימודי איכות סביבה – ייסגרו.
להמשך הכתבה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3559309,00.html

גלעד נתן, דוקטורנט להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית

דני גוטוויין, "המאבק המופרט: על העימות הכוזב בין ארגוני הסגל האקדמי הבכיר לבין האוצר", עתיד לראות אור בכתב העת המרחב הציבורי, 2 (אביב 2008)

א.
שביתת ארגוני הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות ושביתת ארגון המורים העל-יסודיים בחורף תשס"ח היו ביטויים של אי-השקט הפוקד את מערכת ההשכלה הציבורית ככל שהיא הולכת ומופרטת כחלק מפירוק מדינת הרווחה. גילוייה של מדיניות הפרטת ההשכלה הציבורית הם אמנם רבים ומגוונים ומותאמים לייחוד של מוסדות החינוך, ההשכלה והמחקר השונים ולהבדלים בתנאי ההעסקה הנוהגים בהם, אולם ההיגיון המנחה אותה הוא זהה, כפי שמלמד, למשל, הדמיון בין מסקנות "ועדת מלץ" שנועדו להפוך את האוניברסיטאות לתאגידים עסקיים, לבין המלצות "ועדת דוברת" שכוונו למסד את אי-השוויון החלוקתי בבתי הספר.
השביתות של חורף תשס"ח היו הנחושות והארוכות בתולדות ארגוני הסגל והמורים, וככל שהן ארכו כך גברה בקרב חבריהם ההזדהות עם מטרות השביתה והחריפה עוינותם למעסיקים – ראשי האוניברסיטאות, למשל – ולאוצר. אם תביעות שכר היו אלו שהציתו את השביתות, הרי שאת עוצמת התמיכה הרחבה והמתמשכת במאבק יש להסביר מתוך הקשר רחב יותר: שורשיה מצויים באכזבה – גם אם לא בהכרח בהתפכחות – של חלקים ממעמדות הביניים, עליהם נמנים המרצים והמורים, ממשטר ההפרטה ומפירוק מדינת הרווחה שהפכו אותם ל"מעמד הנשחק".
הרקע החברתי המשותף לשביתות הסגל האקדמי הבכיר והמורים העל-יסודיים חשף את הניגוד בין דרכי המאבק שנקטו ארגוניהם: ארגוני הסגל האקדמי הבכיר הדגישו כי המטרה היחידה של שביתתם היא קבלת פיצוי על שחיקת שכרם וכי אין להם כל תביעה ביחס למדיניות החינוך בכלל וההשכלה הגבוהה בפרט; מנגד, ארגון המורים העל-יסודיים כרך את תביעות השכר שלו בשינוי מדיניות החינוך כחלק ממאבק על עתיד מדינת הרווחה. ארגוני הסגל האקדמי הבכיר הסבירו את הגבלת מטרות שביתתם לתחום הכלכלי בעצה משפטית שקיבלו ולפיה כל הרחבה של יעדיה הייתה הופכת אותה ל"שביתה פוליטית" ומאפשרת לבית הדין לעבודה להוציא למרצים צווי מניעה, כמו אלו שהוצאו למורים. ואולם, יותר משהנימוק המשפטי מסביר את התנהלות ארגוני הסגל האקדמי הבכיר, הוא מעלה את השאלה, מדוע בחרו המרצים בדרך "הכלכלית" בעוד שהמורים העדיפו את הדרך "הפוליטית"?
הניגוד בין מטרות השביתה של הסגל הבכיר והמורים העל-יסודיים הוא שיכפול  של המחלוקת בשאלת דרכי ההתמודדות עם הפרטת מדינת הרווחה, המפלגת מאז שלהי שנות התשעים את "המעמד הנשחק" בין שתי אסטרטגיות מאבק: "כלכלית" ו"פוליטית". האסטרטגיה "הכלכלית" – שהיא הרווחת מבין השתיים כהשתקפות של ההגמוניה הניאו-ליברלית – מקבלת את הנחותיו של משטר ההפרטה, אך מבקרת את הפגיעה של פירוק מדינת הרווחה ב"מעמד הנשחק" וחותרת למתן אותה. הסתירה המונחת ביסוד אסטרטגיה זו משקפת את האשלייה השלטת בקרב החלקים המבוססים יותר של "המעמד הנשחק" ולפיה גם אם "הפרטה מתונה" תקטין את בטחונם החברתי, היא לא תסכן אותו, ולעומת זאת היא תשפר את מצבם ביחס לקבוצות אחרות בחברה הישראלית. שביתת אירגוני הסגל הבכיר בחורף תשס"ח התנהלה מתוך היגיון "כלכלי" דומה: הם אמצו את חוקי המשחק שמכתיב האוצר כחלק מהפרטת ההשכלה הגבוהה, אך נאבקו במסגרתם על שיפור שכר חבריהם. ככזו הייתה שביתת הסגל הבכיר "מאבק מופרט". המשך קריאת הפוסט "ניתוח משבר ההשכלה הגבוהה: מאמר מאת פרופ' דני גוטוויין"

אחרי שלוש שביתות – החל המשבר
מאת עפרי אילני

לפני כחודשיים שלח הפיזיקאי פרופ' האנס ויידנמולר מאוניברסיטת היידלברג בגרמניה, מכתב מזועזע לראש הממשלה, לנשיא ולשרת החינוך. ויידנמולר, מדען בעל שם עולמי, מקיים כבר עשרות שנים קשרים הדוקים עם חוקרים בישראל, ומלווה את התפתחותו של המדע הישראלי. בשנה שעברה כיהן כיו"ר ועדה בינלאומית להערכת הפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

עקבתי מקרוב אחרי המחקר המדעי בישראל, והתפעלתי תמיד מהתפתחותו המהירה ומהמוניטין הבינלאומי שרכש", כתב ויידנמולר. אלא שכאשר ביקר בישראל בשנה שעברה, לאחר הקיצוצים שבוצעו בתקציב האוניברסיטאות בחמש השנים האחרונות, הוא ראה תמונה שונה: "בביקורי האחרון בירושלים נוכחתי בתוצאות ההרסניות של קיצוצים אלה… עבודות בית לא נבדקות ומעבדות מתנהלות בלי הדרכה מתאימה. בהיעדר תקציב אין פיתוח של ניסויי הדגמה חדשים ואפילו שמירה על הקיים אינה אפשרית בגלל צמצום הצוות הטכני. מכות כבדות אלו הורידו את איכות ההוראה". לטענתו של ויידנמולר, אם יימשך המצב הנוכחי, "ישראל תאבד את מקומה המוביל במדע המודרני, והיא לא תוכל לספק את הדורות הבאים של מדענים מובילים.
להמשך הכתבה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=993903&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0