יישום המלצות ועדת שוחט ייצור מעמדות בקרב המרצים, ויאפשר תגמול על מקצועות שהאוצר חפץ ביקרם, על חשבון מדעי החברה והרוח

האוצר דורש מהאוניברסיטאות והמכללות לקצץ 920 מיליון שקל, בטענה כי סכום זה ניתן תמורת יישום המלצות ועדת שוחט.
המלצות הוועדה מקובלות על משרד האוצר בלבד, ויגרמו עם יישומן לנזק בלתי הפיך למערכת ההשכלה הגבוהה, אולם למשרד האוצר לא היה אכפת אף פעם מנזקים בלתי הפיכים, התרחבות פערים וגזירת גזרות על שמונת העשירונים התחתונים. העיקר, מבחינתם, הוא שבירת העבודה המאורגנת, צמצום ההוצאה הציבורית והפיכתה של ישראל לגן עדן של בעלי הון. ובכך התייחסותם לאקדמיה אינה יוצאת דופן.
יישום המלצות ועדת שוחט טומן בחובו שתי גזירות עיקריות: הראשונה – יצירת מעמדות בקרב מרצים. מרצים במקצועות שהאוצר חפץ ביקרם כמו משפטים וכלכלה יתוגמלו על חשבון מדעי החברה והרוח, ועל חשבון מעבדות המחקר של מדעי הטבע והמחקר התיאורטי במדעים המדויקים.
היווצרותם של שני מעמדות מרצים תחסל את הסולידריות שבין מרצה לכלכלה ומרצה לספרות אנגלית. מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הקורסת בתהליך מואץ תחדל להיות מקום עיצובם של המוחות הישראלים. אלו נמלטים לכרים הירוקים של האקדמיה בחו"ל. כל מי שיוכל לרכוש השכלה מבחינה לימודית אך ללא יכולת כלכלית, יפרוש כנפיו כבר לפני התואר הראשון ללימודים באוניברסיטאות זרות. מעבדות בהן מבצעים מחקרים חשובים אבל לא כלכליים, כטיפול במחלות נדירות או לימודי איכות סביבה – ייסגרו.
להמשך הכתבה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3559309,00.html

גלעד נתן, דוקטורנט להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית

דני גוטוויין, "המאבק המופרט: על העימות הכוזב בין ארגוני הסגל האקדמי הבכיר לבין האוצר", עתיד לראות אור בכתב העת המרחב הציבורי, 2 (אביב 2008)

א.
שביתת ארגוני הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות ושביתת ארגון המורים העל-יסודיים בחורף תשס"ח היו ביטויים של אי-השקט הפוקד את מערכת ההשכלה הציבורית ככל שהיא הולכת ומופרטת כחלק מפירוק מדינת הרווחה. גילוייה של מדיניות הפרטת ההשכלה הציבורית הם אמנם רבים ומגוונים ומותאמים לייחוד של מוסדות החינוך, ההשכלה והמחקר השונים ולהבדלים בתנאי ההעסקה הנוהגים בהם, אולם ההיגיון המנחה אותה הוא זהה, כפי שמלמד, למשל, הדמיון בין מסקנות "ועדת מלץ" שנועדו להפוך את האוניברסיטאות לתאגידים עסקיים, לבין המלצות "ועדת דוברת" שכוונו למסד את אי-השוויון החלוקתי בבתי הספר.
השביתות של חורף תשס"ח היו הנחושות והארוכות בתולדות ארגוני הסגל והמורים, וככל שהן ארכו כך גברה בקרב חבריהם ההזדהות עם מטרות השביתה והחריפה עוינותם למעסיקים – ראשי האוניברסיטאות, למשל – ולאוצר. אם תביעות שכר היו אלו שהציתו את השביתות, הרי שאת עוצמת התמיכה הרחבה והמתמשכת במאבק יש להסביר מתוך הקשר רחב יותר: שורשיה מצויים באכזבה – גם אם לא בהכרח בהתפכחות – של חלקים ממעמדות הביניים, עליהם נמנים המרצים והמורים, ממשטר ההפרטה ומפירוק מדינת הרווחה שהפכו אותם ל"מעמד הנשחק".
הרקע החברתי המשותף לשביתות הסגל האקדמי הבכיר והמורים העל-יסודיים חשף את הניגוד בין דרכי המאבק שנקטו ארגוניהם: ארגוני הסגל האקדמי הבכיר הדגישו כי המטרה היחידה של שביתתם היא קבלת פיצוי על שחיקת שכרם וכי אין להם כל תביעה ביחס למדיניות החינוך בכלל וההשכלה הגבוהה בפרט; מנגד, ארגון המורים העל-יסודיים כרך את תביעות השכר שלו בשינוי מדיניות החינוך כחלק ממאבק על עתיד מדינת הרווחה. ארגוני הסגל האקדמי הבכיר הסבירו את הגבלת מטרות שביתתם לתחום הכלכלי בעצה משפטית שקיבלו ולפיה כל הרחבה של יעדיה הייתה הופכת אותה ל"שביתה פוליטית" ומאפשרת לבית הדין לעבודה להוציא למרצים צווי מניעה, כמו אלו שהוצאו למורים. ואולם, יותר משהנימוק המשפטי מסביר את התנהלות ארגוני הסגל האקדמי הבכיר, הוא מעלה את השאלה, מדוע בחרו המרצים בדרך "הכלכלית" בעוד שהמורים העדיפו את הדרך "הפוליטית"?
הניגוד בין מטרות השביתה של הסגל הבכיר והמורים העל-יסודיים הוא שיכפול  של המחלוקת בשאלת דרכי ההתמודדות עם הפרטת מדינת הרווחה, המפלגת מאז שלהי שנות התשעים את "המעמד הנשחק" בין שתי אסטרטגיות מאבק: "כלכלית" ו"פוליטית". האסטרטגיה "הכלכלית" – שהיא הרווחת מבין השתיים כהשתקפות של ההגמוניה הניאו-ליברלית – מקבלת את הנחותיו של משטר ההפרטה, אך מבקרת את הפגיעה של פירוק מדינת הרווחה ב"מעמד הנשחק" וחותרת למתן אותה. הסתירה המונחת ביסוד אסטרטגיה זו משקפת את האשלייה השלטת בקרב החלקים המבוססים יותר של "המעמד הנשחק" ולפיה גם אם "הפרטה מתונה" תקטין את בטחונם החברתי, היא לא תסכן אותו, ולעומת זאת היא תשפר את מצבם ביחס לקבוצות אחרות בחברה הישראלית. שביתת אירגוני הסגל הבכיר בחורף תשס"ח התנהלה מתוך היגיון "כלכלי" דומה: הם אמצו את חוקי המשחק שמכתיב האוצר כחלק מהפרטת ההשכלה הגבוהה, אך נאבקו במסגרתם על שיפור שכר חבריהם. ככזו הייתה שביתת הסגל הבכיר "מאבק מופרט". המשך קריאת הפוסט "ניתוח משבר ההשכלה הגבוהה: מאמר מאת פרופ' דני גוטוויין"

אחרי שלוש שביתות – החל המשבר
מאת עפרי אילני

לפני כחודשיים שלח הפיזיקאי פרופ' האנס ויידנמולר מאוניברסיטת היידלברג בגרמניה, מכתב מזועזע לראש הממשלה, לנשיא ולשרת החינוך. ויידנמולר, מדען בעל שם עולמי, מקיים כבר עשרות שנים קשרים הדוקים עם חוקרים בישראל, ומלווה את התפתחותו של המדע הישראלי. בשנה שעברה כיהן כיו"ר ועדה בינלאומית להערכת הפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

עקבתי מקרוב אחרי המחקר המדעי בישראל, והתפעלתי תמיד מהתפתחותו המהירה ומהמוניטין הבינלאומי שרכש", כתב ויידנמולר. אלא שכאשר ביקר בישראל בשנה שעברה, לאחר הקיצוצים שבוצעו בתקציב האוניברסיטאות בחמש השנים האחרונות, הוא ראה תמונה שונה: "בביקורי האחרון בירושלים נוכחתי בתוצאות ההרסניות של קיצוצים אלה… עבודות בית לא נבדקות ומעבדות מתנהלות בלי הדרכה מתאימה. בהיעדר תקציב אין פיתוח של ניסויי הדגמה חדשים ואפילו שמירה על הקיים אינה אפשרית בגלל צמצום הצוות הטכני. מכות כבדות אלו הורידו את איכות ההוראה". לטענתו של ויידנמולר, אם יימשך המצב הנוכחי, "ישראל תאבד את מקומה המוביל במדע המודרני, והיא לא תוכל לספק את הדורות הבאים של מדענים מובילים.
להמשך הכתבה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=993903&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0

 

בימים אלה נערך מאמץ אינטנסיבי להעביר בממשלה את דו"ח שוחט במתכונת מקוצצת – ללא החלקים הנוגעים לשכר הלימוד ולשכר חברי הסגל האקדמי, בתקווה שמשרד האוצר יסכים לכך וישחרר את הכספים הנחוצים למערכת ההשכלה הגבוהה. לפי הידיעות שבידינו, משרד האוצר ממשיך במדיניות הסחטנות התקציבית ומעלה מחדש דרישות מסוכנות, כגון הדרישה להנהיג שכר דיפרנציאלי.

אך דו"ח שוחט במתכונת המקוצצת גם הוא מסוכן לעתיד מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל: הוא מבשר שינויים מבניים חמורים ומזמין המשך סחטנות מצד האוצר, שיתנה העברת תקציבים מדורגת ביישומו בשלבים. קודם כל צריך לדרוש את השבת התקציבים והוצאתם מתחום המו"מ על שינויים מבניים כלשהם. בכל מקרה, עם תקציבים ובלעדיהם, אסור לקבל את חלקי הדו"ח העוסקים ב"חלוקת תפקידים רצויה בין אוניברסיטאות ומכללות" וב"קידום המחקר האקדמי", כפי שמציעה הטיוטה המופצת כעת בין משרדי הממשלה.

המשך קריאת הפוסט "דו"ח שוחט המקוצץ: חיסול (ההשכלה הגבוהה הציבורית) לפני סגירה (של הממשלה הנוכחית) – 17.06.08"

על איכות, מצוינות, ותחרות
פרופ' עודד גולדרייך, החוג למדעי המחשב ומתמטיקה יישומית, מכון ויצמן

 

מבין הכשלים הרבים של דו"ח ועדת שוחט (לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל), ברצוני לדון בכשל שנראה לי הראשוני והיסודי ביותר. כשל זה נעוץ בנתק שבין המשבר במערכת ההשכלה הגבוהה, שהוא כביכול העילה להקמת הוועדה, ובין קו הפעולה העיקרי שהוועדה מציעה.
הוועדה מכירה בעובדה ששורש המשבר במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הינו במחנק תקציבי בו היא מצויה בעשור הנוכחי, מחנק שמקורו במדיניות הממשלה בתקופה הנ"ל, ואשר גרם – בין היתר – לצמצום דרסטי במספר חברי הסגל (התקניים). מה שמתבקש מהכרה זאת הוא המלצה פשוטה בתכלית: לסיים את המשבר ע"י החזרה מיידית של התקציבים שנגרעו בעשור הנוכחי והגדלת התקצוב באופן המותאם לגידול במספר הסטודנטים ובעליות המחקר וההוראה. התקצוב המתוקן צריך לאפשר הגדלה משמעותית של מספר חברי הסגל (התקניים), וזאת על מנת להגיע ליחס סביר בין מספר חברי הסגל ומספר הסטודנטים.
במקום להמליץ על הפתרון המתבקש הנ"ל, הועדה מתמקדת ביצירת מנגנונים של דיפרנציאציה בין חברי הסגל (שמטרתם האמיתית הוסברה ע"י אורלי בנימין), וזאת תחת הכותרת "עידוד מצוינות" ותוך בלבול מושגי בין איכות לבין דירוג יחסי ותחרות.
ראוי אכן להבחין בין כמה מושגים:

 

  –      איכות  =  טיב (במובן הנקבע עפ"י ההקשר) כסולם בעל רמות שונות.
–      מצוינות  =  רמה עליונה בסולם איכות; זהו בדרך כלל (ובפרט בדו"ח) מושג יחסי.–
–  תחרות  =   אמצעי (בעייתי) לקביעת מצוינות יחסית. בלתי אמין ויוצר תופעות לווי.

 

המשך קריאת הפוסט "על איכות, מצוינות, ותחרות: דבריו של פרופ' עודד גולדרייך בדיון על דו"ח שוחט – 15.06.08"