ביום שני 22/3 אישרה התאחדות הסטודנטים הארצית את הסכם המסגרת עם האוצר. ההסכם יהווה בסיס למו"מ בין הצדדים שמשכו נקבע לחודשיים-שלושה. לטענת מובילי המהלך – יו"ר ההתאחדות, בועז טופורובסקי, ויו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א, שחר בוצר – מדובר בהצלת ההשכלה הגבוהה. אך לאמיתו של דבר מדובר בכניעה מוחלטת לסחטנות התקציבית של משרד האוצר, ובמכירת עתיד ההשכלה הגבוהה הציבורית. "הפרד ומשול, זוהי הכותרת הפוליטית של האוצר השבוע", אומרת מירב אלרוזורוב במאמרה בדה-מרקר על הסכם המסגרת בין התאחדות הסטודנטים והאוצר, וקולעת בדיוק למשמעותו. חשוב לקרוא את המאמר הזה שלה לצד הנוסח של הסכם המסגרת שנחתם והמכתב הנלווה של ראש ות"ת, פרופ' מנואל טרכטנברג, להתאחדות הסטודנטים. מאמר זה הוא התיאור הקרוב ביותר למחשבותיהם וכוונותיהם האמיתיות של פקידי האוצר שנוכל לקבל.

ברור אם כן, שמכבסת המילים של התאחדות הסטודנטים לא מצליחה להסתיר את האמת: הבסיס לכל המו"מ עם האוצר הוא העלאה משמעותית של שכר הלימוד. אך העלאת שכר הלימוד היא רק ההתחלה: משמעות הקשר שנוצר בהסכם – ושהסטודנטים מבקשים אף לעגן בחקיקה – בין שכר הלימוד ובין המימון הציבורי של מערכת ההשכלה הגבוהה, היא שינוי רדיקלי במערך האינטרסים המיידי של הסטודנטים. כפי שארלוזורוב אומרת בשמחה, "המשמעות הפוליטית [של ההסכם] היא שמעכשיו הסטודנטים והצד היוזם של הרפורמה – הות"ת, ואתה גם משרד האוצר – נמצאים בסירה אחת. הסטודנטים יהיו שותפים לכל שקל שהמדינה תסכים להוסיף לאוניברסיטאות. לפיכך, לסטודנטים יש אינטרס מובהק בהיקף הזרמת השקלים של המדינה לאוניברסיטאות ובסיבות להזרמה." האינטרס של הסטודנטים כאן יהיה אפוא אינטרס צרכני: הם ירצו שחלק גדול ככל האפשר מהתוספת התקציבית – שהם עצמם לא רק שותפים לה אלא כבולים אליה – ילך ישירות לשיפור המוצר שהם קונים, שכן אחרת מדוע שיהיה כדאי להם להסכים להעלאת שכר הלימוד? לכך מתכוונת ארלוזורוב כשהיא רואה בהסכם מהפך. זהו מהפך "ביחס של הסטודנטים אל האקדמיה ובשותפות הגורל שלהם עמה. הסטודנטים הבינו שלא מספיק להתעניין במה שהם משלמים – גובה שכר הלימוד – אלא שעליהם להיות מעורבים גם במה שהם מקבלים, דבר שקשור באופן הדוק לשינוי מבני באקדמיה." [ההדגשות לעיל ולהלן בציטוטים ממאמרה של ארלוזורוב הן שלי, ר.ב.].

לפי הסכם המסגרת, הבסיס למו"מ הוא "הצורך הדחוף ברפורמה כוללת" במערכת ההשכלה הגבוהה, אשר לא ברורים מרכיביה, אך ידוע שהיא כוללת את תוכנית 'מרכזי המצוינות' שדני גוטוויין וערן חכים כבר הראו את משמעותה ההרסנית והמפריטה. "ההבנה המשותפת העומדת בבסיס הרפורמה", נאמר בהסכם, היא שבכדי להציל את ההשכלה הגבוהה – כלומר לממן את הרפורמה – יש צורך בהגדלת המשאבים, שמקורה בתקציב המדינה, ב"מקורות העצמיים של המוסדות" וב"שינוי במבנה שכר הלימוד". לפי טופורובסקי (בראיון לדה-מרקר), שינוי זה במבנה שכר הלימוד "לא יביא בהכרח להעלאתו". לאחר עשור וחצי של חנק תקציבי, למוסדות האקדמיים אין מקורות עצמיים, כך שנותרו רק תקציב המדינה ושכר הלימוד שאמורים לממן את הגדלת המשאבים הזו.

המשך קריאת הפוסט "ההסכם בין ארגוני הסטודנטים והאוצר: העלאת שכר לימוד והפיכת ההשכלה למוצר צריכה / רועי בל"

פרופ' אנתוני גרפטון פרסם בשבוע שעבר מאמר באתר הבלוגים של New York Review of Books שכותרתו Britain: The Disgrace of the Universities. גרפטון, מההיסטוריונים האמריקאים הבולטים של הרנסאנס, מנתח במאמר את שקיעת האוניברסיטאות באנגליה שאחרי עידן ת'אצ'ר. מצאנו לנכון להעלות לבלוג של הפורום את תמונת המצב העגומה במערכת אקדמית מפוארת זו, הבריטית, אחרי הטיפול הניאו-ליברלי של ת'אצ'ר (מודל ההערצה והחיקוי של נתניהו). קוראי הבלוג יוכלו להבחין בנקל בקווי הדמיון המבהילים בין מצבה של האקדמיה הבריטית לבין זה של האקדמיה הישראלית, ולעמוד על הקונטקסט הגלובאלי של הפרטת האוניברסיטאות הציבוריות בישראל.

British universities face a crisis of the mind and spirit. For thirty years, Tory and Labour politicians, bureaucrats, and “managers” have hacked at the traditional foundations of academic life. Unless policies and practices change soon, the damage will be impossible to remedy.

As an “Occasional Student” at University College London in the early 1970s and a regular visitor to the Warburg Institute, Oxford, and Cambridge after that, I—like many American humanists—envied colleagues who taught at British universities. We had offices with linoleum; they had rooms with carpets. We worked at desks; they sat with their students on comfy chairs and gave them glasses of sherry. Above all, we felt under constant pressure to do the newest new thing, and show the world that we were doing it: to be endlessly innovative and interdisciplinary and industrious.

British humanists innovated too. Edward Thompson and Eric Hobsbawm, Frances Yates and Peter Burke, and many others formulated new ways of looking at history for my generation. But British academics always admitted, as we sometimes did not, that it is vital to preserve and update our traditional disciplines and forms of knowledge: languages, precise interpretation of texts and images and objects, rigorous philosophical analysis and argument. Otherwise all the sexy interdisciplinary work will yield only a trickle of trendy blather.

קראו כאן את המשך המאמר.

במאמר אחר, שפרסם בנובמבר האחרון חוקר הספרות וההיסטוריה הבריטי, סטפן קוליני, בעיתון The Times Literary Supplement תחת הכותרת Impact on Humanities, מנתח הכותב את ההשלכות ההרסניות של אימוץ שיטת הערכת האיכות המוכרת בשם 'אימפקט פקטור' במדעי הרוח באנגליה. גם מאמר זה מספק לנו הזדמנות להציץ במראה המעוותת של הפרטת האקדמיה בבריטניה, אשר האקדמיה הישראלית צועדת בעקבותיה בעיניים עצומות לרווחה.

בשבוע שעבר יצאו הסטודנטים באוניברסיטת ת"א למאבק נגד כוונת הנהלת האוניברסיטה לנתק את קשריה עם הקבלן שמעסיק עבורה את עובדות הניקיון בקמפוס וממרק, באותה הזדמנות, את מצפונה מנשיאה באחריות לפיטוריהן של עשרות עובדות קשות-יום שרובן מפרנסות משפחות חד-הוריות בשכר זעום וללא תנאים מינמאליים. המחאה המשותפת של העובדות והסטודנטים הובילה לכך שההנהלה נכנסה למו"מ עם הקבלן על תנאי הסכם חדש, ולא ניתקה איתו את הקשר, כפי שהתכוונה לעשות כדי לפתוח במכרז חדש ולשכור את שירותיו של קבלן אחר, שאולי יחתום איתה על חוזה לניקיון הקמפוס בשכר רעב אף נמוך מקודמו. כתבה בנושא זה שודרה בליל שבת האחרון ב"יומן שישי" בערוץ 2.

אך בעוד אוניברסיטת ת"א נמצאת 'מתחת לפנס' ונחשפת לציבור בכתבות היומן, באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע מתחוללת פרשה מעניינת לא פחות, במסגרת מה שנראה כחגיגות 'מחירות לעבדות' של פסח השתא. באונ' בן גוריון מאבק עובדי/ות הניקיון לשינוי שיטת ההעסקה שלהם והגנה על זכויותיהם הבסיסיות נמשך כבר תקופה ארוכה, בתמיכה קבועה של סטודנטים מארגון צ"ח (צדק חברתי) ופעילים נוספים מקרב הסטודנטים והמרצים. בשנה שעברה אף הצליחו עובדי הניקיון, בעזרת ארגון "כוח לעובדים", להקים וועד עובדים יציג. לאחרונה, הגישה אחת מעובדות הניקיון תלונה במשטרה נגד המנהלת מטעם הקבלן-המעסיק על אלימות פיזית כלפיה. בעקבות זאת, חתמו 174 מרצים, סטודנטים ועובדי מנהל, על מכתב לנשיאת האוניברסיטה הקורא לה להוביל מהלך של מעבר להעסקה ישירה של עובדי הניקיון בקמפוס ולהפסיק את ההעסקה באמצעות קבלנים. הנשיאה לא נענתה לאתגר ומסרה כי ההעסקה באמצעות קבלן תימשך, נוכח מצוקת התקציב. נושאים אלה יעלו היום (שני, 22.3.2010) בתוכנית הטלויזיה 'עושים סדר' בערוץ 2 בשעה 17:30.

יצוין כי ההחתמה על המכתב לנשיאה נערכה במסגרת רשימת 'הפורום להגנת ההשכלה הציבורית' באונ' בן גוריון, כשם שפעולות התמיכה בהתארגנות עובדות הניקיון והבחירות לוועד העובדים נעשו, בזמנו, תוך מעורבות ותמיכה של חברי פורום. זאת מתוך גישה שמזהה את דפוס ההעסקה הפוגעני של עובדות הניקיון, העסקה באמצעות קבלן, לא רק כבלתי נסבל, אלא גם כחלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה של הפרטת ההשכלה הגבוהה כולה. ההעסקה הקבלנית מאפשרת לאוניברסיטה להתנער מאחריות כלפי עובדי הניקיון ולרחוץ בניקיון כפיה בטענה כאילו האילוצים התקציביים הופכים שיטה זו לבלתי נמנעת. אך לאמיתו של דבר, הטענה ה'כלכלית' הזו לא הוכחה ולא נעשה גם ניסיון של ממש להעסקה ישירה תוך חיפוש פתרונות למצוקה התקציבית. מדוע? משום שאין מוטיבציה לעשות זאת. להפך. יש מוטיבציה להפוך אנשים לעובדים חסרי בטחון תעסוקתי שמתקשים להתארגן ולעמוד על זכויותיהם, שמוכנים לקבל את כל התנאים המוכתבים להם ובלבד שלא ישארו ללא תעסוקה, ושמוכנים לשם כך להאבק נגד עמיתיהם במקום להאבק אתם נגד מנצליהם.

ואם תיאור זה מזכיר למישהו את שיטת העסקת 'המורים מן החוץ', את רעיונות העיוועים של התוכנית ל'החזרת מוחות' והכנסת שכר דיפרנציאלי למערכת האקדמית מבית מדרשו של שר האוצר ולאחרונה – גם של ראש ות"ת, את הרחקת הסגל האקדמי ממוקדי קבלת ההחלטות באוניברסיטה, ניטרול הסנאטים, והשלטת בעלי הון על האקדמיה – אין זה מקרה: זו אותה גברת ואפילו ללא שינוי אדרת.

לאחרונה התפרסמו בעתונות מספר כתבות ודיווחים על היוזמה החדשה של הממשלה בשיתוף עם הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לטיפול בתופעה המכונה "בריחת מוחות". ראו למשל http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20100314_1156161

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3862041,00.html

במאמר להלן מנתח פרופ' דני גוטוויין את התכנית ואת ההשלכות הצפויות מיישומה במערכת ההשכלה הגבוהה:

"התכנית הלאומית להחזרת מוחות" (לא נגענו !!!) היא שלב נוסף בהפרטת האוניברסיטאות, שהיתה מלכתחילה הגורם ל"בריחת המוחות". גם אם התכנית תסייע להחזיר מקצת מן הדור הנוכחי של  המדענים שגלו, הרי השינויים המבניים שהיא תחולל במערכת ההשכלה הגבוהה ייצרו את התנאים ל"בריחת המוחת" של הדור הבא. החזרת המדענים הישראלים ארצה – שאין חולק על חשיבותה – היא רק תירוץ להמשך מדיניות ההפרטה בדרכים אחרות, מפתות יותר. אם עד כה השתמש האוצר לשם כך בשוט הקיצוצים כדי לנוון את האוניברסיטאות כאמצעי להפרטתן, עתה הוא מאביס אותן בסוס-טרויאני שיגרום לקריסתן מבפנים, ואם עד כה ייבש האוצר את האוניברסיטאות, עתה הוא יגרום להן לדמם תקציבית. בחסות אשליית אריזתה המסנוורת של התכנית, הכורכת לכאורה את הטוב עם המועיל, מאלץ האוצר את האוניברסיטאות לבלוע גלולת-רעל המכילה רכיבים שהוא לא הצליח לכפות בתכניות ההפרטה הקודמות, ממלץ ועד שוחט.

לפי התכנית, כפי שמוסר דה-מרקר, יוקמו באוניברסיטאות כ-30 "מרכזי מצויינות" בתחומי מחקר  שייקבעו ע"י ות"ת "ויגוייסו להם חוקרים ישראלים מובילים בתחומם מחו"ל, לצד חוקרים ישראלים מצטיינים". לצד תשתיות המחקר "ברמה עולמית", יהנו החוקרים "ממענקי מחקר ומצויינות שיתוספו על שכרם". בכל מרכז יפעלו כ-10 מדענים-חוזרים וכך יתוספו לאוניברסיטאות 300-400 תקנים. המרכזים אמנם יוקמו על ידי האוניברסיטאות "אך תהיה להם אוטונומיה". במל"ג, כך נמסר, "רואים חשיבות רבה לעצמאות המרכזים, שתאפשר את עצמאות החוקרים בו", ותשחרר אותם מחובת ההוראה. בעתיד אמורים חלק ממרכזי המצויינות לפתח גם בתי ספר בינלאומיים לתארים מתקדמים, שיילמדו באנגלית, על פי השיטה האמריקאית ולא הישראלית. עלותו של כל מרכז תהיה כ-45 מליון שקלים לחמש שנים. הממשלה תממן רק שליש מן התקציב, שליש נוסף יבוא מתקציבי האוניברסיטאות ושליש נוסף מ"קרנות פילנטרופיות" אשר ות"ת יגייס למשימה. את התכנית ילווה צוות בראשות ראש ות"ת שבו יכהנו, נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, נציג משרד החינוך וראש אגף התקציבים באוצר.

המשך קריאת הפוסט ""החזרת המוחות", או תכנית ויסקונסין של ההשכלה הגבוהה / דני גוטוויין"