מן הכותרות, אשר בחלקן כבר החלו לצוץ במהלך שביתת הסגל האקדמי הבכיר, נדמה היה כי הנה שועט הסגל האקדמי הבכיר להישגים אשר ישולשלו היישר לכיסו, בעוד שקבוצה גדולה המתקראת "הסגל האקדמי הזוטר" נשארה מאחור ללא כל פתרון.
הסיפור האמיתי הרבה יותר מורכב. רבים אינם יודעים זאת, אך הקבוצה המרכזית האמורה להוות את הליבה של כל מוסד אקדמי הינה קבוצת אנשי הסגל האקדמי. אלה העושים את דרכם מדרגת המרצה לדרגת הפרופסור במסלולי ההוראה והמחקר, תוך קבלת קביעות במוסד בשלב כלשהו בקריירה. בכל מוסד אקדמי המתנהל בצורה תקינה מהווה קבוצה זאת את הליבה המרכזית והדומיננטית, והחברים בה עוסקים הן בהוראה והן במחקר.
בעבור חברי סגל אלה, האוניברסיטה היא מקום התעסוקה המרכזי (ובמקרים רבים אף היחיד). המחקר השוטף בתחומים השונים מתורגם לחומרי ההוראה המועברים לדורות הבאים, ועל ידי כך תורמים חברי הסגל האקדמי הבכיר לא רק למחקר הבסיסי אלא גם לטיפוחם של הדורות הבאים.
נכון, השכלה גבוהה ברמה טובה השואפת למצוינות עולה בממון, וכך מצאה עצמה מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל במצב שבו עלויות השכר (עלות שנתית כוללת, כולל הפרשות שבתון וקרן לחילופי מדע) של חברי הסגל האקדמי הבכיר הגיעו בתקופה שלפני השביתה האחרונה ל-375,854 שקל למרצה בכיר, 435,677 שקל לפרופסור חבר, ו-567,094 שקל לפרופסור מן המניין.
בעשור האחרון, ואולי אף יותר מכך, כאשר חרב הקיצוצים הונפה על המוסדות להשכלה גבוהה, נמצא פתרון אשר הניח את היסודות לבעיה שנקראת "הסגל האקדמי הזוטר", פתרון מארץ ה"ישראבלוף" של הגשש החיוור: "כאילו ניתן לכם תקנים". תוכניות חדשות שקמו, או תוכניות שגדלו ונזקקו לתוספת תקנים של אנשי סגל אקדמי, קיבלו רק חלק קטן מהתקנים המבוקשים. את יתר המשאבים הנדרשים כדי לקיים תוכניות אקדמיות סדירות קיבלו היחידות האקדמיות בדמות "יחידת הוראה", משאב זול מאין כמוהו שעלותו הממוצעת היא כ-14 אלף שקל בחודש. צא וחשב, שניתן לגייס אדם שילמד בהיקף של איש סגל מן המניין, 8 שעות שבועיות, ועלות שכרו השנתית, ראה זה פלא, תהיה רק 112,000 שקל. ביחידות הוראה אלו, אשר נהפכו למשאב הולך וגדל בתקציב של האוניברסיטאות נמצא לכאורה הפתרון לכל הבעיות. פתרון שנקרא "מורים מן החוץ", ובמהלך הזמן "הסגל האקדמי הזוטר".
הפורום להגנת ההשכלה הציבורית 