לאחרונה, התגייסו חברים רבים מ"הפורום להגנת ההשכלה הציבורית" באוניברסיטת בן גוריון למאבק למניעת פיטורי 150 עובדות ועובדים בניקיון הקמפוס, לסיוע במאמציהם להקים לעצמם ועד, ולקיום מגעים עם הנהלת האוניברסיטה כדי לגבש שיטת העסקה שונה. בדברים הבאים אתאר בקצרה את משבר עובדי/ות הניקיון באב"ג ואת המאמצים שנעשו ועדיין נעשים לפתור אותו, ואגב כך אתייחס למשמעות מעורבות הפורום בנושא.

כמו ביתר האוניברסיטאות, עובדי/ות הניקיון באב"ג הם עובדי קבלן. האוניברסיטה קשורה בהסכמי העסקה עם שני קבלנים כאלה. על המשמעויות הפוגעניות של העסקת עובדים באמצעות קבלן אין צורך להרחיב את הדיבור במסגרת הפורום, שהתגייס במלוא המרץ למאבק נגד העסקה פוגענית מעין זו (אף כי ישירה) של מרצים, המורים מן החוץ. בקמפוס אב"ג פועלת מזה זמן קבוצה נמרצת של סטודנטים למען צדק חברתי (צ"ח) שמקיימת מעקב בנושא, בדרישה שהנהלת האוניברסיטה תעבור להעסקה ישירה, וכל עוד אינה עושה זאת – תקפיד על שמירת זכויות עובדי הקבלן באמצעות פיקוח הדוק על הקבלנים שאת שרותיהם היא שוכרת. במסגרת זו, השיגה צ"ח עוד לפני המשבר הנוכחי כמה הישגים חשובים וזכתה לתמיכתם של מרצים רבים, בהם גם חברים מהפורום. לפני כחודש הודיעה האוניברסיטה על הפסקת התקשרותה עם אחד הקבלנים. בעקבות צעד זה, שכשלעצמו התבקש נוכח "טיפולו" של אותו קבלן בעובדיו, קיבלו כל 150 העובדים "שלו", בהם כאלה שמנקים את האוניברסיטה ברציפות 15 שנה ויותר, הודעות פיטורים, תוך התעלמות מזכויותיהם החוקיות.

בשלב הזה החלה בקמפוס פעילות קדחתנית, שנמשכת גם כעת, בדרישה מהנהלת האוניברסיטה לא להסתתר מאחורי הטיעון שאין לה יחסי עובד-מעביד עם עובדי הניקיון ולגלות אחריות חוקית, חברתית ומוסרית כלפיהם. לכך התגייסו, נוסף לחברי צ"ח, מרצים וסטודנטים חברי הפורום ואחרים. עובדי/ות הניקיון עצמם בחרו ועד שייצג אותם, אחד המקרים הראשונים של התארגנות עובדי-קבלן בארץ. כל אלה פנו אל נשיאת האוניברסיטה וגורמים בכירים נוספים בהנהלה, שיש להם נגיעה ישירה להתקשרויות האוניברסיטה עם קבלני הניקיון, בניסיון לשכנעם שימשיכו, קודם כל, בהעסקת העובדים ולא ישאירו אותם ללא פרנסה. במקביל מנסה ועד העובדים הזמני להגיע להידברות ישירה עם הנהלת האוניברסיטה. נבחנות מספר אפשרויות שמטרתן לא רק למנוע את הפיטורים, אלא להגיע לצורת העסקה שונה של העובדים שפוטרו. בין האפשרויות הללו – העסקה ישירה, התארגנות של העובדים במסגרת קואופרטיבית שהאוניברסיטה תשכור את שירותיה, וכן אפשרויות נוספות.

המשך קריאת הפוסט "דיווח: מאבק עובדי/ות הנקיון באונ' בן גוריון ומעורבות הפורום בו"

טיוטת המאמר המלא שהוגשה לעיתון "הארץ" ואשר פורסם ב 28-07-08 תחת הכותרת "ישראל במקום השביעי בעולם האקדמית אז מה רוצה האוצר מהאוניברסיטאות"

באחרונה הוטחה ביקורת על האוניברסיטאות בארץ במאמרים שונים שפורסמו ע"י אנשי מנהל עסקים, כתבים כלכליים ונציגי משרד האוצר. הגישה היא של התייחסות לאוניברסיטאות כאל גופים כלכליים שיש ליעל כדי לעודד מצוינות ולצמצם עלויות ע"י הנחלת שכר דיפרנציאלי, העדפת חוגים מבוקשים, הגמשת תנאי ההעסקה של הסגל, פירוק מל"ג וכדומה כאשר הדגם המומלץ לחיקוי הוא האמריקאי.
הביקורת והפתרונות מבוססים על מספר הנחות ייסוד שמוצגות כעובדות: רמת המחקר בארץ נמוכה, ההצעות הנ"ל ובעיקר השכר הדיפרנציאלי אמורות לשפרה וכדי להתקרב לרמה המדעית האמריקאית כדאי לאמץ את אותו הדגם.
מטרת המאמר להראות שהנחות אלה ומסקנותיהן אינן נתמכות ע"י נתונים ויש להתייחס אליהן בספקנות.
האם רמת המחקר האקדמי בארץ נמוכה?
למזלנו קיימים היום כלים כמותיים להערכת איכות המחקר של קהילות מדעיות שונות. המכון למידע מדעי (ISI) מפילדלפיה משתמש ב"מקדם ההשפעה"impact factor) ) של מאמרים מדעים, המבוסס על מספר הציטוטים, כמפתח להערכת איכות.
נתונים המופיעים באתר האינטרנט של ISI מסכמים את מקדמי השפעה ממוצעים לעשרים השנים האחרונות בכל אחד מ-19 תחומי המדע ולפי ארצות. בדקנו הארצות המופיעות בעשירייה המובילה בכל תחום (לאחר סינון קהילות זניחות) וסיכמנו את התוצאות של מכלול התחומים ולהלן התוצאות.
מספר התחומים:  שוויצריה, ארה"ב, בריטניה, הולנד – 18; דנמרק, שבדיה – 16  ; ישראל, גרמניה -13 ; קנדה –  10 ;  בלגיה –    9;   צרפת  –  7;  אוסטריה, פינלנד –  6 ;  אוסטרליה,  נורווגיה –  5 ;  אירלנד –  3.
המשך קריאת הפוסט "האם רמת המחקר האוניברסיטאי בארץ נמוכה ויש לשפרה ע"י אימוץ הדגם האמריקאי? – מאמרו של פרופ' גדעון דגן"

כאמור, מדובר בקריאה טרומית בלבד. כתבה ב'הארץ' ממאת צבי זרחיה ושחר אילן:
ברוב של 50 תומכים מול 25 מתנגדים ו-4 נמנעים, אישרה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק, המגדילה את תקציב המוסדות להשכלה גבוהה ומקפיאה את שכר הלימוד למשך 5 שנים.
בניגוד לעמדת שר האוצר רוני בר-און, אישרה אמש (שני) מליאת הכנסת בקריאה הטרומית הצעת חוק המגדילה ב-1.8 מיליארד שקל את תקציב מוסדות ההשכלה הגבוהה בתקופה של 5 שנים. לפי הצעת החוק, שהגיש ח"כ חיים אורון (מרצ), שכר הלימוד יוקפא למשך 5 שנים. הצעת החוק קובעת גם שיופעלו צעדים לחיזוק המכללות בפריפריה.
להמשך הכתבה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1004103.html

להלן מכתב ששלחה ד"ר אורלי בנימין אל שרת החוץ, גב. ציפי לבני, לקראת הדיון הצפוי בישיבת הממשלה מחר, יום ראשון, 20.7.08, במשבר ההשכלה הגבוהה. מכתבים נשלחו על ידי אורלי וחברי פורום אחרים גם לשרים נוספים בממשלה, בקריאה להכיר בבעייתיות הרבה שכרוכה באישור דוח שוחט כפתרון למשבר ההשכלה, ולהתנגד לדרך שבה אגף התקציבים במשרד האוצר והשר הממונה עוקפים שוב ושוב הליכים דמוקרטיים ומשתמשים בקופה הציבורית המופקדת בידם כאמצעי סחטנות, וככלי מניפולטיבי לקידום מאמציהם להשיג שליטה ישירה באופן השימוש בתקציבי מערכת ההשכלה הגבוהה בתוך המוסדות האקדמיים, שליטה המערערת את עקרון החופש האקדמי המעוגן בחוק. עדיין לא מאוחר לשלוח מכתבים מעין אלה לשרי הממשלה:

 —————————————————————————————

אל: כבוד שרת החוץ, ציפי ליבני
ממשלת ישראל, ירושלים
 
כבוד השרה,
אני פונה אלייך על בסיס אמוני המלא בך ובמחוייבותך לסדר הדמוקרטי בישראל.
ידוע לי שגם את שותפה, כמו רבים אחרים, סביב שולחן הממשלה ובכנסת, לדאגה לטיבה של הדמוקרטיה בישראל נוכח התנהלות משרד האוצר בסוגיות שונות.

הסוגייה העומדת עתה על הפרק היא סילוק הצעת חוק מסדר היום של הכנסת בתואנה שמשרד האוצר יחפש פתרונות רציניים (הצעת חוק שתבעה העברה מיידית של התקציבים הדרושים לשם פתיחת שנת הלימודים הקרובה לפי התחייבויות קודמות) וכן משמעותם של סדרת משאים ומתנים שניהלה שרת החינוך הגב. יולי תמיר מול איגודי הסטודנטים.

כידוע לך דו"ח מדעי מקיף (שנכתב על-ידי אבי בן בסט ומומי דהאן) אשר השווה את התנהלות משרד האוצר בישראל למשרדי אוצר בארצות אחרות מצא רמת ריכוזיות גבוהה ביותר וכוחנות המערערים על האפשרות להתנהל בצורה דמוקרטית בדרך הלוקחת בחשבון את נסיונם ודעתם של אנשי מקצוע הבקיאים בשדות קונקרטים.
 
כמו בנושאים אחרים כך גם בנושא המלצות ועדת שוחט: למרות הבעייתיות בהמלצות , למרות שאין בהקצאת הכספים המובנית בהן פתרון למצוקת מערכת ההשכלה הגבוהה ובמיוחד למרות שאין בהן כיסוי להסכמי השכר שנחתמו עם אירגוני הסגל הבכיר וארגוני הסגל הזוטר, משרד האוצר ממשיך לדבוק בעקשנות בכפיית המלצות הועדה.
 
האם לא תצאי ביום ראשון להגנת הסיכוי לראות בישראל מדינה דמוקרטית המכבדת משא ומתן ציבורי? המכבדת את סדרי החקיקה המתקיימים בכנסת?
האם תתמכי בפעולה כוחנית נוספת של אגף התקציבים, פעולה שהשלכותיה ההרסניות לא יוכלו להיות מתוקנות מאוחר יותר גם במאמצי חקיקה ותקצוב אדירים?
 
רבים מצפים ממך לשיקום אופייה של המערכת הפוליטית בישראל ואין סוגיה ראוייה יותר לפתוח בתהליך כזה מאשר מחוייבות לפיתוח מדעי ואינטלקטואלי בישראל.
 
בהוקרת תודה,
ד"ר אורלי בנימין
אוניברסיטת בר-אילן