גרסה מקוצרת של מאמר מאת יפעת סולל, שעתיד להתפרסם בספר העסקה מקפחת ופוגענית בשירות המדינה ובהשכלה הגבוהה, בעריכת דניאל מישורי וענת מאור.
המחברת הינה עו"ד המתמחה במשפט ציבורי, זכויות אדם וזכויות עובדים.
המהפיכה השקטה באוניברסיטאות 1987-2007 – העסקת מרצים בדרך של מורים מן החוץ ללא קביעות, ללא זכויות אקדמיות וללא זכויות סוציאליות
רקע
בעשרים השנים אחרונות, חל שינוי משמעותי בדרך העסקת הסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. לא עוד חברי סגל בעלי זכויות שוות – חלק גדל והולך מן הסגל האקדמי באוניברסיטאות ובמכללות מוגדר כזמני, אך הינו למעשה קבוע – רק ללא קביעות, ללא זכויות אקדמיות וללא זכויות סוציאליות.
מדובר במורים מן החוץ, דרך העסקה אשר הפכה ממילוי מקום זמני לשעות בודדות, לשיטה מקובלת ולגיטימית של העסקה. המורים מן החוץ[1] מקבלים שכר נמוך מחברי הסגל הקבוע, מועסקים במשך 8 חודשים בשנה בלבד, לאחריהם הם מפוטרים ומתקבלים מחדש עם תחילת השנה הבאה. המורים מן החוץ אינם זכאים לזכויות סוציאליות, לקרן פנסיה, לקרנות השתלמות, אין להם זכויות אקדמיות – קרנות מחקר, השתתפות בכנסים אקדמיים, ואין הם שותפים לקביעת ההתנהלות האקדמית של המוסד בו הם מלמדים לעיתים שנים רבות מאד.
קיימת ירידה מתמשכת באחוז חברי הסגל הרגיל, לטובת העסקה מורים מן החוץ. התופעה בולטת במיוחד באוניברסיטת חיפה, בטכניון ובאוניברסיטת בן-גוריון, בהם כבר כעת למעלה מ- 25% מן המשרות המלאות והרבה יותר מאנשי הסגל האקדמי מועסקים כמורים מן החוץ. באופן פורמלי הם מוגדרים כסגל זמני, אולם בפועל מועסקים תקופות ארוכות, בתפקידים חיוניים. במכללות הציבוריות המצב חמור עוד יותר – חבר סגל במשרה תקנית על כל שלושה מורים מן החוץ.
המשך קריאת הפוסט "המהפיכה השקטה באוניברסיטאות 1987-2007 – העסקת מורים מן החוץ // עו"ד יפעת סולל"