הדרה, נישול וחסימת נתיבים במערכת ההשכלה הגבוהה
ד"ר אורלי בנימין, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ולימודי מגדר, אונ' בר אילן
חוקרי מדינה הרווחה רגילים להבחין בין מדינת הרווחה הגלויה ומדינת הרווחה הסמויה.
מדינת הרווחה הגלויה הוא מושג מוכר יותר והוא מתייחס למימון הציבורי של שירותים, שירותים החברתיים ושל קצבאות.
מדינת הרווחה הסמויה, הוא מושג פחות מוכר, והוא מתייחס לדרך שבה המדינה מממנת תוכניות רווחה למועסקיה ולמועסקי ארגונים בסקטור הפרטי והעסקי. בדרך כלל תוכניות כאלה הן כפועל יוצא של לחצי איגודי העובדים ובאמצעות המשא ומתן המשולש בין מעסיקים עובדים והמדינה.
בדרך כלל כאשר אנחנו דנים בדו"ח שוחט כמסמך המתווה את תהליך ההפרטה של ההשכלה הגבוהה, אנחנו משתמשים במסגרת אנאליטית המתייחסת למדינת הרווחה הגלויה, זו המחויבת למימון שירותים חברתיים, למשל מימון מערכת ההשכלה הגבוהה כחלק ממחויבותה להגן על זכותם של אזרחים לחינוך, להשכלה, להרחבת אופקים וכחלק מהאינטרס שלה לחזק את היסודות הדמוקרטיים בחברה. כשחוקרים אומרים הפרטה בהקשר הזה, הם מתכוונים לצמצום חלקה של המדינה במימון השירות החברתי לטובת העברת עלויות תפעולו לצרכנים, למועסקים בו ולשוק הפרטי. בנוסף, בהקשר זה של הפרטת שירות חברתי כגון זה של ההשכלה הגבוהה, ניתן ללמוד מאירופה, אוסטרליה, קנדה ומקומות אחרים, כי הפרטת שירות חברתי משמעותו גם הורדת רמת השירות הניתנת. ואכן ישנם המרבים להסביר ולהבהיר מדוע אסור להפריט שירותים חברתיים. או מדוע הגיון ההפרטה, התחרות והמסחור אינו הולם את השירותים החברתיים ובין היתר גם אינו הולם את מערכת ההשכלה הציבורית.
המשך קריאת הפוסט "הקרב של מעטים ברבים: דבריה של ד"ר אורלי בנימין בדיון על דו"ח שוחט – 15.06.08"