מצורף מכתבו של פרופ' צבי הכהן לסגל הבכיר, בו הוא מסכם את השביתה: כאן
עמיתי חברי הסגל האקדמי,
תמו 90 ימי שביתה, השביתה הארוכה ביותר במערכת החינוך בישראל. פתחנו בשביתה בלית ברירה
כנגד המדיניות ארוכת הטווח של האוצר, לשחוק את שכר הסגל האקדמי. כל מאמצינו לנהל מו"מ על
הסכם שכר חדש שהתחילו לאחר תום החוק ל"עידוד הצמיחה", ביולי 2005 , עלו בתוהו. בפברואר
2007 הכרזנו על סכסוך עבודה והודענו כי שנת הלימודים לא תיפתח אלא אם כן ייחתם איתנו הסכם
שכר. במאבק העלינו שתי תביעות: פיצוי על שחיקת השכר המתמשכת מאז 1997 וכינון מנגנון שימנע
באופן אוטומטי ורציף את שחיקת השכר בעתיד.
חברי סגל רבים רצו כי מטרות השביתה יכללו גם נושאים כגון תנאי השכר של הסגל הזוטר
והמורים מן החוץ, החזרת תקציבים לאוניברסיטאות וכו'. אנו בחרנו להתרכז בתביעות לתיקון
השכר בלבד, שכן על פי החוק שביתה בגין תביעות אלו נחשבת לשביתה כלכלית טהורה שקשה
להוציא נגדה צווי מניעה. לעומת זאת, שביתה בגין הנושאים דלעיל נחשבת לשביתה "מעין פוליטית"
שבמסגרתה מותר לשבות באופן חד פעמי למשך שעות ספורות בלבד. ארגון המורים בחר לערב
תביעות מסוגים שונים וזכה לאהדה ציבורית נרחבת מחד, אך מאידך הוצאו כנגדו צווי מניעה.
ההפרדה בין הנושאים נעשתה מסיבה זו בלבד ואין בה כדי להעיד על מחויבות פחותה לנושאים
האחרים.

